תעלומת הראש הכפול. ג'וש יאיר שירמן.

 

"הדלת נסגרה בטריקה. התחלתי לרוץ אליה – מתוך הרגל ישן לעשות את הדבר הלא נכון".

רימונד צ'נדלר מניע את הבלש שלו פיליפ מארלו.

חיבבתי את ג'וש. זה היה השם שלו לפני שנכנס לפוליטיקה. יהושע, ג'וש, שירמן. חבל שלא נשאר עם השם הזה במסדרונות הכוח. על הפוליטיקה שמעתי פעם ראשונה בבית של מיליונר זקן שישב על כסא גלגלים ופגש אותי בחממה בה גידל סחלבים. "הסחלבים הם רק תרוץ לחום", אמר הזקן, "יש להם מתיקות רקובה של זונה". הוא הרשה לי לעשן. "אני נהנה מריח הטבק", אמר. נשפתי לעברו והוא רחרח את העשן כמו טרייר במחילת עכברושים. נחמד כשאדם צריך ליהנות מחטאיו באמצעות שליח.

אבל אני מקדים מאוחר למוקדם.

בזמנים שלפני הפוליטיקה, המשרד של ג'וש ישב לידי. אותה שכונה, אותו בית קפה ושולחנות פורמיקה לשיחה מהוסה בחוץ. ג'וש שתה את השחור נהגי מוניות שלו ואני אמריקאנו מנהלים. ישבנו שם גם בלילה שבו דרקונייהו נבחר שוב. "קללה", אמר ג'וש, "חורבן הארץ". זה היה אחד מאותם לילות שרב שמסלסלים לך את השיער, גורמים לעצבים שלך להימתח ולעור שלך לעקצץ. בלילות כאלה נשים קטנות וכנועות מעבירות אצבע על חוד סכין המטבח ובוחנות את צווארי בעליהן. ג'וש לא חייך.

הוא היה בלש כמוני, אבל העדיף לעבוד בטלפון,לא לצאת מהמשרד המאובק שלו. ג'וש אמר ששטח מלכלך את הסוליות ונעליים היו חולשה שלו. ספרדיות. אני אהבתי את המעקב. את חדרי מדרגות. דירות נטושות. טינופת. הייתי כחוש והוא עבה ממני, חייכן ממני, מתוק ממני. התעריף שלו היה גבוה משלי ב60 אחוז. אנשים מעדיפים לספר את הצרות שלהם לבלש חייכן. הוא שתה ויסקי ישן ואני סודה נקיה. בועות גדולות. הוא אכל הרבה ואני מעט. "תלעס את הקטניות שלך ותן לי להנות מהסטייק", צחק ונקש בסכין על קצה הצלחת עד שנרעדה כמו בלונדינית בחקירת שתי וערב.

רק זמן מה אחרי השמועה על הפוליטיקה, שמעתי את זה ממנו. ישבנו במרסנד ליד שתי יקיות עתיקות שדיברו על ירושה בברלין בדרך שגרמה לשנינו לזקור אוזן. "איך תחיה בלי כל זה, ג'וש"? שאלתי. "יאיר בשבילך", אמר, "אני חוזר לשם הישן והולך להסיר את קללת דרקוניהו מהארץ. לשחרר את העבדים", הוא הרים קול וידו התרוממה והקיפה את פינת פרישמן בן יהודה וקטע קטן שנשאר מהים בין שני מגדלי צרפתים.

צחקתי. "הדרקון מרחביה זו קללה עתיקה. תצטרך קסם הרבה יותר חזק מהצ'ארמינג שלך. ג'וש". "יאיר", תיקן, "ואני לא הולך לבד. לקחתי שותף: נפתלי בנטוביץ". כשג'וש הזכיר את השם נפתלי קפצתי מהכסא. יותר מדי הפתעות ליום אחד. חשבתי שזו הזייה כמו העכבישים שיוצאים מסדק מול עינים של אלכוהוליסט, אבל ג'וש ישב מולי משועשע מההפתעה שלי. אולי נראיתי לו כמו פרנק כשחטף כדור בעין ימין מקנלס ואיך נשאר לשבת בשקט, בלי לזוז, הסנטר שלו מונח על חזהו ועל הצד השלם של פניו הייתה נגיעה יפה של מלנכוליה. נראיתי מלנכולי.

"בנטוביץ"? שאלתי, "ממגלן? בנטוביץ מרעננה? נפתלי מפרשת סולומיאנסקי? הבן אדם פנאט לגמרי. השתגעת"? "אולי השתגעתי", אמר לי ג'וש, "אבל כולם כבר משוגעים. רק אני הייתי תמיד ילד טוב. עכשו אני הולך לשחק במגרש של הגדולים". "נפתלי יאכל אותך בלי מלח", צרחתי, "אתה צריך שם חבר, לא סכין בגב". "בררתי", אמר ג'וש, "בנטוביץ ישמור על הגב שלי כמו אח". "כמו האח קיין", אמרתי אבל ראיתי שאין עם מי לדבר:  "סע ותצליח", אמרתי לו ליד הקופה, "ואני אלך להציץ באיזה ענין של ערפד דין שבוזז בשם עירית תל אביב ניצולת שואה בת תשעים ושבע".

ידעתי שיש לו חולשה לכאלה, אבל הראש שלו כבר היה בדרקון ואיך יכרות את ראשו. נפרדנו. רק אצל הזקנה, בדירת מרתף מסריחה עם עכברושים שהקבלן שלח לה באריזת שי, כשקבלתי מכה בראש מהתקרה, נזכרתי פתאם שלג'וש תמיד היתה משיכה לראש כפול, לאח או לאב חזק. הזקנה התחילה פתאם לבכות על מעמד הביניים ועל העבדים וכל החרא הזה של סוללה של חמישה עורפ"דים של העיריה שיותר גרועים מהנאצים ואמרתי לעצמי שג'וש ינצח ויחזור עם הראש של הדרקון , אחרת כולנו נמות פה כמו עבדים.

ג'וש הלך לפוליטיקה. הוא קיבל משרד חזק, המון עובדים וידיים ריקות ובאמת ניסה. בכל הלב המתוק שלו. הזיע ולמד, אבל בנטוביץ, כמו שהזהרתי אותו, שמר לו על הגב בערך כמו שחתול שומר על קצפת, ודרקונייהו רק נעשה יותר אכזרי והעבדים בכו יותר. שמעתי שג'וש נפרד מבנטוביץ וחשבתי שהתפכח, אבל אז ספרו לי שהבן אדם התחיל לאכול צהריים עם ליברמנסקי, שמצא אב. ניתרתי מהכסא: ליברמנסקי? אבי כל הדרקונים? ליברמנסקי שחמישה משרדים עקבו אחריו ותמיד הקדים אותם בצעד? שהעדים שלו התאבדו או נעלמו? "הפעם אני הולך לעצור את ג'וש בגופי", אמרתי לעצמי כי לא היה אף אחד לידי וכי חבבתי אותו וחששתי. ליברמנסקי!

וכשג'וש בא לקפה עם שני מאבטחים, הזכרתי לו איך אחרי שנים של חקירות, כתב היועץ המשפטי שויתר על כתב אישום כי "בחינה דקדקנית של חומר הראיות מעלה, כי לא נשלל החשד לפיו ליברמנסקי נקט במסכת מורכבת של תחבולות, השלובות זו בזו, ופעל כדי להסתיר את מעשיו, והכל כדי לאפשר לו להמשיך בעסקים ולהנות מפרותיהם, גם במהלך כהונתו הציבורית", שהבן אדם מסוכן אף מן הנוכחי, אבל ג'וש כבר הקשיב ברבע אוזן וראיתי שכמו תמיד נגרר אחרי משהו אפל בתוכו שהוא בעצמו לא מבין עד הסוף ושקללת הדרקון עובדת עכשו גם עליו, וירדה עלי עיפות עצומה, רציתי ללכת הביתה ולישון חודש אבל אז נזכרתי שיש לי עוד ענין אחד לסגור.

נ.ב. אחת מאותן עיסקות אפלוליות של טרם המחאה, הדולפינריום: מיליארד ש"ח שלנו לטייקון ג'וזף בוכמן מפרנקפורט תמורת נכס חרב ששווה כ- 5 אחוז מזה, נהדפה השבוע עי ועדת התכנון המחוזית. בשבוע העצוב של דו"ח העוני ומיליון וחצי ילדים רעבים, זהו נצחון זמני לאופוזיציונרית הבודדה בתל אביב שלי דביר ולאנשיה, וצעד זעיר לניקוי אורוות הדרקונים.

* בטור זה משולבות שורות מריימונד צ'נדלר ומ"הראש הכפול" של יאיר לפיד שיצא לפני 25 שנים.