שני האחים החורגים של איווט. ומה רואה גנגסטר בתחתית בור. הטור

"האמת נמצאת בקרקעית של בור: אתה מביט לתוכה ורואה את השמש או את הירח; אבל אם אתה מפיל את עצמך למטה, אין עוד לא שמש ולא ירח, רק אמת." חשוד סיציליאני מסביר לשוטר. "יומה של הלילית". ליאונרדו שאשא

 

כל מי שראה את סדרת המופת "הסמויה" זוכר את החוקר לסטר: "כשאתה עוקב אחרי הסמים", אומר לסטר, "אתה מגיע לסוחרים ולמשתמשים. כשאתה עוקב אחרי הכסף, אין לך מושג לאן זה יקח אותך". אבל גם ללסטר וגם לחוקר עימו דברתי השבוע על החקירה שיש הקוראים לה "חקירת ישראל ביתנו" יש מושג "לאן". "זו חקירה תשתיתית מהסוג שחששתי שנעלם פה. רחבה בדרך שלוכדת את כל התמונה", אמר לי הקצין שפעם ניהל חקירות גדולות. "פותחים הכל. לא נעצרים כמו ב"מצעד החיים" רק בהירשנזון. אלא חושפים את כל מנגנון השחיתות". כמוהו אני מאמין שמדינות לא מתקימות בלי מנקי אורוות. הן קורסות לתוך הבור, כמו רוסיה.

משה מזרחי בקיא בחומר השחור גם שנים אחרי שעזב את המשטרה, שלא מרצונו. לפעמים הוא נראה בכנסת כדג מאקווריום אחר. הפוליטיקה היא עבורו יותר זירת עבירה ממקום עבודה. עכשו הוא מחמיא לחוקרים. גם בעיני הם גיבורים בישראל 2015 מוכת השחיתות.  "יש פה איסוף שיטתי. חקירה שמרימה כל אבן". "מנין זה צץ"? "אולי מחשבון נפש על משגי העבר".

התמונה שמצטירת מחקירת פאינה וסטאס, ויזניצ'ר ורבים אחרים- מצמררת. עולם שלישי. השבוע הצטרף לסיפור שחקן מוכר: "העד הנעלם". יש הקוראים למיכאל פלקוב "העד השישי" אחרי חמישה עדים של פרשיות שקשורות לליברמן שאבדו ונעלמו. פלקוב, לשעבר שב"כניק, לשעבר יועץ ליברמן. לשעבר בעל אתר אנטרנט ואוסף מידע על נתיבי כסף. כיום- חשוד מפתח,- נעלם. יש בסיפור גם הלבנת כספים, גופה באוקראינה, אשה וילדים שעקרו לפריז ואח בכיר במערכת הבטחון שלכאורה אינו מודאג.

תמונת החקירה שליברמן מעדיף לכנותה "חקירת להב 433" "היא מקרה מענין של איסוף שיטתי של חומרים", אומר מזרחי. עיניו מחפשות תמיד שם ששב ועולה ואינו נקשר ישירות. "אדם שתמיד מבהיר לך כמה הוא יודע עליך. שיש לו אנשים בכל פינה. אתה נתקל בו בכל מקום ועדיין אינך מגיע אליו. אני ממשיך לעקוב… אנו תאומי סיאם. כל פעם ששמו צץ, מוציאים אותי מהבוידם. זה טוב לי כשאני חורש את הארץ בפרימריס. אני עוזר לו והוא לי". אני אוהב את הראש של משה מזרחי. בכלל, חוקר ונחקר מיומנים לומדים עם הזמן כוחו וחולשתו של האחר. הרגליו וסודותיו.

 

כבוד הנשיא

 

 

אחד ההרגלים שנחשפו בחקירה, מרחיק עד לרפובליקה בלקנית נידחת שכמעט זכתה לפרויקט מים של מקורות. שליטה של רפובליקונת סרפסקה הוא הנשיא הכל יכול מילוראד דודיק. "איש שתוקע מדינה שלמה", אמרה לי ידידתי  א. עיתונאית חוקרת מסריבו.  איש משרד החוץ ששירת שם אמר לי כי "דודיק, שליט יחיד בעייתי שיד הברזל שלו בכל, אינו במיקרה ידיד של שר החוץ. הוא דומה לאיווט בנוכחות החזקה שלו". הם בני אותו גיל, שלהי ה50 שלהם, אוהבי חיים טובים. מארחים נדיבים. חקירות שמתנהלות נגדם על שחיתות, ולדודיק יש כמה כאלה, נעצרות בפרקליטות מחוסר ראיות". גם אצל איגור, בנו של דודיק, כמו אצל מיכל ליברמן, נמצאו מיליונים בחשבון. בינגו.

גם דודיק מצטין ברטוריקה לאומנית. מברק אמריקאי שנחשף באתר וויקיליקס, תיאר איך למרות כשלונותיו הכלכליים "מעריצים אותו שהוא עומד על הכבוד הסרבי מול הבוסנים והעולם – שאת כולם הוא מצייר כאויבים".  ליברמן מציע חילופי שטחים או אוכלוסיה עם הפלשתינאים. אצל דודיק זה נפתר ב90' בטיהור אתני. המוסלמים פחתו משליש לאחוזים בודדים בארצו. יש להם ידיד משותף, הבמאי הגדול קוסטריצה, עימו הצטלמו, באחד מביקורי ליברמן, על גשר נהר דריה ממנו הושלכו מוסלמים אל מותם.

באזור של דודיק "נפתר זמנית הסכסוך האתני המדמם", אומר לי איש המשרד, "ע"י קונפדרציה מטורפת של שתי מדינונות ל3 עמים.  לפחות הפסיקו להרוג". שטח מדינונת דודיק כשטח ישראל. אוכלוסיתה כשישית מפה. הוא שולט שם שלטון יחיד, מושחת, שכולל שליטה מלאה בפרקליטות ובתקשורת ומעורר  זעם אצל הארופאים שמנסים לצנן את האזור. הייתי רוצה להיות עש לילה על קיר המסעדה שבה אכלו יחד דודיק וליברמן. אולי שם צצות יוזמות השלום שמוציאות לו שם של שמאלן. (אזדקק למתורגמן.)

 

איבוד בתולים

 

איזכור בנט בימי "ענבי זעם" בטור קודם, עורר שדים  ישנים. טענתי המרכזית היתה כי כשניים מקודמיו במירוץ לרוה"מ, ברק וביבי,  הכשרת סיירת מובחרת היא ההיפך מן הדרוש לאדם לניהול מדינה. כאילוסטרציה לענין בא הסיפור איך מחולצת ב96 היחידה המובחרת מגלן מצרה צרורה , אף אם חרגה ממסלולה (כהתפארות בנט עצמו).  היא חולצה בעזרת מטוסי קרב, מסוקי בלק הוק ומטח 155 מ"מ קטלני. כיוונתי למחיר הכבד בדם שגובה לפעמים יתר אקטיביות צבאית או ללוקסוס שבחילוץ יחידה כזאת, לוקסוס שלא קיים בטעויות בחיים האמיתים. הקצין זונשיין שפעל לצד בנט ויצא להגנתו, ספר לי שכאשר עלה למסוקי הבלק הוק, קיבל טייס החילוץ פניו במילים: "ערב טוב, רוצח!" "מה קרה"? תהה. "לא מספיק לכם מאה ערבים מתים"? שאל הטייס. המגלנים טרם ידעו על מחיר החילוץ. הטייס טרם ידע כי כעבור 18 שנים מותם של מאה ערבים רק יוסיף אהדה ומנדטים למפלגה ימנית שטרם נחלמה אז.

באשר לטענת ישראל דאז שלא ידעה שמאות פליטים מצאו מחסה במחנה האו"ם, כתבה לי השבוע עלמה זוהר שבעת אירועי כפר כנא הייתה סמב"צית מבצעים ביחידת הקישור לכוחות זרים של צה"ל. "במו ידיי רשמתי ביומן המבצעים מספרים מפורטים שקבלנו על הפליטים שמצאו מחסה בבסיס האו"ם בכפר כנא. כשישראל טענה שלא ידעה על קיום הפליטים, נכנס תת אלוף דודו צור, מפקד היחידה שלנו, לחמ"ל ולקח במו ידיו את יומני המבצעים. יותר לא ראינו אותם. שם איבדתי את בתוליי האמון במערכת."

 

 

נ.ב. תא"ל מיל דודו צור מנהל כיום את המרכז למורשת המודיעין בגלילות. השבוע, כשדיברנו, זכר היטב את "ענבי זעם" ורק על ענין העלמת היומן אמר: "לא זוכר. לא מכחיש ולא מאשר". אחר כך שוחחנו על עוולות הביטוח הלאומי והורינו. ההסטוריה הישראלית החדשה מלאה יומני מבצע נעלמים, עדים חסרים, כזבים וצורך עמוק בשיכחה.