"ראש הממשלה ושר הביטחון פשוט ניסו לגנוב מלחמה".
(מאיר דגן, ראש המוסד בעת ניסיון ברק- ביבי לנוע אל מלחמה באיראן ב2010.)
בבוקר יום רביעי, בעת כתיבת הטור, רשמתי, כנראה באיחור, פנית אזרח דחופה לגנץ ולאיזנקוט. "בכל הקריירה שלכם טרם עמדתם בפני משימת בלימה כה חיונית: למנוע מביבי ומבוגי לדחוף למלחמת בחירות בצפון. זיכרו את הוראת נתניהו ליצור מצב כוננות "פ פלוס" ב2010 ואת התנגדותם העזה של אשכנזי, דגן ודיסקין שמנעה אז אולי מלחמה עם איראן. למען תדע כל אם עבריה וגו, אנא, צננו את האש".
בצהרי היום כבר ליחכה נקמת החיזבאללה את הצפון.
למערכה המיותרת מראש שהחלה, יוזכר פה, גם בחיסול גנרל איראני, הוטלו מיד מטוסים וסוללות תותחים, החל "מבצע שלום המנדט" וראש הממשלה התיצב בפינתו הקבועה ליד הדגל לנאום על סכנה. נתניהו הוא נבואת זעם שמגשימה את עצמה. לאחרונה במחזוריות תכופה. אין שנה שקטה. נעלמה ההרתעה. אפילו את בת הברית הכי חזקה הרחיק. לעם לבדד ישכון יש מחיר כבד אם יש לך מצית מבית. ההיסטוריון מוטי גולני הזכיר לי כי האש פורצת עתה בתפר שבין שני רמטכלים. גנץ יוצא ואיזנקוט שטרם נכנס. זהו שטח הפקר שפוליטיקאים בעבר נצלו לא אחת. עתה אלו הליכודניקים ביבי- בוגי.
קצין והומו
ביום ד' של מארב הג'יפים, קבל רס"ן אבי בוסקילה התראה מהחטיבה להיות בכוננות. יומיים קודם כתב לשר השיכון היהודי אורי אריאל: "בזמן שקרעתי את הצורה בצבא, במלחמת לבנון, בנסיגה מלבנון, בדרום, אתה הפכת לעסקן פוליטי קטן וחצוף… נראה אותך מסתדר בלעדינו במלחמה הבאה". בוסקילה רואה באורי אריאל, בנפתלי בנט ובמפלגת המפדל-נט 2 שלהם, את הסכנה הפוליטית הכי גדולה לארץ. בשבוע שבו שיריין בנט מקום לכדורגלן ודיבר על השתלה מזרחית שאולי תעלה יפה, כתב בוסקילה לשר השיכון גם: "כאן אבי, או במדדים שלך רס״ן במילואים אבי בוסקילה, אגב, אתה לא תאמין, כבר בסדיר הייתי רס״ן ואתה יודע מה עוד הייתי? לא תאמין! הומו!"
הוא נולד במושב צפוני של תנועת החרות, היכן ש"זרקו ערימת מרוקאים בחור- תחת ושכחו". בחטיבת הנח"ל טיפס לתפקיד קצין אג"ם חטיבה ובסוף שירותו יצא מהארון והופתע מהדרך הרכה שבה קבל אותו הצבא. ב 1997 אף הגיע הקצין הטוב בוסקילה לבית רוה"מ נתניהו, לקבל מידיו עיטור על הדרך שבה בלם מבלי להרוג את החייל פרידמן שפתח באש על ערבים בחברון. "בכל השירות נתקלתי במטורללים האלה של "הבית היהודי", החל מסטרוק שתלשתי מגלגלי הגיפים ועד גנרל נפתלי הקטן שבא להצטלם איתנו בצוק איתן".
אין דבר שמצית את חמת בוסקילה יותר מ"הבית היהודי". הוא חש כמי שמכיל בגופו חלק ניכר מן ההגדרה הרחבה של הישראליות. "כי גדלתי במושב של חירות עם חברים ערבים מטובא, שירתתי למעלה מ12 שנים כקצין קרבי ואני הומו תל אביבי שחי עם בן זוג. כל מה שהבית היהודי שונא ורודף. הם מלבים חרדות והופכים את האפליה לנורמה. הם כל כך הומופובים שאני מתמלא חשד". פעם תכנן ללכת לבית כנסת של בנט, לנשק אותו לפני כולם ולצלם. נראה לי שיגויס קודם לכן.
הורים מחליפים למר יאוש ואשתו
יומיים טרם מארב הג'יפים, קרוב לשמונה בערב, ראיתי את ציפי ליבני קרבה אל הבר ההרצליאני "דולי פרטון". היא חצי מהזוג "אנחנו התקוה" שמציב עצמו מול מר יאוש ואסונות ביבי. ליבני השתנתה מאד מאז ראיינתי אותה ביומה הראשון בפוליטיקה. עקבים גבוהים, חליפה שחורה ושיער נהדר. גברים מזדקנים בפוליטיקה. ליבני פורחת. היא נכנסה כרוח סערה אל הבר הקרוי על שם זמרת הקאונטרי השופעת שאמרה פעם: "אין לכם מושג כמה יקר זה להראות כל כך זולה".
בשבוע שבו הועלתה הכוננות בצפון ונחשף כי בית רוה"מ ואשתו צורך אלכוהול לילי, התישבה ליבני על בר העץ ולגמה שנדי. הסופר דויד פוסטר וואלאס כתב בשעתו על סוד קסמו של המועמד לנשיאות, הטייס ג'ון מקיין ששב משבי הויאטקונג, שהוא היה "מועמד אנושי" מול כל "חיקויי האדם כמו אל גור… שגורמים לך לחוש ניתוק עמוק". ליבני אינה מקיין.
כשהחלה לדבר, פג חלק מהקסם. הדיבור נטול נרטיב, צמוד ביבי, כאילו בהעדרו, ישמט הבסיס לשיח. "כל האיומים שביבי מדבר עליהם קיימים", אשרה ליבני. היא חלוקה בטכניקה. שעה קלה דיברה בבר ששייך גם לדור נצר, נכדו של המראיין הפוליטי הפופולרי של ה60' רפאל בשן ז"ל שהיה רושם בשולי ראיון עם רוה"מ: "זעה באי נוחות". ליבני היתה נינוחה. בגבה ניצב שלט בו צולמה עם הרצוג. "זה או אנחנו או הוא". תקווה מול יאוש.
הרעיון ללכת כזוג הוא הברקה.
בארץ יתומת אב, כשההורים המאמצים הם הזוג הכי תמהוני- מטריד ששלט פה אי פעם, מציגים ציפי בוז'י אופציה של "הורים מחליפים" שפוים שחברי הפסיכולוג שמשון ויגודר מתאר כ"מציגים הגדרה רחבה של זוגיות. אשה קצת גברית וגבר קצת רך. זוג משלים עם כימיה טובה והסכם רוטציה מוזר נוכח יחסי הכוחות: עורך דין מצליח ואשה נטול נדוניה מנדטית". הקהל שתה בשקט צ'יסרים ורק כשליבני אמרה: "אנחנו הנשים יכולות לעשות את זה טוב יותר", פרצו תשואות חמות.
בגבה של המועמדת שכמעט היתה לראש ממשלה, מתקימת מפלגת עבודה עתיקה- חדשה שבה רב יחסית מספרן של נשים צעירות, חדורות רוח קרב ואומץ, מסתו שפיר ויחימוביץ ומיכאלי ועד יעל כהן של של המלחמה בברוני בגז. ליבני שבה ומזכירה כי היתה ילדה רביזיוניסטית, אבל היא נראית יותר כאם מודאגת שבאה לאסיפת הורים בגלל תלונות על ילד פרא ומנסה להרגיע את המורה, שתשאיר אותו בכיתה. "אנו חיים, כמו שביבי אמר, בשכונה רעה מאד", ציטטה.
ביום האש כבר עדתה ליבני מעיל רוח והצטלמה בגבול הצפון, נחושה לקרב, לצד הגנרל ידלין ומר הרצוג שציין מיד שמדובר באירוע שבו "כולם מתפקדים מצוין". מר יאוש יכול להרגע. מחנה התקווה לצידו.
נ.ב.
מיד אחרי ההתלקחות טלפנתי שוב לרס"ן אבי בוסקילה. הוא הכין עצמו להעלות צפונה ואמר מיואש כמעט שהכתובת בערה על הקיר. "נסראללה הבטיח נקמה וקיים כדרכו: ירה על גזרה א' ברמה, ואז ביצע מארב לרכב רך בגזרה ב. בנקודת התורפה שלה. כמו תמיד". זה קרה בעבר שוב ושוב, אך איש לא למד ולא התכונן בצה"ל. ועתה לקברים, לאש ולקלפי.
עד ראיה 