שקט פה כל כך, כאילו מדובר ב"בית קברות לחיים", כדברי האסיר מתא 16. מאחורי כל דלת חי בדממה, לבדו, אדם שהיה רב כוח. בוס חזק של ארגון פשע או רוצח שנטל על נקלה חיי אחרים. איציק אברג'יל עבר לפה מטירתו הנוחה והממוגנת שעל צוק בערד. מולנר מדירת פאר. הרוצח הסדרתי פראחן מכפרו הצפוני. קוסם מאמפרית הפשע הירושלמית שלו.
עכשו דממה. בטון, ברזל וחשמל. תאורה מלאכותית וטמפרטורה מבוקרת. אטום לעולם, אין למתקן ההפרדה חלונות והוא נראה מבחוץ כמין מעבדה או לול הודים אוטומטי. מן הצדדים, כשאני סוקר אותו, קירותיו נטולי פתחים זולת צנרת. צליל לא בוקע ממנו כמקום שפועל ללא יד אדם. גם האוכל מובא מבחוץ בחמגשיות, זהות, נטולות שם מאז הורעל באשמורת האסיר השמור יוני אלזם.
אין למקום שם. אנונימי בכוונה. "בלי מיתוג". אומר לי תת גונדר רואימי. זה מבנה קטן שפועם כמו לב חשאי במרכז מתחם השב"ס העצום איילון בקצה לוד. תפקידו לבודד את המוכנסים וגם את אלה שמחכים לפקודתם בחוץ. למוטט את צבא החיילים. האם הוא אכן הרמטי? האם מצאה המדינה מנגנון שמרסק ארגוני פשע? יש לכך תשובות סותרות.
"כל תא הוא כמו אגף נפרד. אין הכלוא רואה אפילו את המסדרון". אומר המפקד. אין הוא רואה כלום. אין עולם בחוץ. שני צעדים וקיר. רק האסיר בתאו והחסך החושי שלו. זה מקום שברגע שנכנסתי אליו, התחיל לפעום בי מנגנון של אימה ותהיה. אימה ממעשיהם של מי שכלואים פה ובו בזמן אימה ממה שמוטל עליהם. בביתי רציתי שהכלואים ימקו בתאם כך שאחוש מוגן מפגיעתם הרעה, אבל בפנים, אני חש כאדם לכוד מול קיר בלי חלון.
כמו כל מי שנכנס לפה, גם אני שואל את עצמי: כמה זמן הייתי מחזיק פה מעמד? משך שנים רבות ראה עו"ד אמנון זכרוני אנשים שדעתם הולכת ונטרפת בבידוד. "תחילה הם מנסים להאחז בכל סוהר. אחר כך מאבדים יכולת לחיות עם הזולת. אפילו עם אח. כמו אברג'יל. לוינזון יצא, התגרש וברח לתאילנד". גם עו"ד מיכאל עטיה, מבקר ובודק מטעם לשכת עורכי הדין בהפרדות, אמר לי כי לאורך זמן, המופרד הופך לטורף או למטורף. א. קצין מודיעין שב"ס לשעבר זכר איך שמעיה אנג'ל והרצל אביטן, מבודדים מוקדמים, נטרפו בתאיהם. כל מי שמבקר באגף חושב על חניבעל לקטר.
היושב פה בתאו הבודד, מנוע מלדבר אף עם שכנו מתא סמוך. בעד דלת פתוחה ליד הכניסה אני רואה בתא עורכי הדין את הדייר איציק אברג'יל בכיפה שחורה ומכשיר שמיעה שקוף שהותקן לו, יושב מול פרקליטו. אברג'יל צוחק. יתכן שזו תגובת השמחה של מבודד שעות רבות מול אדם המשוחח עימו. בין השניים זכוכית שמורמת עתה ב 13 ס"מ לצורך העברת מסמכים. יש גם שתי שפופרות טלפון לשיחה.
סוהר מקשיב מחוץ לדלת. מדלת הכניסה נמתח מסדרון צר שגובהו כשישה מטרים. באויר עומד ריח חזק של חריכה. מישהו שורף בתאו חציל על כירת חשמל.
הכל מצוחצח ללא רבב כמסדרון בית חולים. ארבעה טלפונים ציבוריים נישאים על מין עגלות קטנות מחכים. כשמופרד רוצה לדבר, הוא מוסר את המספר לסוהר, זה בודקו ומחיג ומעביר רק את השפופרת דרך פתח כבילת הידיים. ומקשיב. ליד דלת תא 16 פותח המלווה שלי תת גונדר שלמה רואימי את אשנב ההצצה. אסיר מוציא שתי אצבעות דרך חורי הרשת. "קוסם, אנחנו נכנסים אליך". אומר לו רואימי. רעש נקישת שלושה מנעולים נפתחים ואחד חשמלי, מרחוק.
"שהות בהפרדה טומנת בחובה תנאי החזקה קשים הנגזרים מעצם השהות בנפרד מאסירים אחרים. להלן הוראות מיוחדות המתייחסות לתנאי המחיה בהפרדה"
לאביגדור פלדמן היו כמה קלינטים ידועים בהפרדות לפני שהחל לטפל בנשיא קצב. אחד מהם היה סודי וכונה גרינברג. לימים חזר להקרא מרקוס קלינגברג. האחר נקרא ואנונו. זמן מה טיפל פלדמן גם באסי אבוטבול ובאנשיו. "כל אחד מהם הגיב אחרת להפרדה". עוד פלדמן מעדיף לדבר על קלינגברג. "הפרדה היא אמצעי שליטה של המדינה, אומר פלדמן, שמבוסס על חומר מודיעיני שלפי החוק מותר להסתירו מעינו של המופרד. בתי המשפט נותנים בקלות עוד חצי שנה הפרדה לשב"ס. השימוש באמצעי הזה מתרחב". אומר פלדמן. זה הלהיט של הלחימה בארגונים. המגרסה. עד חצי שנה מאשרים מפקדים בשב"ס. אחריה, דיון קצר אצל שופט.
פלדמן ראה מה זה עשה ללקוחו ואנונו אך נזהר מלדבר עליו. "יש להפרדה השפעות פסיכולוגיות קטלניות". הוא גם אינו מרחיב מאד את הדיבור על אבוטבול. אחרים עימם דיברתי אמרו: "התחרפן". ואנונו חי ככה למעלה מעשר שנים. אסי אבוטבול עשוי להכלא כך ל13 שנים. "תכינו לאחי תא בבית משוגעים, כשיצא." אומר פרנסואה האח לעו"ד מיכאל עטיה.
"יצגתי גם מופרד מארגון הפשע של אסי אבוטבול וראיתי איך האסיר הופך לפרנואיד," אומר פלדמן. "גם על אסי ראו בבית המשפט שלא היה מפוקס. נוטה להתקפי זעם. ראיתי בו שינוי נפשי לאורך זמן. כל אירוע שמתרחש עובר הגזמה אצל המבודד. בעיני, תפקיד ההפרדה הוא להטריף את דעתו של האסיר. היא ענישה נטו. עינוי. היה לי מופרד בכפר יונה, אדם מבוגר וראיתי במו עיני תהליך נורא של התפוררות הנפש. הוא הרגיש כי הטלויזיה, הדבר היחיד שמדבר בדממת התא, מדברת איתו. היה לי מופרד שהאמין כי היונים על החלון משדרות לו. מה שהכי חסר זו השגחת פסיכיאטר על המופרדים. בלעדיה זה אמצעי ריסוק ושבירה כמו מכות חשמל.
– אבל זה מונע מבוס בכיר להקים מחדש את ממלכתו בכלא ובחוץ? זה מרסק ארגוני פשע. שב"ס מדבר על 300 תאי ההפרדה שלו עם 470 המופרדים, כאמצעי מניעה, לא ענישה.
"הנזק הנפשי הנגרם לאדם, כבד מכל יתרון, אומר פלדמן. למשל במיקרה של עמיר מולנר טרם הוכיחו כי הוא ראש ארגון פשע. את מה שלא מוכיחים בפני בית משפט, מישמים בהפרדה על בסיס חומר מודיעיני שלא עבר ביקורת. שופטים נענים באופן גורף להפרדה שהיא ענישה עוקפת בית משפט. היא אמצעי שהמדינה העניקה לעצמה מול ארגוני הפשע".
הוא זוכר איך המרגל הרוסי מרקוס קלינגברג עמד בזה היטב. "אולי כי היה עם רקע קשוח. גבר מחושל מאד. בעל עולם פנימי עשיר שקרא המון. זה מאד עוזר. קלינגברג גילה לי את הסוד איך להשאר שפוי בבידוד ממושך: תריב כל הזמן עם הסוהרים. הקרב העניק טעם לחייו".
"ההפרדה מהווה אחד האמצעים לשמירת ביטחון המדינה, ביטחון ב/ס, משמעת ב/ס, שלומם ובריאותם של אסירים. "
"רואימי, רואימי" בוקע קול חנוק מעבר לדלת. "רואימי", נשמע קול מתא אחר. בדממת המקום ואפס גרויו, קשובים האסירים בתאיהם לכל צליל או ריח. דיבור במסדרון. בושם. כשהאנס בני סלע ישב פה, הוא היה מאונן למשמע קול אשה במסדרון עד שקצינת האסירים חדלה להכנס לתאו. "הוא טורף מיני", אומר עליו רואימי בתיעוב נדיר. יש תאים חשוכים בשעת הצהריים ויש מוארים. אין פה יום ואין לילה. אין אור טבעי ואין תחושת זמן. לפעמים ישאר אסיר ער כל הלילה וישן ביום. כל אחד קובע לו סדר יום משלו, זולת זמני ספירות, ארוחות, חיפושים וטיולי שעה. עם חלוף השנים בתא, מתערער השעון הביולוגי אצל "ארוכי הפרדה". ע"פ דוח של ד"ר רוחמה מרטון סובלים ארוכי הפרדה ממיגרנות, רעד ידיים, דפיקות לב מואצות. בעיות עיכול וכלי דם.
באגף הזה ניצבים לספירה, כל בוקר בשש ליד מיטתם, מההומלס הרוצח אלברט שולץ ועד הבוסים הכבדים שמבט עיניהם די היה בו להרעיד נפש בחוץ. קצין תורן נכנס לכל תא עם סמל אגף לבדוק אם האסיר חי. אחר כך ארוחת בוקר בתא.
"כל פיגורה חוזרת אצלנו לגודלה הטבעי". חורץ המפקד רואימי. "תן כבוד- תקבל כבוד. לא תציית – תענש. אין משחק. אבוי לנשמתי אם לא אקפיד על כל קשקש. אם אגלה לרגע מורך לב מול משפחות הפשע לא אוכל דקה יותר להתקיים כמפקד. השמועה על מורך לב של סוהר מתפשטת כמו אש בשדה קוצים. אם תוותר – יאיימו עליך יותר". ע"פ הניסיון הרב ותפיסת העולם של רואימי, מומלץ להציץ בחייו של כל עורך דין, שופט או סוהר שנפגע בידי עברינים. "אם ירצחו אותי מחר – תבדוק איפה סטיתי, איפה יצאתי מחוץ לגדר והפכתי עצמי מופקר לפגיעה והרג".
"רואימי," מתחננת הקריאה מעבר לדלת תא. שקט פה ולכן הקריאה מפתיעה, "כמו צעקה של געגועים", צוחק רואימי. לזמן קצר, כשאנו נכנסים ועוברים במסדרון, מתעוררת מהומה קלה כאבן שמושלכת לביצה. הם מחפשים את האיש ששלט בכלא ביד חזקה לפני שהפך לסגן מפקד מחוז מרכז, אך נשאר כאן וחש גם כיום כאב הבית הזה. הקריאות מעבר לדלתות ברזל לא באות מהבטחוניים. גם לא מהבוסים. לא מהאחים הנפרדים אברג'יל, מאיר בתא 6 , יצחק בתא 7. לא ממולנר הנמצא מאוגוסט בתא 20 ולא מכפיר בתא 10. לא מברונסקי שלומי שהיה מחובר בחוץ לקוסם ואף לא מפרחאן הדומם בתא 9. אלה שקטים.
אחר משתתקים גם התאים הקוראים רואימי. הכל שב ושוקע בדממה שלו. דממה, מחנק ובידוד הם מכשירים רבי עוצמה של המדינה, החזקה בארגונים. כאן, במקום הזה, גם מי שהיה מלך בחוץ, הטיל אימה, גר ליד ברק במגדלי אקירוב ודהר בג'יפ לבן, הופך לאיש בודד בתא בטון מחניק של 10 מ"ר. "עשיתם מהם גיבורים גדולים בחוץ." מתרעם רואימי.
הטיול יהיה בפיקוח צמוד של סוהר. מיקומו של הסוהר יהיה בהתאם
לתנאי המקום, ובלבד שלא יקויים מגע פיזי בינו לבין האסיר. (הנחיות נציבות לגבי הפרדה)
בדרכו האירונית קורא רואימי למקום הזה גם "קודש הקודשים". הוא סגן מפקד מחוז מרכז בשבס וראש אגף מבצעים. בנו של סוהר. אשתו עובדת בכלא צלמון. אחרי הצבא הגיע לכלא לשנה, להרויח טוב ולעוף לחו"ל. "בן זכר יחיד של אמא מרוקאית, עם שלוש אחיות. הכי מפונק". הוא איש עסיסי, מלא חכמת חיים ותבונת תאים שרדנית שהבין כי רק עם הומור אפשר לחצות את האימה. מי שהכיר אותו בעברו בשב"ס כקצין בטחון ומודיעין זוכר "פרא אדם אלים עם יד חזקה". הזמן לימד וריכך אותו, "אבל אל תתרשם מהחיוך שלי". ליד תאו של המופרד רפאת קאשווס הוא מתעכב. מחליף כמה מילים דרך האשנב. רואימי הכיר גם את אביו של האסיר הרוצח. הסוהר ואסירו הם דור שני כלא.
הוא זוכר היטב את לילו הראשון כסוהר בכלא. "אסיר צינוק צרח אז "סוהר סוהר, אני בקריז. תביא לי חובש עם הרגעה". רצתי לחובש. הוא ישן ולא רצה לקום. חזרתי לאסיר: "החובש ישן". "אני חותך", צעק האסיר והקפיץ וריד. שיחתוך, אמר לי החובש ממיטתו. כשחזרתי לאסיר, הוא שלף סכין גילוח חבוי, חתך וריד ליד המרפק. זינק עלי צינור של דם. הייתי מעולף מפניקה. צלצלתי למפקד ואמרתי לעצמי: פה אני לא נשאר יום". מאז הוא פה 28 שנים.
-מה השתנה?
פעם החזקנו בבידוד את חילי הפשע. היום אנו מחזיקים את הבוסים. אברגיל, מוסלי, מולנר, אבוטבול. כפיר. פעם הסמים שלטו, היום לא". אם יוקם יום אחד מוזיאון למורשת הפשע העברי, אני ממליץ בחום על רואימי כיועץ חיצוני. הוא מדבר על האגף הזה בן עשרים התאים שהוא הגדול והכבד מכל אגפי ההפרדה הפזורים על פני כל הארץ. כולם עברו דרך פה. מהאחים עמיר ועד האחים אבוטבול. למעלה מתריסר אתרי ההפרדה פועלים בבבתי הכלא בארץ. והמופרדים נעים בינהם כקרוסלה, בתוך תנועה עצומה יותר, שבה משנע השב"ס בכל יום 1800 איש.
כך, כל חצי שנה, נעקר כל מופרד ממושך מתאו ומועבר לכלא אחר. מלוד לנגב ולצפון. שלא יכיר סוהרים. שלא יבנה ממלכה אפילו בתנאים האלה. "הם שונאים את המעבר. כל אדם רוצה ליצור לו בסיס קבע אפילו אם זה תא של 10 מר בלי חלון. הניוד מחזק את השליטה שלנו". שליטה היא שם המשחק. "יש כארבע מאות ושבעים מופרדים. יש גם לא מעט הפרדות זוגיות. וכולם מטילים לפי תכנית שלנו".
אין יותר תאי בידוד וצינוקות. כשצריך ענישה, משתמשים בתאי המתנה גדולים שאין בהם את כל הפינוקים. ב"פינוקים" רואימי מתכוון לטלויזיה ודי וי די בכל תא, גישה לטלפון, לספרים ולקנטינה שבה ניתן לרכוש ממשחת שיניים ועד טלויזיה עד 1500 שח לחודש. בזה תלויה נפש המופרד. בביקורים, בשיחות ובהתיחדויות. "גילינו כי שלילת פינוק, אפקטיבית פי כמה מצינוק. תן פינוק וקח אותו ושברת אדם."
שיחת טלפון לאסיר הנמצא בהפרדת יחיד בתקופה רצופה של למעלה מ-10 שנים, תארך עד שעתיים ביממה, אותן ניתן לפצל עד 3 פעימות במועדים שונים
'קוסם' מוציא שתי אצבעות ולוחץ את אצבעותיו של המפקד רואימי. תפתח, אומר רואימי לסוהר. "נכנסים אליך." הוא אומר לקוסם. לצידו מפקד הכלא גונדר מישנה עופר בן שמואל וקצין נוסף. אחרי סדרת נקישות מנעולים, נפתחת הדלת בחריקה מתכתית: הנה תא חיי אדם. קבר. מקלט. ממ"ד. קטקומבה. אור חזק מארבע נורות נאון. "זה בסדר. לא לכבול." מורה רואימי לסוהר. "הכל עלי". מי זה? שואל קוסם ששמו אליהו נעים ומצביע עלי. עיתונאי, בא אליך, אומר לו רואימי.
"שיעוף", נושף קוסם ופונה אלי: עוד כמה חודשים אני יוצא. חבל עליך. תזהר". הוא נוחר צחוק זועף.
רואימי אומר לו: "תוריד את הידיים", כאילו היה מאלפו. וקוסם מציית. הוא תזזיתי. מלא חיים. מוצף מהמעבר מבדידות צחיחה של ימים וחודשים אל צפיפות של ארבעה אנשים שנכנסים לתאו. סוהר, שני מפקדים, כתב.
תאו של קוסם, מראשי הכנופיה הירושלמית, שנקרא כך על שם זריזות ידיו, נראה במבט ראשון כמכולת דלה או כמטבחון מאולתר של מילואימניקים. מיטת קומותיים לא מסודרת ועליה חבילת נירות טואלט. בכל גומחה חפצים. תחת הכיור והשולחן עשרה בקבוקי מים מינרלים. בקבוקי שמן, שמפו. ארגז פרות וירקות. אבל המטבח הזה הוא כל הבית. כל העולם.
על מדף בטון כירת חשמל. כל הריהוט הוא יציקת בטון. כך המיטה, המקלחת, השולחן, שרותי הכריעה. אין רהיט זז. מעל הראש תלויה טלויזיה ודי וי די. ארבעה ראשי שום תלויים ליד המיטה. למזל? אני שואל. "למזל נאחס. איזה מזל יש לי? 20 שנים בכלא. זה לטחינה, יא טמבל. "הוא רושם הכל," הוא מתלונן עלי. "תרשום את זה", אומר לי קוסם: "זה בית קברות לחיים. אני קבור פה חי 24 שעות ביממה בלי אויר, בלי אור בלי כלום.
-והאוכל? אני שואל. איכותי?
"ינעל אבוק השף", צוחק קוסם ועובר מכעס לצחוק ובחזרה. הנוכחות שלי מרגיזה אותו וגם מפיחה בו חיים, כעס, בלבול. "אשתי היתה בביקור ביום ראשון. ראתה שמחלקים ביצה רכה כארוחת צהריים. קבלה הלם. בערב מביאים לנו כלום. מסטיק בזוקה. היו צעקות. שמעתי את מולנר כועס שהביאו רק מין פיתה זעתר. אז הוסיפו לנו חלווה". "נהיינו כלום, האסירים." אומר קוסם שהתחיל להתרגל קצת לנוכחותי במשכנו. עוד רגע אוזמן להשאר לילה בצימר הצנוע.
אני מציץ במקלחת בה תלויות ליבוש על חבל ארבע גופיות לבנות. בשני צעדים נגמר העולם. קוסם הוא דוגמא שב"סית טובה למה צריך הפרדה. כשהיה אסיר בכלא שאטה, הצליח, גם תחת שלטון רואימי שם, להקים בתשע שנים בכלא, עולם תחתון ומלואו בחוץ. הוא נחשד בסחר באמצעי לחימה, הלבנת הון, הפעלת בתי הימורים, גביית חובות וניכיון צ'קים בסכומים של כשני מיליון שקלים, וכל זאת מנוהל מתאו. הוא נעצר בכלא וזכה בעוד שנתיים. כך סגר 11 שנים. ב2006 נעצר מחדש עם אסי אבוטבול בחשד שתכננו לרצוח את איציק בר מוחא והאחים יוסי וסם מלכה, מראשי הפשע בירושלים. על קיר תאו תלוי תצלום אימו המנוחה. על המדף ספרי קודש.
פתיחת תא הפרדה לכל מטרה שהיא, מותנית בכך, שבאותה עת יהיו
כל האסירים האחרים נעולים. בשום מקרה, אין לפתוח 2 תאים בו
זמנית.
קרוב לשם יושב במשרדו בלוד עו"ד מיכאל עטיה. כיו"ר ועדת שב"ס של לשכת עורכי הדין רשאי עטיה, לשעבר איש שרות המדינה, להכנס בכל רגע לכל אגף הפרדה. אין הוא עורך דין פלילי, אלא איש דיני משפחה, אבל הפליליים מוכרים לו היטב והוא מרבה לדבר איתי עליהם ובמיוחד על האחים אבוטבול, כמו היה גורלם קרוב מאד לליבו. בתוקף תעודתו החתומה עי השר אהרונוביץ סרק עטיה מצפון לדרום את כל אתרי ההפרדה ואין הוא אוהב כלל את מה שראה.
הוא מרבה לדבר על הדרך שבה ההפרדה דוחפת לטירוף. "היא ענישה ולא שליטה. סוג של עינוי. הבטחוניים שהם למעלה ממחצית המופרדים, הם במצב הכי קשה. איש לא דואג להם. הפרדה צריכה להיות גג חצי שנה. הפרדה ממושכת יותר", אמר לי פרנסואה, אומר עטיה בלשון קירבה, "גורמת לי לצאת מהכלא דוברמן". פרנסואה אמר שיש לו כדורים נגד דכאון, לשינה וכיוב והחמישה חודשים שנשארו לו, יעברו בקלות. אבל אחיו אסי נשאר שם לשנים וגורלו נחרץ. אסי דיבר איתו איך נזרק לשטח אחרי רצח אביהם ואיך הפך תלוי תרופות ואיך הכלא יכול לשחק גם בזה. לאשר כדור זה ולא אחר." דובר שב"ס הכחיש והבהיר שזה כמו בקופת חולים. אם יש תחליף גנרי לאותו כדור, יספק אותו ולא את הכדור. אבל באותו מינון.
-פגשת בהפרדה את מולנר?
"מולנר זה קלאסה. יש כאלה בהפרדות. הוא היה ינוקא שהמדינה בנתה. הוא בהפרדה ולא מבקש שום טובה מהמדינה". עטיה מבדיל בשפתו בין נמושות לבין קלאסה. הוא ראה איך בשטח של ואנונו "ציירו לו קו צהוב עליו יפסע. הוא השתגע. האמין שמזל"ט מצלם אותו. ליגאל עמיר אני לא רוצה להכנס. אבל ראיתי שנעשה לבן יותר בגלל מחסור באור טבעי. עמיר חי מעתירות. זה מחזיק אותו. חגי אחיו שקוע בלימודים. זה מציל אותו. הגרוזיני שיזם את רצח השופט, התחרפן בהפרדה. בני סלע מחפש קסאח כל הזמן. הפך לרוטווילר". כשביקר עטיה בהפרדה אצל האחים זגורי, הם שתקו ועטיה חש אימה. "פחד להיות לידם".
הוא מתפעל איך אלי רייפמן שהופרד לחודש, ביקש בתבונה לעבור לתא קטן יותר אבל ליד הכניסה למעצר, כך שיראה תנועה וחיים ולא יתחרפן מהדממה שבה אתה שומע רק את קולך הפנימי. עטיה רואה איך הבוסים הגדולים מחזיקים פאסון ומסתירים את ההשפעה ההרסנית של ההפרדה על נפשם, ואיך אחד חכם כמו רוזנשטין שהבין כמה מסוכן להיות בהפרדה, נלחם בכל מחיר ובלי פאסון עד שקיבל תא עם עוד כמה כבדים של 18 שנים בפנים כי ידע שלהיות זאב בודד יגמור אותו. "הוא כל היום קורא עיתונים וספרים ומפעיל את המוח. חכם. אך יש לא מעט כאלה שמפעילים את העולם בחוץ גם מן ההפרדה".
– הטענה המרכזית בזכות ההפרדה היא שהיא מונעת מהבוסים לנהל את הממלכה בחוץ וממיטה קריסה על ארגוני הפשע?
כן ולא. נכנסו להם לכיס וזה פגע בהם. ההפרדה מקשה עליהם מאד לפעול. זה גם נכון. אבל להגיד שהיא הרמטית, זה קשקוש. בהתחלה קשה להם לנהל משם. אחרי שנה דרך סוהרים ועורכי דין, מתגבש קשר. פחות נוח אבל קיים. אין מקום הרמטי. גם לא ההפרדה הזו באיילון. הארץ מלאה באלפי עורכי דין מכל מיני מכללות שיעשו הכל גם כשליחים. זה הקשר". אומר לי עטיה, נציג לשכת עורכי הדין עצמו.
– קבלת הצעות? ניסו לגיס גם אותך להיות שליח? אתה הרי עובר בין כל התאים?
"קורה… מה פתאם. מביטים בי כמו בממסד. לא יודעים בכלא איך לאכול אותי."
לאחר ספירת ערב, לא ייפתח תא במשך הלילה אלא באישור ממפקד/סגן, כאשר במקום יהיה נוכח מפקד משמרת, קצין תורן וכוח המונה לפחות 3 סוהרים
בחדרו של מפקד מחוז מרכז שב"ס, הבוס של רואימי, יש מסך פלזה גדול. נזים סביחי אינו מרבה להציץ בו אך כשאני מבקש, הוא מתעסק במקלדת עד שעל מסך מפוצל מופיעה דמות הנעה מנוטונית כאוגר שבוי הדוהר על גלגל פלסטיק. כשהמצלמה מתקרבת אני רואה כי זה אסיר הפרדה שמחזיק בכל יד בקבוק מים מינרלים מלא כמשקולת, ורץ שעה במעגל קטן. זו מצלמת החצר הפנימית של ההפרדות. כשאכנס אליה מאוחר אראה כי אין היא יותר מאשר חדר נטול גג.
-אצל יגאל עמיר יש מצלמה בתא? אני שואל.
נזים אומר שכן. הקצין ירון זמיר אומר שלא. אין מצלמה פולשנית במקום שהוא נחלת האסיר. "לא נבדוק איזה ספר הוא קורא אבל נזהרים מאד בציוד שהאסיר מביא. לכן הטלויזיה והדי וי די הם מהקנטינה של הכלא. היה מקרה שאחד ממשפחת אבוטבול הביא די וי די משלו. לקחנו למעבדה והתברר שהוא מכיל דיסק קשיח חבוי עם מאה סרטים וגם קבצים מוצפנים. שעון תמים התגלה כמכשיר סלולרי. המזעור מקשה.
אפילו דיסק של חתונה משפחתית מכיל לפעמים, אחרי שמונה דקות חתונה, סרט פורנו. עוברים מהסבתא לסקס שאסור בצפיה פה. אסור להכניס יותר אוכל מהבית. "אפילו ביגלה. גם לא ספרים". אסיר הפרדה יכול להזמין ספר מספרית הכלא. אחד לשבוע. והקצינה יעל קארו היא שמביאה את עגלת הספרים ומכניסה ספר לתא דרך אשנב האזיקה.
– מה להיטי ההפרדה?
"בשבוע האחרון עשרה אסירים בהפרדה הזמינו אצלי ספר". אומרת לי יעל בספריתה הצנועה. "רם אורן. לן דיטון. שרה אנג'ל. גון לה קארה. הרלן קובן… איציק אברג'יל הוא ממש ספריה מהלכת. קורא המון. מולנר קורא עכשו פחות בגלל הערעור".
שקט באגף ההפרדה. מישהו קורא. מישהו ישן. רק בתאו של קוסם שמחת החברותא. כולנו אצלו וקוסם נתקף געגועים ומתרפק על ימי "אוז" של שב"ס: "אז כשהיינו מאה איש באגף. כל אחד עם סכין משלו. אבל היום, חצי מהאסירים הם מהפדופילים. אז הם היו מבודדים להגנה ואנחנו חגגנו בתאים הגדולים. עכשו התהפך העולם".
הקצין רואימי מאשר כי אוכלוסית עבריני המין אכן גדלה מאד. כ1200 איש כיום. פעם הם היו מיעוט שפחד לחייו. מוכים ונדקרים חיו בתוך ממלכות הכלא שנוהלו עי בוסים. "אבל לא כמו שתמיד חשבו, שהפליליים מכים עבריני מין כי הם מתעבים אותם. הם נרדפו", אומר רואימי, "פשוט כי הם היו חדשים לכלא ונפחדים מאד ומועדים להיות שטינקרים וממלכות הכלא התעללו בהם לבל יזמרו".
"היום אין בלגן יותר", אומר קוסם בצער. "יש הפרדה. כמה זמן בן אדם יכול להשאר בהפרדה? והשופטים נהיו רעים. הם מאשרים עוד חצי שנה בשלוש דקות. והבן אדם בתא, נעשה רע כמו חיה. נכון"? הוא פונה למפקד בן שמואל. "אז מה אתה מציע"? שואל המפקד. "אולי תעביר אותי לאגף ט?", תוהה קוסם. אבל אין בכוח קסמיו להחלץ מתאו הבודד.
"נשארו לי עשרה חודשים. אני משתגע. מדבר עם המנורה". הוא אומר לי. "קח אותי למחג'נה", הוא מציע לרואימי לקחתו לתאו הסמוך של האיש שלפני 13 שנים רצח את שתי אחיותיו ופספס את אביו. פיו של קוסם יבש. מתח מצטבר ואנו עוזבים, חותמים בסדרת נקישות מנעול את הגולל על קוסם.
במסדרון אני מבחין כי אור אדום בוקע מאשנב התא שממול. רפאת טוואשי שיושב לבד על רצח, סחיטה וגם על בלגן בכלא, הניח כיסוי ארגמני על תאורת השירותים. "רומנטי", צוחק רואימי וצועק לתא של קוסם: "רוצה לעבור לבלות קצת עם טוואשי"?
"אנחנו גברים"! זועקים עכשו קוסם וטוואשי יחד. שאיש לא יטיל פה דופי בגבריותם.
"הנה החצר". מראה לי הקצין את החדר נטול התקרה. הקצבה של שעה- פיסת- שמיים כחולה של 10 מ"ר לאסיר מופרד. עננים רצים שם, נדחפים באור חזק. יש מצלמה, שקע חשמלי ופתח ניקוז לגשם. "למה אין פה עציץ שהאדם יראה טיפת ירק"? אני תוהה. "ירק יש להם רק בסלט." אומר רואימי. אנחנו בוקעים מן האגף אל העולם. אל האור. אנחנו נושמים. מי עובר לידנו, כבול ומתלוצץ עם חוקריו? מי אם לא אבי המשפחה גואל רצון העובר עתה מהרמון 32 נשותיו לאל תא מופרד.
סוף
עד ראיה 