"שְׁנֵים-עָשָׂר בְּאוֹקְטוֹבֶּר, אֶלֶף תְּשַׁע מְאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁמוֹנֶה,
בְּשֶׁקֶ"ם תֵּל אָבִיב אִשָּׁה שְׁחוֹחָה כּוֹתֶבֶת
תַּאֲרִיך עַל צֶ'ק,
כּוֹתֶבֶת: 12.10.1973
שִׁבְעִים וּשְׁמוֹנָה, גְּבֶרֶת, לֹא שִׁבְעִים וְשָׁלֹש,
קוֹרֵא הַקֻּפָּאִי צוֹחֵק, קוֹפֵא עַל מְקוֹמוֹ,
מְלַחֵשׁ: מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת, גְּבֶרֶת,
מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת."
(12.10.1978 אברהם בלבן)
ילדים יקרים. כיתה ה'3 שלי.
עברנו יחד שבועיים מאד מיוחדים. הרגשנו עצב גדול על המתים בשואה, אחר כך הזכרנו את המתים במלחמות שלנו ובכל פעולות האיבה, אחר כך באה שמחה על העצמאות שלנו. בזמן כזה יש למילים הרבה חשיבות, כל המילים שאתם שומעים או קוראים בכיתה, צוברים ורושמים במחברת ולומדים לכתוב. לכן נקרא היום שיר של אברהם בלבן ונקרא גם את הנאום של ראש הממשלה שלנו ביד ושם. השיר נמצא לפניכם על הדף, ומנאום ראש הממשלה, שהיה ארוך, אקרא לכם כמה שורות. את הנאום המלא אנא הורידו כשיעורי בית מאתר הממשלה.
ראש הממשלה שלנו דיבר על המדינה שלנו ועל השואה שלנו.
הוא אמר: "זהו ניצחוננו, זוהי נחמתנו וזוהי גאוותנו. גאוותנו במדינת ישראל, שהיא מגדלור של נאורות, של קידמה, של חופש, באפלה שְׁשׁורָה על אזורים נרחבים סביבנו. וצריך רק להביט סביב. אנחנו רואים שם עמים שנאבקים על הזכות לחיות ועל זכויות אדם הבסיסיות ביותר. צריך רק להביט סביבנו כדי להבין את גודל ההישג של מדינת ישראל. גאוותנו ביצירה הכבירה שיצרנו כאן בשישים וחמש שנות עצמאותנו. גאוותנו בַּאור הגדול הבוקע מציון, אור לעם ישראל, אור לגויים. אור של קדמה, אור של שגשוג, אור של עם שמבקש שלום. אני גאה להיות ראש הממשלה של העם הזה. אך יש מי שמבקש לכבות את האור הזה שלנו. איראן מצהירה בגלוי על כוונתה להשמיד את מדינת ישראל, והיא פועלת בכל האמצעים להשיג יעד זה".
ילדים שלי, מה אנו רואים פה? נכון יואבי, נאום מלא גאווה ואור. כמה פעמים מופיעה המילה אור בפיסקה הזאת? שבע פעמים. יפה מאד. וגם פעם אחת במילה נאורות. ראש הממשלה מביט סביב ורואה אור. אז למה יש לנו, כשאנו קוראים את זה, הרגשה של חושך? נכון מאד, ילדים יקרים שלי, עתיד ארצנו שכמוכם, כי יש בנאום המון חושך. כולנו מרגישים אחרי הנאום הזה פחד, כי האור מוביל פה אל החושך ואל מי שרוצה לכבות לנו את האור. וזה מאד מפחיד, כמו שההורים הולכים לסרט ומשאירים אותכם בבית עם ביביסיטר משוגעת שרואה סרטי אימה כמו הצעקה 4 או המסור 3.
עכשו, לשם ניגוד, נקרא את השיר הקצר שכתב המורה והמשורר אברהם בלבן. יניב, קרא את השיר בקול לכל הכיתה. יפה. תודה. מי יגיד לי ילדים, למה הזקנה התבלבלה? מה קרה ביום 12 לאוקטובר 1973? אינכם יכולים לדעת עדיין. אגיד לכם: הילד הטוב של האשה הזקנה שכתבה צ'ק, מת במלחמה.
אמיל זולה בירושלים.
יום אחרי שהרוצח הלאומני ג'ק טייטל נשלח למאסרי עולם במחוזי ירושלים, התנהל באולם סמוך, אצל השופט רפאל יעקובי, משפט הדיבה של תנועת "אם תרצו" נגד קבוצת הפיסבוק: "אם תרצו תנועה פשיסטית, אז יש". בשעה אחת עשרה בבוקר עלה על דוכן עדי ההגנה פרופ זאב שטרנהל, האיש שבאולם הסמוך הוזכר שמו בין קרבנות המפגע טייטל.
לא לעיתים קרובות מועלית דרמה כזאת על במת ההסטוריה המקומית, חשופה ונסתרת מעין הציבור, אף שחשיבותה גדולה לאין שיעור מכל נאום. בדרמה הזאת, באולם משפטים אחד מוכח שאיש הימין הקיצוני פעל כדי לפגוע או לחסל את איש הרוח שטרנהל שבאולם האחר מוצג עי בא כוח התובעת כתומך בטרור. אם מדברים על חושך הוא שם. בעולם שבו טוען יו"ר "אם תרצו" שצה"ל הוא גוף הומניטרי שעולה על הצלב האדום ואמנסטי, ובן דמותו, נתניהו נואם נוכח מתי השואה, שאנו "מגדלור של נאורות", לשקר יש נעלים מסומרות וגם "עבדות היא חרות" כמאמר אורוול ב1984.
את שטרנהל חקר ארוכות עורך הדין של אם תרצו נדב העצני שהגיש את תביעת הדיבה העצומה נגד קבוצת הפיסבוק. משך שעות גולל שטרנהל, חוקר בעל שם עולמי עם חמישים שנות מחקר על הפשיזם, את הסכנות שבתפיסת העולם של גוף קיצוני, רודף בעלי דעה שונה כ"אם תרצו", וקבע כי זו תנועה עם סממנים פשיסטים ברורים. כאמיל זולה מקומי האשים שטרנהל את הרודפים וביכה את החלשותה הקטלנית של הדמוקרטיה פה.
"אם קוראים היום את המאמרים של הפשיסטים והנאצים לעתיד, 20 שנה לפני שהגיעו לשלטון", אמר המומחה, "גם הם (כמו אם תרצו) לא כתבו את הדברים הללו בצורה חד משמעית, הם גם לא חשבו כך. הדברים מתפתחים ויש דינאמיקה בדברים הללו. התפיסה המתנגדת לתרבות המערבית, תפיסה שהיא נגד הליברליות ונגד התועלתנות שרואה במדינה ובחברה כלי להבטחת זכויות היחיד…וכל מה שרונן שובל, יו"ר "אם תרצו", מתנגד להם, היא תפיסה מסוכנת. המרדף של "אם תרצו" נגד אנשי האוניברסיטאות שלא חושבים כמותם, נגד ארגוני זכויות אזרח ונגד העיתונאים… הוא סכנה אמיתית לדמוקרטיה".
בעת שיצאו אנשי הפיסבוק עם עורך דינם מיכאל ספרד מן האולם, פגשו בשופט דרורי מההרכב ששפט את טייטל. הוא נתן לשטרנהל עותק של גזר הדין והראה לו את הפרק שדן בניסיון בחסלו, אולי כמחוות אדם כלפי קרבן. קרבן שבאולם אחד בא רודפו על עונשו ובאולם מקביל הוא נאלץ להמשיך להגן על עצמו ועל ערכיו.
נ.ב.
לבת זוגי, פרילנסרית מבריקה ומוכרת אהבת – ספרים שבמדינת הביזה, שכרה הוא שכר מינימום מינוס מינוס, נמאס מהבנק. כמו ניר גלעד, קצה נפשה לחיות מול אקדח חוב טעון. כל עשירי לחודש מטלפן לנייד הפרטי שלה כספר זוטר ומבצע הרמת מסך. חוקר אם אין לה עוד משרה וכמה זמן עוד יסבול הבנק חריגה של אלף שקל מן המינוס המאושר. בת זוגי החליטה שהיא מעדיפה לשתות קפה עם רקפת מוסק עמינח. (אני ממליץ. בת זוגי נורא מצחיקה). במידה וחובה זעיר מכדי להטריד מנכ"לית -אלפיון – עליון, יש פתרון: מתארגנות "קבוצות מינוס". עשרת אלפים שכירים שלכל אחד מינוס של ארבעים אלף ש"ח, מתאחדים מול הבנק והנה חוב מוכר: ארבע מאות מיליון. הידד. יש מה על מה לדבר. תספורת של מאתיים מיליון? אז אנא, על קפה, לא בטלפון. נמאס לנו מהטרדות.
עד ראיה 