קולונל קורץ וקפטין בנט. היזהרו מברק2

"אומללה המדינה הזקוקה לגיבורים".

(ברטולד ברכט. חיי גלילאו)

10429221_10152967200769009_1770685114625514059_n

היה היתה פעם מדינה עברית. ארץ ישראלית, תנ"כית ע"פ דרכה המוזרה מאז מייסד הממלכה שהכיר את התנ"ך היטב וקיים חוג קריאה. מדינה יהודית פוסט- שואתית שהתקימה מבלי להגיד כל בוקר "בית יהודי", שבצעה פלאים וניסים ואף מעשי עוול קשים כדרך מדינות, ושתוך כדי צירי לידה ודימומים, אפשרה גם קיום נביאי זעם שהטיפו לתקן, לבל יחרב הבית בשלישית.

היה היו במדינה ההיא נביאים. אנשים כמרטין בובר וכעקיבא ארנסט סימון שתהה "האם עוד יהודים אנחנו" ותאר אפשרות  של מנהיג מופרע שנפש האספסוף הולכת שבי דווקא אחריו. ככתב צעיר הגעתי לסימון ב1982. ממיטת סוכנות קם לעומתי ישיש גבה קומה שפניו מאירות:  "אני בוכה על היהדות הלאומנית הזאת," אמר על המתנחלים, "שלושה דברים באים בהיסח הדעת: משיח, עקרב ומציאה. גוש אמונים מאחרים את הגאולה, לא מקרבים. מה יצמח פה, מוקד האנושות או אלבניה?" טרם הלכתי אמר לי לגבי אל- המלחמה שרון של 82 : "אני חושב שהוא תוצר של ספרטניזציה. אין בו מאומה מאתונה. לא תיארתי שיקום בארץ טיפוס כזה."

כמו סימון, קם לימים הפילוסוף ישעיהו ליבוביץ שדיבר על רעל הכיבוש. התקים אורי אבנרי עם העיתון חצוי הנפש שלו. קם הסופר הגדול ס. יזהר וכתב את "השבוי" ו"חרבת חזעה". קם נתן אלתרמן, משורר הממלכה שתאר נער משלנו שיורה מגיפ דוהר בערבים.  היתה שולה אלוני ששינתה את מעמד האשה וגם סמי מיכאל הנפלא שחבר לאמיל חביבי וחתר לשיתוף.

היו אף גנרלים כמאיר פעיל שהחייה כמפקד את בית הספר לקצינים בה"ד 1, אך הטיף להסכם שלום. והאלוף מתי פלד שדיבר עם אש"ף, והיה גם רמט"כל הנצחון רבין שלעת זקנה הבין מתי ניצחון הופך לאבדון. רבים היו שהושכחו בשנים הנרקבות של ביבי ומרעיו בעת שהבצע כרסם ביסודות הארץ כחולדה עטופה דגל הלאום.

ערב 2015 יש פה מירי רגב שטוענת כי קורצה מחומר של ראשי ממשלות אף שפועלה כולו אוון ואיוולת. לצידה דנון, אלקין ובנט "סכין בין השינים" ופייגלין וליברמן ודרעי החי על הרב המת, עד שנדמה כי חל שיבוש חמור בתהליך האבולוציה הישראלי והוא נע לאחור. שב אל המדבר והמערה, אל האלה והדם.

 

 

סכין בין השיניים

 

לו חי ע. א. סימון בימי המערות האלה, הייתי שב אליו לשאול אם תאר לו שיקום טיפוס כמו הדתי החדש בנט. השלישי ברצים לראשות הממשלה מאז רצח רבין, שבא מסיירת מטכ"ל. איש צעיר שמוביל את המחנה הדתי הגדול ביותר, אמריקאי הי-טקי, קפיטליסט- אנטי- רווחה שנותן לכל אחד הרגשה שהוא לצידו, אבל הוא רק לצד עצמו. בוגר סיירת לא דמוקרט במהותו ומועמד לרוה"מ הבא או זה שאחריו.

אני זוכר כי כאשר נסדקה תהילת בוגר הסירת ברק בימי כהונתו הקצרה כרוה"מ, חזרתי לאנשי המובחרת לשאול מה קרה.

"תבין", אמר לי בכיר נבון משם, "היחידה היא אנטיתזה של הפוליטיקה. סיירת מטכ"ל זה תנאי מעבדה. מקום שבו אתה מתכיל על נקודה אפס ואז האנשים, הזמנים, הנורמות, המטרות, הנחות היסוד, הכל בסינכרוניזציה פיקס, מכויל למטרה אחת. שם במבצעים המיוחדים, יש למפקד בשטח סמכות טוטלית אבל האחריות הציבורית כולה של הדרג המדיני! בתוך היחידה אין הצבעה. אתה צריך לשכנע רק את השר, ואתה מוגן מכל ביקורת או חשיפה".

מהשורות האלה, שיש לצרבן כהערת אזהרה לוהטת, אני קופץ אל הבוגר נ. בנט.

יש זמן בעברו הצבאי טרם פרישתו, שהוא עדות ומשל למהות האיש. בעת מבצע "ענבי זעם" של פרס, ב18 לאפריל 1996, הוביל המ"פ בנט 67 לוחמי מגלן בתוך לבנון. קצין זוטר קרוב לקץ שירותו היה, רווי בוז למנהיגות הצבאית המהססת ולפוליטיקאים זהירים כראש הממשלה דאז.

בתוך שמונה ימי תנועה ואיתור בשטח, נעים אחרי חיזבאללה ומשגרי רקטות, כך עלה מתחקירים שנעשו לימים, החליט הקצין בנט על דעת עצמו לשנות פקודות. הוא היה "עם סכין בין השיניים", כעדות חברו. שוחר מבצעים, התקלות והרג. בדברים שאמר לימים כהתפארות, תיאר בנט עצמו איך שינה תוכנית מבצעית ללא תיאום עם הדרג שמעליו.

בלא מעט קציני שטח מקנן מין קולונל קורץ מ"אפוקליפסה עכשו". קצין מיומן, אלים, עז נפש ונמהר, שמאמין כי בכוחו לגבור על האויב אם רק יחרוג ממגבלות הפקודה והמשימה שמטילים  פוליטיקאים ומפקדים פחדנים לטעמו. קורץ רצה לעשות ע"פ דרכו. להרוג  ולנצח. וזה נגמר רע.

בענבי זעם, באותו 18 לאפריל נקלעה פלוגת מגלן של בנט, להבדיל, לאש מרגמות יעילה של החיזבאללה ליד הכפר קנא. מאותו רגע לא סמך בנט רק על כוחו, אלא דיווח על הסכנה. נתבע חילוץ, וסוללת תותחי 155 ממ ירתה מטח שפגע בריכוז פליטים והרג 102 אזרחים.

"אנו מאוד מצטערים, אך איננו מתנצלים", הצהיר אז ראש הממשלה שמעון פרס שנלכד במיצר.

(במאמר מוסגר: יתכן כי קליפ "הלא מתנצלים" החדש של בנט בתחפושת הג'ינג'י המופרע, נובע מאותו אירוע מצלק שאולי מונח ולא נח במחשבתו של בנט). ב1996 הפך ה"לא מתנצלים" של פרס להתנצלות והביא ללחץ בינ"ל אדיר ולזירוז סיום המבצע. הקצין בנט זעם אז על פרס.

אחזור למטכליסט ברק: "המוכשר מכל המועמדים, הוא גם האדם האחרון שיכול לפתור כאוס פוליטי", אמרו לי בשעתו על ברק. "פוליטיקה דמוקרטית היא סיטואציה סיוטית למי שחותר לשליטה מוחלטת. רוה"מ הוא איש שאמור לתאם, לא לשלוט. תפקיד המתאם דורש מבנה נפשי גמיש כדי לנהל מומ מתמשך עם כל הגורמים". לפני כ15 שנים הפכו אישיותו הנוקשה של ברק והכשרתו ביחידה, את האיש לבלתי כשיר כראש ממשלה . יש להזהר עתה מבנט, מין ברק/ ביבי 2 כזה,  להזהר כמו מאש כוחותינו. זה הכי קטלני.

 

נ.ב. חיים רביה ממצפה רמון בדק ומצא כי להקים כיכר תנועה עירונית קטנה עולה למשלם המיסים  כ- 800,000 ש"ח. חבר שאחראי לזה בקיבוץ אמר לו שהם מקימים כיכר כזאת  בכ 70,000 ₪. מי בוחן לאן נעלמים כ730 אלף ש"ח עודפים? תהה רביה. הרי מאות כיכרות כאלה מוקמות ברחבי המדינה. "מישהו חותך קופון ענק". הנה הצצה פשוטה לתוך ארץ מכורסמת שחיתות ענקית בכל מקום שתרים אבן. בלי לנקותה לא נתקים.

שלטון החוק על ארבע. מזרחי מול ליברמן.

"החוקים דומים לקורי עכביש: החלשים נלכדים ברשתם ואילו העשירים והחזקים קורעים אותם".

(אנכרזיס. מתוך הספר החדש "פרקליטי העשוקים" של יובל אלבשן.)

 malamadeti_wa

בראשית השבוע, כשעוד רכב התפוצץ בפיגוע פלילי בלב שכונת מגורים ותושבים שמעו צעקת "שמע ישראל" מתוך האש, ישבתי עם קצין שנלחם פעם בפושעים בכירים באומץ ובסבלנות של חוקר טוב כמו בספר של הסיציאליני ליאונרדו שאשה. הוא דור חמישי בארץ שצמח בשכונת אחווה הטברינית שעל שפת הכנרת. יום אחד, כשהלך עם ילקוטו לכיתה א', ראה התקהלות וכדרך ילדים סקרניים, פלס דרכו, הציץ וראה את אביו גווע על המדרכה. אני מאמין שיש רגעי ילדות מכוננים כאלה. אולי זה הרגע של משה מזרחי: תעלומה, חורבן בית, ומרגע זה ואילך עתה ברשות עצמך מול רוע העולם. הוא המשיך ללכת, אחר התישב ובכה קצת והתישב בכיתה. אביו מת בגיל 50 מהתקפת לב והיתום שגדל בחיק אם נחושה ושבעה אחים היה לראש אגף חקירות מצטין.

עתה מזרחי מבוגר מאביו במותו. הוא חבר כנסת שמנסה להילחם בפושעים דרך בית המחוקקים ונגזר עליו, כעונש מן האלים, לראות את אקס נחקריו/חשודיו משגשגים במושבים סביבו. שרים, ח"כים רבי כוח ממנו. "בראש רוב הסיעות הגדולות עומדים אנשים שנחקרו, נחשדו או אף ישבו" ואילו משה מזרחי  "מדבר ללאמפה" בועדת חוק, חוקה ומשפט של רותם. מנסה להעביר חקיקה נגד כהונת פוליטיקאים שסרחו במהלך שירותם ורואה לתדהמתו "איך מגלגל העינים שטרן שחתום איתי על ההצעה, מצביע נגדה! אלוהים, לפחות תצא החוצה"!

הוא איש רב קסם ששערו לבן לגמרי אבל גבותיו העבותות שחורות ומטילות צל על עינים חיכניות כדרך לבטא מבוכה נזעמת כשצץ שמו של פושע חמקמק. "הרי אדם שרוצה להבחר כש.ג. למשמר הכנסת, יפסל בשל עבירה קטנה ופה אדם שישב בכלא, יכול להיות גם ראש ממשלה אחרי כך וכך שנים".

– על הרצף מ0 – אסון עד 10- מצוין, איפה עומד שלטון החוק בישראל? אני שואל.

"על 4". אומר מזרחי. "חקירת דרעי היתה קו פרשת המים. הוא הראשון שניהל מלחמת חורמה בשלטון החוק עם כל הטריקים שמתקימים עד היום. משיבוש חקירה ועד פגיעה אישית בחוקרים. דרעי שינה את כללי המשחק של הדמוקרטיה. מאז בכל פרשה כמעט תמצא את המשולש דרעי- ליברמן- ביבי במין "הורה עיגולים": כל אחד מחזיק אשכי האחר ורוקד בזהירות".

שנינו צוחקים שם בקפה ליד שוהם ביתו, ושנינו בוכים.

בסיפור של הסופר שאשא היו דמויות כמו החוקר מזרחי והנחקר ליברמן רוקדות טנגו צמוד של הטוב והרע. יש במזרחי כמעט התפעלות מיכולתו של ליברמן. "בכל שלב של החקירה, גם הסמויה, האיש ידע הכל. הוא תוקף את המערכת כמי שמשתין מן המקפצה, אבל בו בזמן פועל במיומנות של מי שלמד בבית הספר הכי טוב לזה. הכי ממודר, עם מודיעין מצוין". "כשליברמן תקף אותי אישית, עדתית, כשקרא לי אנטישמי או "הבחור מפתח תקוה", הייתי מזכיר לו שיש לי סבתא רבא מקייב לצד המוצא המצרי – אפגני. יש לי גם קרובי משפחה בלונדיניים".

הוא מביט ממושבו בכנסת ביו"ר ועדת הפנים מירי רגב שמזמינה כגיבור את החשוד הנצרתי גפסו. הוא רואה את השר אהרונוביץ "חבר שלי, ישר, אבל חייל" נכפה למנות את דנינו שאינו אוהב כמפכ"ל. רואה את סימני ההשחתה של פרשת ארביב פינטו, "האף. בי. אי. נדהמו להציץ בפרשה ולגלות את קשרי פשע מאורגן – שלטון שיש פה". הוא צפה בפוליטיקאים שברכו בחום את ליברמן על זיכויו בתיק הקטן והוקיעו את יחימוביץ שלא ברכה. "את מי הם ברכו? אדם שהשופטים קבעו ש"התנהגותו לא ראויה לנבחר ציבור? אלוהים"!

מצחיק אותו שמטיחים בחוקרי –  פוליטיקאים ש"אלו חקירות שנועדו לקדם עצמם". "הרי אין דבר שקוטל בישראל קרירה משטרתית יותר מחקירת פוליטיקאי בכיר". הוא היה אופטימי בבחירות, כשנכנסו לכנסת 48 חכים רעננים. זה עבר לו. גם לי. בעיני, אגיד כאן ככותב טור, מקום שמברך אדם כמו איווט ליברמן ומדיח מתפקיד אדם כמו משה מזרחי, הוא מקום שצועד לאבדון.

"קן לציפור. לא לעושק".

בכיכר "בית ביאליק" עמד השבוע קומץ מפגינים וצעק "קן לציפור. לא לעושק". המפגינים, 23 צעירים שכולם רכזי חינוך, מדריכים ואוצרי אמנות מסורים ומשכילים של בית ביאליק ו"בית העיר" ששופצו במיליוני דולרים, מועסקים ע"י העיריה בתנאי ניצול ובניגוד לחוק. עתה הם התאגדו לועד בסיוע תנועת מע"ן וניר נאדר הטוב, כדי למחות מול עיריה עושקת תרבות. "אני שקופה במשרה מלאה", אמרה לי רותי אמנו מהועד שעובדת מתשע עד חמש, חמש שנים במשרה וחצי בלי שמץ תנאים סוציאליים, ונזכרתי בנאום האחרון של ביאליק שנישא כמין צוואה רוחנית כשיצא מתל אביב לניתוח ממנו לא שב.

ח.נ. ביאליק דבר על מחלת הישוב: "הספסרות הבזויה האוכלת אותנו כעש. ברק השטן של הזהב סמא את עינינו. אנו מתפארים בגאות ופריחה, במקום שיש רק מהומה ריקה של ספסרות. דונם אחד עובר עשר פעמים מיד ליד וכל פעם עולה מחירו, ואנו חושבים שזוהי עליה וגיאות. אין ערך לקרקע מלבד מה שהיא יכולה ליתן לבני אדם למזונותיהם בשעת חרום וסכנה. אנו עושים בקרקע מה שהספסרות בשעת המלחמה והמהפכות היתה עושה בלחם". "לו עמד פה עכשו חיים נחמן ביאליק", אמר לי המומחה למשורר מן הבית המשוחזר, "בטוח היה מצטרף להפגנה".

מכרסמים

פעם תיאר לי פרופסור אוגנדאי את הפוליטיקאים כחולדות שמכרסמות יתדות העץ שעליהן נחה המדינה כביקתה. כך פה. חבר שעובד בתיכנון קוי הרכבת ספר לי השבוע איך כשהחלו לבצע הנחת קו רכבת שיחבר בראשון לציון את המכללות לעיר לנוחות הציבור, נתקלו להפתעתם בראש העיר. הוא לחץ לקו  שיחבר דוקא לשטח חקלאי שנקרא "משולש שורק". כעבור יום הגיעה למתכננים אגרת מיועץ משפטי חיצוני של העיריה שתבע לבצע את הקו למשולש הנ"ל. עוד הם עמלים לנסח הסבר למה יקח שנים לשנות את התוואי הטוב, נעצרו חמשת הקבלנים ועימם היועץ רועי בר כחשוד בנטילת שוחד עצום, ומיד בוטל הצורך להשיב לאגרת.

נ.ב.

יום אחד, נגיד בשנת 2030, מישהו יעיין בהצעת המזכיר קרי ז"ל לפתרון הסכסוך וימרוט שערו: איזו הצעה דחינו. הפרדה. גבול. פירוז הגדה. כוח נאטו. פיצוים. הצטרפות לארופה.