קולונל קורץ וקפטין בנט. היזהרו מברק2

"אומללה המדינה הזקוקה לגיבורים".

(ברטולד ברכט. חיי גלילאו)

10429221_10152967200769009_1770685114625514059_n

היה היתה פעם מדינה עברית. ארץ ישראלית, תנ"כית ע"פ דרכה המוזרה מאז מייסד הממלכה שהכיר את התנ"ך היטב וקיים חוג קריאה. מדינה יהודית פוסט- שואתית שהתקימה מבלי להגיד כל בוקר "בית יהודי", שבצעה פלאים וניסים ואף מעשי עוול קשים כדרך מדינות, ושתוך כדי צירי לידה ודימומים, אפשרה גם קיום נביאי זעם שהטיפו לתקן, לבל יחרב הבית בשלישית.

היה היו במדינה ההיא נביאים. אנשים כמרטין בובר וכעקיבא ארנסט סימון שתהה "האם עוד יהודים אנחנו" ותאר אפשרות  של מנהיג מופרע שנפש האספסוף הולכת שבי דווקא אחריו. ככתב צעיר הגעתי לסימון ב1982. ממיטת סוכנות קם לעומתי ישיש גבה קומה שפניו מאירות:  "אני בוכה על היהדות הלאומנית הזאת," אמר על המתנחלים, "שלושה דברים באים בהיסח הדעת: משיח, עקרב ומציאה. גוש אמונים מאחרים את הגאולה, לא מקרבים. מה יצמח פה, מוקד האנושות או אלבניה?" טרם הלכתי אמר לי לגבי אל- המלחמה שרון של 82 : "אני חושב שהוא תוצר של ספרטניזציה. אין בו מאומה מאתונה. לא תיארתי שיקום בארץ טיפוס כזה."

כמו סימון, קם לימים הפילוסוף ישעיהו ליבוביץ שדיבר על רעל הכיבוש. התקים אורי אבנרי עם העיתון חצוי הנפש שלו. קם הסופר הגדול ס. יזהר וכתב את "השבוי" ו"חרבת חזעה". קם נתן אלתרמן, משורר הממלכה שתאר נער משלנו שיורה מגיפ דוהר בערבים.  היתה שולה אלוני ששינתה את מעמד האשה וגם סמי מיכאל הנפלא שחבר לאמיל חביבי וחתר לשיתוף.

היו אף גנרלים כמאיר פעיל שהחייה כמפקד את בית הספר לקצינים בה"ד 1, אך הטיף להסכם שלום. והאלוף מתי פלד שדיבר עם אש"ף, והיה גם רמט"כל הנצחון רבין שלעת זקנה הבין מתי ניצחון הופך לאבדון. רבים היו שהושכחו בשנים הנרקבות של ביבי ומרעיו בעת שהבצע כרסם ביסודות הארץ כחולדה עטופה דגל הלאום.

ערב 2015 יש פה מירי רגב שטוענת כי קורצה מחומר של ראשי ממשלות אף שפועלה כולו אוון ואיוולת. לצידה דנון, אלקין ובנט "סכין בין השינים" ופייגלין וליברמן ודרעי החי על הרב המת, עד שנדמה כי חל שיבוש חמור בתהליך האבולוציה הישראלי והוא נע לאחור. שב אל המדבר והמערה, אל האלה והדם.

 

 

סכין בין השיניים

 

לו חי ע. א. סימון בימי המערות האלה, הייתי שב אליו לשאול אם תאר לו שיקום טיפוס כמו הדתי החדש בנט. השלישי ברצים לראשות הממשלה מאז רצח רבין, שבא מסיירת מטכ"ל. איש צעיר שמוביל את המחנה הדתי הגדול ביותר, אמריקאי הי-טקי, קפיטליסט- אנטי- רווחה שנותן לכל אחד הרגשה שהוא לצידו, אבל הוא רק לצד עצמו. בוגר סיירת לא דמוקרט במהותו ומועמד לרוה"מ הבא או זה שאחריו.

אני זוכר כי כאשר נסדקה תהילת בוגר הסירת ברק בימי כהונתו הקצרה כרוה"מ, חזרתי לאנשי המובחרת לשאול מה קרה.

"תבין", אמר לי בכיר נבון משם, "היחידה היא אנטיתזה של הפוליטיקה. סיירת מטכ"ל זה תנאי מעבדה. מקום שבו אתה מתכיל על נקודה אפס ואז האנשים, הזמנים, הנורמות, המטרות, הנחות היסוד, הכל בסינכרוניזציה פיקס, מכויל למטרה אחת. שם במבצעים המיוחדים, יש למפקד בשטח סמכות טוטלית אבל האחריות הציבורית כולה של הדרג המדיני! בתוך היחידה אין הצבעה. אתה צריך לשכנע רק את השר, ואתה מוגן מכל ביקורת או חשיפה".

מהשורות האלה, שיש לצרבן כהערת אזהרה לוהטת, אני קופץ אל הבוגר נ. בנט.

יש זמן בעברו הצבאי טרם פרישתו, שהוא עדות ומשל למהות האיש. בעת מבצע "ענבי זעם" של פרס, ב18 לאפריל 1996, הוביל המ"פ בנט 67 לוחמי מגלן בתוך לבנון. קצין זוטר קרוב לקץ שירותו היה, רווי בוז למנהיגות הצבאית המהססת ולפוליטיקאים זהירים כראש הממשלה דאז.

בתוך שמונה ימי תנועה ואיתור בשטח, נעים אחרי חיזבאללה ומשגרי רקטות, כך עלה מתחקירים שנעשו לימים, החליט הקצין בנט על דעת עצמו לשנות פקודות. הוא היה "עם סכין בין השיניים", כעדות חברו. שוחר מבצעים, התקלות והרג. בדברים שאמר לימים כהתפארות, תיאר בנט עצמו איך שינה תוכנית מבצעית ללא תיאום עם הדרג שמעליו.

בלא מעט קציני שטח מקנן מין קולונל קורץ מ"אפוקליפסה עכשו". קצין מיומן, אלים, עז נפש ונמהר, שמאמין כי בכוחו לגבור על האויב אם רק יחרוג ממגבלות הפקודה והמשימה שמטילים  פוליטיקאים ומפקדים פחדנים לטעמו. קורץ רצה לעשות ע"פ דרכו. להרוג  ולנצח. וזה נגמר רע.

בענבי זעם, באותו 18 לאפריל נקלעה פלוגת מגלן של בנט, להבדיל, לאש מרגמות יעילה של החיזבאללה ליד הכפר קנא. מאותו רגע לא סמך בנט רק על כוחו, אלא דיווח על הסכנה. נתבע חילוץ, וסוללת תותחי 155 ממ ירתה מטח שפגע בריכוז פליטים והרג 102 אזרחים.

"אנו מאוד מצטערים, אך איננו מתנצלים", הצהיר אז ראש הממשלה שמעון פרס שנלכד במיצר.

(במאמר מוסגר: יתכן כי קליפ "הלא מתנצלים" החדש של בנט בתחפושת הג'ינג'י המופרע, נובע מאותו אירוע מצלק שאולי מונח ולא נח במחשבתו של בנט). ב1996 הפך ה"לא מתנצלים" של פרס להתנצלות והביא ללחץ בינ"ל אדיר ולזירוז סיום המבצע. הקצין בנט זעם אז על פרס.

אחזור למטכליסט ברק: "המוכשר מכל המועמדים, הוא גם האדם האחרון שיכול לפתור כאוס פוליטי", אמרו לי בשעתו על ברק. "פוליטיקה דמוקרטית היא סיטואציה סיוטית למי שחותר לשליטה מוחלטת. רוה"מ הוא איש שאמור לתאם, לא לשלוט. תפקיד המתאם דורש מבנה נפשי גמיש כדי לנהל מומ מתמשך עם כל הגורמים". לפני כ15 שנים הפכו אישיותו הנוקשה של ברק והכשרתו ביחידה, את האיש לבלתי כשיר כראש ממשלה . יש להזהר עתה מבנט, מין ברק/ ביבי 2 כזה,  להזהר כמו מאש כוחותינו. זה הכי קטלני.

 

נ.ב. חיים רביה ממצפה רמון בדק ומצא כי להקים כיכר תנועה עירונית קטנה עולה למשלם המיסים  כ- 800,000 ש"ח. חבר שאחראי לזה בקיבוץ אמר לו שהם מקימים כיכר כזאת  בכ 70,000 ₪. מי בוחן לאן נעלמים כ730 אלף ש"ח עודפים? תהה רביה. הרי מאות כיכרות כאלה מוקמות ברחבי המדינה. "מישהו חותך קופון ענק". הנה הצצה פשוטה לתוך ארץ מכורסמת שחיתות ענקית בכל מקום שתרים אבן. בלי לנקותה לא נתקים.

שלטון החוק על ארבע. מזרחי מול ליברמן.

"החוקים דומים לקורי עכביש: החלשים נלכדים ברשתם ואילו העשירים והחזקים קורעים אותם".

(אנכרזיס. מתוך הספר החדש "פרקליטי העשוקים" של יובל אלבשן.)

 malamadeti_wa

בראשית השבוע, כשעוד רכב התפוצץ בפיגוע פלילי בלב שכונת מגורים ותושבים שמעו צעקת "שמע ישראל" מתוך האש, ישבתי עם קצין שנלחם פעם בפושעים בכירים באומץ ובסבלנות של חוקר טוב כמו בספר של הסיציאליני ליאונרדו שאשה. הוא דור חמישי בארץ שצמח בשכונת אחווה הטברינית שעל שפת הכנרת. יום אחד, כשהלך עם ילקוטו לכיתה א', ראה התקהלות וכדרך ילדים סקרניים, פלס דרכו, הציץ וראה את אביו גווע על המדרכה. אני מאמין שיש רגעי ילדות מכוננים כאלה. אולי זה הרגע של משה מזרחי: תעלומה, חורבן בית, ומרגע זה ואילך עתה ברשות עצמך מול רוע העולם. הוא המשיך ללכת, אחר התישב ובכה קצת והתישב בכיתה. אביו מת בגיל 50 מהתקפת לב והיתום שגדל בחיק אם נחושה ושבעה אחים היה לראש אגף חקירות מצטין.

עתה מזרחי מבוגר מאביו במותו. הוא חבר כנסת שמנסה להילחם בפושעים דרך בית המחוקקים ונגזר עליו, כעונש מן האלים, לראות את אקס נחקריו/חשודיו משגשגים במושבים סביבו. שרים, ח"כים רבי כוח ממנו. "בראש רוב הסיעות הגדולות עומדים אנשים שנחקרו, נחשדו או אף ישבו" ואילו משה מזרחי  "מדבר ללאמפה" בועדת חוק, חוקה ומשפט של רותם. מנסה להעביר חקיקה נגד כהונת פוליטיקאים שסרחו במהלך שירותם ורואה לתדהמתו "איך מגלגל העינים שטרן שחתום איתי על ההצעה, מצביע נגדה! אלוהים, לפחות תצא החוצה"!

הוא איש רב קסם ששערו לבן לגמרי אבל גבותיו העבותות שחורות ומטילות צל על עינים חיכניות כדרך לבטא מבוכה נזעמת כשצץ שמו של פושע חמקמק. "הרי אדם שרוצה להבחר כש.ג. למשמר הכנסת, יפסל בשל עבירה קטנה ופה אדם שישב בכלא, יכול להיות גם ראש ממשלה אחרי כך וכך שנים".

– על הרצף מ0 – אסון עד 10- מצוין, איפה עומד שלטון החוק בישראל? אני שואל.

"על 4". אומר מזרחי. "חקירת דרעי היתה קו פרשת המים. הוא הראשון שניהל מלחמת חורמה בשלטון החוק עם כל הטריקים שמתקימים עד היום. משיבוש חקירה ועד פגיעה אישית בחוקרים. דרעי שינה את כללי המשחק של הדמוקרטיה. מאז בכל פרשה כמעט תמצא את המשולש דרעי- ליברמן- ביבי במין "הורה עיגולים": כל אחד מחזיק אשכי האחר ורוקד בזהירות".

שנינו צוחקים שם בקפה ליד שוהם ביתו, ושנינו בוכים.

בסיפור של הסופר שאשא היו דמויות כמו החוקר מזרחי והנחקר ליברמן רוקדות טנגו צמוד של הטוב והרע. יש במזרחי כמעט התפעלות מיכולתו של ליברמן. "בכל שלב של החקירה, גם הסמויה, האיש ידע הכל. הוא תוקף את המערכת כמי שמשתין מן המקפצה, אבל בו בזמן פועל במיומנות של מי שלמד בבית הספר הכי טוב לזה. הכי ממודר, עם מודיעין מצוין". "כשליברמן תקף אותי אישית, עדתית, כשקרא לי אנטישמי או "הבחור מפתח תקוה", הייתי מזכיר לו שיש לי סבתא רבא מקייב לצד המוצא המצרי – אפגני. יש לי גם קרובי משפחה בלונדיניים".

הוא מביט ממושבו בכנסת ביו"ר ועדת הפנים מירי רגב שמזמינה כגיבור את החשוד הנצרתי גפסו. הוא רואה את השר אהרונוביץ "חבר שלי, ישר, אבל חייל" נכפה למנות את דנינו שאינו אוהב כמפכ"ל. רואה את סימני ההשחתה של פרשת ארביב פינטו, "האף. בי. אי. נדהמו להציץ בפרשה ולגלות את קשרי פשע מאורגן – שלטון שיש פה". הוא צפה בפוליטיקאים שברכו בחום את ליברמן על זיכויו בתיק הקטן והוקיעו את יחימוביץ שלא ברכה. "את מי הם ברכו? אדם שהשופטים קבעו ש"התנהגותו לא ראויה לנבחר ציבור? אלוהים"!

מצחיק אותו שמטיחים בחוקרי –  פוליטיקאים ש"אלו חקירות שנועדו לקדם עצמם". "הרי אין דבר שקוטל בישראל קרירה משטרתית יותר מחקירת פוליטיקאי בכיר". הוא היה אופטימי בבחירות, כשנכנסו לכנסת 48 חכים רעננים. זה עבר לו. גם לי. בעיני, אגיד כאן ככותב טור, מקום שמברך אדם כמו איווט ליברמן ומדיח מתפקיד אדם כמו משה מזרחי, הוא מקום שצועד לאבדון.

"קן לציפור. לא לעושק".

בכיכר "בית ביאליק" עמד השבוע קומץ מפגינים וצעק "קן לציפור. לא לעושק". המפגינים, 23 צעירים שכולם רכזי חינוך, מדריכים ואוצרי אמנות מסורים ומשכילים של בית ביאליק ו"בית העיר" ששופצו במיליוני דולרים, מועסקים ע"י העיריה בתנאי ניצול ובניגוד לחוק. עתה הם התאגדו לועד בסיוע תנועת מע"ן וניר נאדר הטוב, כדי למחות מול עיריה עושקת תרבות. "אני שקופה במשרה מלאה", אמרה לי רותי אמנו מהועד שעובדת מתשע עד חמש, חמש שנים במשרה וחצי בלי שמץ תנאים סוציאליים, ונזכרתי בנאום האחרון של ביאליק שנישא כמין צוואה רוחנית כשיצא מתל אביב לניתוח ממנו לא שב.

ח.נ. ביאליק דבר על מחלת הישוב: "הספסרות הבזויה האוכלת אותנו כעש. ברק השטן של הזהב סמא את עינינו. אנו מתפארים בגאות ופריחה, במקום שיש רק מהומה ריקה של ספסרות. דונם אחד עובר עשר פעמים מיד ליד וכל פעם עולה מחירו, ואנו חושבים שזוהי עליה וגיאות. אין ערך לקרקע מלבד מה שהיא יכולה ליתן לבני אדם למזונותיהם בשעת חרום וסכנה. אנו עושים בקרקע מה שהספסרות בשעת המלחמה והמהפכות היתה עושה בלחם". "לו עמד פה עכשו חיים נחמן ביאליק", אמר לי המומחה למשורר מן הבית המשוחזר, "בטוח היה מצטרף להפגנה".

מכרסמים

פעם תיאר לי פרופסור אוגנדאי את הפוליטיקאים כחולדות שמכרסמות יתדות העץ שעליהן נחה המדינה כביקתה. כך פה. חבר שעובד בתיכנון קוי הרכבת ספר לי השבוע איך כשהחלו לבצע הנחת קו רכבת שיחבר בראשון לציון את המכללות לעיר לנוחות הציבור, נתקלו להפתעתם בראש העיר. הוא לחץ לקו  שיחבר דוקא לשטח חקלאי שנקרא "משולש שורק". כעבור יום הגיעה למתכננים אגרת מיועץ משפטי חיצוני של העיריה שתבע לבצע את הקו למשולש הנ"ל. עוד הם עמלים לנסח הסבר למה יקח שנים לשנות את התוואי הטוב, נעצרו חמשת הקבלנים ועימם היועץ רועי בר כחשוד בנטילת שוחד עצום, ומיד בוטל הצורך להשיב לאגרת.

נ.ב.

יום אחד, נגיד בשנת 2030, מישהו יעיין בהצעת המזכיר קרי ז"ל לפתרון הסכסוך וימרוט שערו: איזו הצעה דחינו. הפרדה. גבול. פירוז הגדה. כוח נאטו. פיצוים. הצטרפות לארופה.

האדם הלבן והדלת השחורה

"זה המשחק. או שאתה משחק בו או שישחקו בך."
(סדרת הטלויזייה "הסמויה", עונה ראשונה. פרק 8.)

"בשבוע הזה שבו נתניהו, שבור לב מהחלטה לנסר חמישה בנינים, מציע לגרש 25 אלף פליטים ולעצור אלפים במחנות, תן לי לספר לך גרסה אחרת משלו לגבי "האדם הלבן" והפליטים השחורים: זה הכל סיפור של משחק בכסף גדול", אומר לי איש השטח. "אתה רואה פה, ממול, בור עם עשרים שחורים, חופרים חניון? אתה יודע מה אתה רואה? את החול בצירי הדלת המסתובבת. מעבר להסתה, למרזל ולשר ישי ולכל שנאת הזרים, כל אפריקאי שנכנס דרך הגבול המצרי, ולא דרך כמאה ושישים חברות ליבוא עובדים זרים, ומגיע לחקלאות, לבניה או לנקיון – פירושו פחות כעשרת אלפים דולר למכונת מיליארד הדולר של הסחר באדם".

"במשחק הזה של להכניס הכי הרבה זרים ולהוציא הכי מהר", אומר לי אדם שעסק ביבוא עובדים, "הכל צפוף מקורבי שלטון כמו חתונה של טייקון. מלא מקורבים. לפני כמה שנים, כשהייתי בתחום, צלצל אליי חבר יבואן ואמר: 'תעשה לי טובה, תזמין אצלי חמש מאות ראש". כי צלצל אליו "מישהו" מהמערכת ואמר לו: קח מכסה של חמש מאות. כדי להתחלק בשלל. ככה זה עובד".

מעל צרכיהם האמיתיים של חקלאים, קבלנים וזקנים סיעודיים, מתנשא מגדל הזכוכית האטום של הסחר בבני אדם. במחקר במימון הג'וינט שפרסמו לאחרונה החוקרות רייכמן וקושנירוביץ ממכון ההגירה של המרכז האקדמי רופין, הן ראיינו 196 עובדים זרים ודרכם הציצו אל נהר הכסף. מהמחקר הזה וכן מדו"ח מצמרר של ד"ר גלעד נתן מהכנסת, מצטייר היקף הרווח האדיר, הלא-חוקי, של ייבוא בני-אדם, העבדות הטמונה ורווחי הענק של המקושרים.
ד"ר קושנירוביץ אומרת לי שהן גם גילו כי חל זינוק חד בגובה דמי התיווך, בעיקר בענף הבניין – עד כדי שיא של 32 אלף דולר שמשלם בנאי שלד מסין שבא לפה. שנה וחצי ראשונות של העובד הן רק כדי להשיב את חוב דמי התיווך. הן מצאו כי בטפסים הרשמיים נרשם לרוב סכום שהוא כמחצית מהסכום האמיתי ששולם למתווך. כך הופך העובד הזר לקרבן, לשותף שקט ולעבד שתלוי במי שגבה ממנו את הכסף. החוק המגביל גביית דמי תיווך עד כ- 900 דולר אינו נאכף כלל.
בשיתוף הפעולה של זכיין ישראלי ומתווך זר, מגיעים דמי התיווך לראש לכדי ששת אלפים דולר לפליפיני – סיעוד, שמונת אלפים לתאילנדי- חממות ועד הגג לסיני- בניין. המתווך הישראלי והזר מתחלקים בסכום שנגבה, כאשר חלקו של הישראלי הוא כ-50 אחוז ומעלה. "מדובר פה במשחק עם כסף כה גדול", אומר לי החוקר, "עד שאני חושש לעורי".

הגוף שהוקם לטפל בתחום הזה "רשות האוכלוסין וההגירה" מודע ע"פ תשובותיו לשאלותי, לחומרת המצב ופועל מאז הקמתו למיגור מה שהוא עצמו מכנה: "תופעת העמלות הבלתי נתפסות". לגבי אכיפת האיסור על גביית דמי תיווך שלא כדין, "זו מתבצעת על ידי משטרת ישראל". באשר לענין המקורבים: "רשות האוכלוסין וההגירה מבצעת בדיקות מדוקדקות של זהות האנשים הפועלים בלשכות אלו".
מעל בור השומן רוחש המקורבים, אומר החוקר, נבנה בניין ההסתה, כי "הפטריוטיות היא הרי מפלטו האחרון של הנבל". ההסתה נגד זרים היא חלק ממאבקם של פוליטיקאים מקושרים לסחר בכל מה שמפריע לתנועת הדלת המהירה. משפטו של שלמה בניזרי שהורשע בשוחד ובהפרת אמונים לאחר שאישר הקצאת עובדים זרים ליזם ישראלי שהעביר אליו מיליוני שקלים, פתח צוהר לעולם סחר האדם האפל. הדלת המסתובבת מהר, ומעשירה זכינים, היא לב השחיתות, והפליטים נתפסים כמפריעים לתנועתה החלקה.

 כל המגיעים מאפריקה, אומר לי החוקר, הם "מחפשי חיים", חלק מתנועה עולמית של רעבים ונואשים  כמונו, היהודים בעבר. הבלוגר יוני אשפר מתאר היטב את הדימיון הרב שבין סיפור השחורים הבאים עתה לעלילת המהגרים היהודים בסוף המאה התשע עשרה. הם היגרו מרוסיה ומזרח אירופה לשכונות המזרחיות העניות של לונדון ומיד פרצה התססה גזענית שהגיעה עד לפרלמנט.
מייזלרים, אלי ישיים ונתניהוים בריטיים טענו אז כי "היהודים הבאים דוחקים את מעמד הפועלים האנגלי לעוני ואבטלה, יוצרים מפגע תברואתי, מביאים את ה”גטאות האוריינטליים” שלהם ללב האימפריה, נושאים מחלות ומעלים את רמת הפשיעה". באנגליה כמו כאן קמו ארגונים ויפי נפש שהגנו על היהודים וניסו לתאר את הרדיפות מהן סבלו תחת שלטון הצאר, פוגרומים וגיוס חובה לצבא. "המסורת הבריטית המפוארת של מתן מקלט לכל נרדף מחייבת אותנו לקבל את היהודים", אמרו, "כלכלת בריטניה רק תרוויח מחריצותם". וכל השאר היסטוריה.

"רוב הבאים לפה עתה הם גברים צעירים, תאבי פרנסה, בלי נשים וילדים", אומר לי החוקר, הוא איש שטח בקיא ומומחה נודע בתחומו האקדמי, שצופה כעת באזור לוינסקי ובתוצאות  חריצותם הנואשת של המהגרים. "הם הגיעו למקומות עלובים ומלאי זנות וסמים, כנווה שאנן, פתחו שם בתושיית מהגרים, עסקים זעירים של חומוס/אינטרנט/מכולת/מספרת- פליטים ורק שפרו אזור קשה. כמו בכל קבוצה מהגרת תחת לחץ, יש גם כייסים ועבריינים, אבל מעטים. לנו כשהגענו לאמריקה בתחילת המאה שעברה לא היו גנגסטרים כמו לנסקי?"

מה הפתרון?  אני שואל אותו.

"לשים קץ מידי לתנועת המטוסים של העובדים הזרים, לעצור את הדלת, או כלשון דו"ח הכנסת: "מיגור תופעת תשלום דמי התיווך עשוי להביא להפחתה מיידית של הביקוש לעובדים זרים". לסגור את הגבול המצרי כמו שאנו יודעים. אפשר להשאיר דלת עם שולחן ומישהו שיראיין מהגרי עבודה אפריקאים ויעניק אשרה רק למי שנזדקק לו. ולטפל יפה בקיימים. זרים ופליטים, שמעטים פה מאד יחסית לגל מהגרי אפריקה שמתדפק על הארצות שמול היבשת הרעבה. לשלם כמו שצריך לנשארים, להכשירם מקצועית, כך שבבוא היום ישובו לארצותיהם עם כסף ומקצוע כפי ששאפו.
חלק ישאר ויפרה אותנו כמו כל הגירה תאבת עבודה, אבל אם נקלל ונרדוף וניכלא לשלוש שנים במחנות, ונגרש טרם הרויחו לחמם, נקבל קהילה מסתתרת ולכודה, שאינה יכולה לעזוב כי ידיה ריקות. הסכנה אינה טמונה בפליטים", אומר החוקר, "אלא באותו שילוב קטלני בין חמדנות לכאוס מכוון. וההסתה נגד הזרים, אינה ריגשית/ספונטנית, אלא מתוכננת היטב ונועדה להרוג שתי ציפורים במכה אחת: להגן על הדלת המסתובבת ומקורביה ולשסות את השכונות דווקא בבת בריתן, המחאה החברתית שחשפה את מימדי ביזת הישראלים בידי ההון-שלטון. זה הכל אותו משחק גדול של כסף.

הטור פורסם ביום שישי 8.6.12 במוסף לשבת של ידיעות אחרונות

ל' זה ליברמן – מילון לשינוי משטר

מאחר ודברים שהתקימו כשישים שנים משתנים עתה בתוך ימים וקשה לישראלי הטרוד לעקוב אחרי המתרחש נגד עיניו הנה הצעה למילון קצר לתושב- תייר בארץ מוכרת – זרה שאת שפתה פתאם אינו מבין על בוריה. 

א.      זה איראן. הסחת דעת. כשהיבטנו לשם, שינו את המשטר, גנבו את הדמוקרטיה. זה טריק ישן שעובד תמיד בארצות שנגנבות תחת אף תושביהן.   

ב.       זה ביזה. בחסות השלטון. טיקון שמושך דיבידנד של מיליארד ש"ח ואחר כך מפטר אלף עובדים. הביזה תמשך ותתגבר במשטר החדש שבו לא תוכל לדבר או לבקר או לתחקר.     

ג.       זה גב. תחושת החיים בלי גב, בלי אבא. כל ישראלי לנפשו.   

ד.    דמוקרטיה. אשה ישראלית מוכה בדרכה אל קצה המר, אלא אם יצוץ שוטר אמיץ ברגע האחרון. כל אחד חובט בה. אולמרט חבט בשלטון החוק שלה כדי להינצל, ביבי חובט בשיטת המשטר כדי להישאר במשרד ולא לשלם על מחדליו וליברמן ממתין כדי לקבל בבוא היום רבע דמוקרטיה כנועה ומכוסה סימנים כחולים.  

ה.     זו הלכה. מדינת הלכה. האם בגיל 64 תהפוך ישראל למדינת הלכה? האם אין די באחת כזאת לא רחוק מפה?    

ו.     ויינשטיין. סוג של יועץ משפטי. האיש שהובא אחרי מזוז כדי לא להיות. מאפשר שינוי משטרי. זיקנתו מעטה כלימה על בגרותו.     

ז.     מילה שימושית לתיאור המצב. וגם זרים, זקנים. כל מי שחלש ומוכה ומגורש, נשכח ונבזז.

ח.     חזירות – קפיטליזם מקומי נטול רגולציה שבו קבוצה קטנה שודדת בנחת עם שלם. ח. זו גם חקיקה מזורזת לשינוי משטר. היא צועדת בדרך כלל יד ביד עם החזירות.

ט.     טרור. מדבק. גם יהודי.  

י.     יצחק רבין. רה"מ האחרון שדאג למה יקרה פה. י. היא גם יש"ע. מאה אלף איש שמנופפים במדינה שלמה. 

כ.     כיבוש. המילה האסורה. הפיל שאין לדבר בו בחדר. הכיבוש כבר השחית.   

ל.     ליברמן. שר חוץ שמתנהג כשומר סף ואינו נותן לאיש להכנס. חובב נסיעות לברה"מ לשעבר. חשוד בעבירות חמורות של הלבנת הון וכיו"ב החותר להיות רה"מ אחרי שינוי המשטר.  

מ.     מבוגר אחראי. אין כבר הרבה זמן.

נ.      נאמן. לא נאמן. שר משפטים. נקמן. קומבינטור פוליטי שחותר לשנות משטר.     

ס.     סלולרי. כך הפכה הפטפטנות הישראלית הכרונית למכרה זהב ולתחליף שיחה.  

ע.     עשב שוטה. הפך לממשלה.

פ.     פחד. שיטת שליטה הכי יעילה פה. וגם פייסבוק. בקרבו גם כלי יחיד לביטוי של כעס וביקורת.  

צ.     צדק חברתי. מחאת קטיפה שזרזה את שינוי המשטר כדי להשתיקה ולמנעה בעתיד. מתקימת במעמקים ועלולה לפרוץ כאש אוכלת.

ק.     קצב. אחרון הבכירים המשלמים על חטאם. שינוי המשטר נועד להגן על החשודים הבאים. להביאנו למצב הרוסי של שלטון גנגסטרי המוגן מכל חקירה.

ר.     ריאליטי.  תחליף חיים. בזמן שצפית באיש בן 87 שמחבק את אהובתו או בהכנת מרק תירס, גנבו לך את הדמוקרטיה ואת הפנסיה.

ש.    שלטון חוק. סם החיים של השגשוג. היה. עד מזוז. גוסס.   

ת.     תג מחיר. סוג של נקמה מתנחלית. בעתיד גם לקח הסטורי כמו במעשית מוסר עתיקה. תג המחיר להורסי הדמוקרטיה: כשתשלימו את מלאכת ההרס, תשארו עם כלום ביד. לא דיבור, לא הי –טק, לא תרבות, לא עוצמה ולא שגשוג. הדיקטטורה הישראלית החדשה תהיה ימנית וחרדית, שתקנית וכנועה… ומרוששת. רק דמוקרטיות פורחות. זה הסוד.

פורסם הבוקר, 20.11.2011, במדור הדעות של "ידיעות אחרונות"

המעמד הטובע

כשאנו מדברים על מעמד הביניים הטובע, הנבזז, המוחה בנימוס נגד שקיעתו, אין אלו מילים ריקות. גם לא המצאה של קופירייטרים. אנו מדברים על המקום שבו אנו חיים. על הנוף הבוער שמול החלון. לא רק בערי שדה קטנות, בשולי הארץ ובפאתי המדינה, בהם אני מסתובב, אלא גם בלב תל אביב. המעמד הטובע הוא אחותי המורה, אקס- בעלה מתקין התריסים, הוא בת זוגי העורכת והוריה, ספרנית ובעל בית קפה לשעבר, הוא אימי הגימלאית, חברי הצלמים והכותבים, הוא עובדים סוציאליים ואנשי זכויות אזרח, הוא עצמאיים קטנים ומוכרי פרחים, ספרים ופקידים, הוא עובדי מדינה ותעשיה חרוצים, הוא אנשים שכסף אינו יעדם וחמדנות אינה דרכם.

לפעמים אני חש כאותו נוסע שהושלך מאניה שוקעת אל ים גבה גלי מלא ניצולים כמוהו, חלקם בחגורות הצלה, חלקם בלי. מעמד שלם שחי בקושי ועתה שוקע עקב מה שנקרא במקום אחד "קפיטליזם חזירי" ובמקום אחר "ניאו ליברליזם" או "מדינת הון שלטון" או כפי שטום פרידמן, העיתונאי האמריקאי עטור הפרסים, מתאר עתה את ישראל החדשה: "מדינה שנשלטת עי אוליגפול של קפיטליסטים מקורבים". משק ריכוזי של רודנות חמדנית עם רגולטורים שבגדו בתפקידם ונטשו את הספינה למען משרה אצל טייקונים מפניהם הוצבו לשמור.

זה סיפור על ביזה ובגידה.  
"הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" מתנהלת מזה כ-15 שנים או יותר – כל אחד ישים אצבעו על רגע אחר -כרודנות הון פרועה שמתגמלת את נאמניה ועוזריה וחסידי דרכה, מדכאת מבקריה ובוזזת את כל השאר. ברודנות תאגידית זו יכול מנכ"ל להרויח עד פי 250 מהקופאית שלו. מתוגמלים היטב גם פרקליטיה הפרטיים ההופכים כל עוול לחוק, רגולרטים ונערי אוצר שערקו, רואי חשבון שיגישו כל חוות דעת שתיתבע מהם, יחצ"ני צמרת ופוליטיקאים סוללי דרך להון. כל אותה כת טפילי- טיקונים שנקראת באפריקה: "עלוקות מזוודת הכסף".

מדינת הון שלטון זו מענישה בשכר נמוך את מבקריה ובהם רבים מחברי. מעובדים סוציאליים שנאבקים בתוצאות מעשיה, כתבים שאינם הופכים לספקי תוכן ולמשתפי פעולה ומבקרים את התנהלותה. נענשים גם פרקליטי מדינה, לוחמי זכויות ורופאים, אמנים ויוצרי תרבות וכל מה המכונה "אינטליגנציה" שעצם קיומה, הביקורתיות האירונית שלה והעדר הענין שלה בשת"פ תאגידי, נתפסים כמקור של אי שביעות רצון שמסוכנת להון- שלטון. את אלה ואת האחרים היא מענישה ובוזזת.

אפשר לראות כיום במחאת האוהלים הרוטשילדית, סוג של תחקיר ענקי, רב תפוצה, שחשף את מערכת הקשרים הנסתרת של רודנות ההון שלטון. מין חקירת הולילנד- כפול- מאה ששרטטה את היקף ההון -שלטון, אנשיו, דרכי פעולתו ונזקיו העצומים לארץ. מסיבה זאת תעשה רודנות ההון- שלטון שיצאה לאור היום, הכל, כולל חימום גבולות, כדי להשכיח את שנחשף ולשוב אל אותה מערכת כזבים ישנה שבצילה חסתה ופעלה. היא תדבר על סולידריות ועל אחים, היא תצביע על אויבים חיצוניים ותלבה את החלוקה לשמאל ימין, לדתיים ולחילוניים, לאשכנזים ולמזרחיים, כדי לשוב מהר ככל האפשר למצב הנוח של הפרד ומשול שבצילם תמשיך לבזוז, כי זה טבעה וטעם קיומה ושום מחאה מנומסת לא תזיז אותה ממנו.

פורסם הבוקר, 29.8.2011 במדור הדעות של ידיעות אחרונות.