הקוסמונאוט הרוסי בבית לחם. ליברמן , וחשודים אחרים.

"אנו ניצבים בפני תהום פעורה"."צעדנו צעד גדול קדימה".

(בסדר הזה. מתוך נאומי ראש הממשלה. שנות השישים.)

 זה היה או קלון לאיש אחד או לארץ שלמה. נדמה לי כי בחרו בקלון הארץ. די לקרוא את עשרות העמודים המצמררים שפרסם וינשטיין הרופס כשויתר על כתב אישום אך לא על האשמה. די להציץ במה שאמרה הפרקליטה הבכירה אביה אלף על מעשה בתיק מוצק ובעד תביעה שמתאבד בשתי יריות, כדי להבין איזה כתב אישום קלוני מוטח כעת, לא בשלושת השופטים הזוטרים של קצה הדרך, אלא במערכת שלמה של שלטון החוק שקרסה מול חשוד אחד שהקדים אותה בכל צעד.

זה המזוכה ליברמן, שעוד בהיותו חשוד כבד הפקיד בידיו ביבי בקדנציה השניה שלו את כל מערכת שלטון החוק: שר בטחון פנים שלו, שר משפטים כרצונו, יועץ משפטי כלבבו, יור ועדת חוקה ומשפט חסידו. זה היה קרב אבוד על שאריות הצדק. כשישבתי מול וינשטיין אחרי שביקש לפגשני בשל כתיבתי עליו ועל ליברמן, דיבר היועץ הנפחד בגלוי על כך שהוא מטיל את כל יהבו על 3 שופטי השלום. שהם יעשו את שהוא פחד לעשות: בלימת ליברמן.

במילים קשות דיבר על העדר חפותו של האיש שהשבוע זוכה. המפחיד מכל בשיחה המדכדכת ההיא היתה חולשתו של הבכיר מכל, שאמור להגן עלינו מפני שרירות לב שלטון ושחיתותו.

לכן זכרו את ה6 לנובמבר 2013 היום שבו התאבד סופית שלטון החוק, ולא בידי שלושת שופטי השלום מהם ציפו לבצע את שחזקים מהם פחדו לעשות, כשהם מצוידים רק בקצה זנבה של העלילה. זכרו את אליקים רובינשטין שגרר, מזוז שסחב, ווינשטיין שקבר ונאמן שדחף. ובמיוחד את נתניהו שהפקיר את כולנו למען השרדותו. ובמו ידיו כרה בורו ובורנו.

4_wa

כוכב בית לחם.

בסוף שנות השישים פרסם חוקר רוסי תאוריה לפיה ישו היה קוסמונאוט שנחת בפלשתין התנ"כית על חללית בדמות כוכב. התאוריה עוררה זעם ורעש ששככו מהר. הזמנים השתנו. רק תשוקתה של האימפריה הרוסית לתקוע יתד בארץ הקודש נשארה כשהיתה. לפני כשבוע נחת בעיר הולדתו של ישו מפקד מעבורת החלל. הקוסמונאוט גנאדי פאדאלקה. בא לדבר במרכז הרוסי של עיר המושיע.

לפני כשנה ביקר בעיר הצאר פוטין וחנך את בית התרבות והמדע הרוסי וכן רחוב ולדימיר פוטין של בית לחם. "אצלנו", אמר פוטין בצניעותו, "קוראים למקום על שם מתים, ואני יש לי תכנית לחיות עוד זמן מה". עתה מקימים שם גם מרכז עסקים רוסי.

בכל מקום מראה לי תחקירני נאדם את מבניה המתחדשים של האמפריה שמתפוררת בבית אבל מתרחבת בעולם. כולל רחוב ע"ש מדבייב ביריחו. בבית הקפה הרוסי "קלחנה" של בית לחם, בעת הפעימות האמריקאיות והחזרת האסירים, הופיע מפקד תחנת החלל פאדאלקה בפני קהל מהופנט של כ300 פלשתינאים. קשה לתאר תהום רחבה מזאת שפעורה בין קהל נצור וכבוש שלא יכול לקפוץ לשפת ים מהלך שעה משם לבין הרוסי שראה את העולם ככוכב ירוק במערכת שמש אחת מני רבות.

אבל הסתבר כי גם בחלל יש מחסומים. הרוסי ספר כי במעבורת החלל המשותפת האמריקאים לא מאפשרים לרוסים להשתמש ב"אסטרו-לו", חדר השירותים המפואר שבו החרא נעלם ולא צף אחריך לכל מקום. כמו בחיים.

איך אומרים אסטרונאוט בערבית? אני שואל את נאדם. "אלם- פאדהה". "אז אולי תהיה האלם פאדהה הראשון שלכם", אני אומר לו. "זה הסיכוי היחיד שלך לעוף מפה". אלא אם כן הכל על מקומו בשלום בדרך אחרת. בתוך כמה שנים כשאיווט ("הוא זכאי. הוא זכאי") ליברמן יהיה ראש הממשלה והנשיא וסטודנט פלשתינאי שלמד רפואה במוסקבה יתמנה לנשיא פלשתין, תתאחדנה שתי הגוברניות המזרחיות לרפובליקה יהודית – מוסלמית תחת גוברנור רוסי ויבוא הקץ לסכסוך הפרימיטיבי.

אוהל השמחה

 המו"מ החשאי של קרי בענין ההסכם נראה סודי או תקוע, אבל הפעימות מתקדמות ואסירים שישבו שנים רבות משתחררים. בכל מקום בו עברנו עמדו ליד בתי המשוחררים אוהלי קבלת הפנים. ישב שם חתן החגיגה. אבל לאחד שמחה לאחר. לחץ ידים. אחר כך ישבו להעלות גרת הפוליטיקה עם בקלווה. בבית לחם היה זה עיסא עבד רבו מדהישה רוצחם של שני הסטודנטים בקרמיזן. השבוע התקשר אלי אחד מחוקרי השב"כ שרדפו ב84 אחרי אותו פלשתינאי ערבי שהיה אז "גוי של שבת" שגנב עוזי מהישיבה בה עבד. האקס חוקר ספר לי כי כמעט לכדו את עבד רבו אז אבל הוא הקדימם, רצח את הסטודנטים, נמלט לבית אימו בדהישה ורק שם לכדוהו והעוזי תחת מזרונו. "הוא נראה לנו אז טמבל מוחלט".

עבד רבו נכנס לכלא לפני 29 שנים כנער טמבל ויצא חאתייר המום. באוהל המשוחררים הוא גבר בן 52 עבה וקרח שמבטו מפוזר. לא ישבתי לידו. מעשהו, גם בעיני המחנה אינו מופת לגבורה. אחיו עבד דיבר איתי. כינוי האח במחנה הוא "קודקוד", כי היה אנסטלטור וזה החומר שבו מלפפים הברגות. האח חי במערה ליד גילה כדי לשמור על אדמותיו מישראלים שלוטשים אליהן עין.

באוהל  אחר בכפר חאדר פגשתי את המשוחרר הטרי ריזאק סלח. 20 שנים ישב על פיגוע נגד חילים. הוא איש משכיל, רהוט עברית: "קראתי גם את העיתון שלך 20 שנים. מכיר כל כתבה שלך". מכור היה לתקשורת הישראלית. "21 שנים הייתי בקבר וקראתי", אמר לי ריזאק, "עכשו נולדתי מחדש". הוא היחיד מכל המשוחררים שנראה רענן וצלול. אשתו וילדיו חיכו לו. לידו ישב חלד א- סקרה שנאסר על רצח שביצע בסכין בגיל 18. הוא בן 42 מבולבל וכבוי. "חודשיים וחצי שאני בחוץ ולא מבין איפה אני. מי שהכרתי מת. מי שחי אני לא מכיר".  ישב איתנו גם בן דוד של אחד הרוצחים. בו הדוד עזב וחי כיום בין בית לחם לושינגטון די. סי. "כשואלים אותי מאיפה אני, ושינגטון או דהישה? אני אומר מכדור הארץ. אני כמוכם. אף אחד מאיתנו לא הגיע לפה בספינת חלל".

נ.ב.  מופלאות דרכי הגורל, ודיקניות. 19 שנים אחרי אותו טקס מדברי מרגש שבו חתמו חוסין, קלינטון ורבין על הסכם השלום היציב עד היום עם ירדן, 18 שנים אחרי רצח רבין בכיכר, נדמה כי הארץ פונה עתה סופית אל דרך ההפוכה מזו של המנוח יצחק. שמפניה!

 סוף

הקוף, הבוס והאופציה של פוטינלנד.

 מאז פרצה ודעכה המחאה, זו שחשפה את הביזה העצומה שמבצעת בנו הברית הנבזית של הון-שלטון, הואץ מול עינינו זרם אירועים מהיר כברק. סבך המעשים סתום. המראה דומה להשתלטות עוינת. רשת של אנשי מפתח, חלקם פועלים בגלוי ואחרים מאחורי מסך עשן, מופעלת וישראל משתנה לדבר מה רע ומחניק. אנו הצופים אובדי עצות כי חסר פסקול. שנים רבות התרגלנו בדמוקרטיה לסוג של פסקול או כיתוביות שמבהירות מה מתרחש. כל אלה נעלמו בעת שבה גם האיש העומד בראש המדינה נוהג כאילו מתרחש הכל בגבו. לכן אולי יש צורך ב"מקרא" שיבהיר מהו המנגנון שפועל ומהן מטרותיו:

נתחיל בקוף, שהוא אולי לב העלילה, שיטת ההסחה של המזימה.

בלשון הפלילים, ה"קוף" הוא אותו עבריין זוטר שעבריינים גדולים ממנו מציבים בחזית ה"עסק". הכל נרשם על שמו, כך שאם יחקרו ויחפשו – יוליכו הסימנים המאשימים רק אל מי שיושב בכניסה ומציג את עצמו כבעל הבית. בחיי היומיום שלנו, יכול ה"קוף" להיות גם ראש ממשלה. בגבו נמצא הבוס האמיתי.

 הבוס הוא יוזם שרשרת האירועים האחרונים, אשר מובילה למטרות הנסתרות: חילוצו של הבוס ממעגלי החקירה וכתבי האישום ומתחת ידה של מערכת שלטון החוק והצבתו כשליט יחיד, במדינה מנותקת מהעולם, מעוקרת מהסכמי שלום, כפופה לדת, צייתנית ומושתקת – שאותה יוכל לנהל על פי דרכו. אז אפשר יהיה לכנותה יהודה או "פוטינלנד". תאומתה המזה"תית הקטנה של אימפריית הגנגסטרים הרוסית בה שולטים הכוח והכסף והמתנגדים נעלמים.

הבוס יודע שכדי להקים את פוטינלנד יש לגבור על שלטון החוק, על הדמוקרטיה ומנגנוניה וארגוני המתנדבים שלה. יש לשתק את כל מי שעלולים – בבוא קיצה של החקירה המשטרתית המסועפת ורוויית השיבושים – לטפל בבוס בדרך שבה מטפלים בכל אזרח הנאשם בעבירות חמורות. הווה אומר: העמדתו לדין. נכון לעכשיו, מתעכבים כתב האישום והמשפט מעבר לכל פרק זמן סביר – אפילו במדינת הסחבת שבה מונה שר משפטים לשביעות רצונו של הבוס והוא שהמליץ על הפרקליט שמונה ליועץ המשפטי לממשלה.

 גם בלי החשדות הפליליים החמורים מאד שנגד הבוס, ראש ממשלה שאינו "קוף" היה אמור לפטרו לאלתר, שכן משרד החוץ וקשרינו עם מדינות העולם הידרדרו תחת ידי הבוס לשפל מסכן קיום. בעודו מעכיר את קשריה של ישראל עם כל ידידותיה "הלא רלוונטיות" ומסתכסך גם עם המוסד, שומר ומטפח הבוס קשר חם במיוחד רק עם רוסיה, האימפריה האפלה שמספקת נשק ותמיכה למרים שבאויבינו, ידידתם-בפועל של החמאס והחיזבאללה, סוריה ואיראן. מעורר תמיהה ואף צמרמורת.

סבך האירועים מלא סתירות: למשל, בן חסות הבוס, השר ממפלגת העולים – שרבים מבוחריה נאבקים מרה במוסדות הדת – מציע חוק שיעביר את השליטה על החשמל לידי עסקני דת. לכאורה תעלומה ולמעשה נדבך ביצירת קואליציית העתיד. הצעת חוק החשמל הכשר נועדה לאותת לשותפים יראי השמיים כי הבוס מוכן לתת הכל תמורת השלטון. אף הסרתה של הצעת החוק הותירה על כנו את האיתות הזה.

חוקים חדשים נוספים נועדו לסייע לטייקונים- משקיעים, להשתיק כלי תקשורת מרכזיים ואתרי אינטרנט, להחליש את בתי המשפט, לסתום את פיותיהם של מפגינים, לבטל את קיומם של מנגנוני ביקורת פנימיים ובעיקר לסתום את הגולל על המחאה החברתית, שחשפה לאור יום את ברית ההון-שלטון שמרוששת רבים מאיתנו עד כלות.

נכון לרגעים אלה, הקוף סופג, הבוס מוביל בנקודות מול המדינה – אבל טרם אבדה התקווה: הדמוקרטיה היא משחק עמיד ומתוחכם מכל משטר, והבוס עלול לגלות להפתעתו כי השוויון בפני החוק טרם נקבר סופית בישראל.

 פורסם ב-28.12.2011 במדור "דעות" של ידיעות אחרונות