שני האחים החורגים של איווט. ומה רואה גנגסטר בתחתית בור. הטור

"האמת נמצאת בקרקעית של בור: אתה מביט לתוכה ורואה את השמש או את הירח; אבל אם אתה מפיל את עצמך למטה, אין עוד לא שמש ולא ירח, רק אמת." חשוד סיציליאני מסביר לשוטר. "יומה של הלילית". ליאונרדו שאשא

 

4_wa

כל מי שראה את סדרת המופת "הסמויה" זוכר את החוקר לסטר: "כשאתה עוקב אחרי הסמים", אומר לסטר, "אתה מגיע לסוחרים ולמשתמשים. כשאתה עוקב אחרי הכסף, אין לך מושג לאן זה יקח אותך". אבל גם ללסטר וגם לחוקר עימו דברתי השבוע על החקירה שיש הקוראים לה "חקירת ישראל ביתנו" יש מושג "לאן". "זו חקירה תשתיתית מהסוג שחששתי שנעלם פה. רחבה בדרך שלוכדת את כל התמונה", אמר לי הקצין שפעם ניהל חקירות גדולות. "פותחים הכל. לא נעצרים כמו ב"מצעד החיים" רק בהירשנזון. אלא חושפים את כל מנגנון השחיתות". כמוהו אני מאמין שמדינות לא מתקימות בלי מנקי אורוות. הן קורסות לתוך הבור, כמו רוסיה.

משה מזרחי בקיא בחומר השחור גם שנים אחרי שעזב את המשטרה, שלא מרצונו. לפעמים הוא נראה בכנסת כדג מאקווריום אחר. הפוליטיקה היא עבורו יותר זירת עבירה ממקום עבודה. עכשו הוא מחמיא לחוקרים. גם בעיני הם גיבורים בישראל 2015 מוכת השחיתות.  "יש פה איסוף שיטתי. חקירה שמרימה כל אבן". "מנין זה צץ"? "אולי מחשבון נפש על משגי העבר".

התמונה שמצטירת מחקירת פאינה וסטאס, ויזניצ'ר ורבים אחרים- מצמררת. עולם שלישי. השבוע הצטרף לסיפור שחקן מוכר: "העד הנעלם". יש הקוראים למיכאל פלקוב "העד השישי" אחרי חמישה עדים של פרשיות שקשורות לליברמן שאבדו ונעלמו. פלקוב, לשעבר שב"כניק, לשעבר יועץ ליברמן. לשעבר בעל אתר אנטרנט ואוסף מידע על נתיבי כסף. כיום- חשוד מפתח,- נעלם. יש בסיפור גם הלבנת כספים, גופה באוקראינה, אשה וילדים שעקרו לפריז ואח בכיר במערכת הבטחון שלכאורה אינו מודאג.

תמונת החקירה שליברמן מעדיף לכנותה "חקירת להב 433" "היא מקרה מענין של איסוף שיטתי של חומרים", אומר מזרחי. עיניו מחפשות תמיד שם ששב ועולה ואינו נקשר ישירות. "אדם שתמיד מבהיר לך כמה הוא יודע עליך. שיש לו אנשים בכל פינה. אתה נתקל בו בכל מקום ועדיין אינך מגיע אליו. אני ממשיך לעקוב… אנו תאומי סיאם. כל פעם ששמו צץ, מוציאים אותי מהבוידם. זה טוב לי כשאני חורש את הארץ בפרימריס. אני עוזר לו והוא לי". אני אוהב את הראש של משה מזרחי. בכלל, חוקר ונחקר מיומנים לומדים עם הזמן כוחו וחולשתו של האחר. הרגליו וסודותיו.

 

כבוד הנשיא

 

 

אחד ההרגלים שנחשפו בחקירה, מרחיק עד לרפובליקה בלקנית נידחת שכמעט זכתה לפרויקט מים של מקורות. שליטה של רפובליקונת סרפסקה הוא הנשיא הכל יכול מילוראד דודיק. "איש שתוקע מדינה שלמה", אמרה לי ידידתי  א. עיתונאית חוקרת מסריבו.  איש משרד החוץ ששירת שם אמר לי כי "דודיק, שליט יחיד בעייתי שיד הברזל שלו בכל, אינו במיקרה ידיד של שר החוץ. הוא דומה לאיווט בנוכחות החזקה שלו". הם בני אותו גיל, שלהי ה50 שלהם, אוהבי חיים טובים. מארחים נדיבים. חקירות שמתנהלות נגדם על שחיתות, ולדודיק יש כמה כאלה, נעצרות בפרקליטות מחוסר ראיות". גם אצל איגור, בנו של דודיק, כמו אצל מיכל ליברמן, נמצאו מיליונים בחשבון. בינגו.

גם דודיק מצטין ברטוריקה לאומנית. מברק אמריקאי שנחשף באתר וויקיליקס, תיאר איך למרות כשלונותיו הכלכליים "מעריצים אותו שהוא עומד על הכבוד הסרבי מול הבוסנים והעולם – שאת כולם הוא מצייר כאויבים".  ליברמן מציע חילופי שטחים או אוכלוסיה עם הפלשתינאים. אצל דודיק זה נפתר ב90' בטיהור אתני. המוסלמים פחתו משליש לאחוזים בודדים בארצו. יש להם ידיד משותף, הבמאי הגדול קוסטריצה, עימו הצטלמו, באחד מביקורי ליברמן, על גשר נהר דריה ממנו הושלכו מוסלמים אל מותם.

באזור של דודיק "נפתר זמנית הסכסוך האתני המדמם", אומר לי איש המשרד, "ע"י קונפדרציה מטורפת של שתי מדינונות ל3 עמים.  לפחות הפסיקו להרוג". שטח מדינונת דודיק כשטח ישראל. אוכלוסיתה כשישית מפה. הוא שולט שם שלטון יחיד, מושחת, שכולל שליטה מלאה בפרקליטות ובתקשורת ומעורר  זעם אצל הארופאים שמנסים לצנן את האזור. הייתי רוצה להיות עש לילה על קיר המסעדה שבה אכלו יחד דודיק וליברמן. אולי שם צצות יוזמות השלום שמוציאות לו שם של שמאלן. (אזדקק למתורגמן.)

 

איבוד בתולים

 

איזכור בנט בימי "ענבי זעם" בטור קודם, עורר שדים  ישנים. טענתי המרכזית היתה כי כשניים מקודמיו במירוץ לרוה"מ, ברק וביבי,  הכשרת סיירת מובחרת היא ההיפך מן הדרוש לאדם לניהול מדינה. כאילוסטרציה לענין בא הסיפור איך מחולצת ב96 היחידה המובחרת מגלן מצרה צרורה , אף אם חרגה ממסלולה (כהתפארות בנט עצמו).  היא חולצה בעזרת מטוסי קרב, מסוקי בלק הוק ומטח 155 מ"מ קטלני. כיוונתי למחיר הכבד בדם שגובה לפעמים יתר אקטיביות צבאית או ללוקסוס שבחילוץ יחידה כזאת, לוקסוס שלא קיים בטעויות בחיים האמיתים. הקצין זונשיין שפעל לצד בנט ויצא להגנתו, ספר לי שכאשר עלה למסוקי הבלק הוק, קיבל טייס החילוץ פניו במילים: "ערב טוב, רוצח!" "מה קרה"? תהה. "לא מספיק לכם מאה ערבים מתים"? שאל הטייס. המגלנים טרם ידעו על מחיר החילוץ. הטייס טרם ידע כי כעבור 18 שנים מותם של מאה ערבים רק יוסיף אהדה ומנדטים למפלגה ימנית שטרם נחלמה אז.

באשר לטענת ישראל דאז שלא ידעה שמאות פליטים מצאו מחסה במחנה האו"ם, כתבה לי השבוע עלמה זוהר שבעת אירועי כפר כנא הייתה סמב"צית מבצעים ביחידת הקישור לכוחות זרים של צה"ל. "במו ידיי רשמתי ביומן המבצעים מספרים מפורטים שקבלנו על הפליטים שמצאו מחסה בבסיס האו"ם בכפר כנא. כשישראל טענה שלא ידעה על קיום הפליטים, נכנס תת אלוף דודו צור, מפקד היחידה שלנו, לחמ"ל ולקח במו ידיו את יומני המבצעים. יותר לא ראינו אותם. שם איבדתי את בתוליי האמון במערכת."

 

 

נ.ב. תא"ל מיל דודו צור מנהל כיום את המרכז למורשת המודיעין בגלילות. השבוע, כשדיברנו, זכר היטב את "ענבי זעם" ורק על ענין העלמת היומן אמר: "לא זוכר. לא מכחיש ולא מאשר". אחר כך שוחחנו על עוולות הביטוח הלאומי והורינו. ההסטוריה הישראלית החדשה מלאה יומני מבצע נעלמים, עדים חסרים, כזבים וצורך עמוק בשיכחה.

 

שלטון החוק על ארבע. מזרחי מול ליברמן.

"החוקים דומים לקורי עכביש: החלשים נלכדים ברשתם ואילו העשירים והחזקים קורעים אותם".

(אנכרזיס. מתוך הספר החדש "פרקליטי העשוקים" של יובל אלבשן.)

 malamadeti_wa

בראשית השבוע, כשעוד רכב התפוצץ בפיגוע פלילי בלב שכונת מגורים ותושבים שמעו צעקת "שמע ישראל" מתוך האש, ישבתי עם קצין שנלחם פעם בפושעים בכירים באומץ ובסבלנות של חוקר טוב כמו בספר של הסיציאליני ליאונרדו שאשה. הוא דור חמישי בארץ שצמח בשכונת אחווה הטברינית שעל שפת הכנרת. יום אחד, כשהלך עם ילקוטו לכיתה א', ראה התקהלות וכדרך ילדים סקרניים, פלס דרכו, הציץ וראה את אביו גווע על המדרכה. אני מאמין שיש רגעי ילדות מכוננים כאלה. אולי זה הרגע של משה מזרחי: תעלומה, חורבן בית, ומרגע זה ואילך עתה ברשות עצמך מול רוע העולם. הוא המשיך ללכת, אחר התישב ובכה קצת והתישב בכיתה. אביו מת בגיל 50 מהתקפת לב והיתום שגדל בחיק אם נחושה ושבעה אחים היה לראש אגף חקירות מצטין.

עתה מזרחי מבוגר מאביו במותו. הוא חבר כנסת שמנסה להילחם בפושעים דרך בית המחוקקים ונגזר עליו, כעונש מן האלים, לראות את אקס נחקריו/חשודיו משגשגים במושבים סביבו. שרים, ח"כים רבי כוח ממנו. "בראש רוב הסיעות הגדולות עומדים אנשים שנחקרו, נחשדו או אף ישבו" ואילו משה מזרחי  "מדבר ללאמפה" בועדת חוק, חוקה ומשפט של רותם. מנסה להעביר חקיקה נגד כהונת פוליטיקאים שסרחו במהלך שירותם ורואה לתדהמתו "איך מגלגל העינים שטרן שחתום איתי על ההצעה, מצביע נגדה! אלוהים, לפחות תצא החוצה"!

הוא איש רב קסם ששערו לבן לגמרי אבל גבותיו העבותות שחורות ומטילות צל על עינים חיכניות כדרך לבטא מבוכה נזעמת כשצץ שמו של פושע חמקמק. "הרי אדם שרוצה להבחר כש.ג. למשמר הכנסת, יפסל בשל עבירה קטנה ופה אדם שישב בכלא, יכול להיות גם ראש ממשלה אחרי כך וכך שנים".

– על הרצף מ0 – אסון עד 10- מצוין, איפה עומד שלטון החוק בישראל? אני שואל.

"על 4". אומר מזרחי. "חקירת דרעי היתה קו פרשת המים. הוא הראשון שניהל מלחמת חורמה בשלטון החוק עם כל הטריקים שמתקימים עד היום. משיבוש חקירה ועד פגיעה אישית בחוקרים. דרעי שינה את כללי המשחק של הדמוקרטיה. מאז בכל פרשה כמעט תמצא את המשולש דרעי- ליברמן- ביבי במין "הורה עיגולים": כל אחד מחזיק אשכי האחר ורוקד בזהירות".

שנינו צוחקים שם בקפה ליד שוהם ביתו, ושנינו בוכים.

בסיפור של הסופר שאשא היו דמויות כמו החוקר מזרחי והנחקר ליברמן רוקדות טנגו צמוד של הטוב והרע. יש במזרחי כמעט התפעלות מיכולתו של ליברמן. "בכל שלב של החקירה, גם הסמויה, האיש ידע הכל. הוא תוקף את המערכת כמי שמשתין מן המקפצה, אבל בו בזמן פועל במיומנות של מי שלמד בבית הספר הכי טוב לזה. הכי ממודר, עם מודיעין מצוין". "כשליברמן תקף אותי אישית, עדתית, כשקרא לי אנטישמי או "הבחור מפתח תקוה", הייתי מזכיר לו שיש לי סבתא רבא מקייב לצד המוצא המצרי – אפגני. יש לי גם קרובי משפחה בלונדיניים".

הוא מביט ממושבו בכנסת ביו"ר ועדת הפנים מירי רגב שמזמינה כגיבור את החשוד הנצרתי גפסו. הוא רואה את השר אהרונוביץ "חבר שלי, ישר, אבל חייל" נכפה למנות את דנינו שאינו אוהב כמפכ"ל. רואה את סימני ההשחתה של פרשת ארביב פינטו, "האף. בי. אי. נדהמו להציץ בפרשה ולגלות את קשרי פשע מאורגן – שלטון שיש פה". הוא צפה בפוליטיקאים שברכו בחום את ליברמן על זיכויו בתיק הקטן והוקיעו את יחימוביץ שלא ברכה. "את מי הם ברכו? אדם שהשופטים קבעו ש"התנהגותו לא ראויה לנבחר ציבור? אלוהים"!

מצחיק אותו שמטיחים בחוקרי –  פוליטיקאים ש"אלו חקירות שנועדו לקדם עצמם". "הרי אין דבר שקוטל בישראל קרירה משטרתית יותר מחקירת פוליטיקאי בכיר". הוא היה אופטימי בבחירות, כשנכנסו לכנסת 48 חכים רעננים. זה עבר לו. גם לי. בעיני, אגיד כאן ככותב טור, מקום שמברך אדם כמו איווט ליברמן ומדיח מתפקיד אדם כמו משה מזרחי, הוא מקום שצועד לאבדון.

"קן לציפור. לא לעושק".

בכיכר "בית ביאליק" עמד השבוע קומץ מפגינים וצעק "קן לציפור. לא לעושק". המפגינים, 23 צעירים שכולם רכזי חינוך, מדריכים ואוצרי אמנות מסורים ומשכילים של בית ביאליק ו"בית העיר" ששופצו במיליוני דולרים, מועסקים ע"י העיריה בתנאי ניצול ובניגוד לחוק. עתה הם התאגדו לועד בסיוע תנועת מע"ן וניר נאדר הטוב, כדי למחות מול עיריה עושקת תרבות. "אני שקופה במשרה מלאה", אמרה לי רותי אמנו מהועד שעובדת מתשע עד חמש, חמש שנים במשרה וחצי בלי שמץ תנאים סוציאליים, ונזכרתי בנאום האחרון של ביאליק שנישא כמין צוואה רוחנית כשיצא מתל אביב לניתוח ממנו לא שב.

ח.נ. ביאליק דבר על מחלת הישוב: "הספסרות הבזויה האוכלת אותנו כעש. ברק השטן של הזהב סמא את עינינו. אנו מתפארים בגאות ופריחה, במקום שיש רק מהומה ריקה של ספסרות. דונם אחד עובר עשר פעמים מיד ליד וכל פעם עולה מחירו, ואנו חושבים שזוהי עליה וגיאות. אין ערך לקרקע מלבד מה שהיא יכולה ליתן לבני אדם למזונותיהם בשעת חרום וסכנה. אנו עושים בקרקע מה שהספסרות בשעת המלחמה והמהפכות היתה עושה בלחם". "לו עמד פה עכשו חיים נחמן ביאליק", אמר לי המומחה למשורר מן הבית המשוחזר, "בטוח היה מצטרף להפגנה".

מכרסמים

פעם תיאר לי פרופסור אוגנדאי את הפוליטיקאים כחולדות שמכרסמות יתדות העץ שעליהן נחה המדינה כביקתה. כך פה. חבר שעובד בתיכנון קוי הרכבת ספר לי השבוע איך כשהחלו לבצע הנחת קו רכבת שיחבר בראשון לציון את המכללות לעיר לנוחות הציבור, נתקלו להפתעתם בראש העיר. הוא לחץ לקו  שיחבר דוקא לשטח חקלאי שנקרא "משולש שורק". כעבור יום הגיעה למתכננים אגרת מיועץ משפטי חיצוני של העיריה שתבע לבצע את הקו למשולש הנ"ל. עוד הם עמלים לנסח הסבר למה יקח שנים לשנות את התוואי הטוב, נעצרו חמשת הקבלנים ועימם היועץ רועי בר כחשוד בנטילת שוחד עצום, ומיד בוטל הצורך להשיב לאגרת.

נ.ב.

יום אחד, נגיד בשנת 2030, מישהו יעיין בהצעת המזכיר קרי ז"ל לפתרון הסכסוך וימרוט שערו: איזו הצעה דחינו. הפרדה. גבול. פירוז הגדה. כוח נאטו. פיצוים. הצטרפות לארופה.