לכו להצביע. חילונים, עשירים, עניים. בזוזים. לכו.

"פעם כשהרב מפוניבז' אמר לקהל שומעיו שזו מצווה להצביע בבחירות, שאל אחד השומעים: "ממש מצווה? כמו אכילת מצה"?

"כמו אכילת מרור", ענה הרב.

(מתוך אתר כיפה.)

 לכו להצביע, ישראלים.

עם הודעה לבוחר או בלעדיה. עם החלטה נחושה או בלעדיה. קחו את ההתלבטות שלכם וצאו לדרך הקצרה. לכו לקלפי ותחליטו בדרך, הביטו בפתקים, בחרו אחד ושלשלו. אל תשארו בבית. אחר כך, תרבצו בערב מול המסך וצפו בתוצאות בחירתכם. אלו החיים שלכם. תחשבו על זה כעל ריאליטי, ככלוב הזהב, כהישרדות על אי בודד, כמאסטר שף שבו אתם הסטייק. תחשבו שפראייר מי שלא מנצל זכות הצבעה חינם.

 202

לכו להצביע, חילונים.

כי אלו שרוצים להצר את חייכם, הולכים בהמוניהם. הם מקבלים הוראה מהרב והולכים על נעריהם, נשותיהם וזקניהם ולפעמים, ע"פ החשד, גם על מתיהם. זהו קרב מאסף על החירות גם אם אתם שומרי מסורת. כי המקום הזה, הוקם כהיפוכו של הגטו, כהחלצות מגלות שבה הוכינו שוב ושוב. זו מדינה שנבנתה אחרי העלמות כה אלימה של האל, נטישה כה מפלצתית של אל – אב, שאחריה דבר לא שב להיות כפי שהיה. קהילות שלמות, שחלקן ננטשו עי רבניהן ורועיהן הרוחניים,  נכחדו. מי שבא לפה והקים מדינה חילונית עם חופש פולחן, עשה זאת כדי להשיב את גורלו לידיו, לא לידי אל- נקמות.

עתה שואף מיעוט חרדי – דתי – מתנחלי להשיב אותנו אל הגטו. אל העבר. אל דרך חיים פסיבית עתיקה. הלא – אח שלכם נפתלי ואנשיו, חרדי יהדות התורה וגזעני ש"ס, נאבקים להצר את חרותכם, לשוב אל מדינת הלכה על דיניה הקשים. אז תצביעו למי שמבטיח להלחם על חירותכם, על אופיה הפתוח של הארץ הזאת. לא לשליחי הרבנים, האדמורים ופוסקי ההלכה.

לכו להצביע, עשירים.

אם אתם גומרים את החודש, מסיימים את הקמת הבריכה בחצר, אם שילמתם על דק העץ, על הגנן והקבלן, על מערכת טיפטוף ממוחשבת, אם קניתם דירה רביעית שתהיה לנכדים, אם הנדל"ן המניב שלכם פורח כצדיק, אם אתם מה7000 של האלפיון העליון, או מה70 אלף של המאיון, או אף אם אתם מאותם חמישה אחוז שמנהל הסניף מחייך אליהם כל חודש כשנכנס לחשבון שכר בן שבעים אלף ומעלה, לא כולל בונוסים וצ'ופרים כפרס על העסקת עבדים בשכר מינימום. אם אתם יודעים לשתוק מול סבל ומצוקה, לשחרר שליח של חנות פרחים בלי טיפ, אם בזמן המחאה נעצרתם ברוטשילד, החלפתם כמה מילים עם המוחים ואחר כך סיפרתם לחברים עד כמה ליבכם שם, אבל אלו ילדים שלא מבינים כלום מאיך העולם מתנהל, לכו להצביע לליברמן, לביבי, לש"ס וליהדות התורה. אל תתלבטו. הם ישמרו היטב על כל מה שהשגתם עד כה.

לכו להצביע, נבזזים.

אם אתם בעשירונים מהתשיעי ומטה, עד לגיהנום, אם הבנק מצלצל והפקידה, בקול שמעורבים בו תמיד אמפטיה ונזיפה, מציעה עוד הלוואה או להיכנס לאתר הבנק, ללמוד ניהול משק בית תקין. אם היא חוקרת בעדינות באם צפויה לכם איזו העלאה בעת שאתם יודעים שצפויה רק הפחתה. אם אין שום סיכוי לרכישת דירה לכם או לילדיכם ומציעים לכם לעבור לגור ליד ביג בלוד. אם תבעו ממכם לוותר מרצון על אחוזים ממשכורתכם וחברה במדור השכר ספרה לכם שהבוס מרויח בחודש סכום שדי בו לכסות את כל חובכם, אך שב וטוען שמוטל עליכם להתחשב במצבה הקשה של החברה. אז תצביעו למי שנלחם נגד הביזה. תצביעו בעד המועמד החדש ברשימת 'העבודה', החוקר משה מזרחי. בעד דב חנין, בעד מר"צ או עמיר פרץ. בעד אמסלם, עופר שלח ומיקי רוזנטל, זהבה גלאון ואסמא אגברייה. תצביעו ותטלטלו את שלטון ההון עד שינשור. אל תשאירו את מי שמשלם מכספיכם חצי מיליון דולר על שתי טיסות מיותרות. שיטוס בביזנס, שיזכר כי כולנו בני אדם, לא בני אלים ועבדיהם. אם אתם מפחדים מממשלת ימין קנאי ופוסט ציוני, ביבי- ליברמני- פיגליני ושות, תצביעו לשלי יחימוביץ ולחבורה לא רעה שנאספה שם, לזהבה גלאון או לציפי לבני, לדב חנין שחקק חוקים מהם לא הרויח גרוש. הצביעו למי שהעניק לכם –  ולא למקורביו – תוספת ימי חופשת לידה או חוף ים פתוח. תצביעו לכאלה שלא זוכו, כי מעולם לא נחשדו, לאלה שלא נסגרו להם תיקים מחוסר תשתית ראייתית מוצקה, כי מעולם לא נאספו עליהם ראיות רופפות. תעיפו את הבוזזים לאופוזיציה.

נ.ב.

לכו להצביע, גם ללא 'הודעה לבוחר'. כמו כל החיים שלנו, גם ההודעה הופרטה ואתם מתבקשים לחפש לבד איפה תצביעו ממלא מקום המפקח הארצי על הבחירות, הוציא מכרז סגור להפצת ההודעה ל5.6 מיליון איש. הוזמנו דואר ישראל ואלפי דווריו, דפוס בארי ממציא המעטפית וא.ד. הפצות ועיטוף, בית  דפוס שמתמחה גם בעיטוף ובהפצת פליירים. התנאי הקטגורי היה סיום הפצה עד ראשית ינואר, עם קנס של חצי מיליון על פיגור. התחרות על המחיר בלבד. א.ד. נבחרה כי הגישה הצעה זולה בכמה אגורות לכל משלוח. בהיעדר מערך הפצה יעיל כדואר ישראל, גייסה א.ד. בחפזון מאות מחלקים בשכר נמוך, ללא ניסיון ובלי הכרת השטח.

ימים ספורים לפני הבחירות, טרם קבלו ישראלים רבים הודעה, בעוד אזרחים ערניים מגלים מאות הודעות לבוחר מושלכות בפחי אשפה ובחדרי מדרגות. ממשרד הפנים הציעו שמי שלא קיבל הודעה, יבדוק בטלפון 1800-200-137 ובאינטרנט. לגבי המהומה וההתמרמרות באשר למכרז ולאי הסדר, נרמז כי "מדובר בסך הכל בקנאה וביצרים. במישהו שגזר קופון ובמישהו שהתעצבן. אולי המיליונים כואבים". וההודעה לבוחר היא בסך הכל "שירות לאזרח, לא חובה". אבל הכל נבדק עתה במשרד של אלי ישי.

לי נדמה כי קלפי בלי הודעה לבוחר, כמוה כחתונה בלי הזמנה ובלי כתובת אולם השמחות. ענין פסיכולוגי. החסכון שהושג בבחירת א.ד. הפצות, כמחיר שתי טיסות ביבי ושרה, עלול להסתים בעשרות אלפי מצביעים שלא יגיעו לשמחת הקלפי. רובם שייכים למגזרי הצבעה לא מוסעים, לא מאורגנים, לא מדורבנים. כמוכם.

השסע בשמלה החרדית

"עבדני! חפור בבטן אדמתי ותמצא הכל, תמצא דברים שלא פיללתארץ ישראל מתחננת, עבדוני!"
(
מכתב של חלוץ אנונימי, כ"ו באב, תר"ף. מתוך "תשוקת החלוצים". בעז נוימן.)

"תירגעו", אומר לי החוקר הירושלמי כאילו הייתי פלוגה. הוא איש קשה עורף, וכשאנו משוחחים על המצב, מתפתח בינינו ויכוח שהופך למריבה. אקרא לו 'הגרום'. הוא איש גבה קומה ושרירי ורזה שחלק מעבודת השטח שלו עשה בחברון היהודית וקולוניות הלוויין שלה. הוא מכיר היטב את "יושבי הגטו החלוצי", כפי שהוא קורא ליהודי השטחים בחיבה.

כרגע מופנית איבתו לשמאל, אולי כי ברגע זה יושב מולו "השמאל". הוא מסתער עלי, על "יושבי בתי הקפה של תל אביב", על אף שאני מסתובב בשטח לא פחות ממנו. הוא מתרגז על הפאניקה שלנו כאילו הארץ שוקעת, מתחרדת. הוא שגדל בשכונה של נתניהו והכירו כנער, מאמין כי האיש הזה שואף להיזכר כבן גוריון, לא כשרדן נפחד שנאחז בכל מחיר בכסא, ולכן יעשה מעשה דה גולי גדול, למשל סיום הכיבוש. יטביע חותם. לא יטבע בביצת השגרה וההשרדות. "אתה חי בשנות ה90' ולא מבין כלום", אני מטיח בו, "בקרוב תחיה במדינה לאדמוקרטית. בישראל של ביבי שהופכת למדינונת פוטינית, טרום ציונית, גטואית. "תירגעו", אומר הגרום, "נכנסתם להיסטריה כאילו הכל עומד להתמוטט והם כובשים את המדינה".

מסעו הספירלי של המצביא חלמיש

אם כן, מה אתה רואה בישראל 2012? אני שואל את הגרום כפי שאני שואל רבים כעת. שואל ונזכר בצלם אמריקאי שתיאר פעם איך, אחרי רצח קנדי, עזב את ביתו ויצא לדרכים, לצלם, מנסה להבין מחדש מהו המקום שבו הוא חי. רצח שליט, כמו שינוי משטרי, חושפים לא אחת את טבעו האמיתי של מקום.
"
האם ישראל 2012 היא כבר אותה 'מדינת יהודה' יש"עית עליה חולמים סהרורי הימין"? אני שואל.
"
תשכח ממדינת יהודה", פוקד הגרום, "רעיון "ממלכת יהודה" הוא של פרישה מישראל, היפרדות. אל תטעה את קוראיך. זה לא קשור. אם אתה רוצה להבין מיהי ישראל כיום, תבדוק את הריבונות שלה. לכל מדינה, וכך לישראל, יש רישיון להפעיל כוח, כלפי חוץ וכלפי פנים. בוא נבדוק מה קורה כלפי פנים. זה מה שמעניין אותך".

"וכלפי פנים", אומר הגרום, "משמעות הריבונות היא גביית מס ואכיפת החוק. אם תבדוק איפה ישראל 2012 מישמת את ריבונותה, תקבל מפה מאד מפתיעה. תוריד את הנגב, כי שם המדינה ממעטת לפעול בקרב הבדואים. תוריד חלקים מהמשולש והגליל, את הנתחים הגדולים של הערים החרדיות, את אזורי המצוקה ואת הפרויקט היהודי הגדול בשטחים שאיזה חוק כבר נאכף שם. מה נשאר לנו? כמה שכונות מבוססות בירושלים וחיפה, תל אביב, חלק ממישור החוף. ראשון לציון, גבעתיים. מעמד בינוני. קבלת את מפת "תכנית החלוקה" של 1947 בלי השטחים שכבשו ב-48' שלוש חטיבות הפלמ"ח". "האירוניה של ההיסטוריה". הוא צוחק צחוק קצר ומר כקפה אבלים.

ואני נזכר במה שכתב לפני 30 שנים סופר שנון ונבואי. בספרו "שואה 2", מתאר עמוס קינן איך המצביא הגדול חלמיש, דמוי אריק שרון, ממציא את שיטת "ההסתערות הספיראלית" וכך מתקדם וכובש חצי עולם, עד שהוא מגיע ליעד הסופי ומגלה כי החריב את תל אביב. או בגרסת המציאות: ככל שהלך הכיבוש והתרחב, ביזבז והתאכזר, כך הלכה הארץ עצמה והצטמקה פנימה.
"
וגבולות אותה ישראל קטנה שמשלמת מס ומצייתת לחוק", אומר הגרום, "חופפים גם פחות או יותר את מפת המחאה של קיץ 2011 נגד הביזה וקץ מדינת הרווחה והבזבוז בשטחים. כמיליון ישראלים. בסוציולוגיה ידוע", אומר לי החוקר, "כי הציבור המתקומם אינו בהכרח הציבור הכי דפוק, אלא זה שהכי דפוק יחסית לציפיות שלו. לכן מעמד הביניים שמשלם מס ומציית לחוק ונושא בנטל, הוא המעמד שהכי כועס. זה היה מרד שפרץ מגבולות תכנית החלוקה, בתוכם גרים הפראיירים שמשלמים על הכל".

תכנית החלוקה

השסע הסקסי בשמלה החרדית

"אם כן, מה שגוי בתחושה החריפה שלי", אני שואל את החוקר, "שכל אותם יהודים לא נאכפים, לא מצייתי חוק, מתנחלים וחרדים, שכוחם הפוליטי תפח על שמרים בימי ביבי, ישלטו בקרוב גם במישור החוף. האזור ממנו נבזזו משך השנים למעלה ממאה מיליארד ש"ח למפעל ההתנחלות?"
"
תירגע", שב ואומר הגרום, "האם ידעת שכבר כשלושים שנים אחוז הדתיים באוכלוסיה כמעט ולא השתנה? טיפס קצת מעל ה– 7 אחוז חרדים, עקב פריון עצום. אבל נשמרו אותם 12 אחוז קבועים של ניאואורתודוקסים, שחלקם בורגנות שמרנית, 40 אחוז חילונים ואחוז דומה של מסורתיים שחלקם אף מגדירים עצמם כנוטים יותר לחילונים מאשר לחרדים".

"ומה על כניסת המתנחלים לצה"ל וכיבוש דרג המג"דים לקראת צבא שלא יציית לדרג המדיני"? אני תוהה. "אתה רואה רק צד אחד", אומר הגרום בקוצר רוח, "ואני רואה גם את הצה"ליזציה של המתנחלים. כשהם באים לצבא, הם מאמצים כמג"דים קוד צבאי שעומד בסתירה לפוליטיקה שלהם. אני רואה נהירת כיפות ליחידות מובחרות, אבל גם איך הכיפות יורדות שם מהראש. לכל דבר יש צד שמאזן אותו".
"
אתה צופה בדאגה בהתרבות החרדים, ב-54 נכדיו של חוזר בתשובה שגדל לצידך", אומר לי הגרום, "ואני שמסתובב ביניהם, מביט בנעליים, בצורת הנהיגה, בשפת הדיבור, ורואה ישראליזציה מזורזת. גם בחתונות בהן נשים מופרדות מגברים, אני מביט ורואה את השסע הסקסי החדש בשמלות הנשים, את הפלירטוט שלהן שלא היה".
"
אתם התל אביבים חוששים מכוחם הגובר של "גוש אמונים" וילדי הגבעות שלו, ואני רואה את מצוקתם הגדולה ואת בדידותם העזה מאי פעם. החילונים לא חברו אליהם ויש להם שותף חרדי רעוע וניסיונם המר לימד אותם שכל שותף בוגד בהם בסוף. צרובה מכל בבשרם, בגידת גדול ידידיהם, אריק שרון. אחרי 67 ראיתי במו עיניי איך נולד ונוצק 'גוש אמונים' מתוך עלבון עמוק, מרגשי נחיתות ומבדידות. מאז לא עשה דרך ארוכה כל כך".

הוא מסיים דבריו ואנו משלחים בלי ברכה איש את רעהו, כשני אקדוחניפולמוס ותיקים ועצבניים בצהרי יום. "התמונה מורכבת יותר מהתמונה הדאגנית שלכם, יושבי מישור החוף", דוחף הגרום את המילה האחרונה, בעת שאני נכנס לרכבי לשוב למישור החוף הצפוף והוא נע אל מרפסת ביתו ההררי הצופה אל השטחים.

פורסם ביום שישי 22.6.12 בטור במוסף לשבת של ידיעות אחרונות