הרובוטריק המורמוני

 

"אין ספק שישנה גם דיבת מתנכלים / וישנה גם פסיכוזה הוללת,/ אבל יש גם אמת, ובעיקר : יש אקלים / בו נחלית החברה ולמשכב נופלת / יש אקלים המכרסם בארסו הטחוב / את קירות הבנין כלי מצור לא יכלו לו…" (נתן אלתרמן. "דבר" בעת צעקת הציבור נגד השוק השחור. )

 באחת בלילה נשברתי, נטשתי מסיבת גג שהמתינה לנצחון ורק בשבע קפצתי מהמיטה והצתתי מסך והנה אובמה ניצח! גוד נייט רומני וביבי בשמי טהרן. גוד מורנינג אמריקה של קדנציה שניה. בוקר טוב סידני! פעם היה לי בן דוד רחוק, קרוב לליבי, בשם סידני ווסרמן. סוציולוג אמריקאי ליברלי, שאי שם אחרי רצח קנדי ומלחמת ויאטנאם נטש בתיעוב את ארה"ב ובא ללמד באוניברסיטת רדינג הבריטית.

ערב הבחירות בארה"ב, התגלה בגופו סרטן לבלב אלים ובעת שאובמה ניצב מול בוש, הניח מול מיטתו בחדרו בהוספיס הגוועים את תצלום המנהיג כהה העור, ועל ערש מותו אמר לי שם: "עכשו אני יכול למות בשקט". שבוע אחרי נצחון אובמה, עלה השמיימה במנוחת נפש ומורפיום. אחיות רחמניות של מדינת הרווחה האנגלית ניצבו כמלאכים סביב מיטתו.

ניצחנו, סידני.

יש אנשים, סידני ואני בהם, שמתקשים לחיות תחת שלטון בוזז – רומס בדמות בוש האב והבן, מיט רומני או נתניהו שהימר על רומני והוכה נמרצות. המולטי מיליונר וילארד רומני, היה בעיני רובוטריק, אקזיט של טיקוני הון, שנולד לנהל תאגידי ענק ולחפש מקלטי מס, לא להנהיג קהילה של עצמאים קטנים ושכירים וסתם בני אדם. ליבי נוטה לדמות קלינטונית – אובמית שבאה כל הדרך מלמטה ומכירה גם את מה שמכונה חיים: זבל, יתמות ומשכנתא, חוב בבנק וטסט שנתי.

יחימוביץ היא לא אובמה, גם כחלון לא, אבל ביבי הוא רובוטריק עברי, מופעל פינקלשטינים, שחולק עם רומני תיעוב למדינת רווחה, לאמפטיה ולעובדים סוציאליים, וגם חבורה דומה של טיקונים וקנאי דת. גם פה הקרב הולך ונדמה לזה של רפובליקנים קוטלי רווחה מול דמוקרטים שחולמים לחזור למדינת רווחה אשכולית – בגינית.

 

יד ברזל בכפפת נייר

לפני שישים ואחת שנים, ערב הבחירות של 1951, שרר פה משטר צנע: קיצוב מזון בשל מחסור של ראשית מדינה. חולקו תלושים. פרח שוק שחור ומי שהיה לו כסף אכל כאוות נפשו. העיתונות החלה להלום בממשלה ובמושחתים, וידיעות כתב על "העדר גמור של שליטה ויד חזקה" במדינה התינוקת עם ראש הממשלה הכריזמטי שלכאורה ריכז הכל.

בחורף 2012 כשהעיתונות נאבקת על חייה מול שלטון חונק ועיתון רוה"מ ממומן, נדמה כאילו שלט בן גוריון ביד ברזל בתקשורת צייתנית, כהתגשמות חלומם הלח של ביבי – ליברמן- אקוניס. לא אחת צובע ההווה את העבר בצבעיו.

ד"ר רפי מן, עיתונאי והיסטוריון תקשורת רב ידע, חקר את שנות בן גוריון והתנהלותו, ולהפתעתו גילה ואף תאר בספרו החדש "המנהיג והתקשורת", חופש עיתונות ופריחה יחסית ומגוון דעות ואף עורכים חזקים שנאבקו בב.ג. בשיא כוחו. "האזרח הפשוט אינו בא במגע עם בן גוריון הגדול", כתב אז עורך בכיר, "אלא עם הבן גוריונים הקטנים… כל בעל מכולת הוא דיקטטור." בעיתון המפלגה "דבר" כתבו "כל הארץ שוק שחור" והמשורר הלאומי אלתרמן קרא לב.ג. ליבש את הנגע. "לא לחוס על זכויות ויחוס". תארו לכם את עיתונו של ביבי תומך בזעקת הצדק החברתי.

"אם היתה עיתונות מגויסת באותם ימים", סיכם רפי מן, "היא התאפינה בהתגיסות כמעט מקיר לקיר לשירותו של האזרח ולמחאתו נגד כשלי הממשלה". בבחירות ההן זכה ב.ג. בראשות מפא"י ב- 45 מנדטים, לצד 15 של מפ"ם. מולם זינקה האופוזיציה של הציונים הכללים פי שלוש, לעשרים מנדטים עקב האכזבה מהשחיתות. אבל יעברו עוד 26 שנים עד שיגיעו לשלטון, לצד בגין. וחוזר חלילה.

הנוף מהסורגים

 שני משרדי יחסי ציבור, של דרעי ושל אלי שי, יחליטו האם הפליטים / מסתננים יהיו אייטם לוהט בבחירות או לא ובינתיים מתקדמת בקציעות, בתקציב של כרבע מיליארד ש"ח, הקמתו של מיתחם כליאה לכשבעה עשר אלף גברים נשים וילדים. המתקן הגדול בעולם לפליטים. גאווה ישראלית.

לפני כשבוע, כאשר ירדתי לנגב עם נשות ארגון אס"ף של הסיוע לפליטים, כבר הצצתי במתקן הכליאה "שדות" בסקרנות של דייר. חיפשתי מיטה ליד חלון. אני חושד כי אי שם מתקימת לה המחשבה שבמיקרה של נצחון סוחף לימין בבחירות 2013, ניתן יהיה להשאיר את השחורים לנקות רחובות ולאכלס את מתקן "שדות" במתנגדי משטר.

לכן שמחתי לגלות שעיצוב ביתי הבא, הוטל על אדריכל בעל שם שתכנן עיר בחוף השנהב  ואף ערי שטחים כעימנואל והוא מאמין ש"הנוף הוא תמיד שיקול. הנוף הוא דבר שיש לך, ואם אתה לא מנצל אותו, אתה חמור".

האדריכל תומאס לייטסדורף אינו חמור.

מכל חלון במחנה הכליאה רואים את המדבר או את הממ"ד. ובכלל עיצוב המחנה ע"פ משרד האדריכלים הותיק לייטסדורף מצא חן בעיני. מכולות הברזל שילהטו כאש בחום של 45 מעלות, נצבעו באדום ובצהוב כשכונה הולנדית באיי פריזלנד הקפואים. המעצב תומאס, בן 75 כיום, הוא צאצאה של מעצבת האופנה פיני לייטסדורף שאף היא שאבה השראתה מן המדבר ותפרה מעילי נגב. הכל נשאר במשפחה, בסביון.

חבל רק שהנשים הפסימיות של ארגון אס"ף, שמטפל בתלאות פליטי סודן ואריתריאה, העכירו כדרכן את התמונה והזכירו לנאספים שכל המתיקות הזאת תוקף גדרות תיל ומגדלי שמירה והפליטים יכלאו בלי משפט לשלוש שנים. ביום בו ביקרנו נעטף מתחם הכליאה הענקי באבק. בית הכלא, המכלאה, מחנה נחל רביב ומחנה שדות, כמעט נעלמו מן העין בשל צבעי המדבר והחול, אך אין לי ספק, לאחר שראיתי את רישומי המעצבים, כי גם התייל יהיה הולנדי ועם הזמן, ויהיה המון זמן, אף יעוטר שיחי בוגנוויליה.

נ.ב.

בינגו. שוב נתקלתי בשמו של השופט הצבאי אמיר דהאן. שוב ביקש רס"ן דהאן מן המשטרה לפתוח תיק חקירה סגור. הפעם ישב רועה פלשתינאי כבן שש עשרה, חצי שנה במעצר שווא על אונס מתנחלת שלא ביצע. בחקירה המחודשת נלכדו האשמים. קיומו של שופט צבאי לא אוטומטי במחוז ש"י מטיל צל כבד על רעיו השופטים. יש להתיחס אל רדיפת האמת במערכת משפט צבאי כאל אקט חתרני ולפעול בהתאם.

אריה דרעי. ליבי החצוי.

אין דבר שישמח אותי יותר מהעלמו של אלי ישי, גזען חשוך, אנטרסנט חלש אופי, מפוחד ונגרר לוביסטים, מצמרת ש"ס והמדינה. אין גם מועמד מתאים להחליפו יותר מאשר אריה דרעי. דרעי בעל נסיון רב, חכם ומכיר נפש בהמתו ובהמות אחרות. בעל קסם אישי ובעיקר, אגיד זאת כאן, ומיד אסתור זאת: בעל ניסיון מר ומטהר בחטא ובעונשו. האיש ביצע עבירות חמורות. נלכד, נאבק על חפותו, נשפט ונענש. זמן רב מאד נעדר מן המרקחה הפוליטית עד שהחליט לשוב אף שהחלטתו זאת זקוקה עדיין לאישור הרב הישיש ולתמיכתו.

בניגוד ליורשו הכפוי עליו, אלי ישי, שדווקא בשל חולשתו הפך לאיש הכי קשה יד, אכזר ונטול חמלה, דרעי ביטא בשעתו, אולי כי היתה זאת גם שעתם של מדינאים חכמים ומוסריים מביבי, דעות ועמדות עצמאיות הפוכות לעמדות ש"ס החשוכה כיום. הוא בחן לפעמים החלטות צבאיות לגופן, ידע להבחין בין טוב לרע, ואזנו היתה כרויה גם לאחרים. עצמאי היה ולא נגרר יחצ"נים ומלחכי פנכה כמו ישי.

אבל עתה עומדת בחירתו לשוב לפוליטיקה במבחן אחר. מבחן מי שחטא ונפסל לתמיד. בזמן הזה, שבו חוטאים כאולמרט שיצאו בשן ועין מבית המשפט, בוחנים למחרת גזר הדין דרכי גישה למשרד רוה"מ, בזמן שבו חשודים חמורים כמו ליברמן שכתב האישום שלו מתעכב שנים רבות ממשיכים לכהן, רצוי אולי להחמיר ולעמוד על כך ששר לשעבר שמעל באמון העם ונענש, לא יחזור אל הפוליטיקה, כמין אמצעי הרתעה וטיהור.

כך ניצבות זו מול זו שתי תפיסות שלכל אחת מהן היגיון משלה: להחליף את אלי שי המבצע באישור החוק חטאים חמורים כגירוש זרים אל מותם, גם במחיר השבתו של דרעי לתפקיד שר הפנים, או שמא יקוב הדין את ההר וגם מי שכבר שילם על חטאו, אינו רצוי בפוליטיקה, כדי לחסום לתמיד דרכם של פוליטיקאים שסרחו. אטען פה כי מהבחינה הזאת עדיף שישאר דרעי מחוץ למשחק. אבל נפשי חצויה.

דעות. ידיעות.