שני האחים החורגים של איווט. ומה רואה גנגסטר בתחתית בור. הטור

"האמת נמצאת בקרקעית של בור: אתה מביט לתוכה ורואה את השמש או את הירח; אבל אם אתה מפיל את עצמך למטה, אין עוד לא שמש ולא ירח, רק אמת." חשוד סיציליאני מסביר לשוטר. "יומה של הלילית". ליאונרדו שאשא

 

4_wa

כל מי שראה את סדרת המופת "הסמויה" זוכר את החוקר לסטר: "כשאתה עוקב אחרי הסמים", אומר לסטר, "אתה מגיע לסוחרים ולמשתמשים. כשאתה עוקב אחרי הכסף, אין לך מושג לאן זה יקח אותך". אבל גם ללסטר וגם לחוקר עימו דברתי השבוע על החקירה שיש הקוראים לה "חקירת ישראל ביתנו" יש מושג "לאן". "זו חקירה תשתיתית מהסוג שחששתי שנעלם פה. רחבה בדרך שלוכדת את כל התמונה", אמר לי הקצין שפעם ניהל חקירות גדולות. "פותחים הכל. לא נעצרים כמו ב"מצעד החיים" רק בהירשנזון. אלא חושפים את כל מנגנון השחיתות". כמוהו אני מאמין שמדינות לא מתקימות בלי מנקי אורוות. הן קורסות לתוך הבור, כמו רוסיה.

משה מזרחי בקיא בחומר השחור גם שנים אחרי שעזב את המשטרה, שלא מרצונו. לפעמים הוא נראה בכנסת כדג מאקווריום אחר. הפוליטיקה היא עבורו יותר זירת עבירה ממקום עבודה. עכשו הוא מחמיא לחוקרים. גם בעיני הם גיבורים בישראל 2015 מוכת השחיתות.  "יש פה איסוף שיטתי. חקירה שמרימה כל אבן". "מנין זה צץ"? "אולי מחשבון נפש על משגי העבר".

התמונה שמצטירת מחקירת פאינה וסטאס, ויזניצ'ר ורבים אחרים- מצמררת. עולם שלישי. השבוע הצטרף לסיפור שחקן מוכר: "העד הנעלם". יש הקוראים למיכאל פלקוב "העד השישי" אחרי חמישה עדים של פרשיות שקשורות לליברמן שאבדו ונעלמו. פלקוב, לשעבר שב"כניק, לשעבר יועץ ליברמן. לשעבר בעל אתר אנטרנט ואוסף מידע על נתיבי כסף. כיום- חשוד מפתח,- נעלם. יש בסיפור גם הלבנת כספים, גופה באוקראינה, אשה וילדים שעקרו לפריז ואח בכיר במערכת הבטחון שלכאורה אינו מודאג.

תמונת החקירה שליברמן מעדיף לכנותה "חקירת להב 433" "היא מקרה מענין של איסוף שיטתי של חומרים", אומר מזרחי. עיניו מחפשות תמיד שם ששב ועולה ואינו נקשר ישירות. "אדם שתמיד מבהיר לך כמה הוא יודע עליך. שיש לו אנשים בכל פינה. אתה נתקל בו בכל מקום ועדיין אינך מגיע אליו. אני ממשיך לעקוב… אנו תאומי סיאם. כל פעם ששמו צץ, מוציאים אותי מהבוידם. זה טוב לי כשאני חורש את הארץ בפרימריס. אני עוזר לו והוא לי". אני אוהב את הראש של משה מזרחי. בכלל, חוקר ונחקר מיומנים לומדים עם הזמן כוחו וחולשתו של האחר. הרגליו וסודותיו.

 

כבוד הנשיא

 

 

אחד ההרגלים שנחשפו בחקירה, מרחיק עד לרפובליקה בלקנית נידחת שכמעט זכתה לפרויקט מים של מקורות. שליטה של רפובליקונת סרפסקה הוא הנשיא הכל יכול מילוראד דודיק. "איש שתוקע מדינה שלמה", אמרה לי ידידתי  א. עיתונאית חוקרת מסריבו.  איש משרד החוץ ששירת שם אמר לי כי "דודיק, שליט יחיד בעייתי שיד הברזל שלו בכל, אינו במיקרה ידיד של שר החוץ. הוא דומה לאיווט בנוכחות החזקה שלו". הם בני אותו גיל, שלהי ה50 שלהם, אוהבי חיים טובים. מארחים נדיבים. חקירות שמתנהלות נגדם על שחיתות, ולדודיק יש כמה כאלה, נעצרות בפרקליטות מחוסר ראיות". גם אצל איגור, בנו של דודיק, כמו אצל מיכל ליברמן, נמצאו מיליונים בחשבון. בינגו.

גם דודיק מצטין ברטוריקה לאומנית. מברק אמריקאי שנחשף באתר וויקיליקס, תיאר איך למרות כשלונותיו הכלכליים "מעריצים אותו שהוא עומד על הכבוד הסרבי מול הבוסנים והעולם – שאת כולם הוא מצייר כאויבים".  ליברמן מציע חילופי שטחים או אוכלוסיה עם הפלשתינאים. אצל דודיק זה נפתר ב90' בטיהור אתני. המוסלמים פחתו משליש לאחוזים בודדים בארצו. יש להם ידיד משותף, הבמאי הגדול קוסטריצה, עימו הצטלמו, באחד מביקורי ליברמן, על גשר נהר דריה ממנו הושלכו מוסלמים אל מותם.

באזור של דודיק "נפתר זמנית הסכסוך האתני המדמם", אומר לי איש המשרד, "ע"י קונפדרציה מטורפת של שתי מדינונות ל3 עמים.  לפחות הפסיקו להרוג". שטח מדינונת דודיק כשטח ישראל. אוכלוסיתה כשישית מפה. הוא שולט שם שלטון יחיד, מושחת, שכולל שליטה מלאה בפרקליטות ובתקשורת ומעורר  זעם אצל הארופאים שמנסים לצנן את האזור. הייתי רוצה להיות עש לילה על קיר המסעדה שבה אכלו יחד דודיק וליברמן. אולי שם צצות יוזמות השלום שמוציאות לו שם של שמאלן. (אזדקק למתורגמן.)

 

איבוד בתולים

 

איזכור בנט בימי "ענבי זעם" בטור קודם, עורר שדים  ישנים. טענתי המרכזית היתה כי כשניים מקודמיו במירוץ לרוה"מ, ברק וביבי,  הכשרת סיירת מובחרת היא ההיפך מן הדרוש לאדם לניהול מדינה. כאילוסטרציה לענין בא הסיפור איך מחולצת ב96 היחידה המובחרת מגלן מצרה צרורה , אף אם חרגה ממסלולה (כהתפארות בנט עצמו).  היא חולצה בעזרת מטוסי קרב, מסוקי בלק הוק ומטח 155 מ"מ קטלני. כיוונתי למחיר הכבד בדם שגובה לפעמים יתר אקטיביות צבאית או ללוקסוס שבחילוץ יחידה כזאת, לוקסוס שלא קיים בטעויות בחיים האמיתים. הקצין זונשיין שפעל לצד בנט ויצא להגנתו, ספר לי שכאשר עלה למסוקי הבלק הוק, קיבל טייס החילוץ פניו במילים: "ערב טוב, רוצח!" "מה קרה"? תהה. "לא מספיק לכם מאה ערבים מתים"? שאל הטייס. המגלנים טרם ידעו על מחיר החילוץ. הטייס טרם ידע כי כעבור 18 שנים מותם של מאה ערבים רק יוסיף אהדה ומנדטים למפלגה ימנית שטרם נחלמה אז.

באשר לטענת ישראל דאז שלא ידעה שמאות פליטים מצאו מחסה במחנה האו"ם, כתבה לי השבוע עלמה זוהר שבעת אירועי כפר כנא הייתה סמב"צית מבצעים ביחידת הקישור לכוחות זרים של צה"ל. "במו ידיי רשמתי ביומן המבצעים מספרים מפורטים שקבלנו על הפליטים שמצאו מחסה בבסיס האו"ם בכפר כנא. כשישראל טענה שלא ידעה על קיום הפליטים, נכנס תת אלוף דודו צור, מפקד היחידה שלנו, לחמ"ל ולקח במו ידיו את יומני המבצעים. יותר לא ראינו אותם. שם איבדתי את בתוליי האמון במערכת."

 

 

נ.ב. תא"ל מיל דודו צור מנהל כיום את המרכז למורשת המודיעין בגלילות. השבוע, כשדיברנו, זכר היטב את "ענבי זעם" ורק על ענין העלמת היומן אמר: "לא זוכר. לא מכחיש ולא מאשר". אחר כך שוחחנו על עוולות הביטוח הלאומי והורינו. ההסטוריה הישראלית החדשה מלאה יומני מבצע נעלמים, עדים חסרים, כזבים וצורך עמוק בשיכחה.

 

קולונל קורץ וקפטין בנט. היזהרו מברק2

"אומללה המדינה הזקוקה לגיבורים".

(ברטולד ברכט. חיי גלילאו)

10429221_10152967200769009_1770685114625514059_n

היה היתה פעם מדינה עברית. ארץ ישראלית, תנ"כית ע"פ דרכה המוזרה מאז מייסד הממלכה שהכיר את התנ"ך היטב וקיים חוג קריאה. מדינה יהודית פוסט- שואתית שהתקימה מבלי להגיד כל בוקר "בית יהודי", שבצעה פלאים וניסים ואף מעשי עוול קשים כדרך מדינות, ושתוך כדי צירי לידה ודימומים, אפשרה גם קיום נביאי זעם שהטיפו לתקן, לבל יחרב הבית בשלישית.

היה היו במדינה ההיא נביאים. אנשים כמרטין בובר וכעקיבא ארנסט סימון שתהה "האם עוד יהודים אנחנו" ותאר אפשרות  של מנהיג מופרע שנפש האספסוף הולכת שבי דווקא אחריו. ככתב צעיר הגעתי לסימון ב1982. ממיטת סוכנות קם לעומתי ישיש גבה קומה שפניו מאירות:  "אני בוכה על היהדות הלאומנית הזאת," אמר על המתנחלים, "שלושה דברים באים בהיסח הדעת: משיח, עקרב ומציאה. גוש אמונים מאחרים את הגאולה, לא מקרבים. מה יצמח פה, מוקד האנושות או אלבניה?" טרם הלכתי אמר לי לגבי אל- המלחמה שרון של 82 : "אני חושב שהוא תוצר של ספרטניזציה. אין בו מאומה מאתונה. לא תיארתי שיקום בארץ טיפוס כזה."

כמו סימון, קם לימים הפילוסוף ישעיהו ליבוביץ שדיבר על רעל הכיבוש. התקים אורי אבנרי עם העיתון חצוי הנפש שלו. קם הסופר הגדול ס. יזהר וכתב את "השבוי" ו"חרבת חזעה". קם נתן אלתרמן, משורר הממלכה שתאר נער משלנו שיורה מגיפ דוהר בערבים.  היתה שולה אלוני ששינתה את מעמד האשה וגם סמי מיכאל הנפלא שחבר לאמיל חביבי וחתר לשיתוף.

היו אף גנרלים כמאיר פעיל שהחייה כמפקד את בית הספר לקצינים בה"ד 1, אך הטיף להסכם שלום. והאלוף מתי פלד שדיבר עם אש"ף, והיה גם רמט"כל הנצחון רבין שלעת זקנה הבין מתי ניצחון הופך לאבדון. רבים היו שהושכחו בשנים הנרקבות של ביבי ומרעיו בעת שהבצע כרסם ביסודות הארץ כחולדה עטופה דגל הלאום.

ערב 2015 יש פה מירי רגב שטוענת כי קורצה מחומר של ראשי ממשלות אף שפועלה כולו אוון ואיוולת. לצידה דנון, אלקין ובנט "סכין בין השינים" ופייגלין וליברמן ודרעי החי על הרב המת, עד שנדמה כי חל שיבוש חמור בתהליך האבולוציה הישראלי והוא נע לאחור. שב אל המדבר והמערה, אל האלה והדם.

 

 

סכין בין השיניים

 

לו חי ע. א. סימון בימי המערות האלה, הייתי שב אליו לשאול אם תאר לו שיקום טיפוס כמו הדתי החדש בנט. השלישי ברצים לראשות הממשלה מאז רצח רבין, שבא מסיירת מטכ"ל. איש צעיר שמוביל את המחנה הדתי הגדול ביותר, אמריקאי הי-טקי, קפיטליסט- אנטי- רווחה שנותן לכל אחד הרגשה שהוא לצידו, אבל הוא רק לצד עצמו. בוגר סיירת לא דמוקרט במהותו ומועמד לרוה"מ הבא או זה שאחריו.

אני זוכר כי כאשר נסדקה תהילת בוגר הסירת ברק בימי כהונתו הקצרה כרוה"מ, חזרתי לאנשי המובחרת לשאול מה קרה.

"תבין", אמר לי בכיר נבון משם, "היחידה היא אנטיתזה של הפוליטיקה. סיירת מטכ"ל זה תנאי מעבדה. מקום שבו אתה מתכיל על נקודה אפס ואז האנשים, הזמנים, הנורמות, המטרות, הנחות היסוד, הכל בסינכרוניזציה פיקס, מכויל למטרה אחת. שם במבצעים המיוחדים, יש למפקד בשטח סמכות טוטלית אבל האחריות הציבורית כולה של הדרג המדיני! בתוך היחידה אין הצבעה. אתה צריך לשכנע רק את השר, ואתה מוגן מכל ביקורת או חשיפה".

מהשורות האלה, שיש לצרבן כהערת אזהרה לוהטת, אני קופץ אל הבוגר נ. בנט.

יש זמן בעברו הצבאי טרם פרישתו, שהוא עדות ומשל למהות האיש. בעת מבצע "ענבי זעם" של פרס, ב18 לאפריל 1996, הוביל המ"פ בנט 67 לוחמי מגלן בתוך לבנון. קצין זוטר קרוב לקץ שירותו היה, רווי בוז למנהיגות הצבאית המהססת ולפוליטיקאים זהירים כראש הממשלה דאז.

בתוך שמונה ימי תנועה ואיתור בשטח, נעים אחרי חיזבאללה ומשגרי רקטות, כך עלה מתחקירים שנעשו לימים, החליט הקצין בנט על דעת עצמו לשנות פקודות. הוא היה "עם סכין בין השיניים", כעדות חברו. שוחר מבצעים, התקלות והרג. בדברים שאמר לימים כהתפארות, תיאר בנט עצמו איך שינה תוכנית מבצעית ללא תיאום עם הדרג שמעליו.

בלא מעט קציני שטח מקנן מין קולונל קורץ מ"אפוקליפסה עכשו". קצין מיומן, אלים, עז נפש ונמהר, שמאמין כי בכוחו לגבור על האויב אם רק יחרוג ממגבלות הפקודה והמשימה שמטילים  פוליטיקאים ומפקדים פחדנים לטעמו. קורץ רצה לעשות ע"פ דרכו. להרוג  ולנצח. וזה נגמר רע.

בענבי זעם, באותו 18 לאפריל נקלעה פלוגת מגלן של בנט, להבדיל, לאש מרגמות יעילה של החיזבאללה ליד הכפר קנא. מאותו רגע לא סמך בנט רק על כוחו, אלא דיווח על הסכנה. נתבע חילוץ, וסוללת תותחי 155 ממ ירתה מטח שפגע בריכוז פליטים והרג 102 אזרחים.

"אנו מאוד מצטערים, אך איננו מתנצלים", הצהיר אז ראש הממשלה שמעון פרס שנלכד במיצר.

(במאמר מוסגר: יתכן כי קליפ "הלא מתנצלים" החדש של בנט בתחפושת הג'ינג'י המופרע, נובע מאותו אירוע מצלק שאולי מונח ולא נח במחשבתו של בנט). ב1996 הפך ה"לא מתנצלים" של פרס להתנצלות והביא ללחץ בינ"ל אדיר ולזירוז סיום המבצע. הקצין בנט זעם אז על פרס.

אחזור למטכליסט ברק: "המוכשר מכל המועמדים, הוא גם האדם האחרון שיכול לפתור כאוס פוליטי", אמרו לי בשעתו על ברק. "פוליטיקה דמוקרטית היא סיטואציה סיוטית למי שחותר לשליטה מוחלטת. רוה"מ הוא איש שאמור לתאם, לא לשלוט. תפקיד המתאם דורש מבנה נפשי גמיש כדי לנהל מומ מתמשך עם כל הגורמים". לפני כ15 שנים הפכו אישיותו הנוקשה של ברק והכשרתו ביחידה, את האיש לבלתי כשיר כראש ממשלה . יש להזהר עתה מבנט, מין ברק/ ביבי 2 כזה,  להזהר כמו מאש כוחותינו. זה הכי קטלני.

 

נ.ב. חיים רביה ממצפה רמון בדק ומצא כי להקים כיכר תנועה עירונית קטנה עולה למשלם המיסים  כ- 800,000 ש"ח. חבר שאחראי לזה בקיבוץ אמר לו שהם מקימים כיכר כזאת  בכ 70,000 ₪. מי בוחן לאן נעלמים כ730 אלף ש"ח עודפים? תהה רביה. הרי מאות כיכרות כאלה מוקמות ברחבי המדינה. "מישהו חותך קופון ענק". הנה הצצה פשוטה לתוך ארץ מכורסמת שחיתות ענקית בכל מקום שתרים אבן. בלי לנקותה לא נתקים.