סילקתי אותו מהחצר וישבתי להרגע עם בקבוקון מים מינרלים עין גדי או עדן או מרון. גם ככה אני עצבני אחרי טופסי התחקיר של מס הבצורת שקבלתי אודות כמה נפשות מתגוררות בביתי, ביטול המס, ההעלאה דרמטית של מחיר קוב מים, ניסיונו של מבקר המדינה לעצור את הדרמה וההחלטה הסופית כי האזרח הקטן ישלם על מחדלי המדינה ונערי האוצר משך שישים שנים. באמת הרגשתי כי הגיעו מים עד נפש.
כשגמרתי את הבקבוקון והעמדתי אותו על השולחן, צצה מתוכו התשובה לטענה החדשה והנחרצת לפיה כבר שנים רבות אנו משלמים מחיר נמוך מדי על המים ולכן יש ליקרם מיד: המצב הוא בדיוק הפוך מן הטענה. כבר שנים רבות אנו משלמים מחיר כבד מאד על המים, מחדלי המים והמחסור. קנס עצום: ככל ישראלי גם אני קונה כל חודש מי שתיה פרטיים במחיר מופקע, מאתיים שקלים לחודש בנוסף לחשבון המים של העיריה. זמן רב שאין רשות המים והמדינה מספקות מי שתיה באיכות טעימה. המאגרים הצטמקו, הכנרת נסחטה, מפעלי נשק ותחנות דלק ואלף ואחד מפגעים זיהמו בארות ומאגרים תת קרקעיים. למים בברז שלי יש טעם של ריצפז. צנרת העיריה מלאה טינופת, הבנין ישן וגם הוא מוסיף מהצרות שלו. איכס.
כבר שנים שכמעט כל אזרח ישראלי קונה מים מינרליים, או מסנן את מימיו במתקנים שרכש לדירתו, פילטר ומסננים ותמי 4 ומה לא. אפשר להגיד שלכל ישראלי יש מתקן התפלה משלו או מאגר מים פרטי שעולה לו הון חודשי. כבר שנים רבות משלם כל אזרח פעמיים עבור המים שלו: פעם הוא משלם לעיריה ופעם הוא משלם בחנות עבור מים שבאים ממעינות ששיכים לו ושנמכרו לתאגידי משקאות ענקיים ועתירי רווחים. המים שלנו שבים אלינו במחיר שהוא…. פי אלף ממחיר מי הברז. בקבוק ליטר מים מינרלים עולה כמחיר קוב מים. ההפרטה כהרגלה פועלת בשני ראשים: האזרח ממשיך לשלם לגוף הממשלתי עירוני שאמור לספק לו שירות או מצרך ובו בזמן נתבע לשלם גם לגוף הפרטי שקבל את הזיכיון על השירות או על המעין הציבורי.
מאז התחלתי לטפל בעניני אימי הישישה שהביטוח הלאומי בזז חלק מכספה בחסות חוק ההסדרים, הבנתי כי המדינה היא האמא של כל הגנבים והיא גם מחלקת זכיונות לגנבי מישנה בדמותה. המים הם הסיפור החם אבל יש אלף דוגמאות. מי שטוען כי אנו משלמים מחיר נמוך מדי על המים משקר או סתם שוכח את החשבון הנכון. לכן צדק המבקר שאין להטיל עלינו קנס נוסף של מים. האיש ליד ברז החצר שלי לא היה ולא נברא, אבל יש מאות מבקבקים כמוהו שמוכרים לנו את מי המעינות שלנו במחיר הזוי. ומהחודש נשלם הון גם על כל קוב חלוד מהברז. אם נסכים.
צילום: שרי גבעתי. תערוכה חדשה.
עד ראיה 