האדם הלבן והדלת השחורה

"זה המשחק. או שאתה משחק בו או שישחקו בך."
(סדרת הטלויזייה "הסמויה", עונה ראשונה. פרק 8.)

"בשבוע הזה שבו נתניהו, שבור לב מהחלטה לנסר חמישה בנינים, מציע לגרש 25 אלף פליטים ולעצור אלפים במחנות, תן לי לספר לך גרסה אחרת משלו לגבי "האדם הלבן" והפליטים השחורים: זה הכל סיפור של משחק בכסף גדול", אומר לי איש השטח. "אתה רואה פה, ממול, בור עם עשרים שחורים, חופרים חניון? אתה יודע מה אתה רואה? את החול בצירי הדלת המסתובבת. מעבר להסתה, למרזל ולשר ישי ולכל שנאת הזרים, כל אפריקאי שנכנס דרך הגבול המצרי, ולא דרך כמאה ושישים חברות ליבוא עובדים זרים, ומגיע לחקלאות, לבניה או לנקיון – פירושו פחות כעשרת אלפים דולר למכונת מיליארד הדולר של הסחר באדם".

"במשחק הזה של להכניס הכי הרבה זרים ולהוציא הכי מהר", אומר לי אדם שעסק ביבוא עובדים, "הכל צפוף מקורבי שלטון כמו חתונה של טייקון. מלא מקורבים. לפני כמה שנים, כשהייתי בתחום, צלצל אליי חבר יבואן ואמר: 'תעשה לי טובה, תזמין אצלי חמש מאות ראש". כי צלצל אליו "מישהו" מהמערכת ואמר לו: קח מכסה של חמש מאות. כדי להתחלק בשלל. ככה זה עובד".

מעל צרכיהם האמיתיים של חקלאים, קבלנים וזקנים סיעודיים, מתנשא מגדל הזכוכית האטום של הסחר בבני אדם. במחקר במימון הג'וינט שפרסמו לאחרונה החוקרות רייכמן וקושנירוביץ ממכון ההגירה של המרכז האקדמי רופין, הן ראיינו 196 עובדים זרים ודרכם הציצו אל נהר הכסף. מהמחקר הזה וכן מדו"ח מצמרר של ד"ר גלעד נתן מהכנסת, מצטייר היקף הרווח האדיר, הלא-חוקי, של ייבוא בני-אדם, העבדות הטמונה ורווחי הענק של המקושרים.
ד"ר קושנירוביץ אומרת לי שהן גם גילו כי חל זינוק חד בגובה דמי התיווך, בעיקר בענף הבניין – עד כדי שיא של 32 אלף דולר שמשלם בנאי שלד מסין שבא לפה. שנה וחצי ראשונות של העובד הן רק כדי להשיב את חוב דמי התיווך. הן מצאו כי בטפסים הרשמיים נרשם לרוב סכום שהוא כמחצית מהסכום האמיתי ששולם למתווך. כך הופך העובד הזר לקרבן, לשותף שקט ולעבד שתלוי במי שגבה ממנו את הכסף. החוק המגביל גביית דמי תיווך עד כ- 900 דולר אינו נאכף כלל.
בשיתוף הפעולה של זכיין ישראלי ומתווך זר, מגיעים דמי התיווך לראש לכדי ששת אלפים דולר לפליפיני – סיעוד, שמונת אלפים לתאילנדי- חממות ועד הגג לסיני- בניין. המתווך הישראלי והזר מתחלקים בסכום שנגבה, כאשר חלקו של הישראלי הוא כ-50 אחוז ומעלה. "מדובר פה במשחק עם כסף כה גדול", אומר לי החוקר, "עד שאני חושש לעורי".

הגוף שהוקם לטפל בתחום הזה "רשות האוכלוסין וההגירה" מודע ע"פ תשובותיו לשאלותי, לחומרת המצב ופועל מאז הקמתו למיגור מה שהוא עצמו מכנה: "תופעת העמלות הבלתי נתפסות". לגבי אכיפת האיסור על גביית דמי תיווך שלא כדין, "זו מתבצעת על ידי משטרת ישראל". באשר לענין המקורבים: "רשות האוכלוסין וההגירה מבצעת בדיקות מדוקדקות של זהות האנשים הפועלים בלשכות אלו".
מעל בור השומן רוחש המקורבים, אומר החוקר, נבנה בניין ההסתה, כי "הפטריוטיות היא הרי מפלטו האחרון של הנבל". ההסתה נגד זרים היא חלק ממאבקם של פוליטיקאים מקושרים לסחר בכל מה שמפריע לתנועת הדלת המהירה. משפטו של שלמה בניזרי שהורשע בשוחד ובהפרת אמונים לאחר שאישר הקצאת עובדים זרים ליזם ישראלי שהעביר אליו מיליוני שקלים, פתח צוהר לעולם סחר האדם האפל. הדלת המסתובבת מהר, ומעשירה זכינים, היא לב השחיתות, והפליטים נתפסים כמפריעים לתנועתה החלקה.

 כל המגיעים מאפריקה, אומר לי החוקר, הם "מחפשי חיים", חלק מתנועה עולמית של רעבים ונואשים  כמונו, היהודים בעבר. הבלוגר יוני אשפר מתאר היטב את הדימיון הרב שבין סיפור השחורים הבאים עתה לעלילת המהגרים היהודים בסוף המאה התשע עשרה. הם היגרו מרוסיה ומזרח אירופה לשכונות המזרחיות העניות של לונדון ומיד פרצה התססה גזענית שהגיעה עד לפרלמנט.
מייזלרים, אלי ישיים ונתניהוים בריטיים טענו אז כי "היהודים הבאים דוחקים את מעמד הפועלים האנגלי לעוני ואבטלה, יוצרים מפגע תברואתי, מביאים את ה”גטאות האוריינטליים” שלהם ללב האימפריה, נושאים מחלות ומעלים את רמת הפשיעה". באנגליה כמו כאן קמו ארגונים ויפי נפש שהגנו על היהודים וניסו לתאר את הרדיפות מהן סבלו תחת שלטון הצאר, פוגרומים וגיוס חובה לצבא. "המסורת הבריטית המפוארת של מתן מקלט לכל נרדף מחייבת אותנו לקבל את היהודים", אמרו, "כלכלת בריטניה רק תרוויח מחריצותם". וכל השאר היסטוריה.

"רוב הבאים לפה עתה הם גברים צעירים, תאבי פרנסה, בלי נשים וילדים", אומר לי החוקר, הוא איש שטח בקיא ומומחה נודע בתחומו האקדמי, שצופה כעת באזור לוינסקי ובתוצאות  חריצותם הנואשת של המהגרים. "הם הגיעו למקומות עלובים ומלאי זנות וסמים, כנווה שאנן, פתחו שם בתושיית מהגרים, עסקים זעירים של חומוס/אינטרנט/מכולת/מספרת- פליטים ורק שפרו אזור קשה. כמו בכל קבוצה מהגרת תחת לחץ, יש גם כייסים ועבריינים, אבל מעטים. לנו כשהגענו לאמריקה בתחילת המאה שעברה לא היו גנגסטרים כמו לנסקי?"

מה הפתרון?  אני שואל אותו.

"לשים קץ מידי לתנועת המטוסים של העובדים הזרים, לעצור את הדלת, או כלשון דו"ח הכנסת: "מיגור תופעת תשלום דמי התיווך עשוי להביא להפחתה מיידית של הביקוש לעובדים זרים". לסגור את הגבול המצרי כמו שאנו יודעים. אפשר להשאיר דלת עם שולחן ומישהו שיראיין מהגרי עבודה אפריקאים ויעניק אשרה רק למי שנזדקק לו. ולטפל יפה בקיימים. זרים ופליטים, שמעטים פה מאד יחסית לגל מהגרי אפריקה שמתדפק על הארצות שמול היבשת הרעבה. לשלם כמו שצריך לנשארים, להכשירם מקצועית, כך שבבוא היום ישובו לארצותיהם עם כסף ומקצוע כפי ששאפו.
חלק ישאר ויפרה אותנו כמו כל הגירה תאבת עבודה, אבל אם נקלל ונרדוף וניכלא לשלוש שנים במחנות, ונגרש טרם הרויחו לחמם, נקבל קהילה מסתתרת ולכודה, שאינה יכולה לעזוב כי ידיה ריקות. הסכנה אינה טמונה בפליטים", אומר החוקר, "אלא באותו שילוב קטלני בין חמדנות לכאוס מכוון. וההסתה נגד הזרים, אינה ריגשית/ספונטנית, אלא מתוכננת היטב ונועדה להרוג שתי ציפורים במכה אחת: להגן על הדלת המסתובבת ומקורביה ולשסות את השכונות דווקא בבת בריתן, המחאה החברתית שחשפה את מימדי ביזת הישראלים בידי ההון-שלטון. זה הכל אותו משחק גדול של כסף.

הטור פורסם ביום שישי 8.6.12 במוסף לשבת של ידיעות אחרונות

מלכת אסתר זרה

בפורים האחרון ראיתי אותך, מרג'ון, במסיבת בית הספר שלך. היית מלכת אסתר קטנה. מוקפת חמש מלכות אסתר צבריות, זוהרות בשמחת החג. ילידות תל אביב. בעיר הזאת נולדת ובכית בכי ראשון ואחות שעלתה מרוסיה הניחה אותך בחיק אמך הפיליפינית. כאן גדלת עם שתי אחיותיך, מרג'ורי ומרי הקטנה שנקראית גם אמ. אם. בתקופות הרעות גרתן עם אמא בדירה הקטנה שדלתה סגורה מפחד שוטרי הגירה, אך בבית הספר היית מאושרת. ביום הזכרון עמדת דום, נעצבת ביום השואה, בכית על רצח רבין, נגאלת מעבדות בפסח, נצחת בחנוכה.

בפורים למדת במגילת אסתר על המן הרשע ומזימתו ועל הישועה הפלאית שהביא מרדכי וייחלת כי גם לך יקרה כזאת. היית מוקפת חיילים, שוטרים ואינדיאנים, כולם בני גילך, מחופשים כמוך למושאי הערצתם. ילדים לא זרים בארץ שהוריכם עובדים בה כזרים כדי לשרוד. מאז ילדותי לא ראיתי פורים מרנין לב כמו בבית הספר ביאליק- רוגוזין שלך.

בכתה ובשבט הצופים שלך "איתן", שסיסמתו "יש לנו אהבה והיא תנצח," קוראים לך מולן על שם יופיך ועיניך. פעמים בשבוע את מתיצבת לפעולות, לבושה מדי חאקי מגוהץ למשעי. מתה על שרית חדד ואייל גולן, חולמת להיות חיילת בחטיבת כפיר או בסיירת כמו רבים מבוגרי השבט, ילדי מהגרי עבודה. אפילו החלומות שלך כבר ישראליים כל כך כי אין לך ארץ אחרת. אבל הארץ הזו זוממת כעת לגרשך עם אמך החרוצה ושתי אחיותך.

אל פחד. את תשארי פה.

ויום אחד, בעוד הרבה שנים, תהיי אולי שרת הפנים. תשבי תחת תצלומי כל קודמייך במשרד ואיש זקן ונאה עם זקן שיבה הדור יבוא ללשכתך. הוא יוכנס כלאחר כבוד ויבקש לפנים משורת הדין לאור תפקידו בעבר ולאור השם הרחום שיצא לך, שיאשרו לו יבוא של מטפלת זרה. את תביטי אל תצלומי העבר ותדעי כי הוא היה שר הפנים בילדותך. הוא האיש שתבע לגרשכן. הוא שאמר כי זרים הם מקור מחלות וחידקים שימיטו אסון על הארץ. מפיו ההדור בקעו אז נאצות מעוררות אימה.

אותו רגע יתכווץ ליבך הבוגר וירעד כמו בימים הרעים מפחד הגירוש ואת תיזכרי איך ישבה אמך כל ערב מול המסך, הביטה בחדשות, בכתה חרש והתפללה בשפתה לאלוהים שיושיע אותכן ואת חשבת על מרדכי ועל מריה, על אסתר ועל ישו והצטרפת בלחש לתפילתה, שלא תגורשו, שלא תעקרי מהכתה ומבית הספר ומהשבט ומכל החברים והחברות ותגורשי אלהמקום ממנו באה אימך בשל מחסור. ולך הוא זר ורחוק ואף את שפתו אינך יודעת.

ביום ההוא בעתיד, אל תנטרי ואל תנקמי באיש ההדור על איוולת העבר. הוא לא איש רע. הוא איש שכחן. בעת שהיה שר נאטם ליבו הוא שמע רק את לחישות יועציו ורבניו ושכח את העיקר: כי בשם נרדפים ומנואצים, מקופחים ומנודים, מקוללים ומושפלים, הגיע עם מפלגתו לשלטון. הוא שכח את הדי. די. טי. שהותז על בני עדתו בבואם לארץ כאילו היו נושאי מחלות ושכח את שלמד בבית הספר בנעוריו, כי הגענו לפה אחרי שהושמדנו כחולדות, הומתנו בגז כנושאי מגיפות, תוארנו כעכברושים שממיטים אסון על העולם ומזהמים אותו. היהודים, אמרו עלינו, הם מחלה. לכן בבואו למשרדך, הטי לו חסדך. אל תנהגי בו כפי שנהג בך. ספרי לו על הילדה שהיית ואיך ניצלת ואחר כך העניקי לו את מחילתך ואת האישור למטפלת זרה למען ינעמו לו ימי זקנתו כי גם לו אין ארץ אחרת.