חקירת מותה הפתאומי של בת דודתי אירית

"הסוף הוא המקום בו אנו מתחילים". (ט. ס. אליוט. ליטל גידינג.)

InkedIMG_3884אירית _LI.jpg

בת דודתי אירית א. נמצאה מוטלת ללא רוח חיים בדירתה ביום שלישי שאחרי חג שבועות, מאי 2018. זו דירה קטנה צנועה, שיכונית, בקומה רביעית ברחוב ארוך ופשוט למראה במעלה העיירה נשר. מספר שוטרים, מלווים באחותה של המנוחה, בקבלן שעסק שם בשיפוצים ובאיש שהבעלות על הדירה עברה לידיו טרם מותה, פרצו את הדלת הנעולה. גופת אירית נמצאה ערומה והבית כולו, חדר השירותים, סלון וחדר השינה, מוכתמים בקיאה של המנוחה ששעות רבות טרם מותה נדדה בדירה והקיאה נשמתה כמנסה להפטר מדבר מה.  הקבלן ובעל הדירה הדגישו באזני הצוות המשטרתי והרפואי כי אירית היתה חולה וסבלה   מסכרת קשה והמוות נרשם כטבעי. לא נערכה נתיחה וכבר למחרת לווינו, קומץ בני משפחה,   את גופתה אל הבור הכרוי   באדמה הצחיחה של בית העלמין של נשר

.

IMG_2239

דודה שושנה משמאל אוחזת באירית ואימי בי. הדר. חיפה קיר ופתח שחור. 1954 .

אירית א. נולדה שנה אחריי ב- 1953 והיתה בת דודתי מדרגה שניה. אמותינו: יולה ושושנה היו בנותיהם של שני האחים נשיבירבסקי שנספו בשואה על רוב בני ביתם. משפחות גדולות מאד בפולין. אימי ניצלה כי עלתה ארצה שנים טרם השואה. דודה שושנה ניצלה כי הוסתרה כילדה בבור תחת דיר חזירים אצל כפריה פולניה צדיקה. אחרי המלחמה איתר אותה אחיה מתתיהו והביאה ארצה כמעט בעל כורחה. כרוכה היתה אחרי כל הזמן הנורא אחרי הנוצרים מציליה.  בבואם ארצה הועלו כל הניצולים ושארי הבשר בדרגה משפחתית ובן דוד דרגה שניה הפך לדרגה ראשונה וכיוב. כך יצא שגדלתי עם אירית ואחותה י. כקרובי משפחה צמודים . אימי שאבדה את כל אחיותיה בשואה ראתה בשושנה מין אחות מאוחרת ודבקה בה.

.

דודה שושנה נשאה חיש מהר לחיל הרוסי לשעבר לושק א. וילדה שתי בנות שלמרבה התדהמה היו מסולסלות שער אדמוני בהיר ודק מאד מאד כאילו הגיעו מכוכב אחר. בילדות הזו של השארים בילינו יחד ימים רבים. המשפחות שנותרו בחיים היו קרובות ומעורות כמין נחמה פורתא על האסון הגדול. כך היינו באים לדירה החיפאית של דודה שושנה תחת הגג ברחוב פבזנר ויוצאים למסעות בהרי הכרמל על גבי טנדר הויליס של חברת חשמל בה עבד לושק.

אך דודה שושנה, אם אירית, אף שעלתה לפה והקימה משפחה, נשארה בחלקה גם "שם": מין ילדה בלי איש בעולם שרבצה שנים בפחד מתמיד מהנאצים באותו בור חשוך תחת רצפת דיר החזירים. מעולם לא החלימה מזה ואסור היה להקיש בביתה על לוח עץ או על דלת, או להשאיר חדר חשוך בעת האור. וגם כשנישאה וגידלה בנותיה כישראליות בחיפה של אבא חושי, נשארה  בבור האפל והעבירה את אימתו לבנותיה אחריה. לפעמים היתה נעלמת לאשפוז בהדסה בשל מחלות שפקדוה בגלל העדר מזון, שמש וויטמינים בעת המסתור. ולפעמים נדמה היה כאילו היא מתנקמת בבעלה ובילדותיה על כל תלאותיה. מסורה היתה לביתה, מבשלת מצוינת אך מלאת כעס וריתחה ואת חיי בעלה מיררה שלא מרצונה כאילו שלט בה שד הבור ורק את אחיה מתי אהבה אהבת נפש ועימו שוחחה בטלפון שעה בכל יום.

אבל בעת ההיא של הילדות, נראו החיים כאילו הם מתגברים על הכל. גם על האימה. גם הנעורים היה בכוחם לטשטש, להקל ולנחם עם תקווה פתיה שאינה נחה על מצע המציאות. ומתקימת לזמן מה. אהבנו וטיילנו וישנו ואכלנו יחד ושמחנו כבני דודים ישראלים שנולדו וחיים וגדלים באור השמש העז ומה כבר יכול לקרות להם.

  1. IMG_3885
  2. 1957 אמי, אחותי שירלי ואני לצד שושנה ולושק ואירית. מי שמחבק ילדיו ומי שלא.

שתי האחיות גדלו ויצאו מן הבית. שתי נערות עם שיער מסולסל ודק שדבר מה בהן היה סדוק מראשיתו. אף אחת מהן לא נשאה או ילדה ולפני כעשרים שנים, אחרי מות אימן שושנה, אף התרחקו גם זו מזו: הקטנה י. והבכורה אירית. כך ע"פ רצונה של הבכורה אירית שהיתה פגועה מן הבית יותר מן הקטנה. היא אף נתקה עצמה מכל שאר בני משפחתנו וכמו אבדה לנו עד מותה. דור שני קשה היתה שהחמיר עם הזמן. חרדה עמוקה. חשדנות. כמיהה לאהבה בכל מחיר ועם זאת בודדה מאד. היא חיתה לבדה ועבדה, כאביה לפניה, במשרה פשוטה שהוא סדר לה בחברת חשמל, גרה בדירה קטנה שהשאיר לה וכשיצאה לפנסיה מוקדמת בשנת 2003  החלה מתרחקת אף משאר העולם, זולת קומץ חברות טובות שנותרו. לכן חשבוה רבים לערירית. ענין זה, כך נגלה, עומד גם בסוד מה שארע לה. העריריות כסוג של חולשה מושכת טורפים. בעל הדירה החדש נדהם בבית העלמין כשמצא אותנו ואמר במין גילוי לב שלא התכוון לו: "הייתי בטוח שאין לה אף אחד".

אחרי בית העלמין טיפסנו לדירתה של המתה. אחותה כבר צחצחה את הבית ועקבות המות נמחו כלא היו. זירת המות הוכנה למתאבלים שכולם זולת האחות לא היו בדירה הזאת מימיהם. אירית היתה חומקת לדירה, נסתרת אף מעיני השכנים. הבית היה אפל בדרך כלל. סגור ומכיל המוני פריטים נאגרים של לבוש ותיקים וקניות אחרות ועשרות נעלי בובה שאירית רכשה. עקבות השיפוץ שלא הסתיים מעולם ניכרו. שיש חדש. חרסינה. נורות חשופות.

רק כאשר נאספנו בדירה, כמה בני דודים ואחותה י. שניסתה שנים לחדש את הקשר וכשלה, נתקלנו בכמה חברות של אירית, בעיקר מחברת חשמל ומן העבר. אחת מהן ספרה שאירית התקשרה אליה יומיים קודם לכן ואמרה לה שאולי אכלה משהו לא טוב. היא חשה שגופה מנסה לפלוט משהו. אבל נשארה בדירה לבדה. מן החברות למדנו שהיתה סוכרתית, אבל תחת השגחה ופיקוח. ובמצב תקין. לא אחת בקשה נפשה למות אבל שמרה על עצמה היטב באותה סתירה שיש אצל חרדתיים היפוכנדריים שקצו בחייהם ונאחזים בהם בככפיס עץ על המים הסוערים של תלאותיהם. בן דודי רפי, שילך לעולמו כמה חודשים לאחר אירית, ספר כי הוא שזיהה את גופתה. הוא ראה חתכים בפנים. סימני חבלה. "נראתה נורא". אמר. אולי שבה ונפלה במהלך הגסיסה.

בדירה התברר כי להלויה גם הגיע זר מוחלט לכולם, גבר ממוצע קומה כבן ארבעים שספר להפתעת החברות כי הוא בעל הדירה בה מתה אירית. ידענו כי זו דירה שרכש לה אביה לושק שהכיר את את מגבלותיה למען לא תהיה חסרת בית. אך האדם הבהיר כי רכש אותה מידיה בהסכמה והיא המשיכה לגור בה כשוכרת. מחברותיה עלה שהיתה שקועה בקץ חייה בחובות ונקלעה למצוקה קשה אף שהיתה לה פנסיה נוחה מחברת חשמל ודירה משלה, כמו שידענו. דבר מה מוזר החל להחשף בשיחה הראשונה בין החברות שהיו סביבה לבין בני המשפחה ממנה ניתקה. ישבנו ודיברנו על מי שהיתה חלק כה מרכזי מילדותנו ואחר נעלמה כאל היתה והנה צצה במותה.

IMG_2238

אירית ואני במרפסת דירת הורי בדיזנגוף 216.

בעת ששוחחנו שם בין חפציה ורהיטיה, כשרוח מגיעה מן החלונות שנפתחו סוף סוף אל נוף העצים, החלו אחותה ובן דוד סקרן שבשירותו הצבאי פעל כחוקר מצ"ח, לעבור על הניירת של אירית. היה צריך לפנות בדחיפות את הדירה הצפופה למשכיר שצץ בהלויה. במגירות פלסטיק, בקלסרים מסודרים ונילוניות שמרה המנוחה כל פיסת נייר. ואף שהיתה תמימה גדולה וקלה מאד למניפולציה וכמהה לכל טיפת חום חיבה, רשמה הכל בחשדנות קפדנית. כך משיחות עם נציגי שירות של הוט ובזק וידיעות אחרונות, פתקי ימי יום הולדת, תאריכים. הוצאת חסכונות. משיכת הלוואות. התכתבות עם הקבלן . פניות לבנק להעברת כספים לקבלן. דפי חשבון שבהם זיהינו את נהר הכסף שנע ממנה לקבלן. התכתבות עבותה עם מי שמכנה עצמו "הלוחש לפרפרים" שמקשר תמורת תשלום נאות בין עולמות ובין חיים ומתים. הוא שחיבר אותה לאהוב שמת לפני שנים ושמתוך הקבר שוחח איתה. היא נהגה לפקוד את קברו ושמרה עם המת על קשר הדוק.

רק אז, במרוצת אותו יום ראשון לשבעה ואחריו, כאשר עברו האחות י. ובן הדוד על הנירות, החלה להחשף לעיננו תמונה מטרידה וגדושת פרטים מפתיעים של שתי שנות חייה האחרונות שהובילו למותה בחוסר כל. התברר שבחודש יולי 2016 החלה קבלן מן הצפון לשפץ את הדירה. על פיסת ניר נרשמו בכתב ידו כמה משפטים על שיפוץ פשוט שימשך כחודש.  אך השיפוץ התארך מאד והקשר עם הקבלן נמשך עד מותה ממש. הוא האיש שהיה אמור לתקן סדק שנפער בקיר והוא שדיווח על העדרה או על החשד כי ארע לה משהו והוא האיש שהזעיק את בעל הדירה שהכיר.

ברשימותיה של אירית מצאנו את עקבות הקשר המוזר שהשתרע על פני חשבונות הבנק שלה ובו העברות של כל הונה, הלוואותיה ואחר כך חצי מיליון שח של מכירת דירתה, במין קומבינה ישראלית מטורפת שבה מחיר השיפוץ הפשוט מתמר ועולה פתאם על ערך הדירה והופך את בעלת הדירה המשפצת לדיירת שקועה בחובות לקבלן החיה בשכירות בדירתה המשתפצת. מן הניירת התברר לנו, שלב אחרי שלב, כי מאותו זמן של השיפוץ במהלך 2016 ו2017 ואף עד מותה, כל סכום שהתקבל על הדירה וסכומים אחרים שנלקחו על ידה כהלוואות מן הבנק, הוזרמו לקבלן הנ"ל. בסך כ 670 אלף ₪. במותה היתה חסרת כל ושקועה בחובות.

 מה שעורר את חשדנו באשר לקיצה המר מעברל כל מראה העושק היה הגילוי כי החל מחודש או יותר טרם מותה, התהפך כיוון זרימת הכסף. עתה היה זה הקבלן שהחל לשלם לה. אולי להחזיר כסף תחת לחץ המצוקה שלה, להציל אותה מחרפת רעב. מצאנו הפקדות שלו בחשבונה על סך אלפי שקלים. השכנה שצמודה לדירתה ספרה לי כי שמעה מעבר לקיר את אירית בוכה הרבה בחודשים טרם מותה. היא היתה נתונה להתקפות כעס בשיחותיה בטלפון.

InkedInkedIMG_6090_LI

פתק בכתב ידה של אירית ובו פירוט העברות לקבלן. הלוואה של מאה אלף שנמסרת לו

בעצם ימי האבל התקשרנו לבעל הדירה שרכש אותה מיד אירית דרך הקבלן, לנסות לשפוך אור על מה שהתרחש. הנדל"ניסט הנמרץ היה לחוץ מאד בשבתנו בבית קפה ודיבר בלי הרף. הוא טען שהכל חוקי. שהכל נחתם אצל עורכת דין. שהמוות היה טבעי. שבעבר הביא לאירית זר פרחים. הוא סתר עצמו וטען שוב ושוב כי אף שלא הכיר אותה כמעט, היתה אירית לדעתו חולה ואושפזה הרבה. הוא הרחיק עצמו ממנה ובו בזמן הפגין בקיאות גדולה במצבה הבריאותי של הדירת שלו.

בעל הדירה הוא גם האיש שעמד בדלת הדירה ובעת הפריצה פנימה דיבר בקול עם הצוות על מחלת הסכרת שלה ועניני בריאות אחרים  כסיבה למות הפתאומי. הוא שב והדגיש שהשוטרים פרצו לדירה ושלא היה לו מפתח. וכששאלתי איך יתכן שלו כבעל דירה לא היה מפתח, קטע את השיחה וקם ללכת בזעם, עד שקמתי אני והלכתי משם. חשוב היה לו להבהיר כי גם לו וגם לקבלן המשפץ  לא היו מפתחות לדירה. דבר שמנתק אותם מכל שהתרחש בפנים. הוא שב והדגיש זאת אף שאיש מאיתנו לא העלה את הנושא בשיחה.

אחותה הקטנה של המנוחה, בת דודתנו י.  רצתה בתחילה כי מות אחותה יחקר ויבדק. אחר כך נסוגה. נבהלה. היא אמרה כי חייה כחיי אחותה, תלוים על חוט השערה. כי שתיהן חתרו לודאות וזהירות וחשאיות וכל פניה למשטרה תערער את המבנה הרעוע הזה ותמיט עליה אסון נוסף. היא אולי היורשת היחידה של כל ההון שנעלם, אבל היא מעדיפה לחיות כך את חייה ולא להרדף עי מי שעשה, אם עשה, מה שעשה.

מצד שני דיברנו גם על הצורך לבדוק. לא להניח למוות הנורא הזה וכל מה שקדם לו, להשאר במסתרים. בלי חקירה. בלי ענישה. בלי לדעת מה קרה ולמה והאם חייהם של נפגעי דור שני וניצולים הם אכן הפקר במדינה שהוקמה להגן עליהם . הפקר וחשופים לכל טורף אם אכן ארע פה כדבר הזה. ולך תדע למי עוד מעוללים דברים כאלה.

InkedInkedIMG_6084_LI

מסרונים במשפחה בעת קריאת המסמכים

פרקליט פלילי בעל שם שספרתי לו על האסון, אמר לי נחרצות שיש עשרות מקרי רצח ומוות אחרים אם לא יותר, שנסגרים מידי שנה בידי המשטרה מבלי שיחקרו ממש. "רק אם יש סכין דם שחיטה אקדח או רצח גלוי לכל עין וחשוד, נפתחת חקירה. רעלים אינם נבדקים בדרך כלל  גם בבדיקה רגילה במכון הפתולוגי". חבר אחר משירותי הבטחון הזהיר אותי כי המשטרה תעשה ככל יכולתה להוריד ממנה תיק רצח אפשרי. אני לא מאשים אותם. אמר. הם מעטים מדי ומוטל עליהם עול הבטחון הבלתי אפשרי.

.

בררתי מה התחנה הממונה על העיירה נשר והתיצבתי אצל רפ"ק אפי פז ס' ק' אח"מ זבולון. דיווחתי לו על חשדותי לעושק של חסרת אונים ואף למוות לא טבעי. הקצין פז, גבר שרירי עם עבר צבאי קרבי מרשים שניכר בתצלומיו, הביט בי בחיוך ספקני וניסה להתנער ממני כמי שמנער ממנו זבוב ביום שרב. פז העלה סברה שאולי המנוחה העניקה כספה לקבלן מתוך רגש כלשהוא ושבעצם אין פה כל מרמה ואף הסביר לי כי "יש חסמים גדולים בדרך לחקירת מקרה מוות ובטח להוצאת הגופה מקברה" ובכלל אין לי מעמד של ממש כבן דוד לבקש חקירה. תהיתי אם הייתי סתם אזרח מן שורה שראה רצח האם גם אז אין לי מעמד של ממש. אחר כך שילח אותי לשוטרת שרשמה באי רצון את תלונתי והבהירה לי בעייפות ש"המשטרה צריכה עובדות, לא חשדות". ובעצם אין בידי "אקדח מעשן" וכשתהיתי איך אדע מה מתרחש, ענתה שאתכבד ואבוא לתחנה.

זמן ניכר עבר מבלי ששמעתי דבר וחצי דבר והפרקליט שלי לשעבר, ליאור אפשטיין, הציע לי פרוצדורה שלא הכרתי: הגשת בקשה למינוי שופט חוקר שיפקח על פעולת המשטרה. פניתי לעורך הדין דניאל חקלאי והוא שמע את הסיפור וניסח את הפניה שעשויה, אם תתקבל, לזרז את המשטרה. לכך נועדה.

"מת אדם ויש יסוד סביר לחשש שסיבת מותו אינה טבעית או שמותו נגרם בעבירה, וכן מת אדם בהיותו נתון במעצר או במאסר או בהיותו מאושפז בבית חולים לחולי נפש או במוסד סגור לילדים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית, רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו, קצין משטרה, רופא או כל אדם מעוניין, לבקש מאת שופט של בית משפט השלום שבתחום שיפוטו אירוע המוות או נמצאת הגווייה (להלן – שופט חוקר) לחקור בסיבת המוות" סעיף 19 לחוק חקירת סיבות מוות (תשי"ח – 1958):

ב"חסמ 7-18 בעקבות פטירה מסתורית" רשם עורך הדין חקלאי: "המבקש מתכבד להגיש בזאת את נימוקי בקשתו החריגה למינוי שופט חוקר בעקבות מותה המסתורי של בת דודתו שהייתה אישה ערירית בת 63 לערך.  מדובר בגברת אירית א. ז"ל. החשד מתמקד הן בעושק נמשך ושיטתי של המנוחה הערירית שחיה בגפה והן ברצח פוטנציאלי…

 …. בלבו של המבקש מקנן החשד כי בעטיו של היחס לחקירה זו מטעם משטרת ישראל (שייתכן כי החל להשתפר בעקבות זימון המבקש לחקירה לאחר מספר שבועות), ישנם מקרים נוספים שאינם נחקרים ובוודאי שאינם נחשפים, שבמסגרתם נופלים קורבן קשישים וקשישות רבים ועריריים למעשי עושק פליליים ואף למעשי רצח מוסווים היטב.

"נסכם סיכום ביניים זהיר: הראיות המצורפות וכן ניתוח עובדתי פשוט שלהן, מלמדים כי המנוחה נעשקה לכאורה בצורה יוצאת דופן תוך ניצול מצבה הרגשי, בדידותה, היותה ערירית וחוסר האונים שלה. כל אלו מצטרפים להיבט המטריד שטמון בשינוי הכיוון הכספי של אפריל 2018, לביטויי המצוקה יוצאי הדופן מטעמה של המנוחה ולמותה הפתאומי והבלתי צפוי זמן קצר לאחר מכן."

המתנו עם הבקשה לעדכון מטעם המשטרה. אולי חששתי מלחץ מיותר. אולי טעיתי.

כחודשיים אחרי התלונה עליתי על הרכבת לחיפה. ירדתי בתחנת לב המפרץ והלכתי לתחנת משטרת זבולון השוכנת במצודה בריטית ישנה. הפעם ישב עימי החוקר שמעון ד. הנחמד. הוא אמר לי כי התיק בחקירה.  כי  פוצל לשני ענינים: סיבת המוות והעושק לכאורה. הוא אמר לי כי החוקר ליאור פ. מונה לטפל בתיק  קראתי ברשת קצת על פ. הוא חוקר ותיק שעבר צח"מים וגר לא רחוק מן הזירה. בפעם הבאה בבואי כבר פגשתי את פ. קשוב היה השוטר ליאור פ. ואמפטי מאד ואף גבה ממני עדות מפורטת, רשם הכל והוסיף ואמר לי שהוא עצמו בא מבית דור שני שואה ומודע היטב לכל ההשלכות. החקירה, אמר, מתנהלת במרץ בשני התיקים. אחד על ענין המוות והאחר על ענין העושק שטענתי. החוקר ליאור ממונה עליה במסגרת תפקידו העמוס לאיתור ילדים נעלמים וישישים שאבדו וכיוב.

תצלום יחיד מזירת המוות. סלולרי של קרוב משפחה.

 לפני כשבועיים ומעלה שבתי לתחנה שליד חיפה . החוקר ליאור התישב עימי ולצידו הקצין אוחיון. הקצין דיבר. הוא אמר שבשני הכיוונים בוצעה חקירה מעמיקה. "עברו הרבה סטטוסים". האם הקבלן נחקר? שאלתי. הם ענו כי לא היו די ראיות לזמן אותו לחקירה. אבל נגבו עדויות. גם האחות זומנה להעיד. "התיק נסגר". אמר הקצין. "לא התגלו סימנים פליליים. לעושק או לרצח". "אם תרצה לעיין בתיק ולראות כמה חקרנו", ניחם אותי הקצין המנומס אוחיון, "תגיש בקשה לצילום התיק ותוכל להווכח במו עיניך". החוקר ליאור ישב ומילא איתי את טופס הבקשה לצילום התיק. השבוע התקשרו אלי מתחנת זבולון למסור שקבלתי אישור חלקי. אני יכול לראות, אם ארצה, את עדותי שלי.

ויתרתי. היא מוכרת לי היטב.

  נדמה כי עבר הזמן לבקש שופט חוקר שילווה חקירה שבאה לקיצה. יחד עם עורך הדין דניאל חקלאי החלטתי לפנות לפרקליטות המדינה לערער על החלטת המשטרה, לבקש לראות את התיק ולפתוח מחדש את החקירה. זהו מוצא אחרון שנותר בידי קרוב משפחה כאוב ואזרח שמחפש רק כי יעשה צדק לבת דודה שאמה נצלה ממוות בידי פולנייה, רק כדי שהבת שתיוולד בארץ המקלט, תיבזז בידי ישראלים ותופקר, באין חוק וסדר, עונש וחקירה של ממש. קול דמיה צועקים אלי מן האדמה.

.

IMG_4603

מה שהושלך מדירת אירית אחרי מותה ופינוי הדירה . המון נעלי בובה

19 תגובות על “חקירת מותה הפתאומי של בת דודתי אירית

  1. שרון רז הגיב:

    מצמרר ביותר. כל הכבוד על עקשנותך לדרוש חקירה. מקווה לפתרון התעלומה. לא יאומן.

  2. ilana pa הגיב:

    סיפור כואב עם סוף צובט לב, עצוב וגם מכעיס.
    אילו היתה אישיות מפורסמת, התיק לא היה נסגר כה מהר.

  3. עילם הגיב:

    מדהים. מקווה שבאמת ואולי אפילו הצדק יצאו לאור

  4. חנוך הגיב:

    למיטב ידיעתי אין מפנים גופה מדירה לפני קבלת אישורו של קצין משטרה שמגיע לדירה להחליט באם יש חשד למוות בלתי טבעי. אם הקצין אינו חושד בכך ברגע הימצאו בדירה הוא מתיר את פנויה של הנפטרת אל בית ההלוויות. זהו הרגע בו בעצם נקבע אם הגופה תועבר לניתוח שלאחר המוות במכון הפתולוגי או לבית העלמין. לרוע המזל, כשמתפספס העיתוי של ביקור הקצין בדירה והנפטרת כבר נקברה נוצר קושי להתחיל את החקירה בביורוקרטיה הקיימת.

  5. אבנר הגיב:

    עצוב. כתבת יפה להפליא את סיפור חייה הכואבים שהריחוק והבדידות שהובילו תעלומת מותה, היו חלק בלתי נפרד מהם כבר מילדות. כאב בלתי נתפס של דור שלם של ילדים שגדלו בצל השואה ונפגעו ממנה קשות על אף שלא דרכו מימיהם על אדמת פולין או אוקראינה.

  6. גני הלוי הגיב:

    הלבד הכואב, עצוב כל כך….

  7. אפרת הגיב:

    סיפור כל כך עגום ומצמרר, דווקא המילים הצנועות מגבירות את ההרגשה הנוראה, לא מהסוף הנורא של בת הדודה אלא מרגע לידתה, מהלידה הזו שבאו שתי בנות לעולם שלהוריהם לא היה ממש אכפת מהם.

  8. אחינועם הגיב:

    לא אחדש לך/ם הרבה אם אקבע קודם כל ,כי בחברה הישראלית נחשבת כיום בדרך כלל כל אשה בת 63 ל"זקנתושה" שאין לחייה כל ערך , אם איננה בעלת – הון ,ידוענית ו/או מסתירה היטב את גילה הכרונולוגי. ומרגע
    שאין לאדם הורים – שדוחפים ,מעודדים ומתעניינים נופלת עליו הזיקנה ושום דבר טיוב לא כרוך בסתם זיקנה. לפיכך קשה להאמין שתוכלי לזעזע את אמות הסיפין ולהביא כיום לחקירה משמעותית (שבוודאי עלולה גם להיות משמעותית מדי ליותר מדי אנשים!) של המקרה המצער כל כך ,שתיארת . עם כל הכבוד לניסיון לקשר את היחס המתעלם והבוטה שלו זכתה אירית ז"ל בחייה כבת לשורדי שואה ,אל מותה – אני גם מתקשה להאמין שאם המדובר היה בגבר בן 63 , בן להורים דור שליש ורביעי בארץ -שגם הוא הפך בגיל 63 לגמלאי , בעל הכנסה חודשית זעומה ואפילו סתם קטנה , שמתגורר בדירה ששוריינה לו על ידי המשפחה – שהמשטרה הישראלית או כל גוף ציבורי- ממלכתי אחר בישראל היה משקיע יותר מדי לבירורם של הסיכויים ,הדי סבירים , שמישהו ,ו/או מישהם – חמד/ו את "הקניפל " הקטן , מהסוג שתיארת – והחליט "לעזור" לגבר הנ"ל "להפליג" בטרם עת למחוזות הציד הנצחיים. והדברים נכתבים כעת גם ביום "שאחרי",כשכולנו יודעים על אותו גבר שכנראה שכב ,רק לפני כמה שעות בהריסות דירתו האשקלונית, בקומה הרביעית – כשחייו אוזלים ואילו העזרה האפשרית – חלפה על פניו ובכך כמו מודגש עד כמה רצוי שלא להיות זקוק לשירותים חברתיים בישראל של ימינו -ותוכלי לקרוא סימוכין לכך בעמ' 11 של מוסף "גלריה" של "הארץ" מ- 14 בנובמבר…

  9. רוני אייזנר הגיב:

    היי יגאל,
    אשמח לשוחח איתך בענין.
    רוני

  10. רון הגיב:

    כרגיל , יגאל יודע לספר סיפור בצורה יפה ומרגשת , ומעוררת – קנאה על כשרון הכתיבה.
    נאני חושב , שחל שיבוש במשפט הבא : (במקום המלה "שואה" השניה , צריכה לבוא מילה אחרת)
    אימי שאבדה את כל אחיותיה בשואה ראתה בשואה מין אחות מאוחרת ודבקה בה.
    לדעתי , על המשפחה לפנות לאותו קבלן , ולדרוש / לבקש ממנו הסברים על איזו עבודה הוא קבל מהמוחה , ובצע
    מאות – אלפי שקלים.
    אם תשובותיו לא יספקו את המשפחה , אפשר לתבוע אותו תביעה – אזרחית , שיחזיר את הכסף
    רון

  11. רוני אייזנר הגיב:

    הי יגאל,
    אם יש לך ענין אשמח לשוחח איתך בנושא.
    רוני
    0546510068

  12. גל יצחקי הגיב:

    אין לך בדל של ראיה ממשית לכך שבת דודתך נבזזה, לא כל שכן נרצחה.
    נחפזת -כהרגלך בקודש – להסיק מסקנות מרחיקות לכת.
    נראה הרבה יותר סביר שבת דודתך , כמעורערת בנפשה , התקשתה לנהל את כספיה או נכסיה , ולכן מכרה את הדירה לאדם הנ"ל , וגם העבירה את כספיה לקבלן שכלכל אותה בימי חייה האחרונים.
    ואגב: "וכששאלתי איך יתכן שלו כבעל דירה לא היה מפתח, קטע את השיחה וקם ללכת בזעם" – לא לכל בעל דירה יש מפתח לדירה שהוא משכיר. לאבי , למשל , יש 2 דירות שהוא משכיר בת"א – ולאף אחד מהן אין לו מפתח (יש לו מדי פעם קשר עם השוכרים, ויחסי אימון).
    לכאורה, קיווית בכל מאודך שתקבל ראיות לכך שבת דודתך נרצחה/נבזזה , אולי כדי לכתוב ספר חדש על כך. תאלץ כנראה למצוא נושא אחר לכתוב עליו עוד ספר שימכר בקושי.

  13. יגאל קדם הגיב:

    קבל את תנחומי, יגאל, אכן סיפור עצוב.
    מאכזב שהמשטרה לא חוקרת את המקרה ברצינות הראויה. מה שנותר לי לקוות שהאמת תצא לאור.
    כל טוב.

  14. ארנון הגיב:

    סיפור טראגי מקומם ומרגש שהחל בשואה והסתיים בחדרי החקירות של משטרת זבולון. למרות שעל פניו התנהלות המשטרה נראית סבירה, אני מזדהה עם תחושת חוסר האונים שלך ועם הספקות שמקננות בליבך בנוגע למסקנות החקירה. מקווה שתמצא דרך להגיע לחקר האמת.

  15. Yona הגיב:

    מכמיר את הלב.

  16. ארז הגיב:

    סיפור כואב ומצמרר (כתוב נפלא). ליבי איתך…
    אחרי שעברתי, יחד עם אחיותיי, סיפור משפחתי טרגי, קשה וכואב אני יכול בהחלט להבין את המצוקה והתסכול שלך…
    העצה שלי אליך, אל תוותר – גם אם לרגע הכול נראה לך אבוד.
    פנה במקביל לעו"ד גם לחוקר פרטי, שיעשה עבורך עבודת תחקיר קצרה על ה"נשמות הטהורות", השותפים לכאורה לניצול חסרת ישע ולפשע הנורא הזה… חשוב שתיעשה גם בדיקה מקיפה ברשויות הרלבנטיות (רווחה, בריאות…). כל מי שהיה יכול להיות מודע למצבה.
    המשטרה הרי לא תעשה את העבודה.
    מול פושעים ונוכלים מהסוג הזה, גם אדם מוסרי כמוך, צריך לפעול ולהילחם בשיטות יצירתיות כדי להגיע לחקר האמת…
    אשמח לתרום לך מניסיוני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s