מכתב אל מאחז מעלה נקם5

"אם יצאת לנקום תחפור שני קברים, אחד בשביל עצמך".  אני לא רוצה נקמה, רוצה את אחותי בחזרה. ואם זה לא אפשרי אז שלא יקחו לאף אחד אחר את האחות, אף פעם. תודה". (ישי ערמוני. אחיה של נעמה הנקין זל. )

0312ca7227624336e9a55e6e4aba2ff5

אל תושבי מאחז אש קודש, יצהר ואיתמר, מעלה נקם ג', ישיבת עין תחת עין, מורד ההפקעות, קריית הריסת בתים החדשה, ועוד ועוד. מתנחלים  יקרים וממשלתכם.

לא עת דיבורים היא לכם. 20 שנים אחרי מותו הפתאומי מידי שליח ושמיים של מנהיג הסכמי אוסלו הפושעים, בעת שכל החבורה  שהובילה את המהלך שנועד לסלקכם מעל אדמת האבות, כבר טמונה באדמה או סולקה מכל מוקד כוח, מרבין ואורי פונדק ושחק ז"ל, ואורי סביר ופרס והירשפלד שבבית, הגיע הזמן למהלך הגדול המתמהמה. מה לכם הפגנות עסקני מחאה מול בית רוה"מ, הנסתרה בינתכם בשל פטפוטי השמאל או איומי העולם? מה לכם זחילה עשרים שנים אחורה אל כרזות הנאצה, כלום רבין עדיין יושב שם?

הרי בתוך המתחם המבוצר, מעבר למסכי הבד, לגדרות ולזכוכיות, יושב ידיד ורע, שותף מסור לדרך ומאמין גדול. לא יריב ערמומי. אלא מנהיג כדרך מלכי ישראל בעבר. הוא, מלכתו ובניו אחריו. לא עוד אפס דמוקרטי שמתחלף כדרך עמים חלושי דעת, אלא שליט שאף שאינו שומר כשרות, ליבו במקום הנכון ועיניו צופיות קדימה אל הרכבת הקלה והסנהדרין, הקו המהיר לתחנה המרכזית וקימום המקדש על ההר שיטוהר מן השיקוצים.

לכן, לא עת לילל על מדרכות רחוב בלפור כחסרי בית, לא עת לישיבות קבינט ולפיצוץ עוד בית מחבל. לא זמן להקמת עוד מאחז נקם ולעוד ישיבונת תגמול. עת היא לפעולה הגדולה אליה נשאתם עינכם  בכל השנים האפורות. לשם כך הלכתם לצבא השם ואנשיכם כבר ממוקמים בכל עמדה. מהשב"כ ועד המפכ"ל. מהמינהל ועד החטיבות המזוינות. עת פעולה ומיד, טרם ישפך דם נוסף ויד הרוצחים ששוחררו בעיסקאות האפלות תהיה בכם. עת היא לסלק את הצורר הקשיש אבו מאזן, ידיד השב"כ, השותף הבוגדני. להעיפו מעל כסאו הרועד ברמאללה, כס המוחזק רק בכוח סוכנינו, ליד מצבת הרשע אבו עמאר שאף בו התחולל נס קיצור הדרך.

הגיע הזמן לקחת בכוח הזרוע את כל ששלכם הוא. מתל אביב דרך הר הבית ועד הירדן. ליטול את ה"קיבוש", שכה בוזה ונמלא ברפש "בצלם" ו"יש דין" ו"זכויות אזרח" ולהשיב למילה את משמעותה המקורית: כיבוש הארץ. חזרה אל בורות המים והמערות וחגווי הסלע, המעינות, הקברים והמצבות, הערים והחומות וההר הקדוש. ולא כגנבים, לא בערמת מפא"י וזמביש, לא בדונם ועז ותיחמונים משפטיים, אלא ביד רמה ובזרוע נטויה. כי כל הארץ לכם היא. במלאות כמעט נ' שנים למלחמת הקודש של 1967 אליה הוביל את צבא השם הרמטכ"ל רבין, שהיה מבלי דעת שליחכם המסור, בשלה השעה לנוח על זרי הדפנה של הכוח הגדול, מהים ועד הנהר. עכשו.

ולגבי יום קטנות חילוני. חזרתי מהגולה אל הממלכה הקמה מתוך האש. ביומיים בברלין פגשתי גולים ישראלים רבים מאד שפעם עבדו לצידי פה. צלמים וכתב מדיני, עורכת חדשות, מפיקה לצד קירשנבאום ז"ל. צייר, מורה לאמנות, מנצח וזמרת אופרה. בעל חברת תוכנה. מצאתי קהילת קודש נחמדה. אם כבר חוזרים לבורות המים, למערת המכפלה ולהיות יהודים ולא ישראלים בארץ, אם חוזרים לתנ"ך, בשל כבר הזמן גם לקומם את הגולה שהתקימה תמיד לצד ממלכת השם.

לשחזר קהילות חרבות. גאונים ואדמורים, מריבות והסכמות. ובמיוחד קהילת ברלין המופלאה שחרבה מידי הצורר הנורא אדולף ימ"שוז, כל אותה יהדות מפוארת של חכמה רבנית ותבונה חילונית. התפוצה היתה תמיד חיונית לדיאלקטיקה שלנו: גולה שיוצרת דחף לשיבה ומולדת שדוחפת החוצה אל הגולה. סדר העולם שלנו: גאות ושפל. מולדת וגולה.

אחר כך המראתי לפורטוגל, היכן שסלזר הרודן לא הסגיר בשעתו אף יהודי להיטלר כי ידע שבכל משפחה פורטוגלית יש דם יהודי מן העבר. זו אחת מאותן מדינות שמנגנון התעמולה שלנו פה, מתאר כמדינה כושלת מול השגשוג הישראלי שבו דירה עולה מאה שנות שכר שכיר. יחסית למשק קורס, ליסבון היתה נקיה ומסודרת פי עשר מתל אביב החולדאית. עובדי עירייה חרוצים תיקנו הכל חיש קל. יפה להפליא ומלאה תירים ועם תחבורה נוחה. סטודנטיות הסיעו טוק-טוקים חשמליים לטיולי תירים. עיר בלי אף גורד שחקים בלב שכונות עתיקות. בלי מגדלי טיקונים לצד קבצנים. מיד הבנתי: פרימיטיבים. אבל נחמדים.

האנשים היו חיכנים ומסבירי פנים. הממשלה מושחתת אבל האיש ברחוב חי בשלוה תחת מכולתו ובית הקפה שלו. נדמה היה כי כל השמועות על קריסת ארופה תחת נטל חובות וגלי המוסלמים, היו מוקדמות. היבשת שהקימה עצמה לפני 70 שנים ממלחמת ששיטחה אותה לגראונד זירו, חייכה אלינו. בעיקר ארצות ששמן יצא כמתמוטטות. בספרד השכנה, כך גיליתי, בית בחבל הבסקים עולה סכום שאדם רגיל יכול להרשות לעצמו על נקלה.

דוקא שם נזכרתי בכל מה שלמדנו על רוסיה הסוביטית. איך ילדים ומבוגרים גדלו על תעמולה נוראה שתיארה כיצד הקפיטליסטים חיים בעליבות ובמחסור תמידי. איך "הפרבדה" הכזבן תיאר לכל אלו שעמדו בתורים של ימים ללחם נסורת וניר טואלט גס, איך נעדרים המוצרים המופלאים האלה ממדפי ניו יורק. ובכן, נעשינו קצת רוסיה. ככל שמתרחקת פה הדירה מהישג ידו של שכיר ישראלי הגון והעגבניה תופסת מקומה כיעד בר השגה, כך גוברים דיבורי השליט ושופריו על כמה רע בחוץ וכמה טוב לכם, הנתינים. איך שלא יהיה, חזרתי. בכל זאת מולדת. יש לנו גדר בדרום, חומה במרכז וחיל האויר של פוטין בצפון. אין כמו בבית.

נ.ב.

לא בוזי. לא אובמה. לא פוטין ולא מרקל. אף אחד לא ילמד את הימין שלנו לקח או ישים לו גבול. רק המציאות היא קיר הברזל אליו מתנפצים בסופו של דבר כל הימניים וכל קנאי השם. ובינתים, מתנחלים יקרים, שימרו מכל משמר, בניגוד לעצה הנמהרת למעלה, על אבו מאזן. הוא והבטחון המסכל שלו, זה כמעט כל מה ששומר עליכם בין הכפרים בהם התנחלתם לכם. עובדה: פלשתינאים שרוצחים אב ואם, נתפסים מיד ואילו ישראלים ששורפים משפחה נעלמים כלא היו.

3 תגובות על “מכתב אל מאחז מעלה נקם5

  1. nachum הגיב:

    אורי פונדק?

  2. אלף הגיב:

    מצמרר עד כמה שאתה מדוייק

  3. רות הגיב:

    וואו…כתבה ענקית שמשאירה חותם…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s