הסעודה האחרונה של יורם חכם. (מחווה לכתבה ישנה שלי מ7ימים).

1932762-54

"יוסי מזרחי יכול לספר לך הרבה על חכם," אומר לי החוקר הפרטי. "התחלה טובה," אני אומר, "איפה אני מוצא אותו?" "בגן עדן," אומר החוקר, "עלה השמיימה כמו חכם. שכחת? היינו אצלו שנינו ביחד." הוא מזכיר לי איך באנו לפני שמונה שנים למועדון של מזרחי באלנבי 11, ליד הים, קוקו-קאבאנה, חשפניות. להתקין מצלמות. עכשו צפה אצלי התמונה מן הזיכרון, איך הלכתי לשם עם החוקר, בחור עם אינטואיציות של שרלוק הולמס, כי ליוסי מזרחי היתה הצעת עבודה בשבילו ואני הייתי כתב סקרן. הוא צרף אלינו שלושה אקס- שב"כניקים, אחד ממחלקת הלוגיסטיקה, אחד מחקירות ואחד ממבצעים, שעברו לשוק הפרטי. מזרחי שנקרא בפי העברינים הגמד היה איש נמוך ורחב שהלך תמיד על עקבים של עשרה ס"מ, רצה אז להתקין מערכת די. וי. אר. שתשדר בזמן אמת כל מה שקורה במועדון ישר למרצדס שלו. מישהו ישב עליו.

עברנו שני מאבטחים חסונים ומסדרון ארוך והגענו לאולם בו התפתלה נערה ערומה, יפה ולבנה על מוט. עלתה וירדה לפני שני גברים. החברות שלה נפנפו לנו מהבר. "שיפנקו אותכם?" שאל מזרחי. השב"כניקים היו בישנים והמשכנו למשרד שלו. היה לו מקום אדום כזה קטיפתי, מבודד, שראה פעם באיזה סרט גנגסטרים. חדר קטן עם דלת פלדה שלא תציל אותו. כשדיברנו הגיע זוג צעיר וביקש עזרה לשמלת כלה. מזרחי שלף סטיפה ופירק להם אלפיה. הוא היה רובין הוד, נדיב ואלים. אחר כך ירדנו לוי. אי. פי. והתפרקדנו קצת על הכורסאות הארגמניות בזמן שהחוקר הפרטי סכם איתו מה

.שסיכם

הם הכירו היטב ולפעמים ישבו להם גם בשלישיה: החוקר, מזרחי ויורם חכם שהיה חבר ועורך דין של מזרחי בחלק מן התיקים מתוך המגוון שהושיב אותו

לסירוגין 17 שנים בכלא. "מזרחי ידע לא מעט על חכם וחכם על מזרחי. בשעתו היו כמו אחים. שיחות. היה להם עולם תוכן דומה למרות שחכם בא מעולם שונה, נורמטיבי. קצין וכו, אבל נמשך לכוח של מזרחי." כשהלכו יחד נראו כמו דני דה ויטו ושוורצנאגר. פעם גם החוקר היה חבר טוב של חכם. פעם.

לו ידעתי אז שמזרחי יירה בראשו בידי שני רעולי פנים בחניון שלו כשנה אחרי פגישתנו ושפרקליטו חכם יחוסל  7 שנים אחריו במכה שבאה מאותה אפילה, שכל מי שדיברתי איתו לכתבה הזאת, רועד ממנה ומסרב ששמו ירשם-  לו ידעתי אז כל זאת – לא הייתי זז מקוקוקבאנה והייתי נשאר שעות ומראין את הגמד אבל הכל נראה אז טוב ודובר מה שדובר. השבניקים הציעו מניסיונם מה שהציעו, זה היה עסק חוקי שם, המועדון, ונדמה לי שלא יצא מזה כלום. ואחרי זמן שמעתי שירו למזרחי בראש. החקירה נתקעה. בית החלומות עמד להשכרה, עבר בעלים או נסגר. חכם הלך להלויה. אולי חלפה בו מחשבה כמה מסוכן שדה הצייד שלו. הוא היה בחור אמיץ מאד, אומר לי החוקר.

מזה זמן רב חדל להיות חבר שלו. הוא נתקל בצד אחר של חכם. "תמע" הוא אומר לי בלשון העברינים. אוהב כסף. אוכל כסף, בלשון הלקוחות. "כסף יעוור עיני חכמים," מצטט לי לקוחו וחברו לשעבר יוסי הררי מן המקורות כשאני שואל מה הפיל את חכם. הררי ותאומו היו נושאי ארונו של חכם. ראו את הגולל נסתם על הפרקליט שליווה אותם כשהיו פושעים צעירים מאד ברמת עמידר.

כמה פעמים בשיחה חייך הררי כשספר לי כמה קרובים היו פעם. כמו אחים: חתונות, משפחות, ילדים, בריכה. "אחר כך התקררנו." אמר ולא פירט. כמו הבלש. כמו חבר אחר של חכם, לשעבר, שסיפר לי איך נסע פעם עם חכם לאפריקה. בתל אביב היה מוקסם מהחום העוטף שלו, "אהבתיו כאח גדול," אבל כשרק נחתו באפריקה, סרה הגנת הגלימה והמעמד, חכם יצא מתחום אולם המשפט ולא היתה לו מטרת תקיפה, ומיד השתנה, "ממש ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. איבד בטחון לגמרי, נעשה דמוני, תוקפני מאד," ברגע מסוים מצא החבר את חכם מסית נגדו קלינט. יותר לא דיבר איתו. דבר מה חלף לפעמים כצל בין חכם לבין אחרים. אולי גם משם באה המכה, מדמות הצל של חכם. ממה שנחשף מעבר לקסמו של איש שפניו מחוטטות וידיו עדינות.

הסעודה האחרונה

כשאדם מתפוצץ בג'יפ שלו, למרגלות משרדו בגורד שחקים חדיש באחר צהריים תל אביבי, כל חייו נראים פתאם כמו סמטה צרה שהובילה לסוף הזה. פרקליט בעקבות גורלו. מטען במושב הנהג אינו מוות מקרי אלא תוצאה של מעשים שקדמו לו. סוג של נקמה, עונש, גזר דין, פרי של זעם החותר להרתעה. רצח חכם, כפי שלומדים פרקליטים עכשו על בשרם, הוא גם איתות. "יש דיבור לא נקי עכשו בשטח… כל עברין צעצוע  אומר לך: זכור את חכם",  ספרו  לי עורכי דין החודש, "מאימים עלינו: תראו מה שקרה לו. כלומר: אל תקחו מאתנו כסף ותעלמו או תפילו אותנו לפרקליטות. כמו שפעם אמרו לסוהרים: תזכרו את מפקד המעצר רוני ניצן שהיה מקפיד על חוקן לאסירים ונרצח." חיסול חכם הוא אירוע מכונן ביחסי עברינים- עורכי דין וגם הציבור הרחב.

חכם היה מודאג לאחרונה. דבר מה הלך ונסגר עליו. מה היה? את זה בודקים עכשו תחת איפול חוקרי היאח"בל במשטרה ושואלים רבים. אכתוב פה כי בהולכי בעקבות החיסול, חשבתי לעצמי כי מעולם לא נתקלתי במקהלה כה אחידה של עלומי שם נפחדים, כל אותם פרקליטים וחוקרים פרטיים שביום יום תובעים בתוקף את פרסום תמונתם ושמם, התחננו הפעם: "רק דיר בלק, אוף דה רקורד מכל הבחינות. אל תקליט, אל תזכיר שם. תשנה פרטים שלא יזהו." כאילו חדרתי אל ממלכת הפחד ששוכנת ליד הבית. המקום בו נמוג שלטון החוק ומתחיל שלטון האימה. כשאס. אם. אסים זרמו אחרי הפגישות: אנא, אל תשכח למחוק את שמי, חשבתי שאסור שילדי יחיו במקום שבו הס מהלזכיר שם זה או אחר. היכן שכשמגיע שכן חדש, מסוים, גם אם כלבו נובח כמו מטורף, אתה שותק כאילו היה זה שיר שאהבת.

 בפרשה הזאת צובע המוות כל מה שארע לפניו באור חדש. למשל הסעודה האחרונה. יש כאלה שרואים בה רמז עבה כקורה: פיוס או סימון. אחרים יגידו: סתם מיקרה.

קרוב לשבע וחצי ביום שלישי העשירי ליוני יצא יורם חכם מתל אביב, אסף בדרך לגיפ שלו את עורכת הדין, ג. מקורבת לתיקים הנדונים וחברה טובה ונסע איתה לנתניה. האם היה הג'יפ כבר ממותקן למוות? האם נח מטען- המושב חצי קילו שהוכן בקפידה עי מישהו בקיא כמו ע"ח המפורסם, בוגר הנדסה קרבית, כזה שהלך לכל מילואים ועבר כל קורס צהלי וחזר משם עם מידע וחומרים? או אולי היה  הכסא עדיין תמים? בשמונה ורבע הגיעו חכם וג. לשדרות ניצה. רחוב אמיד, מטופח מול מלון העונות, צופה לים מעל הצוק. פנטאהוזים גדולים. זו העיר של פליקס אבוטבול המנוח שהיה בוס כריזמטי, מרשים, שהכיר וכיבד כמה חוקי משחק. חכם לא נכנס לחנית הבנין התת קרקעית, אלא החנה די רחוק מהבית והם הלכו ברגל. הרכב נשאר לבדו. לא מאבטח פרטי, לא תצפית בלשי הימ"ר. אזעקה פשוטה. רחוב ריק.

הם עלו במעלית לקומה השביעית, לדירה של אסתר אבוטבול, אלמנת פליקס, בייזה, שנרצח ליד הקזינו שלו בפראג לפני 6 שנים. בהאזנות הסתר של המשטרה, שישבה לאסי הבן על הזנב זמן רב, נשמע לא אחת קולה של אסתר, אם הבנים אסי ופרנסואה. אסי מתלונן על אחיו שדקר מישהו והיא מגדפת את הבן האימפולסיבי. "…לא יודעת מה לעשות איתו…אין לי כוח. אולי יכניסו אותו לבית משוגעים לכמה שנים. ..אם אני תופסת אותו אני מפרקת אותו." מילים קשות. זו דירה יפה. לא מנקרת עינים. הבת הקטנה עדיין בבית. הבן אסי בהפרדה באגף רימונים ליד בית ליד. פרנסואה בביתו. משוחרר אחרי שהופל עי מאבטח צמוד וישב. שנים רבות היתה אסתר רעית פליקס, חיכתה לו כשנסע או נעצר. אחר כך נפרדו. כבת 50, נאה. היא הזמינה את חכם ידיד משפחה ופרקליט בנה אסי לקוסקוס. הזמנה לא חדשה. זמן מה קודם לכן קבעו ואחר דחו עד שיצא לפועל.

"ארוחה כזאת יכולה להיות סימן. מי שצריך להבין- מבין. זה יכול להיות נסיון פיוס, או הרדמה," אמר לי בלש נתניתי ומומחה אבוטבול ותיק. יכול היה לכתוב עליהם ספר הדרכה. "יש להם שיטה לקרב את האויב כאילו, לסלוח ואז למרוח. להרדים את הערנות והדאגה ואז להכות.  כבר קרה כך." הוא מונה בפני כמה מקרים. "הכי מדאיג אותי זה שחכם פוטר ע"י אסי והוחזר פתאם. גם זה מתאים לתמונה. הרדמה. הסוואה." אומר לי עורך דין אחר. הארוחה, אציין שוב כדי שלא להטיל דופי בישרים, נקבעה בעבר. חכם לא הביא איתו את מ. בת זוגו לחיים. פרשת אשת הלקוח שהפכה לאהובתו, מתקבלת רע מאד דוקא בחוגי לקוחותיו הפליליים. כבגידה בלקוח. במה שגלוי לעין הם אדוקים מן האפיפיור. עשרת הדיברות נר לרגליהם.

חכם הגיע לדירת אסתר אבוטבול הישר מהפגישה עם פרקליטת מחוז המרכז רחל שיבר. הוא היה איש עם בשורה רעה. כל מי שהיה בדירה כבר ידע שחכם בא מהפגישה ושזה לא נגמר שם טוב. בחמש אחר צהריים אותו יום חיים אחרון, הגיע חכם יחד עם כמה פרקליטים כבדים אחרים מתיק ארגון הפשע של אבוטבול ובהם גם אמנון זכרוני שהצטרף לתיק לצורכי העסקה, אל משרדה של שיבר. לצד שיבר ישבו שתי תובעות ותובע. "במשפט שכבר מתנהל זמן רב יש תמלילי פטפוט שאין לו הסבר," אמר לי אחד מפרקליטי התיק. "אל תזכיר את שמי." יש שם דיבור יוצא דופן של אבוטבול שמשמש בעצם כבסיס התיק. הוא ניהל את העולם בנייד פתוח להאזנה. עפ מאות האזנות סתר של המשטרה לאסי אבוטבול וחיליו, ברור כי הוא חשד ואף ידע כי מאזינים לו.

פה ושם הוא פונה למאזין באמצע שיחה עם חייל שלו. יש גם חלום שבו הוא מתאר לבן שיחו איך הוא יורה במישהו והכדורים נופלים לרגליו, כמו בפרק טוב של הסופרנוס. יש רגע מבודח של פניה שלו לרשת ארומה  לקבל זיכיון לסניף בית שאן והמזכירה מבקשת שישלח קורות חיים. יש שיחות עם רב גדול בתורה שמבקש שוב ושוב תרומות כבדות בדולרים לישיבת החוזרים בתשובה שלו ומקבל ביד נדיבה. כל חיי אסי נפרשים שם. הבלש הנתניתי אמר לי שהשאננות של אסי באה אולי מן הדרך שבה גדל לצד אביו החזק בעיר שחש שהיא שלו. בה היה אלוהים או בנו. "אבל עד שנעצר היה זהיר, נבון, פעל כאביו. הכלא שינה אותו. מעצר הבית הלחיץ אותו." אסי מדבר שם על הכל. סרט מרתק עצור בתמלילים. חלקם כבר יצאו החוצה באתרי חדשות באנטרנט.

עוד אמנון זכרוני שצורף לתיק ניסה לשמוט את הקרקע תחת ההאזנות כי ידע שעליהן נשען כל התיק. לא צלח. אצל פרקליטת המרכז שיבר דיבר בעיקר זכרוני. חכם דיבר וגם עו"ד צעיר ממשרדו של אביגדור פלדמן, ואחרים. סוללה כבדה ויקרה. אדם שמכיר את הנפשות הפועלות אומר שחכם נתן ללקוח החזק שלו הרגשה שהוא מוכר אותו לפרקליטות, שמסכים לעונשים כבדים מדי. אולי כי רצה את דמי הטרחה הכבדים, אולי כי הראש שלו כבר היה במקום אחר. עסקים, משפט אזרחי. אהבה, משבר הגיל, והוא רצה לסגור את באסטת הפלילים הכבדים המעיקה. הלקוח ששילם הון, יכול לחוש נבגד, לזעום. אולי להרגיש שלחכם יש משהו חשוב ממנו בזמן שהוא נרקב בכלא. פרקליטה אחרת אמרה לי כי בישול העסקה היה בידי זכרוני ואחרים ואילו חכם קבע פגישה עם שיבר רק כדי להבין מה קורה. למה הכל נסחב חודשים. היה לחוץ.

הפרקליטה שיבר הבהירה לסוללה כי אין עסקה. היא דיברה על מאסר דו ספרתי לאסי. היא התכוונה להשאיר הכל לבית המשפט. כל עדי התביעה שלה כבר עלו על הדוכן. ששת אלפים עמודי עדויות וחקירות והאזנות הצטברו. עשרות קלסרים. סירוב העסקה לא היה מפתיע, אבל נותר חד וקשה וחומרת העונש הצפוי מאימת מאד. מעיקה. מפחידה. זכרוני עשה ניתוח לתיקים כבדים בחוק הגורף הזה של ארגוני פשיעה שבהם יצאו נאשמים בעונשים קלים יחסית. לכך גם הם חתרו וכשלו. אבוטבול אמר לעו"ד אחר בתיק הזה שהוא מרגיש שנעשה לו עוול. שלא סחט איש, שהפילו עליו תיק. שהתלבשו עליו. העו"ד אמר לשיבר ש"חטאו הגדול ביותר של אסי הוא ששמו אבוטבול. לאסי יש תחושה עמוקה מאד של עוול לגבי העונש הצפוי. אם היה כזה מאפיונר מסוכן, הרי לא היה מדבר כל כך הרבה בנייד," אמר לי הפרקליט. "יש פה משהו מוזר. כאילו הפיל עצמו במו ידיו בכוונה. אולי כי היה הבן הקרוב לפליקס ונפגע מאד ממות אביו. הוא דומע כשהוא מדבר עליו."

שירת הזמיר

בדירה של אסתר דיברו היושבים, בעלת הבית, שלושה אורחים שלה, חכם ועורכת דין ג. בעיקר על התנהלות המשפט. הספר האחרון שקרא חכם היה "אשה בורחת מבשורה." הוא לא סיים אותו. גם הוא ברח מבשורה אך זו הדביקה אותו, אומר לי עו"ד מכר. אך בערב נראה נינוח. במיטבו. חזק היה בהצגות ואהב את דרמת בית המשפט. תמיד נכנס מוכן לאולם, מכיר כל פרט, שולט בחומר, אהב שופטים שיש מולם פייט על רמה ושמח לתת את ההופעה שלו, וכשהוא יצא, היה מדבר עליה כמו שחקן שמנתח פרמיירה. אולי רצה גם בערב הזה, האחרון, לשמח את אסתר אצלה היה בן בית, לפייסה. הוא לא התחנן על חייו כפי שיש הסוברים. אבל זה הבן שלה. זה הבית שלה, ועונש כבד ריחף מעל הבן.

בין הפרקליטים היו דיבורים שהיה צריך אולי ללכת על עסקה בשלב מוקדם יותר, שהענין לא נוהל כהלכה עי הסוללה. היה גם דיבור שזה לא תיק זיכוי אלא תיק אבוד בגלל התשתית של ההאזנות. בלשון אחרת: תיק מסוכן מאד. רותח. עורכי דין התרחקו ממנו כי קשה להציל בו את הלקוח החזק. חכם הבטיח לאסי לצאת טוב. ואסי חיכה לארבע שנים בפנים, לא יותר וכבר ישב לא מעט וחיכה והוא לא יושב קבוע. לא 17 שנים כמו מזרחי ז"ל. לא מהדור של היושבים הכבדים. לחופש נולד. לנתניה.

שבועיים אחרי הרצח יספר לי אבנר הררי, המכונה הזמיר, דרך עורך דינו, כי יצא לו לנסוע עם אסי באותו טרנזיט אסירים אחרי רצח חכם. אסי, שהגיע למחוזי לדבר על עורך דין חדש שהוא מחפש, אמר לו: "העורך דין שלי התפרק." הזמיר נחשד בשעתו בנסיון לחסל את אסי בטיל לאו. הם התפייסו בינתיים ופתאם מצאו עצמם בשל טעות באותה ניידת ודיברו פעם ראשונה מאז המיקרה פנים אל פנים. "זה לא האוליגרך, יאמר לי הזמיר על הרצח, "זה משהו טרי טרי. מי שהרג את חכם, זה עברין חזק שחש נבגד, ששילם הרבה כסף ולא טופל כמו שצריך."

הזמיר ינסה להעביר לי מסר ברור לגבי המעשה ורמז לגבי המבצע, אך מבלי להפליל איש. לחזק רושם והפחדה, לקטוף פירות, מבלי להפיל. איום הוא אפקטיבי אם מוכנים מידי פעם לממשו. להציג יכולת. יש לו גם מסר לכל עורכי הדין, ראו הוזהרתם. "חכם לא היה חכם," יאמר לי הזמיר שוב ושוב, נהנה משנינותו. "הוא עשה שטות גדולה למישהו חזק מאד. אולי עסקה לא טובה. לקח המון כסף ומישהו התאכזב.. זו נורה אדומה להרבה פליליסטים שסוחרים בנו כמו בכבשים. יש המון מרירות אצל אנשים שיושבים שבעה חודשים בין ישיבה לישיבה. חשים נבגדים עי עורכי דין מתעשרים. בן אדם שיושב ככה מתפוצץ, מאבד שיווי משקל ומסוכן לעורך דין שלו." עורך דין מן התיק שמע את חכם מדבר אותו יום אחרון שלו בנייד שלו מהגיפ. מישהו צעק עליו מן העבר האחר: "נתנו לך 300 אלף דולר. מכרנו בית ולא עשיתם כלום."

אבל בארוחת הערב הכל היה על מי מנוחות, כאילו יצאה העסקה לדרך והבן ישוב בקרוב. בעלת הבית הגישה קוסקוס טוב ויורם היה מסמר הערב. מלא בקסם שלו. דברן גדול. גדוש סיפורים שממחישים את יכולתו. גבר חסון בעל נוכחות עוטפת, שאהב את ההליכה על הסף. שנזקק לתחושת הגבול הקרוב וחש שם הכי חי. תמיד תזזיתי, חסר שקט, תמיד בתנועה. רץ, מתקדם. מדבר בנייד. מתקשה לשבת בפגישה בלי תכלס. סבלני לגמרי רק לבנות שלו אותן אהב יותר מכל.

הגיפ חיכה ברחוב. קרב לקיצו היום השלם האחרון בחייו. אצל אסתר הרגיש בן בית גם אם חשש מתגובת הבית. היא היתה קרובה אליו כתמיד. היה בסלון הבית סמול טוק וגם דיבור על המשפט. חכם ריכך הכל. אמר שלא מתקדם מספיק בתיק. היו קינוחים טובים ונוף הים מן המרפסת. בעדינות לא אמר מילה על העונש הצפוי, "כי אסתר רגשנית מאד, נוטה בקלות לבכי על בניה." לך תדבר על דו- ספרתי בבית אמא. 12 שנים, 15 שנים, כפי שרוצה הפרקליטות, נשמע בלתי נסבל לאסי שגם בחוץ מצפה לו סכנה. גם הוא על כוונת של מישהו. באחת ההקלטות הוא מדבר על הוצאה של 180 אלף שח בחודש על 14 מאבטחים במשפחה.

"אסי בחור נדיב. בישן בדרכו, צנוע. יש בו…." הדוברת מחפשת מילה מתאימה: "נתינה." היא פרקליטה שמיטיבה להכיר את אבוטבול. אחרים מדברים עליו בפחד. למה שמכונה משפחות הפשע, אם זו הגדרה נכונה או כוזבת, יש אפקט מרתיע. מאים. משבש מחשבה. זו פעם ראשונה בחיי ככותב שנגעתי ככה בפחד. יותר מכל כתבה במחנה בשכם. פחד מתוך הבית.

קרוב ל11 בלילה בערך נפרדו יורם והמלווה שלו מאסתר, ירדו לג'יפ שחיכה בשדרות ניצה. האם השתנה בו משהו מאז נטשוהו? האם כבר קלע מישהו שעקב אחריהם את המטען אל תוך הכסא? לך תדע. זה מבצע מסובך, אומרים לי שני בעלי מקצוע. חיסול נוסח מוסד. צוות של חמישה. צריך מעקב ממושך של כמה אנשים ללמוד אורחות חיים של עו"ד שאין לו סדר יום קבוע. אחר כך מקצוען שיגיע לאוטו עם מטען מוכן, יבצע פריצה נקיה בלי עקבות. יטמין כמו שצריך בתוך המושב, לא מתחת לרכב, עם השהיה או חיבור לנייד. אחר כך להפעיל בזמן, תוך כדי תצפית, בלי לפגוע באחרים ולהעלם לגמרי בידיעה שכל הימ"ר על הזנב שלך.

  • ומטען חצי קילו זה מספיק? אני שואל.

"אח שלי," צוחק הבלש הכבד, "בחצי קילו אני מרים לך טנק קטן."

 מנתניה נסעו מהר הביתה. יורם אהב לנהוג מהר והג'יפ היה מלא כתמיד ניירות, פסולת חיים, קלסרים. לא נקי. לא טיפח אותו, לא היה חולה רכבים, אלא ג'וגר, רץ הרבה כדי לשמור כושר ולהאבק בכאבי ראש, שחין, ספורטאי. חובב שעונים, לא מכוניות. מהדרך טילפן לאהובתו מ. ושאל על תוצאות משחק כדורגל שהתנהל אותו ערב. אצל אסתר לא פתח טלויזיה. אחרי 20 דקות היו בתל אביב.

הוא הוריד את ג. ליד ביתה והמשיך לדירה שלו ושל מ. ללילה האחרון בחייו. למחרת בבוקר יקום יורם חכם בדירתם בכוכב הצפון, ירד ויניע את הגיפ, יחצה פקק בדרך למשרד,  ידבר בנייד הרכב עם בת משפחה. יקבע פרטי יום הולדתה למחרת היום, פגישה שלא תתרחש עוד לעולם, יגיע למגדל טויוטה שעל שפת נתיבי אילון, יכנס לחנית המנויים עם כרטיס מיוחד, יחנה בשורת מכוניות המשרד, יעלה למשרדו ושם ישהה כל היום, עסוק מאד, מנהל המון שיחות טלפון, יוצא רגלית לאכול צהריים סמוך למשרד ושב לחדרו. ויצא משם ברכבו, רק לפנות ערב, מגיח ממנהרת החניון התת קרקעי אל האור האחרון של היום הדועך ברכבו הממולכד, מטען פועם במושבו. נע אל הכביש הרחב, בדרכו לשפת הים, לריצה מטהרת ראש. שם, כמעט למרגלות משרדו, כשמישהו שצופה בו, ישדר אות. ירצח יורם חכם. ייקרע. מול קהל עוברים ושבים המומים. מישהו יקבל את ההודעה על ביצוע המשימה.

 אהבה מאוחרת.

 "בגיל 50 התאהבתי פעם ראשונה," אמר חכם לעורך דין שעבד איתו בענין אחד. הם נסעו יחד בראשית הקיץ הזה לירושלים. לעליון. חכם, אהובתו מ. והעורך דין ב. וחכם דיבר רוב הדרך. "לולא פגשתי את מ. הייתי מת בלי לדעת מה זה אהבה," אמר כדרך שאומרים מבלי לחשוב כמה קרוב הכל. בלי לזכור אהבות קודמות. הם דיברו בדרך לדיון סביב עתירה לאי פרסום שמות ופרטים בסיפור "האוליגרך", כך קרא חכם לבעלה שאינו אוליגרך. הסיפור רבץ עליו. העיק מאד. הוא הגיש תלונה על סוג של הטרדה, כי ידע שבלשים הולכים אחריהם. הבעל שכר את שוגון לבצע מעקבים. פעם ראשונה ישבו לו על הזנב וחכם חש אולי שחצה קו. נסחף בידי רגש ובלי שליטה. האוליגרך היה השם הראשון שצץ בהקשר הרצח. מתאים למי שקרא יותר מדי בלשים. אבל הוא בחר להאבק בחכם משפטית.

דובר גם על נדל"ן בקפריסין התורכית לשם נסעו חכם ומ. לרכוש נכסים עבור בעלה ורשמו אותם על שמה. האם משם באה המכה? האם הסתבכו שם? דיברתי עם ישראלים שמתעסקים שם. האם משם יכול לצמוח מטען? אחד מהם עורך דין של הימין הקיצוני, האחר איש מוסד בכיר לשעבר. שניהם רוכשים נכסים. זה נדלן מניב ומבטיח באזור עני יחסית שמתפתח במהירות. המוסדניק אמר לי שענין הנדל"ן בק. התורכית בעיתי מאד. ק. היונית רואה בכך עיסקות מקרקעין לא חוקיות כי מדובר גם באדמות פליטים יווניים שברחו. יש משפחות מקומיות חזקות ומאימות "ויש גם בוחשים ישראלים מהסוג שלא היית רוצה לפגוש, אבל קשה להאמין שיצא משם מטען."

בדרך לירושלים לא דיברו חכם ומ. על העיסקות. הוא דיבר על הילדות שלו. קצת אחרי יום הולדת 53 שלו, זמן חשבון נפש. הוא היה דרוך. דבר מה הטריד אותו. "יש לי הרגשה," אומר לי העו"ד שנסע איתם, "שמשהו מן העבר הרחוק הרג אותו. לקוח שאכל אותה אצלו פעם מזמן במאסר גדול וחיכה שנים עד שיצא מהכלא."

חכם דיבר בדרך ואמר שהתעיף מאד מהקלינטים הפלילים. "נעשו קשים ותובעניים וחסרי גבולות. הם רוצים עכשן קונסילייר ולא פרקליט, בופבמן ולא חכם. הם רוצים עורך דין שיהיה זנב שלהם והוא חש שהוא נדחק בידי הקונסולירים." הדור החדש של העברינים הלחיץ אותו. הוא עבר ליותר לתחום האזרחי. זה התאים לגיל, לירידת האדרנלין, להפחתת הורמון התוקפנות- תחרות שלו, לראש החדש שלו, לאהבה. הוא דיבר בג'יפ על לקוחות מאימים. אחר כך ספר לעורך דין ב. כי גדל כמו בלי הורים, מ. הקשיבה. היא אשה כבת גילו, בלונדינית מטופחת שלא הסתפקה להיות האשה של בעלה המיליונר. בעצמה התחילה עסקים באוקראינה וגם פה. "חכם אהב אותה. ראית את זה שהם מחוברים חזק. גם היא סיפור מענין. היא ספרה שהיתה בים על יאכטה וחטפה מכה חזקה מחבל וכמעט נהרגה וזה גרם לה לחשוב מחדש על החיים, לשנות. חכם היה חלק מהשינוי. כך הפרידה מבעלה."

חכם ספר על על מעברה, על עוני ודירה צפופה. ביוגרפיה שחיברה אותו חזק לאנשים כמו מזרחי שגדל בשיך מוניס, להררי, לכל מי שצמח מלמטה וטיפס בכוחות עצמו, בונה מעמד ישראלי חדש ששומר עליו מחולשת בן העולה העני. הוריו שאול וציפורה חכם עלו לארץ בשנת 1950. אבא מעיראק ואמא מאיראן. תחילה גרו באוהל במעברת בית ליד. אחר כך עקרו לאשקלון ואחות אימו טובה זוכרת שגרו בבית ערבי נטוש. הוא נולד שם באפריל 1955. הם עברו לדירה צפופה בשיכון. שבעה ילדים ששלושה מהם כבר נפטרו, הרצל הבכור מסרטן, נוגה מסכרת ועכשו יורם המצליח מכולם ממטען. אבא שלח ידו בכל מה שפרנס. מכולת, מונית, חנות אחרת. מאוהל לבית הרוס ולשיכון טיפסו לאט. אשקלון, בת ים, חולון.

כשהיה יורם ילד בן 11 החליט ללכת לגור אצל דודה טובה בקיבוץ כפר סאלד ובא לשם בעת החמה של לפני ששת הימים וחי עם ילדי הקיבוץ, מתחיל להקים לו ביוגרפיה ישראלית עפ חלומו, רחוק מהבית. ילד חברותי, מעורה, שאפתן בדרכו הרכה. שנתיים היה בן העולים יורם חכם בקיבוץ, ובאחת ההפגזות הסוריות על הקיבוץ הרס פגז את החדר בו גר בעת שהיה במקלט.  ב67, בגיל 12 חגג בר מצווה שם כי כל הכתה חגגה. אחר כך שב הביתה. כבר לבת ים וחולון. אחר כך הצבא. צנחנים, קצונה. משפטים. פלילי מוכר. החלום הישראלי.

"לפני חודשיים ראיתי אותו פעם אחרונה," ספרה לי דודתו טובה שאמצה אותו אז כבן בקיבוץ, "אמרתי לו תזהר נורא. שמור על עצמך."

"למה אמרת לו דבר כזה?"

אני שומע מעבר לקו את בעלה מתערב בשיחה והיא משתתקת.

איך אדע מי אתה?" היא שואלת אותי . "פשוט פחדתי שיקרה לו משהו. ידעתי שיש לו פרשה עם הרוסי. היתה לי הרגשה לא טובה."

"הוא דיבר בדרך על על הצנחנים", אמר לי העורך דין, "כאילו זה הדבר הכי חשוב שקרה לו ואמר: כשבא למשרד שלי עורך דין חדש. אם היה קצין קרבי הוא מתקבל מיד. בן אדם שעשה מסע רגלי מאה ק"מ יהיה תמיד טוב." "אני חושב כי בילדות שלו," אומר לי העורך דין "טמון המפתח לכל. כל הדרך שהובילה למוות. כל החמדנות, התאווה לנצח, לעשות הכי הרבה כסף, להשיג את כל מה שלא היה לו."

כשאני נודד בין המכרים ועורכי הדין לכל אחד מפתח משלו לדלת חדר הרצח. אחד אומר: רצח ישן מן העבר הרחוק. חפש במשפט מלפני עשר שנים. אחר אומר: משהו חם. אחר: הוא עבר גבול וקיבל כעברין. חמד יותר מדי. היו כמה לקוחות מפחידים שנשארו מרירים. כי הבטיח וגבה ולא קיים. לקח לקוחות הכי מפחידים ונתן להם לחיות באשליה ועל זה אתה לא נשאר חי.

שני פליליים ותיקים הזכירו לי את "תקדים דן קואל", כרמז למי היה מניע. קואל היה עו"ד מוכר שנפטר לפני כשנה בסין בזמן משפט גדול ולקוחו הכבד רפי אוחנה השתחרר אחר כך בעליון, "כי כשסדר הדיון משתבש ואין יצוג בתיק פשע חמור, אי אפשר לנהל משפט כזה והעליון כעבור זמן יכול להורות על שחרור. עכשו לך תבדוק מי נהנה ממות חכם. מי אולי ישתחרר."

שתיקת הבית

המשפחה שותקת. עדינה שהיתה לצידו כ30 שנים, אם ילדותיו שנפרדה ממנו לפני 3 שנים בגירושים קשים ומלאי מאבקים שטרם הסתימו רשמית, הם עדיין רשומים כנשואים, ארבע בנותיו. אחיותיו. אחת מבנות המשפחה רק אמרה לי: "ככל שאני לומדת יותר פרטים על מה קרה לו, אני יותר מפחדת. אלו אנשים שפחד אלוהים להתעסק איתם. לפני שנים שאלתי אותו אם לא מפחד והוא אמר לי: לא. יש קודים. ויש קוים אדומים שלא יחצו. ותראה מה קרה לו מאלה שהגן עליהם." המשפחה דיברה קצת והסתגרה, מעכלת את מותו של אב חזק ומגונן, מסור כאריה לבנותיו, שנראה להן תמיד חסין מוות. ראש משפחה שמאז היה עורך דין צעיר, הסתובב תמיד בין רוצחים ומעלימים, גנבים ושודדים ואהב את העבודה, אהב להיות עורך דין פלילי של הכי גדולים. "הוא צמח מלמטה כמונו," כמו שאומר לי לקוחו לשעבר יוסי הררי. חכם הצעיר מימן לימודים כפועל ונהג מונית, ונישא לעדינה בגיל 23.

יחד הלכו כזוג צעיר לבית הספר החקלאי מקוה ישראל, שם גרו והדריכו קבוצות נוער ולמדו. חניך שהוא רופא עכשו, זוכר אותם היטב: עדינה החמה וחכם שהסתובב בכל מקום בפנימיה צמוד לדוברמן מטיל מורא. איש צעיר וסמכותי בבית ספר שסבל אז מבעיות סמים ובלגן. מנסה להשליט סדר, נכנס לחדרים ומפעיל סמכות תקיפה מאד. אחר כך הצטרפו למקימי נילי וגרו מעבר לקו הירוק כדי להגשים את חלום הוילה ובריכה, אבל חיו בקרוון ועזבו לפני שלב הבתים כדי לגור בשפלה ליד העבודה. גרו בחולון ליד הוריו, הקימו משרד, עסקו בפטנטים ועזבו. ילדו ארבע בנות. טיפסו לאט עד לדירה יפה בשיכון ל'.

יוסי הררי זוכר איך ב-86 כשהיה חייל צעיר בחיל תובלה ונאשם בגניבת סוס, פגש פעם ראשונה את העורך דין הצעיר חכם והם התחילו לעבוד יחד, מטפסים למעלה. חכם והתאומים ההרריים מטילי האימה של פרדס כץ רמת עמידר. עכשו כשאנו יושבים בקפה קקאו באזור מלטשות היהלומים של רמת גן, הררי כבר איש עסקים בן 42, נער למראה בטי שרט וגינס ומשקפים ושיער קצוץ, מוקף חברים כולם חובשי כיפות. כולם מנשקים לחייו בבואם לשבת. אחי. אחי. הוא איש מאמין, מצטט מקורות, חייכן במשורה.

התיק הגדול הראשון שלו עם חכם היה אחרי העלמותו של בני מדר שלא נמצא עד היום. "המשטרה יחסה לי את ההעלמותו אחרי שדקר אותי." הוא מחייך. הפכתי ליעד של ימ"ר תל אביב ויחסו לי שורת שודים." הוא אומר כל הזמן "ייחסו", לסמן שהכל לא נדבק. בכל התיקים – חכם, פרקליט בית הררי. אבל לא קונסלייר. חכם ידע לעמוד על דעתו ולא הגיע למצב שתיאר כתב כלכלי אחד אחרי הרצח, לפיו היחסים בין עו"ד פלילי למשפחת פשע דומים ליחסי עו"ד תאגידי לתאגידו: הלקוח חותר למצב שבו העו"ד לא יוכל לסרב לבקשתו גם אם היא בתחום האפור." אבל התחום האפור תמיד ארב.  הוא מקיף כמו ים את המקצוע. שם אתה נופל לפעמים. נחשף.

החוקר הפרטי שהיה חבר של חכם ויוסי מזרחי, ספר לי איך ביקש פעם מחכם בקשה אפורה. רואה חשבון אחד רוקן בית יתומים בבני ברק והחוקר רצה לדעת היכן נכסיו כדי לשים עליהם יד. אבל החשוד ישב במעצר על משהו אחר ולא היתה גישה אליו והחוקר ביקש מחכם שלקוחות שלו, שישבו אותו זמן בכלא, ידובבו קצת את הבחור. אחרי שבוע חכם קרא לו ואמר: יש לי משרדים בשווי מיליון דולר של האיש. כל מה שביקשת. מענין אותך? תן עשרת אלפים דולר ותקבל." הם היו חברים ובית היתומים היה עני כעכבר אך חכם אמר לו: חביבי, תתבגר. אלה החיים." החוקר הלך מחברו החמדן ומאז לא ראה יותר את חכם. זה תחום אפרפר.

"הוא היה בן אדם כמו כולנו," מסכם הררי מעל הקפוצ'ינו הכשר. "פלוסים ומינוסים. הוא ועדינה חיתנו אותי. אני בקשר איתה עד היום. אשה נהדרת. את הארבע בנות שלהם הכרתי מאז נולדו. היו בחתונתי ואני בחתונת בתם."

– האם היה תמע? חמדן של כסף גדול? אולי לכן סרב להחזיר כסף ללקוח שלקח ממנו הון בלי לספק לו תמורה?

הררי לא עונה לזה, רק מחייך את החיוך הקטן שלו, שמאיר לרגע את פניו ונמוג. במקום לדבר. "אף אחד לא מושלם. מן הסתם המינוסים שלו הובילו אותו לסוף שלו. אין לי ספק שאם היה מתנהג נורמטיבית לא היה נהרג. כשאנו כבני אדם חורגים מן הנורמה אנו צריכים להבין שיש תוצאות לא נורמטיביות. אם אתה עורך דין שלי ואתה לוקח את אשתי זו שבירת קוד." "אחי," ניגש אליו איש מזוקן ומחבקו. כל פינת קקאו מלאה באים אליו. מביטים בי מרחוק, בזרות. כבפולש.

– איך הגיע למה שקרה?

אמרו חזל, מצטט לי יוסי הררי, כסף מעוור עיני חכמים ומסלף דברי צדיקים. זה אומר הכל. גם אדם מאוהב פועל עפ הרגש לא השכל הישר. גם זה מעוור. הוא התחיל מלמטה כמוני, עבד בכל לממן לימודים. בזמן האחרון דיבר איתי בעיקר על עסקים. נדל"ן. היו לו שאיפות גדולות מאד." בקקאו נפגשו פעם אחרונה כמה ימים לפני הרצח. "היחסים הטובים שלנו התקררו."  אדם שמכיר את שניהם אמר לי כי הררי היה מלא על חכם.

– והגיפ איפה עמד?

פה, בחוץ, בלי מאבטח. זוכר הררי.

סיפור מסובך מילכוד כזה?

הררי רק מחייך. הוא כבר במקום אחר. אלו לא הימים הבוערים של פרדס כץ כשאחיינו הצעיר נהרג והרב חדיף נהרג וכל חודש התרומם מישהו באויר או נעלם לבלי שוב. "תרשום שאני מזמן לא עבריין. שאני איש עסקים. דיברנו בקקאו רק על עסקים. לי יש נדל"ן בארץ ובחו"ל וגם חכם היה בנדל"ן. לא נזקקתי לו יותר כעורך דין. והוא רץ קדימה.

– מה הסיכוי שיפצחו את הרצח שלו?

אחוז אחד מול 99 אחוז." אומר הררי. עכשו הוא נראה לי כרואה חשבון צעיר, מחושב מאד. "וגם האחוז הבודד הזה, זה רק אם יבוא הרוצח בעצמו ויגיד: אני רצחתי וזה וזה שלח אותי, כדי להיות עד מדינה. אבל רוצח לא יכול להיות עד מדינה, אז זה סוגר גם את האחוז הזה." הוא מחייך כמי שתיאר הרגע טריק גאוני שפותר הכל.

2 תגובות על “הסעודה האחרונה של יורם חכם. (מחווה לכתבה ישנה שלי מ7ימים).

  1. drdvbk@gmail.com הגיב:

    כתיבה יפה נוגעת לא רגשנית על נושא
    שלרוב מתוראר בפרפרזות אם לא קלישאות

    הרצח הכי רווח ושקט כעלה נושר ביער רחוק
    הוא רצח האבות בידי שופטות המשפחה.
    פה ושם כמה אמהות נרצחות
    ופה ושם שופט זכר הופך לקטלן

    מאות לשנה בהערכה זהירה זהירה.
    ביודעין בציניות בשכר.

    בסוף 2012 שרף איש את עצמו ומת
    בצומת שילת
    מבזק בyנט וזהו . לא מצאתי יותר
    במבזק נרשם שגרושתו מנעה ממנו לראות
    את ילדיו.
    אחד ביום לפחות
    רק אתה יגאל יכול להרים את הכפפה
    ולהפוך את המושתק יותר ומסוכן יותר
    מרציחות העולם התחתון.
    בברכה, ד

    נשלח מה-iPhone שלי

  2. רונן סריג הגיב:

    האנטר תומפסון בתל-אביב. ומה יהיה על המושב,על היאכטות, של הפרקליט פישר ?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s