בשבחי החרם

"האויב היה בלתי נראה, או, ליתר דיוק, נמצא בתוכם. הוא השחית אותם, הטיל בהם מק, עשה בהם שמות. הם היו פתאים מאמינים, יצורים קטנים וציתנים, בבואות נאמנות של עולם ששם אותם ללעג". "הדברים" ז'ורז' פרק.

בדיוק היום לפני ארבעים ושמונה שנים, ב13 ליוני 67 עם שוך הקרבות, כתב חבר הכנסת משה סנה מאמר בעיתון המפלגה הקומוניסטית הישראלית החדשה שלו ובו ציין כי מיד אחרי "הנצחון המזהיר של צבא הגנה לישראל… החל הויכוח הפנימי בציבוריות הישראלית על המטרה". "מערכת 67 היא המשך מלחמת העצמאות של 1948". כתב, "ומול טענת ה"כולה שלי" של הערבים אנו הצד הצודק גם עתה, אבל", אמר ובכך התנתק מהזרם המרכזי שכבר החל משתכר מן הנצחון הצבאי, "צריך להיות ברור לנו, לעם ישראל פנימה, ולעמים סביבנו ולעולם, כי צמאי שלום אנו ולא תאבי כיבושים". איש חד עין ולשון היה סנה, קומוניסט עם רקע צבאי מובהק שחתר לקחת חלק בניהול הארץ, והתנתק מרק"ח ומבריה"מ.

"חלילה לנו להופיע במערכה המדינית כמנצחים מתנשאים הבאים להכתיב את תנאי השלום. כל ניסיון להכתיב שלום רק יחריף את האיבה", הזהיר והציע "לפנות מיד ישירות לעם הפלשתינאי שרובו המכריע נמצא בשטחים הכבושים ולהגיד לו: לשלום אנו באים אליכם ולא להשתלטות ולדיכוי. הגיע שעתכם להגשים את זכותכם להגדרה עצמית". סנה המשיך ב"הצעה לברית כלכלית וברית הגנתית וקשרי שיתוף וידידות הדוקים" והזהיר מפני דעות שהחלו צצות מיד בעיתון "הארץ" בזכות שלטון דיין, סיפוח חלקי וגם החזרת חלק מהשטח למלך חוסיין.

בעת ההיא ישב הנער ראג'א שחאדה בבית משפחתו ברמאללה, ואביו עורך הדין פואד שחאדה מכתיב לו את תכניתו להקמת שלטון פלשתינאי עצמאי כבן ברית לצד ישראל. זו תכנית שימסור לידי שני הקצינים קמחי ובבלי שימסרוה ללוי אשכול. ראש הממשלה המוחלש ע"י מינוי דיין לשר הבטחון, אכן תהה מה נעשה עם כל הנצחון הזה. ליבו האקטיביסט מתון- מעשי ניבא רע, אך את תכנית שחאדה דחה מפחד "אבו ג'ילדה" הוא יריבו משה דיין. גם כשבאו אליו כמה צעירים לדבר נגד הריסת כפר ערבי, אישר אשכול בקשתם אך, זוכר פרופ מנחם ברינקר גם עתה, ראש הממשלה פרש ידיו לצדדים, התמתח והראה להם בכורסתו, כמה מרווח פתאם. ישראל מן הים עד הירדן. חששות אשכול, הצעת סנה, אזהרת הנביא ישעיהו ליבוביץ מפני הכיבוש המשחית, שקעו עם הצעת שחאדה שישחט כעבור שנים בפתח ביתו בידי סכינאי שלא ילכד.

הנצחון נפל ברשתם של תאבי הכיבושים, קנאי דת וחובבי קברים והיה לפרי מר ומורעל.

אחרי 48 שנים, בימי ממשלת ביבי 4 הפנטית, המשטר הישראלי אכן הולך ודומה מאד לממשל צבאי בשטחים. החל משרי החינוך והתרבות, בנט ורגב ומלחמתם בשחקן נורמן עיסא הטוב, בתיאטרון ביקורתי, דרך השתקה וצנזורה, "ג'יב אל הוויה!" בכנסת, ביזה בלי מפריע, הפרדת מעמדות ושוד אוצרות טבע. נדמה כאילו גם ראש הממשלה נתניהו חותר למעמדו של מושל צבאי בשכם ב67. מפקד צבאי כל יכול שמגובה בכל צו מגביל בו יחפוץ. 48 שנים חלחל הכיבוש המשחית, חצה את הקו הירוק כביוב תעשיתי, והרעיל את מי התהום של הארץ כולה מהים לירדן.

טעינו.

טעינו לפני 48 שנים. עכשו כולם לא מאושרים: הימין ומתנחליו הגשימו שליש תאוותם והם מפוזרים על פני הגדה כפולש בלי נחת שילדיו נפוצים לכל עבר, מתפרעים בתג מחיר או חיים בלי בטחון. השמאל חוזה בהתגשמות תחזיותיו השחורות לגבי הכיבוש ונדחק לקרן זוית בישראל פשיסטית למחצה ואילו הפלשתינאים: אלו חיים בין אוטונומיה נפלשת לקיום נטול הגנה ונגזל קרקעית. רע לכולם. הלוואי והחלטנו ביוני 67: תכנית סנה- שחאדה של מדינה לצד מדינה או אף סיפוח ששת אלפי הקמ"ר הרבועים של הגדה והכלת כמיליון תושביה או אף פחות כתוספת לכשנים וחצי מיליון ישראלים, תוך מתן זכויות אזרח מלאות בהדרגה.

לו פעלנו כך אז, היינו או מדינה דו לאומית משגשגת מחוברת לעולם עם דו קיום סביר וכמה מפלגות ערביות עם כחמישים מנדטים וחלק משמעותי בשלטון, או בסצנריו רע: מדינת אפרטהיד בת 48, על סף שינוי גדול, כמו דרא"פ עם מנדלה ודה קלרק מקומיים. חוסר ההחלטה גרר,  את הרע מכל העולמות: סכסוך ממאיר שחלחל לשני השבטים והשחית אותם ולצידו חרם בינ"ל אפקטיבי כשוט: שנו דרככם הרעה או תחנקו.   כך או כך, שזורים עי המתנחלים בתוך הפלשתינאים נשארת גם בישראל 2015 רק אופציית הדו לאומית, בהסכם או בכפיה. רעיון השתי מדינות נרצח סופית עי הימין.

כימו- חרם

לכן החרם בעיני הוא כימותרפיה כואבת אבל הכרחית. לכן בי. די. אס. טוב לישראל. הוא סוחט כוחות, יש לו תופעות לוואי קשות, אבל טרם נמצאה דרך טובה יותר להצלת גוף שתוקף את עצמו ואת סביבתו. אין עדיין פריצת הדרך רפואית של טיפול ביולוגי שמאפשר לגוף להגן על עצמו באמצעות מנגנוני החיסון שלו. משך 48 שנים סיכלנו בהצלחה כל ניסיון של מתווך בינ"ל, שר חוץ אמריקאי או ראש ממשלה ארופאי או מזכ"ל אום, להציל את הארץ הזאת מסרטן של שליטה בעם זר וביזת העם היושב פה. שני האסונות הכרוכים זה בזה כקללת כל כיבוש.

לכן יש ברכה בהקמת ממשלת הימין הקיצוני הצרה הזאת שמציגה ללא כחל ושרק את הכיבוש והאלימות ומולה החרם הכלכלי כהצבת גבולות לעם בלי גבולות. זמן רב פעלה ישראל כמתבגר- פרא בלי הורים סמכותיים ובלי גדרות ועשתה באחרים וגם בעצמה כעולה על רוחה. צודק אותו דוח סודי של האוצר (האמת נדחפת בישראל תמיד לתיק סודי) על נזקי החרם. הדוח מצטט מחקרים אקדמיים שמוכיחים שלתדמית מדינה יש השפעה מובהקת על הכלכלה שלה. הבי. די. אס. מחזק תדמית ישראלית שלילית של מדינה בעלת קונפליקט מתמשך, הפוגעת בזכויות אדם, בדומה לזו של דרום אפריקה בשנות האפרטהייד. הדימוי הזה שמשקף את המציאות נאמנה יותר מכל הסברה, מכרסם ביסודות השגשוג שקיים תמיד רק בארצות דמוקרטיות באמת. לכן רק חרם שיטיל אימה על ממשלה קשת עורף יביא להתפכחות ויציל אותנו מעצמנו.

נ.ב. אף מילה על חזן.

7 תגובות על “בשבחי החרם

  1. Orit Militscher הגיב:

    שלום לך,
    אנא הסר את תגובתי מה – 05.07.2013 מהבלוג שלך
    תודה
    אורית מיליצ'ר

  2. meir shacham הגיב:

    י

  3. שפי הגיב:

    הסכמתי עם רוב המאמר. לטעמי חסר בו ניסיון לנתח את הדחף הזה להתנחל מעבר לקו הירוק, החלוקה לשמאל וימין היא הסבר נמוך מדי בשביל פובליציסט, ומכבד מדי את הווקטורים השונים. למשל מה היה קורה לאוכלוסיית המתנחלים לולא האופציה הזאת שנקרתה להם ב-67? סביר להניח שהיא היתה איכשהו מפוצצת את המדינה מבפנים ומפוקקת את בתי הסוהר. מדובר היה ברגשי נחיתות אקוטיים של חניכי בני עקיבא ופנימיות הסרוגים מסוג "ישיבת נחלים". כנראה שזאת הסיבה שבזמנו הפוליטיקאים של המערך הסכימו להתנחלויות, יגאל אלון חש בפעמי המהפכה ואמר לעצמו: אז שהם ימלכו שם ואנו הפלמ"ח נמשיך למלוך כאן. כתבתי לאחרונה במאמר (בבלוג שלי) ש"מלכתחילה מפעל ההתנחלויות שייסד 'גוש אמונים' לא היה אלא מחאה סוציאלית, הפגנה למשיכת תשומת לב, סדנת גיבוש של הנחשבו לשוליים, פעולת איגוף, תנועת מלקחיים לכיבוש תל אביב". שלא לדבר על המניעים האישיים של טדי קולק לעשות את מה שהוא עשה להרחבת ירושלים (התפקיד שלו מלפני 67 היה להרגשתו קטן עליו, סתם עוד ראש עיר. גם על זה כתבתי פעם, קטע טוב שלא שינה כלום, לא במציאות וכנראה שגם לא בתודעה, אז בשביל מה לטרוח…).
    לגבי ה"דו לאומית" עם 50 חברי כנסת ערבים, לא נורא גם אם זה יהיה הפוך, 50 יהודים, כי בכל מקרה השליטים האמיתיים יהיו עופר ותשובה, ורייכמן שיסדר להם את החוקה.

  4. רותם ש. הגיב:

    אשכול לא דחה את "תוכנית שחאדה" מפני שהיא לא הגיעה לידיו. ובכלל, האגדה שאשכול ישב ורעד מפחד בגלל דיין הוא קישקוש שאין לו כל יסוד. אשכול ידע יפה מאד לעמוד על שלו, וגם דיין נזהר לא לעבור קווים אדומים. כדאי לבדוק היטב לפני שכותבים סיפורי מעשיות כאלה (ויש עוד בטקסט הזה).

  5. יונתן הגיב:

    יגאל, שנאת החינם לאחיך ולמנהיגיך מעבירה אותך על דעתך. סתימת פיות ??! נו, נו….להיפך: לשלשת נאצות, חצאי בדותות, גוזמאות מתלהמות שאיבדו כל קשר למציאות; הכל דפיס, המתנשא המפונק הפך לנרדף (בעיני עצמו). טול קורה , רד מהאולימפוס, עזוב ליום יומיים את עמיתיך לנהי , את חבריך ל'תחתית' ,המלבים זה את זה בנשיפות פושרות על המוץ העומם. קח 3 צעדים אחורה, תביט במראה , אל תגיב מיד, תידום לכמה רגעים, תתבונן……………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………
    (אלה היו מספר המלצות לחזרה לשפיות – מתוך חמלה)
    (גם אני נתקפתי פעמיים או שלוש בבולמוס בלתי נשלט של תיעוב – כלפי בגין, כלפי ביבי, כלפי אולמרט……………… ונרגעתי)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s