למה התקשורת צדקה ועל מה נלחמה.

 

"- נאמר שאתה שוכב על הצד, המון זמן, עוד מעט נובמבר ואתה על אותו הצד, הלחי כבר כואבת לך, גם האוזן כואבת, הצואר מעוקם, הצלעות נמחצות וכל הגוף שלך צועק די.

  • אסתובב לצד השני.
  • נאמר שאין לך צד שני".

אפשרויות. מתוך "לשכוח ראשונה" של טל ניצן הנפלאה.

 

תמו חגיגות הניצחון, מפוקפקות למראה כמו הנצחון עצמו. נשיקות אחרונות הורעפו על לחיי השרה היוצאת. בוסי התרבות סיימו להרטיב את ידי הקומיסרית לעניני התעמלות ותרבות.  נשיקות, צחוקים והתרפסות. כמה מעליב לקבל תקציב תרבות ממי שממונה על תרבות מבלי לרצות בה. היוצאת לימור ליבנת תפציע בקרוב ב"יד ושם" או במפעל פייס. התרבות הממלכתית מלאה אתרי פרישה לאומיים. הענין הוא שהתרבות הישראלית עצמה, זו החייה, ששמה יצא בעולם, רחוקה מאד מכל אלו. אין לה אולמות ציבוריים וועדי עובדים, והיא נוצרת בחדרים שכורים, בתי קפה, חדרי עריכה מסריחים, סדנאות צילום וריקוד נידחות. מה לליבנת וליוצרי קולנוע נהדרים כמו נעם קפלן או נדב לפיד? האם בכלל שמעה עליהם? האם היא מכירה ציירים שחיים באזורי תעשיה  ואף שם נרדפים עי פקחי חולדאי?

ככה זה כששלטון מתגאה בהישגיה של תרבות שהוא רודף ומנסה לרמוס, מתפאר בקולנוע דוקומנטרי בועט שחי למרות העדר תקציבי תרבות ראויים ותחת מצור ומצוד מטעם עירית "בועת תלאביב". חבר, אמן בעל שם שיזם פסטיבל נהדר בתחומו,  נדחק מתל אביב ונזקק בשעתו לתקציב לפסטיבל. הוא הגיע ללשכת השרה הממונה ותיאר לי חויה משפילה ופוצעת לב. ל. ליבנת התנתה את התקציב בנאום שלה בחנוכת האירוע שאין לה בו יד או צל הבנה היא הבטיחה חצי מיליון, נאמה והעניקה אפס. האיש יצא עם בחילה. אני בטוח שמי שנשק ידה בטקסי הפרידה, קיבל יותר. אך כך גם נראה תוצר התרבות שלו. יתכן שמנשקי ליבנת ידעו כי מחליפיה יהיו מרים ממנה. בסוף  נסתפק בקטעי הומור מבית רוה"מ: האב, האם, הבן ורוח הקודש או בהצגות חטיפה מבוימות רע כמו של אסרף. דברים כאלה.

d791d799d791d799-d795d7a9d7a8d794-d791d799d79cd7931

צל"ש לתקשורת

 

ולגבי התקשורת. אני מדבר כעת על פעולתה בחודשים שקדמו לבליץ 3 השעות של ליל הבחירות עצמו. ובכן התקשורת שאני  נמנה על שורותיה מזה דור, לא רק שאינה צריכה להמשיך ולהתנצל, להיפך, ממרחק הזמן יראה אולי כי זו היתה שעתה הבריאה האחרונה בתפקיד בתה של הדמוקרטיה שנלחמת על חייה. באביב שאחרי הקלפיות אנו כבר חיים בתפאורת קרטון של דמוקרטיה מכורסמת. בזמן שקדם לבחירות 2015, הדמוקרטיה נאבקה על חייה. חיינו.

בכל קרב יש שיקולים זרים. אלו החיים במקום של הון שלטון אחרי יותר מדי שנות ביבי. אבל הדמוקרטיה בפתח 2015 לא סטתה, אלא נלחמה בעיקר על חיינו. בעיני זה קיצו של קרב ממושך שראשיתו ביום שבו נרצח רבין, עת שלושה כדורי אקדח, מלווים בקריאה האניגמטית "סרק סרק", שמו קץ לדמוקרטיה העברית כפי שהכרנו. רבין היה דמוקרט של ממש. היפוכו של היורש ביבי. כאשר ראיינתי לפני כשלוש שנים את אנשי לשכת בגין הראשונה ובהם אז גם יחיאל קדישאי, הם ספרו פה אחד על הדרך שבה העביר רבין הראשון ב1977 את השלטון לידיהם. כמה חרדו אחרי המהפך הדרמטי שבו כשלה מפא"י ונאלצה להעביר את השלטון אחרי כשלושים שנים ליריבה הגדול בגין, ואיך הכל בוצע בהגינות. הוראתו הישירה של רבין ותחת פיקוחו. הגינות היא מילה שאבי לימדני.

היא אבדה בימי ביבי.

יוזכר פה, טרם ישכח הדבר בעזרת מערכת חינוך חדשה, שרבין נרצח בידי איש ימין שלא ראה בעין יפה, הוא ומוריו רבניו, את דרכו הפוליטית של רבין. מאותו לילה, חיתה הדמוקרטיה, ובצדק, בתחושה של סכנה אמיתית לקיומה. חיש מהר זיהתה בנתניהו אויב, לא יריב הגון. היא נאבקה ושמרה עצמה גם מול הפכפכות פרס, הפגיעה בשלטון החוק של אולמרט, מניפולציות ברק וכוחנות שרון, אבל בביבי זיהתה כמעט מן ההתחלה לא אופוזיציה, אלא תוקף חסר כבוד. לכן נאבקה בו הכי מר. לא בשל שנאה או חשבון אישי ולאו דוקא בשל כוח, אלא דוקא בשל חולשותיו, פחדיו ומגרעותיו.

הדמוקרטיה הצעירה הריחה בביבי, ואולי בצמד דאז ביבי- ליברמן, מלכתחילה, תכונות שהיא מכירה בשואפים לרודנות. פוליטיקאים כאלה שמתקשרים עם חלקים מן העם, מעל ראשה של הדמוקרטיה. פועלים תוך עקיפת סמכותה וגוררים בכך את חורבנה. ביבי 2 פעל לשנות את כללי המשחק הדמוקרטי. זה משטר פלורליסטי מורכב ורב שכבות ופשרות שזר לנפשו המבועתת. בדרכו הנפחדת – מסיתה, מופקרת, מתחבר ביבי לבוחרים שחשים כמוהו. מונעי פחד, השפלה ישנה וילדות תחת אב קשה.

הפילוסוף ע. א. סימון כתב הרבה על החיבור שבין מנהיג כריזמטי במובן הלא דמוקרטי, לבין חלקים לא בריאים בנפש העם. התקשורת זהתה את זה ונלחמה בזה. בבחירות  99 המוקדמות, הדמוקרטיה נצחה אותו בגדול. הוא נפל אחרי שלוש שנים והכיר בתבוסתו, כי הדמוקרטיה של פוסט- רצח רבין עדיין היתה חזקה דיה. אך חיש מהר למד המובס את הדרך לעקפה וחזר. מודע מאד לחולשותיה ולסדקיה, פעל היטב לפיצוח מבנה הדמוקרטיה. בכל פעם שחזר לכס, כרסם ממנה עוד פיסה. כך עד מרץ 2015 כשניצח בשעות האחרונות בעזרת הסתה והפחדה וסיוע מטקסס, ולמרות כל הגילוים המצמררים על בזבוז ומשטר ביזנטי שאמורים היו לסלקו לתמיד . לא היה זה נצחון על בוז'י, אלא על הדמוקרטיה, ומכאן על עתיד הארץ כולה.

 

נ.ב. אל תבזבזו אנרגיה ואל תעקבו אחרי כל חלקי הפאזל המתקבץ לכדי הממשלה הבאה. יותר מדי שקרים והסחות דעת. הביטו רק בכחלון. הוא ציפור הקנרית שכורי פחם היו נוטלים איתם כשירדו למעמקי מיכרה חדש וחששו מגז רעיל שימיט עליהם כלייה. מובלת בכלובה, היתה ציפור השיר מגיבה מיד לנוכחות אסון קרב, ומשתתקת. כך משה כחלון הישר. הוא חותר לשינוי, לקיום הבטחותיו לבוחר וחרד מהמשך הקיים. אם יעלה דבר מכל זה בידו, הוא  גם יירש. ביבי אינו רוצה בדבר וחצי דבר מכל אלו. לכן המכרה הפוליטי יוצף גז. לכן, הביטו בכחלון אם שר הוא או שותק. מה שיעלה בגורלו, יקרה לכולנו.

10 תגובות על “למה התקשורת צדקה ועל מה נלחמה.

  1. nina ramon הגיב:

    "מאותו לילה, חיתה הדמוקרטיה, ובצדק, בתחושה של סכנה אמיתית לקיומה." – העניין הוא שהיא לא השכילה לקום ולעשות מעשה! ולכן אנחנו במצב הזה של גסיסת הדמוקרטיה.

  2. Avi Meller הגיב:

    תודה יגאל. מאז ה-18 במארס אני מעביר במוחי את הרעיונות הללו, שוקל להעלותם על הנייר, אבל מחכה שמישהו כמוך יכתוב את זה. ואגב, אחת הבעיות הגדולות היא שהתקשורת הזו – שכולם מאשימים – אכן נלחמה על הבית, אבל מולה התייצבה גם תקשורת די גדולה ומשפיעה שלא רק שלא שילבה ידיים, אלא נלחמה בעד החושך והאנטי-דמוקרטיה

  3. ETal הגיב:

    מדוייק כתמיד. בעיקר בחלק על התקשורת. מדוייק

  4. שפי הגיב:

    בכל העולם בכל זמן ומקום ישנם פסיכופטים שמנסים לרצוח סלבס ולהיכנס להיסטוריה. אז הנה אתה מכניס אחד כזה. יותר מדאיגות תופעות נון-סטופיות כמו למשל חברי כנסת שאנשי עסקים הצליחו לגרום להם להתנגד לדו"ח שישינסקי, ובהחלט הצליחו לכרסם אותו. גם אותו רבין שאתה כל כך מחשיב חזר בו, אומרים שהיתה זאת אשתו שהכשילה הטלת מס על הבורסה. עד כמה היה רבין מסוגל להילחם בביזה? אולי בביזה של חיילים בשדה הקרב, לא מעבר לכך.

  5. עפרה אור הגיב:

    1. למה כתיבתך רשלנית? למשל, "עי" (צ"ל: ע"י, ומוטב: על-ידי); "נמנע על" (שגיאה! – נמנה עם). אני ממליצה שתקרא את הטקסטים שלך לפני שיגורם למערכת ו/או לחלל הבלוגוספרה, ואם אפשר – מצא עורך/עורכת לשון מיומן/מיומנת.

    2. אכן, רבין היה דמוקרט דגול בהשוואה לביבים, ליריב-לוינים, לגלעד-ארדנים, לגדעון סער-אבנים, ולחבריהם באגף היודו-פשיסטי-גזעני של הפוליטיקה הישראלית העלובה. ואולם האמת היא שרבין, שהועלה לדרגת קדוש לאחר מותו, היה דמוקרט מפוקפק מאוד. זה האיש שנהג לדבר על "בלי בג"צ ובצלם" והורה לקלגסי צק"ל [צבא קלגסים לישראל] לשבור לפלסטינים את העצמות. אם כזה הוא המופת הדמוקרטי, אולי מוטב דיקטטור שאינו מתחפש לשליט נאור (וליתר דיוק, שחסידיו מלבישים אותו מחצלות של דמוקרט).

    • Avner Barda הגיב:

      אז תחליטי, רבין היה "דמוקרט גדול"? או שהוא היה סתם ביריון פוליטי שהשמאל האליל אותו רק לאחר שנרצח על ידי ימנמן עלוב? אינני מוצא הבדל כלשהו בין הדמוקרטים הדגולים רבין לנתניהו, ואני רואה את כל הויכוח כאן רק כויכוח ירוד בין שמאלנים שחושבים שכל החוכמה נפלה עליהם והתנפצה להם על ראשם ובין הימנים שמסתכלים מהצד בתמהון ובפיהוק.

  6. עפרה אור הגיב:

    תיקון שגיאת הקלדה: "נמנה על" (לא "נמנע"). סליחה.

  7. גלעד בית הלחמי הגיב:

    עפרה, תגובה מעולה. נכון שבהשוואה לנתניהו הלאומן הקיצוני רבין מתנשא אל על, אבל כמו שכתבת הוא היה רחוק מאד מאד מלהיות מגדלור של דמוקרטיה.
    נ"ב: "הועלה לדרגת קדוש לאחר מותו" – גדול!

  8. Avner Barda הגיב:

    יגאל סרנה מסוכן לדמוקרטיה. הוא מדבר בשמה בשפה שמאלנית והדמוקרטיה לא ידעה שהיא כזו.
    הוא מספר לנו עד כמה רבין היה הגון כשהעביר בצורה נאותה, פעולה נדרשת מכל בן אדם, את השלטון לידי בגין. דמוקרטיה. ובתמורה, הוא, סרנה קובע שההגינות אבדה בימי ביבי.
    מי איבד אותה? אולי השמאל?
    הוא כותב בשם הדמוקרטיה, בלי שקיבל ממנה אישור, ש"הדמוקרטיה, ובצדק, בתחושה של סכנה אמיתית לקיומה. חיש מהר זיהתה בנתניהו אויב". מעניין, למרות שהשמאל הלאים לעצמו את רוב שיטחה של מדינת העיתונות / תקשורת, לא ראיתי ידיעה אחד בה הדמוקרטיה אמרה כך.

    מעניין שכל ממשלה שביבי לא עמד בראשה היתה משום מה "דמוקרטית" ורק ממשלותיו של ביבי שפעלו בדיוק ע"פ אוצתה דמוקרטיה היו "לא דמוקרטיות". סרנה לא מצטט את דבר הדמוקרטיה כמו שהוא מנסה לרמות אותנו, אלא הוא רק מצטט את עצמו.

    יגאל סרנה מכחיש עדיין את העובדה שביבי גבר על בוז'י והשמאל כי ביבי טוב יותר. סרנה לא מסוגל להודות באמת פשוטה זאת ולכן הוא משתמש בשמה של הדמוקרטיה, בלי שהוסמך לכך, לתקוף את ביבי בכחש ובזעף. יגאל צריך להפנים שתוצאות הבחריות הן רצון רוב העם שחושב הפוך ממנו. כנראה שהדמוקרטיה והאמת לא שבויות בידיו של יגאל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s