תוצאות האמת של השקר.

 

"שסוע בין כמיהה להיסחף עם זרם מעמקים אל הבלתי נודע לבין צורך לעגון בחוף מבטחים. מי שנולד בשילוב זה עשוי להשבות ברשת קסמיו של טיפוס בלתי נתפס". מתוך הורוסקופ לסרטן שנולד במאזניים.

hqdefault

 

ממרחק השנים, מ- 2023 שבה בחרתי למקם ספר אפוקליפטי על ישראל, או ממרחק שנים רבות יותר, יישב פעם היסטוריון חוקר ויציץ בהשתאות בתהפוכות השבוע שבין ה10 – 17 מרץ 2015. מולו ערימת ספרים ומסך מלא סרטוני יו טיוב, סקרים והונאות. הוא יחקור איך  בתוך שבוע, התהפכו היוצרות מתחושת הנצחון של הזוג האחראי דרך תבוסתם ועלייתו המחודשת של המלך הסגול. סיפור מרתק על עם שפחדיו גדולים מכעסיו, זוג  פוליטי שמחובר אד- הוק, מלכים לרגע, קבצנים לתמיד וזרמי מעמקים ששומטים קרקע מתחת לכולם. ההיסטוריון ידע כבר איך הכל נגמר. עבורנו אלו החיים שיש לנו.

יש חוקרים שבודקים מאה שנים ויש שמתרכזים במה ארע ביום מסוים על פני העולם כולו. יש שמתעסקים במלכים ויש בחיי עניים תחת עקב הברזל של החזק. יש רבים למשל שבודקים את שרשרת ההתרחשויות של השבוע לפני 101 שנים, בימים שקדמו לפרוץ מלחמת העולם הראשונה ואותו נער סרבי שחפן בן 19 עם אקדח שירה את ירית הפתיחה של טבח עשרות המיליונים ושינה את העולם.

היסטוריון העתיד שיוכל לנוע קדימה ואחורה במסילת הזמן, לחבר אירועים שפער שנים מתקים בינהן, יבחין אולי כי המילה שמגשרת בין יצחק ר. 1995 ליצחק ה. 2015 היא "אחראי". השליט המומת היה איש אחראי. המובס של ה-17 למרץ הוכתר כ"מנהיג אחראי". אחריות היא מילת מפתח. היא הובסה עי כוחה הפראי ומלא הזעם והאימה של מה שנראה כההפקרות. "כל עוד העם בישראל פוסט טראומטי, שום דבר לא יזוז", כתב השבוע מלונדון חבר חכם בשם אורי ברוכין. "מי שישב בחדר אטום עשרים שנים אחרי שישב כילד במקלט, לא הולך להצביע אחרת ממי שחוזר ממלחמה פנים אל פנים…"

"מדובר בפחד קיומי שהוא עמוק הרבה יותר מכל שכבה אחרת ב׳פירמידת הצרכים׳. אם צד אחד מדבר על הישרדות והצד השני מדבר על צדק חברתי, המשחק מול הקולות הצפים נגמר לפני שהתחיל". פעם אמרו כי בישראל מנצח תמיד הפסימי את האופטימי. אפשר להגיד גם המופקר  את האחראי. משולח הרסן את המתון. זרמי המעמקים מביסים כל "אחריות". היא מילה יומרנית. אשלייתית, לעם ניצולים שלמד על בשרו לא להאמין באחריות.

משך כמה ימים בין העשירי ל17 במרץ 2015 יזהה הסטוריון העתיד משאלת לב מגובה בסקרים מוטעים, ציפיה ש"הזוג האחראי" יפיל את המלך הסגול שאין לו כל גבולות. ההסטוריון יזהה, כמין קצף על פני המים, את האשלייה שצמד נורמטיבי יקח את המושכות לידיו הזהירות. זה דומה לאמונה שתושבי פומפי יכלו לסכור את זרם הלבה. חוקר העבר יזהה בקרקס של מרץ 2015, פוליטיקאי טרי וכושל שלכמה ימים האמין כי במהומה הגדולה יפול הכס כפרי בשל לידיו הלא מנוסות. הכושל זיהה נכון את כוח ההפקרות, אבל שכח כי יש אחד מופקר ממנו. המלך לשבוע האמין שמדובר בעוד משחק טלויזיה ושכח כי זה כפר שחי על לוע הר געש. האיש היפה שלידתו בנייר ובמסך, שחלם להיות מלך בעת שחצה את הארץ מלווה פמלית נערים ונערות מריעה וצלם, דומה לגבר בסיפור הקיפלינגי שרצה להיות מלך ואיבד את הראש.

ההיסטוריון ימצא בעלילת השבוע הזה גם איש גבה קומה ונאה שלמחצית לילה נקרא מלך. מלך מידגמי הערוצים. הוא יגלה גם את הנסיך עם הגרזן שנדמה היה כי נעלם, אבל כוחו נשאב מאותו זרם מעמקים כמו המלך הסגול ולכן נשאר. זה זרם המעמקים שהניע את כולנו מהשואה לתקומה. מהקרבן אל הקלגס ומתעלות הביוב של גטו ורשה אל מאגרי הטילים הבליסטיים. הוא המניע את הדמויות, נבחרים ובוחרים. זרם מעמקים שיש שיקראוהו גורל, כוחות סטיכיים או מהלך ההסטוריה. והוא מכין עוד המון הפתעות. לכולם. "המילה האחרונה שייכת לא פעם למובס", כתב פעם וולפגנג שיוולבוש.

 

מוצג מס1 18 מרץ 2015

 

"לאלה שמדברים עכשו על קפריסין ועל קוסטה ריקה", רשם למחרת הקלפי אוריאן מוריס, "הרי כבר נתנסנו בהגירות רבות כיהודים. זה לא עלה יפה כל כך. הניסוי ההיסטורי דווקא צלח כאן". היסטוריון העתיד יציץ במה שנכתב אחרי שהתברר כי המלך הסגול ניצח. הוא יראה צהלות שמחה וחרדה וגם טקסטים שמנסים להציץ אל מעבר לבהלת הרגע. כמו זה של הכותב הצעיר מוריס שהוא בן ההסטוריון הנודע בני מוריס. האב תעד את ההתחלה, מלחמת 48, הגעת הפליטים מארופה ויצירת גל הפליטים הערבים מפה. הבן כותב מתוך הרגע השבטי הזה: "הישראליות עמדה במבחנים רבים של עוני, לחץ מחסור הרג רצח ועוד. גברה על יריביה מחוץ. כעת היא נפרצת מבפנים. היא מתפוררת למרכיביה הלא אצילים. זהו מאבק מורכב ומוזר ורב רבדים. הוא חשוב מאוד בבירור והגדרה של מה מייצגים בדיוק היסודות השונים".

"יש כאן גם אלמנט חריף של בגידה, אולי אפילו רב כיוונית. גרבוז לא הפסיד לשמאל את הבחירות, הוא החל לנסח את ההפרש הערכי (לשיטתו) בין הכוחות הנצים. גם רועי חסן וסביבתו עוסקים בזה בדיוק. חשוב מאוד להיות בלתי קורקטיים בשיח הזה כדי שהחומרים שבחיכוך הטקטוני יוכלו לצוף ולעלות. נושא זה קודם לנושא הפלסטיני שיוכל להתקדם באותה דרך עצמה… יש כאן שניים וחצי עמים שמוכרחים להגדיר את טיב הקשר בינהם: מלחמה או מאבק, חתונה או גירושין. נוכחותו הנכלולית של ביבי בזירה לא תעזור הרבה, אך לכשיבוא הדבר לידי פתרון והגדרה הולמת, ביבי יהיה קליפה עומדת יבשה וחסרת תוכן".

 

נ.ב.

עם ניצחון המלך הסגול, מגיע אלי, אחרי צונאמי עכור של קללות ואיומים, גם גל מסרים חדש ומענין: טקסטים מכילים שמתהפכים משנאת אתמול. אולי נדיבות מנצחים. בבוקר הנצחון כתב לי נתיב טוויטו: "יגאל אל תעזוב.אנחנו צריכים גם משוגעים. זה גורם לי לחשוב שאולי אני טועה.שאולי אני לא רואה נכון את המציאות ואת זה עושים רק כשמישהו צועק המלך הוא עירום.. אבל חלאס עם האובססיה….ראית שזה עובד כבומרנג". חומר למחשבה. עבורי.

 

7 תגובות על “תוצאות האמת של השקר.

  1. ורד נבון הגיב:

    ניסוח יפה, ואגב אסרולוגיה – החודש של מזל דגים ידוע כרב תהפוכות, ומרס גם אלים. נפל הפור ואולי יצאנו בזול – אם יצחק ה. היה מקבל את השלטון וממשיך את הסטגנציה – הרי עדיף שיהיה שם הרוע בהתגלמותו ולא חיקוי חיוור שלו, כדי שהאמריקאים יפעילו לחץ. ואם היה בכל זאת בוחר בדרך של משא ומתן מדיני, אולי חסכנו ממנו כדור בגב. ועוד הערה קטנה: קראתי את אורי ברוכין, חושבת שאי אפשר להכליל, אפילו את דרכי ההתמודדות של אלו שנמצאים בפוסט טראומה, אפילו בעוטף עזה. ואם כבר הכללה – הפושע הנאצי הרמן גרינג כנראה צדק כשתיאר במשפטי נירנברג איך מחרחרי מלחמות והרס גורמים לבני אדם לבחור בהם.

  2. יצחק שפי הגיב:

    מה פתאום "הניסוי ההיסטורי צלח". הציונות היאחזות בושה ליהדות, ברעיון ובביצוע. אבל המשפט שמתחיל במילים "נוכחותו הנכלולית של ביבי…" הוא בהחלט מעניין, יש בו עומק מיסטיקני, אבל גם בו אני לא מאמין. עתידנית המדינה הזאת תהיה לא יותר מאשר עוד מדינת מהגרים, ניו זילנד אוסטרליה וכו' , עם לא יותר מאשר קהילה יהודית, כי העם היהודי הוא במהותו "גולה ", גם אם הגלות היא בירושלים.

  3. גני הגיב:

    אהבתי את שכתבת.
    בכיתי.

  4. ראומה חובב הגיב:

    "המילה האחרונה שייכת לא פעם למובס", כתב פעם וולפגנג שיוולבוש.
    וואלה?

    נ"ב
    מי זה וולפגנג שיוולבוש? ובאיזו פעם הוא כתב פעם את דבר החוכמה הזה?

  5. hakadum הגיב:

    ההיסטוריון צריך להתחיל ב-1950 לאותו לילה בו הגיעו שתי משאיות לדיונת החול שמאוחר יותר נקראה דימונה והן "שפכו" את תכולתן, כמה משפחות עולים שזה עתה נחתו בארץ הקדושה, שם המתינו לעולים כמה אוהלים. כן, הם נשכחו שם. ללא מים ומזון, ללא תעסוקה, ללא מראו של אדם ברדיוס של 30 ק"מ. שם נזרע זרע הפורענות. את הפירות אנחנו רואים אחרי 60 שנה. לא פלא שכאשר ראש הממשלה קורא להם לדגל הם קופצים לדום. במקומם הייתי נוהג אותו דבר. אתה צריך אותם רק ביום הבחירות? איפה היית כל השנים?

  6. יונתן הגיב:

    מצבך יגאל, מעורר דאגה.
    וגם חמלה.
    זיהמת את האטמוספירה באופן שאין לו תקדים.
    רווי בשנאה, באלימות מילולית, בשקרים, הגזמות, המצאות –
    הנזק שאתה ודומיך מסבים לשמאל הישראלי הוא ענק ללא שיעור.
    אתה מבטא עמדה של מעטים מאד, כאלה שלקו בדחייה אובססיבית כלפי נתניהו.
    מעטים אך קולניים, גסים ומקושרים.
    איסטרא בלגינה קיש קיש קריא..
    תירגע !

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s