הלילה שבו החל רבין את הנסיגה מאירופה.

"פחימה צופה במשקפת. כרמלי מתגלח. ברדוגו משוחח בטלפון עם אשתו. אלטשולר ממלא תשבץ. יוסף מקלף תפוחי אדמה. מילשטיין מאזין לטרנזיסטור. שמעון הדוס יושב על ארגז תחמושת ומתפלל". (ישראל מחכה להתקפה. מוצב בתעלה. שישי באוקטובר. צהריים. תמונה 16 "גורודיש" המחודש ב"קאמרי". הלל מיטלפונקט)

 

1013768402

 

בלילה שבו התפטר יצחק רבין בשידור חי בגלל חשבון מטבע זר, ראיתי את השמים מתפוצצים מעל טבריה. ניצבתי כשומר בחזית מוצב אפק. מילואים, אפריל 77, מבנה סורי נטוש ששימש את הפלוגה, ארבע שנים אחרי המלחמה. מידי שחר פוזרנו למוצבוני יום שנחו בודדים לנפשם. הייתי יוצא עם ארבעה חיילים וצידה – ליום אל מוצבון שישב על צוק והשקיף אל מפגש שלושת הגבולות ונהר הירמוך השוצף. שרויים היינו שם משך היום בשלוות נופשים במעין בקתה מטה לנפול בעת שחולדות ענק טרפו את הגבינה והלחם.

באותו לילה של ה7 לאפריל, הובערו שמי טבריה בזיקוקי די נור ורקטות תאורה מולי ומול שומר נוסף שנותר מהפלוגה שיצאה לראות את המשחק. במרחקים החשוכים נורתה השמימה אש מלווה ברעם רמקולים: "הו, הא, מה קרה? צ'א. אס. קא. אכלה אותה", וידענו שישראל כבשה את הסל של ארופה. עד היום נותר בי זכרון המבט ההוא אל ארץ מואפלת המוארת לפתע, כתצפית מחלון מטוס סיור אל מלחמה.

מי העלה אז על דעתו את תעלולי ההסטוריה? איך באותו לילה שבו הגענו לצמרת הכדורסל הארופאי, יתחיל תהליך הגלייתנו מארופה. הספירה לאחור אל עליית בגין והליכוד שיובילו לאט ובבטחה אל ישראל המצורעת של ביבי, אל אמריקה הכועסת וארופה המחרימה. אחרי המשחק, בעשרים דקות לחצות, שידר הערוץ היחיד את הראיון הדרמטי, הקצר, שבו התפטר ראש הממשלה יצחק רבין בשל חשבון דולרים קטן שנותר בבנק וושינגטוני מימי כהונתו כשגריר.

השבוע נזכרתי בכל זאת, כשהלכו ונחשפו חלקיו הפנימיים, החבויים, של בית רוה"מ ורעייתו. כמסך העולה מעל מערכה גרוטסקית בסיום טרגדיה על המלך מקבת והמלכה והנה הם צופים באימה איך מתגשמת נבואת המכשפות ו"הַיַּעַר הִתְחִיל זָע" ומטפס על עציו אל הארמון המתפורר, גדוש החטאים. כמה שונה ומהופך פברואר 2015 המשפיל הזה, מאותו 7 לאפריל 77. שני יקומים נפרדים ובשניהם ראש ממשלה ורעייתו, חטאים ויועץ משפטי. תהום בין הדמויות.

לכן עשו טובה לנפשכם והציצו אל העבר בסרטון "ערוץ 1 – רה"מ יצחק רבין מודיע על פרישתו בראיון ליעקב אחימאיר 1977"  1.59 דקות ביו טיוב, של פוליטיקאי ישר שמקבל על עצמו גם את האחריות לחטאי אשתו. "כל מה שהיא עשתה מקובל גם עלי". "הכל בידיעתך?" "הכל. אין ביננו סודות." זה מול בית הקלפים של נתניהו המפיל הכל על זולתו, על אב הבית מני נפתלי, ועלול אף להבעיר אש כדי לכסות על טביעות האצבעות.

 

 

להבות דהישה.

 

ובאשר להבערת אש, ליד קלה על הדק הבחירות ואיך יכולים מנדטים לנדוד חזרה לליכוד, להשכיח כל שריד משרה ובקבוקיה, מדמוקרטיה ומחוק וסדר –  בשביל זה די להציץ אל מעבר לחומה. תוצאות הבחירות בישראל נקבעות לפעמים בפגישה של חוליית מפגעים במחנה בלאטה, בנקמה על הרג, בירי מתנחלים או בהחלטה צהלית על סיכול ממוקד. בימי הליכוד הופקד גורלנו פעמים רבות מדי ביד אנשי האש. נתפלל שלא הפעם.

השבוע, בשעה שתים וחצי שחר ליום שני, נכנס כוח ג'יפים של חיילים למחנה הפליטים דהיישה. הם באו עם השב"כ לעצור, מעשה שגרה בשטחי הרשות של אבו מאזן, בחור בשם סלאח. המחנה התעורר. החלה מהומת אבנים. חברו של סלאח, הבחור ג'יהאד שחאדה אל ג'עפרי, התעורר במהומה ועלה לגג. חיילים ירו אש חיה וכדור אחד, מכוון, חדר דרך יד שמאל של אל ג'עפרי, רסק חוט שדרתו ויצא מידו האחרת. הוא היה בן 19, למד טבחות כדי להיות שף וגם שיחק בלהקת תיאטרון מקומית וכך צולם פעם עם אקדח משחק. דודו מת בשנת 1980 בכלא נפחא אחרי שהואכל בכפיה בשביתת רעב. מזה שנים חברה משפחת אל ג'עפרי בפורום המשפחות השכולות.

בצהרי יום ג' כשהובאה גופתו מחדר המתים, צעדו אלפים במחנה, בהלויה ענקית, צועקים נגד ישראל, נגד ארה"ב מגינתה הגדולה עדיין, ונגד הכיבוש. דהיישה היא מקום שאני מכיר היטב. התחקירן שלי נאדם נולד שם ביוני 67 ונקרא על שמו של משורר תורכי מרדן. משפחתו הגיעה ב48 למחנה דהישה מכפר זקריה והתישבה שם. סבו של נאדם היה נודד לזקריה החרבה אחרי 67. אימו נסעה לשם מגעגוע. עתה היא מוטלת חולת שיכחה ונוהמת. זכות השיבה אבדה בערפילי האלצהיימר. נאדם כבר אינו מתענין בזקריה.

כשנישא, עקר נאדם מן המחנה לשכונה בבית לחם. אחרי ההרג שב השבוע למחנה. המקום מתעורר לחיים בעת אסון ושמחה. אמרתי לו כמתריע וכמפציר: "אתה יודע שאם יהיה פיגוע נקם, נתניהו ישאר בשלטון? אצלנו, כשיורים בשטחים, ההגיון מת, הפחד מתחזק והימין מנצח. עכשו נתניהו כבר מתנדנד". נאדם יודע שאני רואה בנתניהו מחסום הרסני לכל הסכם ולכל הידברות מהסוג שנאדם ואני מקיימים בהצלחה ובאהבה כבר עשרים וחמש שנים.

נאדם צחק כבקיא בסקרים. "בחייך, יגאל", אמר לי, "הימין אצלכם לא איבד שום מנדט. איך יפול נתניהו"? לצד נאדם, מעבר לחומה, באומה הקטנה שחיה רצוצה תחת המגף שלנו, יש גם כאלה שרוצים שהימין הישראלי ישאר.  מקווים שהליכוד, איווט ובנט יגררו את האזור לדם ואש כאלה שהעולם יכפה הסכם. אחרים חולמים על ניצחון האיסלאם ויש כאלה, המרכז הפלשתינאי, שחולמים על שינוי משטר ישראלי שיקל עליהם. נאחזים בתקוות יומיום, שדי בבוז'י או בכחלון, בלפיד או בציפי, להביא הקלה בחיים קשים. נאדם ריאלי ואירוני. מכיר היטב נפש בהמתו וכובשו. זה שתחת המגף לעולם יקשיב טוב מבעל המגף. פעם צברנו כך המון חוכמת שורדים יהודית. בבית היהודי היא נעלמה או עברה את החומה.

 

נ.ב. מרוב "בית יהודי", "ישראל ביתנו" ובניה חרדית, מרוב בתי כנסת ובתי מדרש, מרוב מקוואות ובתי מתנחלים, מאחזים ווילות על קרקעות מופקעות וכרמי זיתים וגפנים, אין בית ישראלי. יש בתי עשירים ומגדלי השקעות, סוויטות גינדי למשקיעים זרים ובוזזים מקומיים עם לאונג' וספא, שומר סף ומראות מחוממות, אבל אין דירת עמידר או קבלן פשוטה במחיר שווה לכל כיס לילדים שלנו.

 

 

תגובה אחת על “הלילה שבו החל רבין את הנסיגה מאירופה.

  1. יצחק שפי הגיב:

    שנים רבות התלבטתי לגבי האיות של המילה היסטוריה. כתבתי כמוך כי ככה היה נכתב במערכת השעות בבית הספר (במגמה שהיו בה הרבה שעות היסטוריה) . אבל בעיתונים כתבו שוב ושוב עם יוד וזה התחיל לצרום. עד שזכיתי בהארה : הרי זו לא מילה עברית ובאורגינל, בלטינית המוכרת לנו כאנגלית, הרי אומרים וכותבים history, עם יוד. ומאז צורם לי הכתיב החסר הספציפי הזה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s