ממשלת מעבר לנצח. רמטכ"ל חדש ומה יקרה.

 

"הבית הוא לא רק חפץ, אלא משהו חי ונושם. לפעמים הוא אפילו חולה ואז חייבים לטפל בו. בית קרקע עם גינה ופנים מוזנחים, יראה לנו אנשים שהרימו ידיים וכבר לא יכולים להתמודד עם הבעיות בחייהם. הראה לי את ביתך ואגיד לך מי אתה.". (הבית כמשל. אתר פנג שאווי.)

 

1820138-54

 

אני מת על החורף הזה. לא רק הגשם עם השמש והאויר המתוק, לא רק המסעות הקטנים עם בת זוגי אל מחוץ לעיר, אלא בעיקר "ממשלת המעבר".  הוי ימי דימדומים נהדרים של טרם בחירות, משחק מקדים, שטח הפקר שאיש מהפוליטיקאים אינו חש בו בנוח. תנו לי מצב כרוני של בחירות. תנו לי גלאמין בשירותים, בחצר ובארון המצעים. תנו לי שרה מצביעה על כתמי רטיבות במה שנראה כקן הקוקיה על גבעת חלפון.

כבר שנים שלא היתה לנו דמוקרטיה חיה ובועטת כמו בפברואר 2015. בלי מבצעי "אש אורנים", בלי החלטות נמהרות. כמו במטוס עם מנוע אחד בוער ובלי מחלקת עסקים כשכולם יחד נוסעים ורועדים. מכילים את החיזבאללה כאילו עברו קורס לידה ביתית.

נעלמה יוהרת החזקים, פגה יראת החלשים. אפילו המפלגות הערביות שאכלו זו לזו את הראש, התאחדו. ואחוז החסימה שתבע ליברמן, מרחף מעל ראשו כגיליוטינה. הורמו מכסי הביוב והחל מצעד שרים וסגני שרים חשודים אל מסדרונות להב 433. הרשת החברתית חוגגת, השקיפות גוברת, היועץ המשפטי מבטל, המבקר מפרסם, אלוהים, זה שווה כל פרוטה משני מיליארד שקלי הבחירות.

ובראש הכל, בראש ועדת הבחירות שמעצבת את גבולות הזמן הזה ואיסוריו, ניצב ומחליט אזרח שלא זמזם התקווה במינוי גרוניס: שופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן. ערבי חיפאי, נוצרי מרוני, זהיר ושקול, שחומק ממחלוקות וחותר להסכמה.

שלושה חודשי אוטופיה!

וכל ארמון הדמוקרטיה הזמנית הזה כבר לא ניצב על רגלי גחמותיו של צמד מופקר אלא על רגלייה היציבות של פסיקת העליון שקבע כי על ממשלה יוצאת לפעול "בסבירות ובמידתיות" ו"מתחם הסבירות נעשה צר יותר ככל שמועד סיום כהונתו של ראש הממשלה מתקרב". ממש כך! "לפיכך נקבע כי ממשלה יוצאת צריכה לפעול מצד אחד באיפוק הראוי למעמד של ממשלה יוצאת, ומצד שני עליה להבטיח יציבות והמשכיות". כזאת בדיוק אני רוצה. ממשלת מעבר לעשר שנים עם רוטציה בין המתחרים. שנה כחלון מפגין יכולתו, שנה בוז'י, שנה לפיד, שנה בנט וכך הלאה. להתראות ב2025.

 

הרפתקאה במטכ"ל

 

 

לפני כארבע שנים, כאשר לא נבחר לרמטכ"ל וברק העדיף על פניו את גלנט, ארז גנץ חפציו בלשכה והכין תיק לטיול עולם. לגנץ, בן ניצולים גבה הקומה, היה רע אהוב שעמד להשתחרר, בחור נמוך ועבה ממנו, גדי איזנקוט. שני החברים הטובים תכננו לעבור מ-30 וכמה שנות רכינה על מפת עמדות טנקים ותנועות אויב למפת סנפלינג והרפתקאות לגילאי ה-50. הכל הסתבך כשגלנט נפלט וגנץ חזר כרמטכ"ל. בתחילה גנץ נראה אבוד כמי שנשאר בסיס כשכל הגדוד יוצא לרגילה.

בארבע השנים שנפלו עליו הספיק גנץ לדאבון ליבו המתון להשתתף בהרג נרחב בעזה. בצבא הזועק לתיקון, לא חולל שינוי או רפורמה, והשבוע מסר את מערכת הנשק הצולעת היקרה בעולם לחברו אייזנקוט. לא אתפלא אם מה שאמר לו בארבע עינים יכול להדיר שינה מכל ישראלי. צה"ל 2015 נמצא בשיא כוחו הפנסיוני ובשפל יכולתו הצבאית. האם יכול רמטכל חדש ב2015 לשנות מהויות? מה כוחו לבלום בזבוז, פראות, והרג מיותר?  לבלום את המהלך הקבוע של מבצעי נקם אחת לשנתיים?

שאלתי זאת שני הסטוריונים צבאיים בעלי שם, לא רק בארץ, שאת מלאכתם אני מוקיר מאד. הערכתם סבוכה ורבת משמעויות סותרות. לא אופטימית. הפרופסורים מוטי גולני מאוניברסיטת תל אביב ויגיל לוי מהאוניברסיטה הפתוחה, מתארים את ישראל כמדינה שחיה שנים רבות מדי על חרבה, שקועה במהלכים כוחניים אינרטיים, בלי קבלת החלטות קריטיות. שניהם טוענים שעל צה"ל מוטל עומס משימות בלתי אפשרי בשל מערכת פוליטית נפחדת ומפזרת הפחדות, שאינה קובעת סדרי עדיפויות ומטילה על הצבא היערכות לכל תרחיש: ממיליצית שטחים שחוקה ועד הפצצת איראן.

במחקריו גילה גולני שכוחו הפוליטי של הרמטכ"ל, האיש שניצב בראש פירמידת הכוח הצבאי, היה בשיאו בימי רב אלוף משה דיין. שרת וב.ג. נטולי רקע צבאי, היו תלוים בו ודיין בעל הרקע הפוליטי גם מבית, העיז לתקוף פוליטיקאים מתנגדים כשר החוץ שרת ואף ליזום ולדחוף את ב.ג. למלחמת 56. החל מרבין אצל אשכול, אומר גולני, התבסס מעמד הרמטכל כפי שהוא עד היום. רבין הוביל את מדיניות הבטחון והיה הראשון שישב בישיבות ממשלה.

נצחון 67 חזק את צה"ל למימדי תאגיד בלתי נשלט ומלחמת 73 שהיא קו השבר, הגדילה בצורה מפלצתית את תקציב הצבא, אבל הסיגה מעמדו לאחור. מאז ימי ממשלת בגין השניה, אומר גולני, חדלו ממשלות ישראל (זולת ממשלת רבין השניה) לקבל החלטות קרדינליות. עומס בלתי סביר הוטל על כתפי צהל. גולני ויגיל לוי טוענים כי גם על הרמטכ"ל איזנקוט יוטל משאה הכבד מנשוא של פוליטיקת ההפחדה של מנהיגים במדינה מתקצנת מאד ולכן אין ביכולת צהל עוד להתמודד עם בעיות פנים צבאיות קריטיות כמו רוח הלחימה.

ע"פ יגיל לוי לרמטכל כיום יש יותר השפעה מבעבר, כי הפוליטיקאים נזקקים כיום ללגיטימציה שלו. רמטכ"לים כמופז ויעלון פנו לציבור מעל ראשי השרים. עם זאת אבד לרמטכל חלק ניכר ממיכולת קבלת ההחלטות שלו בתוך הצבא, אפילו בסכסוך כמו רבנות צבאית- אזרחים. מדברי השניים עולה תמונה של תלות הדדית משתקת רמטכ"ל- פוליטיקאים בתוך הקצנה ימנית אלימה של האוכלוסיה עם מצב אינרטי שבו הצבא יוזם או יוצר אלימות והפוליטיקאים נגררים וכל זה בחברה שמכורה לשימוש בכוח.

לשניהם, נדמה לי, אין ציפיות גדולות שגדי איזנקוט, הלכוד בכל מה שהוזכר, יפעל כרפומטור ויוביל את השינוי החיוני.

 

נ.ב. קרוב לחצות אומר לי אקזיטונר שעשה הון קטן מאפליקציה: "להון הגדול נשבר מביבי. העורך דין ממשרד הרצוג, פוקס, נאמן, נבחר להחליפו. לכן מטפטפים את הסיפורים על ביבי. הדברים הגדולים עוד לא יצאו. חומרים חזקים יצוצו שבוע לפני הבחירות ויפילו את הליכוד כך שלא יספיק להתאושש". זמן בחירות מלא אנשים שיודעים משהו. חלקם לא יודעים כלום. מעטים יודעים יותר וכמה מהם מחזיקים בביצים.

 

 

 

תגובה אחת על “ממשלת מעבר לנצח. רמטכ"ל חדש ומה יקרה.

  1. gila2012גילה הגיב:

    על השורות האחרונותשל הפוסט שלך אני רק יכולה לומר בתקוה גדולה: הלוואי!!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s