בנט מראה לאמריקה. ונאדם נשאר בבית לחם.

1097794

"לא כדאי לנסיך להיות שנוא. ניתן להיות שליט המטיל מורא אך גם לא שנוא… מספיק שימנע מלעקל את רכושם של הנתינים, משום שבני אדם עשויים לשכוח את מיתת אביהם ואינם עשויים לשכוח את רכושם שנגזל מהם."  הנסיך. מקיאוולי.

 

מעל למלון הקטן "אשל השומרון" ביש"ע, שבו התכנס השבוע מרכז הליכוד, מתנוסס שלט מואר "יש" בשכונה. זול וקרוב לבית". התיאור הכי ממצה של מה שראיתי. האם היתה זאת מכירת חיסול או רק מכירה עונתית? רק ה17 למרץ יגיד. אוירת נכאים לא היתה שם. כינוס מרכז הליכוד  בגן האירועים הזה באריאל אכן הזכיר קצת חנות של "יש" או "רמי לוי": סחורה במחיר שווה לכל נפש וקופאיות שעומדות כל היום על הרגליים. מעטים ישבו. עמדו שם נגיד כ- 500 איש, רובם גברים מבוגרים, דתיים או מסורתיים. מעט נשים. מעט צעירים.

זה לא נראה כמרכז מפלגת שלטון שעושה כמעט כל מה שבא לה ושולטת במדינת הי טק וגז ושתחת ידיה עוברים מאות מיליארדים כל שנה. מסדרונות הכוח לא נכחו. רק רוגאלאך ותה/קפה וכמה ח"כים ובראשם ד. דנון שרץ בפייסבוק לראשות הממשלה. כשכבר מישהו צעק: "ביבי, ביבי" ונדלק זרקור, רצתי לשם, אבל זה היה רק חבר שהרים לרגע שלט ביתי "די לדיקטטורה". כל אור שנדלק משך אנשים. כולם חיפשו חום ותשומת לב. הימין תמיד נראה לי כמו יתום שמחפש אבא או כמו חוזר בתשובה שמחפש רב חם.

"נעלמו מחנות שמיר, שרון, לוי וכאלה", אמר לי ותיק בלי צער, "עכשו המחנה הכי מאורגן זה המתנחלים, הר הבית ו"כהנא חי" יחד. הפיגלינים בצעו השתלטות מהירה על המרכז ופועלים עם רשת קשר יעילה של בתי כנסת עם מפיקת- על שהיא כלתו של המנוח כהנא. לצידם גוש חזק של החבר כץ. מהתעשיה האוירית". מחנות של אנטרסים כלכליים ובריתות אד הוק.

לכן זו מפלגה שרק נראית עממית. פירמידה שבסיסה הרחב מאות אלפי מצביעים תמימים למחצה, רבבות מתפקדים וכמה אלפי חברי מרכז, אך פסגתה המושלגת הרחק משם: מאות נבחרים רבי כוח ופמליותיהם שפעולתם נסתרת גם מעין המרכז.

כששאלתי על המתחרה המתלבט ג. סער, נעו התגובות בין "משכמו ומעלה", ועד כמו שרבים קוראים לו פה: "דוד התחיל ללכת". החברים המסורים שיצאו מהבית ונהגו באומץ עד להתנחלות אריאל, זללו קצת בורקס וכפיסי פלפל תלת צבעוני נראו מבולבלים קצת מקצב האירועים. כשהאור הסגול האיר קיר אבן ודגם המשכן התנ"כי בהק, עלה לבמה החבר שלמה מדמון: "הוצאתם לנו את התקע מהשקע והשארתם אותנו בלי זרימה." תבע את עלבון המרכז המוחלש, "אנו הרי ירכתי הספינה… אנו עמוד האש. מדורת השבט. נוביל את עתיד נכדינו ונינינו ונצח ישראל".

"הכל חרטא." פסק עגומות שכני לשורה, אני בן 72 וכבר ראיתי פה הכל". ואכן אחרי כל הבירבורים, עשה המרכז כמצוות אדוניו ביבי. גם הקדימו נגד סער וגם שיריינו. גם לו ביקש אדונם לשריין מקום 12 לדובה גריזילית, היו מצייתים.

 

פורום בנט

 

לו יכולתי הייתי מניח ראשי על כתפו המסוקסת של נ. בנט. באמת אהבתי את הופעתו בפורום סבן בארה"ב. סוף סוף פניה האמיתיות של ישראל בתוך ערימת החנפים, הפשרנים וכתבים שבאים כל שנה לנוח על חשבון הברון סבן, מיליארדר מצליח שהקים מ"פאוארס רינג'ר" אמפרית שלום וירטואלית. במקום הזה שבו קורה מעט כל כך תמורת הרבה כל כך, זעזע בנט את אינדיק והנוכחים כמו ילד פרא שמספר בחתונה מפוארת את האמת על המשפחה המטורללת.

לצד שיחות השמפניה והקוויאר האלה, מנהלות ישראל וארה"ב כבר שנים רבות מערכת יחסים מעוותת. השלטון האמריקאי, רפובליקני/דמוקרטי, מתעב, כל פעם מסיבה אחרת, את הישראלים, אבל נחנק בקיאו בשל לובי יהודי לוחץ, אנטרסים בטחוניים והיותה של ישראל מתחם ניסוי מרתק ומורכב לבחינת ושיווק טילים חדשים. טוב לא יצא מזה עד כה. ואני לא אירוני.

פעם חשבתי שהברית חיונית לבטחון ישראל. לאט קלטתי שהברית הזו טובה למלחמות, סכסוך וכיבוש. משך 50 שנים עברו פה מאות אמריקאים בכירים במצעד השפלה ויריקות כמו ערבים במחנה של מג"ב ויצאו בידיים ריקות משלום, ובו בזמן זרמו לפה מאות מיליארדי דולרים לחימוש, פיתוח והתנחלויות, לצד תמיכה קבועה בכל פורום בכל מלחמה או קרב שניהלנו.

לכן אמריקה היא לא בת ברית, היא הנאחס שלנו. כמו בבדיחה על האשה שבעלה מזכיר לה איך היה לצידה בכל אסון (והיו הרבה כאלה) וצרה  עד שקלטה שהוא לא מגינה אלא הנאחס שלה.

בנט עם אנגלית טובה מהבית השחיל לאינדיק, הציע לשכוח מהסכמי שלום ופרש הצעה נדיבה להסדרי תנועה נוחים יותר לפקקי הבוקר ביש"ע. יום אחד, כשנקבל נשק רוסי חלוד ונאלץ לסגת לקו הירוק, נבין כמה חשוב היה שלב האמת של נ. בנט וכמה עדיף לנו להיות "עם לבדד ישכון" ולשלם את המחיר המלא בלי גננת מגוננת עד שנלמד את הלקח.

 

 

 

קפקא בשלום

 

לקח לי שעה ארוכה למצוא השבוע את אולמו של השופט ש. הרבסט בבית משפט השלום בירושלים. אכסנית הצלינים הרוסיים לשעבר היא כיום משכן הכאוס. חוק בלי סדר. אין איש בקבלה. אין שלט שמפנה את המגיעים, רובם ערביי העיר והסביבה, למקום בו מתנהל משפטם. חיזרתי כקבצן אחרי פקידות  ומאבטחים. שבעה אנשים שלחו אותי כל אחד למקום אחר עד שמרטתי שערות ראשי. באנגולה דברים מתנהלים כך. אני תוהה אם יש מנהל לבנין הזה.

במצב של ורטיגו הגעתי לאולמון ריק שעל פתקו נכתב: "השופט יואל צור". שם אמר לי המאבטח בנחישות: "פה הרבסט". השופט עצמו היה סוף טוב לסיפור רע. חובש כיפה צעיר ורך דיבור, נבון, קשוב ואף מודע לקפקאיות המצב. חיכינו שם שעה קלה לנאשם נאדם עודה בן נימר, התחקירן הנהדר שלי מזה 25 שנים שזומן למשפט על כניסה לא חוקית לירושלים המאוחדת.

נאדם לא בא. השב"כ החליט כי הוא מנוע כניסה לירושלים לצורך משפטו על כניסה לא חוקית. הכיבוש הוא קשר קפקאי כה סבוך, אווילי ומלא פירכות וסתירות עד שגם השופט הרבסט, עם כל רצונו הטוב, יכול היה רק להפציר בתובע שיפעל להתיר לנאדם להיכנס בסוף ינואר אל לוע הארי. "השב"כ הוא בהחלט מעל בית המשפט", נאמר לי שם נחרצות.

 

 

נ.ב. עוד פלשתינאי "מצא את מותו". הפעם השר לעניני מאבק לא אלים שבא לטעת עצי זית בהפגנה.

 

 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s