נביא הזעם והגעגוע – דנה ספקטור מראיינת את יגאל סרנה על הספר 2023

נביא הזעם והגעגוע – דנה ספקטור מראיינת את יגאל סרנה, "24 שעות" של ידיעות אחרונות, 9 באפריל 2014.

לקריאת הראיון לחצו על התמונה, או על הקישור הזה: דנה ספקטור מראיינת את יגאל סרנה, 24 שעות.

מי שמשום מה לא מצליח לפתוח את הכתבה, אל דאגה: הטקסט מופיע פה למטה.

עכשיו אני אולי מבינה למה דמעתי לאורך כל דפי "2023". קראתי אותו בשקיקה לפני הפגישה ולא הבנתי איך זה שכל כמה עמודים אני עוצרת ונלחמת בגוש צורב שמתנהג כמעלית שבת, עולה ויורד בגרון מבלי שהזמנתי אותו. אז נכון, זהו ספר אפוקליפטי וככזה הוא אמור להיות עצוב, אבל האפוקליפסה שסרנה מתאר היא לא סוף עולם חרוך של מתקפת זומבים או מלחמה. האפוקליפסה של 2023 שקטה, שרירותית. יותר סוג של אזילה. של התרוקנות ושל שובו של הטבע.

ב2023 זו ארץ כמעט ריקה שרוב הישראלים עזבוה. אולי קצו בשחיתות ובחמדנות, אולי שב והתעורר יצר הנדידה הגנטי שלנו. הם אורזים ונוסעים לברלין או לקוסטה ריקה או הודו. מעטים נשארים, כמנין מי שהיה פה ב48, ובהם גם לאון גיבור הספר ובתו הקטנה שנקראית רק הילדה. הם חיים בדירונת ומסתובבים בין הבתים בעיר פרועת קיסוסים שהטבע והחולדות השתלטו עליה. בפועל לא חסר להם כלום. לא אוכל, לא ספרים ולא מים. אפשר לקחת כל מה שצריך מחנויות בזוזות.

אולי דמעתי גם כי סרנה סופר ועיתונאי מוערך ואהוב, היה בשבילי תמיד גם בן הזוג של אישה שאני מאד אוהבת ולכן, כשאני מגיעה לדירתו הקטנה באחד הרחובות השקטים של לב תל אביב, אני חצי מצפה למצוא אותה שם, מצחיקה ולוהבת ובלתי נשכחת כמו שהיא לכל מי שמכיר אותה.

איפה היא? אני סוף סוף מעיזה לשאול אחרי חצי שעה בחצר פרועת הצמחים. " נפרדנו" הוא אומר בדרכו המדודה " בהתחלה היה מאוד קשה. עכשיו בסדר". אני מופתעת לגלות את הדמעות עולות בעיני, למרות שאני יודעת שכולם נפרדים, אולי כי האהבה שלהם היתה קשר מופלא של שתי נפשות שמחוברות ומבינות זו את זו בדרך טלפטית כמעט.

"מוזר" אני אומרת לו, " תיארת אותה כל כך מדוייק בספר, עד שחשבתי שתהיה כאן". כך כותב סרנה בספר 2023 על אהבתו, הכותבת והיוצרת נועה אסטרייכר, הצעירה ממנו בשלושים ושתיים שנה, אבל גם מבוגרת ממנו. "מעולם לא הכיר אישה כמוה: היא אתרה חפצים אבודים, פתחה סתימות והחליפה נורות. היא שרה וניגנה, נהגה מהר, כתבה ותופפה…. ריססה בלילה סיסמאות נגד הביזה… מצלמות המשטרה קלטו אותם יחד בכל הפגנה: איש כחוש שאפו גדול ושיערו לבן, ונערה יפה ורושפת. כומר מר ונערת מקהלה מגדפת. "

ואולי אני דומעת כי הספר הזה עוסק בראש ובראשונה בגעגוע. לא רק לישראל ההיא שחמדנות ומגדלי זכוכית טרם סמאו את עיניה, אלא בעיקר לאיך זה להיות אבא מבוגר לילד מאוד צעיר. לאורך כל 2023 משוטט הגיבור הזקן עם בתו הקטנה בעזובה שהיתה פעם ארץ שוקקת חיים. חוצים ארץ ירוקה דוממת ונטושה בדרכם אל ג'אסר א זרקא ואל הספן הזקן שיקח אותם בסירונת בתוך סערה גדולה אל חוף מבטחים. מהלך הפוך להעפלה.

בפועל המסע שלהם הוא גם כמין תירוץ להתקרב, לאהוב, לדבר על דובים, על חלזונות ועכברים, לשבת על מדרגות החצר ולגזוז בעדינות את הציפורניים הקטנות שלה. "עונג הציף אותו בעת שידה הפנויה עברה בשיערו", כותב סרנה בסצינה הנפלאה הזאת, "תינוקות וילדים מלוטפים תמיד. אם אתה בר מזל, תלוטף גם בבגרותך עד שתזחל ותגיע לבד למדבריות הזקנה, שם איש אינו נוגע בך." הוא מתאר את מערכת היחסים של אב ובת ביד אמן כל כך מדוייקת עד שמצאתי עצמי מתגעגעת לנזקקות התמימה של ילד קטן למרות שילדתי היא כבת גילה של ילדת הספר.

למה אתה הכי מתגעגע?

לשעות שבהן הלכתי עם בתי בשבת בבוקר לים. היה שם איש עם קוף ותיבת נגינה. היא שאלה את השאלות התמימות שלה. לפעמים ישבה לידי וציירה את הציורים הפיקסואים הנהדרים שלה. אני מתגעגע לקחת אותה על הגב שלי. כשהיתה על גבי, כבר אז חשבתי על מסע ארוך. כמה זמן אוכל לשאתה כדי להצילה. בספר אני מתאר כמה חזקה פה עדיין נוכחותו של היטלר. כמה עז פה צילו הארור.

למה ילדה בת שש?

גם המטפל שאל אותי: למה בחרת בילדה בת שש כגיבורה? מה זה שש בשבילך? לא זכרתי. והוא אמר: שש שנים זה הזמן שעבר מאז שעזבת את הבית. שש זה גיל הסרנה החדש מאז שנעקרת". ואכן, כשאתה נפרד מבית, מאהובה, אתה מופשט מכל מה שראית כחשוב. אתה בלי בית, בלי עור ולכן פתוח יותר לכל. הספר נכתב אולי גם מתוך הרצון להגן על הישות פשוטת העור הזאת. זה סיפור על אב זקן בסוף חייו וילדה נפלאה וחכמה בראשית חייה שהוא חש חובה להעניק לה עתיד. לא פה.

היה שם משפט שכתבת, שלכד את לבי: "חיש מהר יצא ליבו אל הקטנה. כדרך שהתאהב שלושים שנה קודם לכן, בבתו הראשונה, אותה פריעת לב שגברה עם השנים, שגרמה לו לדמוע בלילה מחמת מחשבות על אובדן. זאת היתה דרכו להרגיש בקיום הילדים. להרהר באפשרות העלמם. "

באמת הייתי עומד ובוכה ליד מיטות הילדים. בכל פעם שרבתי עם אם ילדי, הייתי חש ביתר חריפות בתהום האיומה הזאת שרובצת בין השינה השלווה אליה נאספים ילדים לבין החדר השני שבו מתרגשת על ראשם פורענות הורים.

סרנה עזב את ביתו לפני כשמונה שנים וגר מאז במה שמכונה בתכנית הבנין משנת 1939 " דירת השומר". דירונת קרקע קטנה בלב העיר. זו גם זירת ראשיתו של הספר. החדר הרבוע. אלו מגורים צנועים אליהם חתר מתוך הכרח ותשוקה בארץ של חמדנות, שהוא כה מיטיב לתאר ב2023 החזק שלו, מקום של חמדנות ובצע וביזה שבו מנכ"ל רשת סופרמרקטים מרוויח חצי מיליון שקל לשנה כשאלפי הקופאיות שלו שורדות בעמידה על שכר מינימום. לכן אולי גם בדרך הוצאת הספר שלו קיים סרנה את שהוא מטיף לו: "הספר הזה יצא מחוץ להוצאות הספרים ולרשתות. כי הוא מדבר נגד תאגידים ורשתות חמדניות ונגד עולם הביזה. גייסנו 770 קוראים ששילמו מראש דרך אתר ההד סטארט, הפקנו הכל ושילמנו לכל עובדינו מיד ובצורה הוגנת, ובלי שוטף פלוס לך חפש ת'חברים שלך.

אתה מאד כועס על ישראל.

על המדינה. אני מבדיל בין אהבתי הגדולה לארץ ואנשיה לבין שנאתי למדינה שהפכה למנגנון מנצל ובוזז שבוגד פשוט פלילית בתפקידו. ישראל לא תהיה ריקה רק ב2023, היא כבר עכשיו כמעט קליפה של עצמה. רבע דמוקרטיה. קליפה של תרבות. יש עזיבה גם בתל אביב. האנשים הצעירים הכי יצירתיים עוזבים מקום שהפך לעיר טיקונים בוזזת. רובנו חיים במועקה פרנסתית בלתי פוסקת. חרדה קטלנית שמוגברת עי פוליטיקאים זורעי אימה בתוך מה שאריק איינשטיין תאר בנאיביות הנפלאה שלו כ"בונבוניירה שהפכה למפלצת". בספר שלי מתוארים פיגועים ראשונים של מחתרת קטנה במגדלי הטיקונים והרגולטורים שלהם. אם המדינה לא תקשיב ולא תשוב לתפקידה כמדינה רווחה עם סולידריות ודאגה לאזרח, יהיו פה התפרצויות הרבה יותר חזקות מהמחאה. זה יקרה כשאנשים יקומו מ"המסטר שף" המחורבן, מהתערובת המגעילה הזאת של ביזה וקציצות והסחות דעת כאלה. הארץ צריכה להתנקות לא רק מחמדנות אלא גם משטחי מסחר אינסופיים. לא יפריע לי אם במגדלי הזכוכית יגורו חולדות במקום עורכי הדין.

מי הכי מקומם אותך?

כעיתונאי אני מתעסק הרבה בראש הממשלה. אבל ביבי הוא רק סימפטום של המחלה. איש שרדן ונפחד עם ילדות נוקשה שחי בזוגיות שאלוהים ישמור אותנו ממנה. איש שמחובר לחמדנות ולבצע כמפלט מאומללות. בדרך מעוותת, ראש הממשלה הזה מבטא את החלקים החלשים, הנפחדים והכוחניים של הישראליות שאיבדה חמלה וסולידריות.

אם נשוב לענין האינטימי שבלב הספר. אתה מתאר גבריות של זמן חירום, להיות גבר ישן שמציל את הילדה שלו?

גם זה, אבל אני מאמין בגברים שמחוברים גם לנשיות שלהם וגם לגבריות שלהם. אישה חכמה אמרה לי: "אני הכי אוהבת אותכם אחרי גיל חמישים כשאתם מתחילים לפחד מהמוות". רק בגיל 54 הגעתי למקום שבו אני אוהב ונאהב, מכיל ומוכל. אולי מאמא שלי שנטשה את ביתה בכמה צמתים קריטיים של חייה, קלטתי שאתה לא נשאר במקום שמכבה אותך. שהדבר הכי חשוב בחיים זה להיות מחובר לאמת שלך אחרת אתה מת- חי.

אמרת בספר שהדבר הכי חשוב לאישה זה שהיה לה אבא טוב. זה מצא חן בעיני.

כך חשתי. ילדי היו אלה שפתחו אותי לאהבה. בני נעם. ואחר כך בתי ענת. לא אמא שלי, ולא בנות זוג עד אז, וכמעט מהרגע שנולדה. אפשרויות הנתינה והאהבה. אכן, האב הוא האהוב הראשון בחייה של בתו במובן החוקי של המילה. בתי היתה ללב חיי. רואים את זה עליה גם בגיל 20 .

אם המדינה הולכת והבית נעזב, במה נותר להאמין?

ביצירה, באישי, באינטימי. בגיל מבוגר גיליתי את עונג הרגעים השקטים: כתיבה או שני אנשים לבדם בחדר בלב העיר. כוכב של שניים, כשהעולם משתתק, הסלולרי כבה ויש חלון שפונה אל חצר.

13 תגובות על “נביא הזעם והגעגוע – דנה ספקטור מראיינת את יגאל סרנה על הספר 2023

  1. בועז כהן הגיב:

    מראיינת מצוין, מרואין נהדר. אחד הטקסטים הכי טובים שקראתי בעיתונות הישראלית בשנים האחרונות. ממש. מרגש מאוד. תודה לשניכם.

    • איגוד הגיבנים הגיב:

      *************

      המגיב המכנה עצמו "איגוד הגיבנים" הינו טרול שעוקב ומגיב לכל פוסט פה, יש בידינו את מיקומו, שמו המלא, מקום עבודתו וכתובת הIP שלו.
      אין להשיב או להתייחס אליו.
      תגובותיו יימחקו רטרואקטיבית ולהבא. נא לא להאכיל את הטרול, תודה.

      • ורד נבון הגיב:

        בחור המצחין של איגוד הגיבנים כנראה לא שמעו על הדסטארט. הספר הזה כבר מומן בידי רבים, ודווקא לא בעזרתי עדיין. אבל טוב שבאתם, נעשה לו עוד קצת פרסום כדי שיהיה גם רווח…
        Yes he can, you idiot

      • איגוד הגיבנים הגיב:

        *************

        המגיב המכנה עצמו "איגוד הגיבנים" הינו טרול שעוקב ומגיב לכל פוסט פה, יש בידינו את מיקומו, שמו המלא, מקום עבודתו וכתובת הIP שלו.
        אין להשיב או להתייחס אליו.
        תגובותיו יימחקו רטרואקטיבית ולהבא. נא לא להאכיל את הטרול, תודה.

      • ורד נבון הגיב:

        גיבן, את הקמטים שלי הרווחתי ביושר, שלא כמוך- מוג לב שמסתתר מאחורי החטוטרת של עצמו.

      • איגוד הגיבנים הגיב:

        *************

        המגיב המכנה עצמו "איגוד הגיבנים" הינו טרול שעוקב ומגיב לכל פוסט פה, יש בידינו את מיקומו, שמו המלא, מקום עבודתו וכתובת הIP שלו.
        אין להשיב או להתייחס אליו.
        תגובותיו יימחקו רטרואקטיבית ולהבא. נא לא להאכיל את הטרול, תודה.

  2. ורד נבון הגיב:

    כל מה שבועז כתב, מילה במילה.

  3. שרון רז הגיב:

    מה שבועז ו-ורד כתבו
    שרון

  4. ד הגיב:

    יגאל האהוב

  5. Mosheshy הגיב:

    מר סרנה,אתה צודק בנבואתך.מופתע שנבון כמוך רואה יישות עצמאית הנקראת ה מדינה.ומה היא אותה ה מדינה ? האם אותה ה מדינה אינם אותו מכלול הפרטים הנמצאים במרחב מסויים ? אל אותם הפרטים האמורים להרכיב חברה צודקת אתה צריך להפנות את התוכחה המתבקשת, אם ברצונך לראות שינוי מה.

    ציטוט:"עם זאת, המדינה אינה אלא שם. היא הפשטה. כמו מונחים דומים אחרים – לאום, גזע, אנושות – אין לה שום קיום ממשי. להגיד שהמדינה היא גוף, לייחס לה חיים וקיום, זו עדות לנטייה חולנית הלוקחת מלים ועושה מהן מושא לפנטזיה.
    המדינה היא מונח המציין את המנגנון המחוקק והמינהלי, שבאמצעותו מנוהלות התעסקויות מסוימות של האנשים; ומנוהלות באורח גרוע. אין בכך שום דבר מקודש או קדוש, ושום דבר מסתורי. למדינה אין יותר מצפון, או שליחות מוסרית, מאשר לחברה מסחרית המתארגנת לצורך כריית פחם או לניהול מסילת-ברזל.
    מדינה אינה קיימת יותר מאשר האלים והשדים. כל אלה, באותה מידה, הם השתקפות של האדם; מכיוון שהאדם, האינדיווידואליות, הוא המציאות היחידה. המדינה אינה אלא צלו של האדם, צל של אטימותו, צל של טיפשותו ושל פחדיו."

    http://keepcalmrioton.wordpress.com/2011/09/10/%D7%90%D7%9E%D7%94-%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%9E%D7%9F-%D7%94%D7%99%D7%97%D7%99%D7%93-%D7%94%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94-1940/

  6. igalsarna הגיב:

    טוב שיש גיבנת להזכיר בכל רגע את הכיעור שהוא אימת הספר. תודה גיבן על החיזוק והאיזכור. עד כה כאלף רוכשים.

    • איגוד הגיבנים הגיב:

      *************

      המגיב המכנה עצמו "איגוד הגיבנים" הינו טרול שעוקב ומגיב לכל פוסט פה, יש בידינו את מיקומו, שמו המלא, מקום עבודתו וכתובת הIP שלו.
      אין להשיב או להתייחס אליו.
      תגובותיו יימחקו רטרואקטיבית ולהבא. נא לא להאכיל את הטרול, תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s