להל"ן הגיהנום.

 

"הדבר הנורא שבעולם הוא צדק מנותק מן החסד" (פרנסואה מוריאק)

 

באולמה של נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, השופטת בלהה גילאור עמד איש גבוה דל ואביון, ותבע את המדינה. שמו דודו דהן והוא מהישראלים החלשים שהושלכו לצידי הדרך במרוץ לניצחון ולמיליון. עם היוולדו נלקח מאימו, טולטל ונמסר, אומץ ונעקר, עד שהוחלט, בלי אבחון, שהוא מפגר וכך הגיע למנוחה ולנחלה במוסד פרטי תחת פיקוח המדינה.

להלן, הגיהנום.

1472745_10152119944164814_278136487_n

מי שקרא בעבר את פרטי חיי החוסים במקום שנקרא "מקים", נמלא אימה. כי עד שפרצה לשם המשטרה, הוכו משך שנים רבות החוסים, נאנסו, חוו חיל ורעדה תחת פיקודה של מנהלת אכזרית. כתבי אישום ועיתונים כבר תיארו את התופת בה שרד דהן 23 שנים עד שוועדת אבחון ראשונה שראתה אותו, "הוכתה תדהמה" ושיחררה.

חיי אדם זה הגיעו אל אולמה של גילאור. משך כארבע שנים עבר אצלה מצעד בלהות. בלהה גילאור הביטה מדוכנה, נישאת וידענית, מוכרת כלוחמנית בקרב שלה בשופט אחר, נשואה לפרקליט אמיד וידידתם הקרובה של רבי השפעה כעמיתה הנשיא לפניה לינדנשטראוס ואחרים. מחוברת.

משך 14 ישיבות האזינה גילאור למצעד המרוסקים, המוכים והעובדים הסוציאליים. עבר אצלה פקיד סעד ראשי שניהל הוסטלים פרטיים והושעה, אפוטרופוס שמעל בתפקידו. ועלתה צחנת מדינת הרווחה שהתפרקה מכל חובותיה והייתה למקור רווחה רק לטייקוניה. חוקים שנועדו להגן על האזרח משרירות לב, כמו חוק ועדות האבחון, שהם לבדם יכלו להציל את דהן, נותרו מילה מתה. מופקר לרוע נותר החלש.

תשעה חוסי "מקים" הישן העידו בפני הנשיאה ובהם שתי נאנסות במוסד. אחת בת 13 עת הרתה שם ספק למדריך ראשי שנאסר אחר כך. עברה הפלה שחורה בחסות המוסד. מצעד כאב שאין לו שיעור עבר מול השופטת: כליאה ושבועיים בחדר חושך, כריעת ברך ופלפל חריף בפה. הצלפות. סטאלג "מקים".

מול דוכנה עמד דודו דהן, איש־ילד ענק בן 43, שני מטרים וחמישה ס"מ גובהו. מי שמכירו מתאר הר געש של רגש. כלל לא מפגר כפי שנרשם וטופל כל השנים. איטי בשל פגם קל מלידה ובעיקר בשל 23 שנות מוסד שהיו גורמות גם לשייקספיר להצטייר כמפגר. בעזרת עורכי דין מסורים תבע דהן פיצוי הוגן על חיים שנבזזו באחריות המדינה.

"נפל פגם", תימצתה הנשיאה גילאור ברגש את מצעד הזוועות.

 היא הוסיפה מילים רבות בשבח המדינה ומוסדותיה שבהן שיחררה אותה ב־7 בנובמבר האחרון מאחריות ומפיצוי. "הנתבעים עשו כמיטב יכולתם", היללה את הרשויות, ועל הגיהנום כתבה כי שם זכה דהן ל"נגיעות של חסד". ליבה הנכמר סלח לדהן על תביעתו המחוצפת ולכן כתבה ש"בגלל שיש לו יכולת ורבלית מרתקת, והוא ענה בכנות גם לשאלות לא נוחות", לא הטילה עליו הוצאות הנתבע, להלן המדינה. חוק, חסד ורחמים.

ביולי השנה פרשה גילאור לפנסיה שע"פ טבלת הפנסיות של דיינים ושופטים בכירים נעה סביב 55 אלף ש"ח לחודש. בנובמבר הוטרדה וחזרה לסגור שני פסקי דין, האחד על רשלנות רפואית של בית חולים גדול והאחר של דהן. בשני המקרים חסכה למדינה הון בדחותה את הטרחנים.

בעוד השופטת לשעבר חיה מפנסיה שדי בה לפרנס כעשר משפחות שכר מינימום, ביררתי מה דוחף שופטים ישראלים לאוטם שריר לב שבא לידי ביטוי בהפנית עורף לחלש ובדאגה לחזק. נאמר לי את שאינו נאמר בקול גם אחרי המחאה: שיש שופטים שחשים מחוברים לפיטמת השלטון דרך שכרם ומינויים על ידי הוועדה, ולכן יש להם נטייה מובהקת להגן על קופת האוצר, ממנה הם חיים ברוחב יד, יותר מאשר על זכויותיו של אזרח חלש.

אחרי פסק הדין ניחם דהן הטוב את פרקליטיו והוחלט לערער לעליון. אולי שם תימצא מידת האומץ והרחמים על מי שהושלך לצידי הדרך. במשפטו זה של דהן נגד המדינה אני מוצא את תמצית חוליי הארץ בינואר 2014 ובהם רמיסת הערבות ההדדית תחת משא החמדנות.

 

אוטם שריר לב 2  

 

"קול אדם בישימון הבארבאריות" קרא עיתון "הצופה" בספטמבר 1938 למאמר שתיאר את התגייסותם של כוחות ליברליים שוייצרים נגד החלטת ממשלתם לגרש פליטים יהודים חזרה אל מה שנראה כמקום מסוכן. טרם התקימה הידיעה כי פני הגרמנים להשמדה. ובכלל אין מה להשוות, יגידו. אך עיני נלכדה בכתבה שהעלה ד"ר רפי מן. כי כל פליט ומחפש הגנה ולחם הוא אדם חשוף שראוי להגנה.  

עתה עוברת שיירת פליטים שחורים ליד ביתי בתל אביב 2014. צועדים בשקט להפגנתם. מולם ניצבת חזית שלטונית אטומת לב שמנסה להתחכם לחוקי הפליטים הבינ"ל. ממררת חייהם בסהרונים ובכל מקום עד שיעזבו "מרצון" לארצות כסודן וכאריתריאה ששום רצון חופשי לא היה משיבם אליהן, היכן שצפויים להם רק רעב, מלחמה ועונש נורא.

בראש החזית קשת הלב עומד נתניהו ולצידו שר הפנים גדעון סער, ממשיך דרכו של ישי שאמר כי "פה ארצו של האדם הלבן". רוממות השואה בפיהם וידיהם מגואלות בדיו השחורה של צוי מעצר וגדרות תיל. "ישראל מפרה את החוקים ולא עושה דבר ממה שמוטל עליה כמדינה שבה חיים מבקשי המקלט", אומר לי עורך הדין עודד פלר ראש תחום הגירה ומעמד באגודה לזכויות האזרח ומומחה גדול בתחום.

"ישראל לא בודקת באמת בקשות ולא מעניקה הגנה זמנית, אלא משאירתם תלויים על בלימה בלי זכאות לכלום". כך יוצרת המדינה במו ידיה את המצב ההרסני, להם ולנו, שבו הם נדחסים נואשים ונרדפים אל שכונות המצוקה.  "לאף פליט אין תשוקה לגור מובטל בכלובים שמשכירים להם בדרום תל אביב", אומר פלר. הוא מכיר היטב קבוצה של 700 דארפורים שאולמרט העניק להם מקלט והנה ראה פלא, הם לא חיים בכוכי דרום ת"א, אלא עובדים וחיים בכל מקום ותורמים ככל האדם.

 

נ.ב.

 הקשיבו לפנתר השחור ראובן אברג'ל שאמר למוחים השחורים: "גם אני פליט – אני איתכם", והזכיר לשר ג. סער ולדומיו מהו אדם. לכן בטלו את המחנות והגירושים והעניקו ל55 אלף הפליטים רישיונות ישיבה זמניים או קבועים, עם ביטוח בריאות, אישורי עבודה ואפשרות לקיום. כך יבואו דברים על תיקונם מבלי שנהפוך מבני פליטים למגרשי פליטים אל סופם המר.  

 

 

 

7 תגובות על “להל"ן הגיהנום.

  1. Reuven Bardach הגיב:

    אכן מחוברים לפטמת השלטון. שיחמיץ להם החלב

  2. אחד מהאמצע הגיב:

    כן יגאל, בוא תשווה מהר, כמו שאר קומץ הצרחנים יפי הנפש, את מסתנני העבודה המוסלמים לפליטים היהודים בשואה. ואחר כך תמשיך להתפלא למה שאר אזרחי ישראל – גם אלו שמגדירים את עצמם כמרכז או שמאל-מרכז או אפילו שמאל מתון – בזים לכם מעומק ליבם.

    לא יעזור לך, יגאל. לא לך ולא לחלאות האוטו-אנטישמיות שמצהירות בגלוי שמטרתם למלא את ישראל בלא יהודים. המסתננים יעופו בחזרה לאפריקה. אם אתם רוצים אתם יכולים ללכת יחד איתם. ובינתיים אני מציע שכל אחד מכם יאכסן בביתו כמה כאלה. כי לשאר תושבי דרום ת"א נמאס מהפשע והאלימות שהם גורמים.

  3. לא הגיב:

    כל הכבוד לכתב יגאל סרנה.

    אני מודה שאני לא משוייך בדיוק להשקפת עולמו של הכתב במספר נושאים אבל חייב לציינו לשבח על אומץ ליבו לצאת בביקורת נוקבת על השופטת בלהה גילאור דבר שהרבה עיתונאים חוששים ממנו. אני עוקב מזה זמן רב אחרי הסיפור המטורף של דודו דהן, כליאתו במוסד למפגרים למרות שאיננו מפגר וההתעללות שחווה שם יחד עם חוסים נוספים והתיאור סטאלאג עושה חסד עם הקלגסים ועושי רצונם.
    פסה"ד שניתן בתיק דודו דהן, הנו פס"ד תלוש, הזוי, כנגד כל הראיות שהובאו ובמקרה הזה נכון לומר שלא צריך להיעשות חסד או צדק, די היה אילו היה נעשה משפט כהלכה.
    שמחתי לגלות שיש מי שלא חושש לצאת כנגד שופטים אטומי לב ללא מורא. זוהי עיתונות אמיצה ישר כוח.

  4. Rotem Reshef הגיב:

    הי יגאל,
    אתה עושה עבודת קודש… או חול. כך או כך אתה מצליח לגעת בנימי הנימים של הסבל המלווה את הקיום האנושי ותמיד מרגש.
    המיילים שלך מגיעים, כפי שתראה להלן, עם קידומת ״טכנולוגית״ מיותרת של מלים ואותיות שלא קשורים לכתבה. כך זה גם מופיע ב share בפייסבוק.
    חבל.
    אם תצליח לרדת לשורש העניין ולטפל בזה – כדאי.
    תודה ויום טוב,
    רתם

  5. gioraehrlich הגיב:

    יגאל.. מראה מדויקת למצבנו הוא מצב התחבורה הציבורית בארץ על כל צבעיו או נגיד כך חוסר צבעיו והתחבורה הפרטית -אטוסדרדות ועוד… כדאי להציץ מבפנים לנסות להתנסות… מקווה שתוכל להרים את הכפפה. ג.

  6. nachum הגיב:

    לא פליטים!

  7. s הגיב:

    אני נרדף על ידי שופטת המשפחה אספרנצה אלון.
    תחילחה אפשרה לגרושתי ל"איין" כלשונה את ילדיי למשך שנה וחודש.
    היא סרבה להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ כי חשבה שרקמתי נגדה מזימה עם עורך הדין שלי…
    היא אפשרה לעורך הדין של האישה ללעוג לי ברשעות באולם ונראתה כנהנית.
    שלחה את ילדיי למרכז הכלא כפי שקראו לכך הילדים .
    מתעלל בי ובילדים דרך סדרי ראייה שהמוטו שלהם הוא האישה לא תזוז מילימטר מדרכה ורצונותיה. האיש יזוז עשרות אלפי קילומטר (וגם הילדים…).
    אפשרה לאישה לגנוב את כל רכושי ולעשוק אותי עוד ועוד.
    אספרנצה אלון מהלכת עלי אימים באיומים שתיקח לי את "המסוגלות" (בניגוד לחוות הדעת של כל המומחים).
    בכל דיון היא אומרת לי כמה מילים מחוץ לפרוטוקול שבה היא מביעה את עוינותה כלפיי.
    לאחרונה היא נכנסת לתגובות על כתבות הארץ בענייני משפט ופלילים, מזהה את תגובותיי ומתייחסת אליהם ברמיזה ברורה באולם. מחוץ לפרוטוקול.
    היא מקבלת את רובן ככולן של בקשות האישה ודוחה את רוב בקשותיי או מתעלמת מהן.
    היא עזבה את התיק והחליטה לחזור לתיק לבקשת האישה.
    זה רק אפס קצה הרשעות . האפוטרופסות שלי הייתה למילה ריקה- היא אפשרה לאישה לרשום את הילדים לבית ספר שלא הייתי מסכים בלי ששאלו אותי. השופטת עשתה מאמצים לכפות עלי שמירת שבת וכשרות… תוך איומים ודיוני פתע ותרגילים שונים.
    אני חי תחת טרור זה כבר 4.5 שנים.
    היא מסלימה.
    כעת אפשרה לאישה להכניס את הזוהמה למקום עבודתי בידיעה שהרעיון לחבל בתעסוקתי ובפרנסתי ודרך כל על יכולתי להגן על אבהותי . (זה עולה המון להגן על הזכות הבסיסית הזו בישראל אם נפלץ לידי שופטת מוטה ורעה.
    ואין אפשרות של ממש לערער – צריך רשות וזו לא ניתנת.
    תלונה זה לא משהו שמשפיע.
    זה בית המשפט שלנו.
    השופטת ידועה כרודפת אבות ופה ושם גם אימהות.
    ואין עוצר. בייניש פסלה אותה כשרצתה לשפוט עורכת דין שעבדה במשרדה…
    היא לא הבינה שאסור…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s