דוד וגוליית במחנה עופר.

"עכשו, כשמן הבית נותר רק חלל / אני עומד ומדמה לי מקום / שנעשה עפר"

("על גב קיר" מתוך ספר שירים חדש ויפה של ארז ביטון.)

"הנאשם מודה בסעיפים המיוחסים לו", הקריא השופט מונוטונית את העיסקה, "יידה אבנים באמצעות קלע דוד…", אך שמעתי את צמד המילים הטעון הזה, קפצתי ממושב הפלסטיק. כי אם גם בבית משפט צבאי קרוי נשקם של קטיני האויב דרך שיגרה "קלע דוד", הרי לך כל הסיפור התנכי המכונן של הארץ הזאת, אך במהופך, כפי שהתקבע גם אצלנו. אם להם קלע דוד ולנו נגמשים, טילים, מתיזות צחנה ורימוני גז, אז מוסכם על שני הצדדים כאחד מיהו דוד ומיהו גולית בסיפור הכיבוש.

בראשית השבוע באתי אל מערכת בתי המשפט הצבאית במחנה עופר. פקעת מתכת סבוכה של שערים חשמליים, גדרות ומצלמות כמראה הכיבוש כולו. ארץ תנ"ך יפיפיה שהולכת ונחרבת בידי מתישביה החדשים. נוף גבעתי כפרי, מראה עצי זית תנכי משוסע תיל וחומות בטון בכל מקום.

 תארו לעצמכם בית משפט שצמוד לכלא גדול. תארו לעצמכם שגם פלשתינאי שעבר עבירת תנועה קלה עובר בדיקות של חשוד ברצח. בעד זכוכית כמעט אטומה דיברתי עם חייל, מסרתי תעודתי, קבלתי מנעול. הפקדתי בתא חיצוני את הנייד, הארנק, מפתחותי. נעלתי, פשטתי עורי הישן כבכניסה לכלא ורק אז עברתי בדיקה גופנית, צעדתי בין שתי גדרות ברזל אל בית המשפט שעשוי מיבנים יבילים ודליקים.  482411_531638990205333_152128375_n

נעמה באומגרטן שרון, תחקירנית "בצלם", שליוותה אותי, הכינה בשעתו דו"ח על הטיפול בקטינים. היא מדברת על הפרה חמורה של הכלל התנכי "לא יהיה לך איפה ואיפה, אבן ואבן", ככתוב בספר שמות. באותו חבל ארץ, קטיני מתנחלים מיידי אבנים ומולוטוב מטופלים אחרת לגמרי מקטיני התושבים.

נתון מטלטל של הדו"ח שלה: מתוך כשמונה מאות קטינים פלשתינאים שנשפטו בחמש שנים מאז 2005 עד 2010 רק אחד זוכה. אפילו למערכת אוטומטית ליצור דיסקיות פלדה יהיו יותר סטיות תקן מאשר למתקן עופר. זו אינה מערכת משפט, זו מערכת ענישה.

התחקירנית אמרה שמאז 2008 החלו נכנסים שיפורים ביחס לקטינים. ערבות, עורכי דין, פחות ימי מעצר אוטומטיים. אך נדמה כי המערכת ממשיכה לחיות על פי שגרתה. דוכני העדים נטושים, יש חבורת עורכי דין שחלקם אינם מכירים כלל את הלקוחות ומתפרנסים מעסקות טיעון מהירות, כפרורים בשולי הכיבוש. יש יוצאי דופן מסורים כמובן. הקטינים עצמם נלקחים לרוב באישון לילה ממיטותיהם, נחקרים בלי נוכחות הורה או עורך דין. "העדויות הנגבות מהם אינן נפסלות גם כשמתגלים פגמים מהותיים". אמרה. כשאני יוצא ממחנה עופר ומביט לאחורי, אני רואה מקום שאינו צריך להתקיים. כתם של כיבוש אלים ורודפני שמוטל על ארץ שהוקמה למען נרדפים.

כעבור מספר ימים אני מדבר עם רס"ן ענבר אפק, סגנית פרקליט איו"ש. היא משפטנית צבאית מסורה ונלהבת שמדברת איתי על שינויים רבים שחלים במערכת גם נוכח הביקורת הבינ"ל. אין לה נתונים נוגדים לטענה הממאירה של זיכוי אחד על 800 הרשעות קטינים, אך היא מציעה נקודת מבט אחרת: "אנו מביאים לדין רק תיקים שראוי להביא". לדבריה כל קטין זוכה ליצוג, כל חוקר מחויב לחוק. כל הורה יכול לחקור עד. אני תוהה מתי צפתה בחיי בית המשפט עצמו וכמה הכל נראה שונה ושחוק מן הרצון הטוב. אנו קובעים להפגש בעופר. המשך יבוא.

כשאבו חדיד רוצה לייקים.

פעם, באינטיפדה השניה כשהצצתי ככתב ישראלי מעבר לקוים, ביקש ממני שומר הראש של מפקד תנזים בית לחם שאביא לו נרתיק לאקדח.  הוא היה גבר חסון אך מבולבל מתהפוכות הזמן: תחילה נלחם בישראלים, אחר כך בימי אוסלו, אומן בפלורידה עי המארינס. אחר אבטח את תוצאות שיחות השלום לצד צה"ל. וכשהכל התהפך, שב להיות אויב. כשביקש, צחקתי: אהבל, ממני אתה מבקש? שנשב ביחד בכלא נפחא? אחר כך התפשר על יעוץ בנושא הפרייה. אשתו לא הרתה. היה קשה להם להגיע למרפאה בשכם. כשירדה האש התגרש, נישא לאחרת וילד בן.

עכשו כל מה שאבו חדיד מבקש ממני במשרדו זה שנהיה חברים בפייסבוק. אני מביט בו ובמתרגם אם שמעתי נכון. כן, המבוקש הבכיר לשעבר רוצה לייקים. הוא כותב רק בערבית אבל ממליץ לי על תרגום שיפתור זאת. אני תוהה כמה חברים משותפים יש לנו, אם יעלב אם לא אעשה לייקים כשיעלה צילומים של הר הבית או אם בפרוץ האש הבאה אעשה לו אנ-פרנד, וגם איך הפיסבוק הפך לפלטפורמת החיים שלנו והאם זה מבטיח שקט או שגם בו תתנהל כהרגלה המלחמה הבאה.

תהום 73

ביום שני השבוע אחרתי בחצי שעה למלחמת יום כיפור. הוזמנתי למסור עדות על המלחמה ודבר מה אחז בי ואיחרתי שלא כהרגלי לאולפני הלימודית. הוחשתי לחדר איפור ובעוד עור פני הסדוק נמרח בשכבת הסוואה, עדכן אותי הבמאי שאול גרודצקי על הסרט כדי להכניס אותי לתחושת המלחמה. אחר כך כשלנו לאולפן ושם מול זרקור מסנוור נשאלתי  על המלחמה בה לקחתי חלק בגיל 21 . משך עשרים דקות צללתי למקום פנימי אפל והעליתי מתהום נשיה שמור, עוד עדות שתשתלב בסרט ש"עשוי כמו המלחמה ההיא, לפי מבנה של טרגדיה שיקספירית", אמר לי הבמאי. מן השלווה ועד האסון והשבר.

דברתי על הרגע שבו ראיתי את התנועה המתחילה פתע ברחובות ביום כיפור, חודשיים אחרי השיחרור שלי, דרך הנסיעה לג'וליס למצוא טנקים ועד כיבוש החרמון. ערימת הגופות. הכדור שהרג את מפקד טנק לפני, הדם השפוך על כל הצריח. אחר כך כבה הזרקור ויצאתי לחדר המאפרת, הסרתי במטלית לחה את הפודרה ושבתי לחיים, בידי תצלום סמל צופר זהבי מעין חרוד. חברי האהוב, שהחליף אותי כרב הסמל הפלוגתי ונהרג במקומי על הצריח מפגיעת טיל ישירה.

נ.ב.

 הבמאי חקר מה נשאר לי מהמלחמה. אמרתי לו שאני מהלך בעולם כבר 40 שנים כהלום קרב קל. שלמדתי שם על איוולת המלחמה. שהבנתי בגיל 21 את ההכרח למצוא כל פתרון אחר זולת הרצח ההדדי. שקלטתי שאינני יכול להיות אח לשום בן אנוש שגאה ברצח הזולת. אם זה בנט מהמחנה שלי או חמוש  ממחנה אבו חדיד.

7 תגובות על “דוד וגוליית במחנה עופר.

  1. רדי הגיב:

    יפה ומאוד עצוב. תודה יגאל

  2. harechov הגיב:

    מעניין. האם מוכר לך החיבור "יהדות לאומית" של הרב משה גידמן? הוא היה הרב הראשי של וינה בסוף המאה ה-19, וכתב נגד רתימת הדת לשירות הלאומיות והלאומנות. זה המשפט שגרמת לי להיזכר בו: "יהדות בעלת תותחים וכידונים תחליף את תפקידו של דוד בזה של גולית ותהווה סתירה מגוכחת לעצמה" (מתוך החיבור "יהדות לאומית", עמ' 28)

    • aviefar הגיב:

      כן, לפלסף שטויות זה לא עלה כסף, הרי היום הוא היה בודאי מקורב לנטורי קרתא. אבל לא זאת הבעיה, הבעיה האמיתית היא שבגלל אנשים רפי שכל וקשי לב כמוהו נתקעו היהודים באירופה ולא הצילו את עצמם מהשמדה. אחד האשמים מיני רבים הוא הרב משה גידמן, שבסופו של דבר צאצאיו הושמדו בשואה.
      הציונות היא התשובה הנכונה למצבו של העם היהודי, עדיין. הציונות לא נותנת ליהודים להתאבד על טמטומם !!!!!

  3. דרור BDS הגיב:

    פושעת המלחמה רס"ן ענבר אפק, סגנית פרקליט איו"ש היא משפטנית צבאית מסורה ונלהבת שמדברת איתי על שינויים רבים שחלים במערכת גם נוכח הביקורת הבינ"ל. אין לה נתונים נוגדים לטענה הממאירה של זיכוי אחד על 800 הרשעות קטינים, אך היא מציעה נקודת מבט אחרת: "אנו מביאים לדין רק תיקים שראוי להביא".

    יותר מעניין, הרבה יותר מעניין, הוא מה ענית לאותה משפטנית צבאית מסורה ונלהבת, טרוריסטית ע"פ הגדרתה של השגרירות הפלסטינית בסנטיאגו בירת צ'ילה.
    haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2094830

    עבור אלה שעדיין לא השתכנעו מההסברה הפלסטינית (מספרם של המתעקשים לא להבין מתמעט באירופה ועוד מעט קט יעבור את הקו האדום של נתניהו) כדאי לדעת: אבו חדיד בפרט, והפלסטינים בכלל, לא נעלבים, הם מסיקים מסקנות. ב-2002 התמקם ת'אאר חמאד עם רובה קרבין מיושן על גבעה מול מחסום בוואדי חרמייה, הרג שמונה חיילים ושני אזרחים ישראליים ונמלט מהמקום ללא פגע. כעבור שנתיים וחצי, באוקטובר 2004, עצר אותו כוח צה"ל שפעל בכפרו סילוואד.

    נשלח מכתב מהאם השכולה. חמאד דחה בבוטות את היד המושטת של האם השכולה. "גברת רובי לא נימקה מה הביא את החייל דיוויד להתגייס", המשיך. "היא לא יודעת את עובדת הברזל, שבנה לא רק נטל חלק בעינוי בני עמי, אלא עמד בראש מבצעי ההרג והרצח. ממכתבה עולה כאילו היא חיה בכוכב אחר. היא שוכחת שהמנוח אבו-עמאר (יאסר ערפאת) קרא להשכין שלום לפני 35 שנה. ברצוני להזכיר לאמו של החייל דיוויד שההיסטוריה מוכיחה שעם שלא נלחם בכיבוש בכל האמצעים, לרבות בנשק, לא יוכל לקבל את זכויותיו. זה הלקח המתבקש כשמביטים בבעלי בריתכם האמריקאים שהושפלו בווייטנאם וזה הלקח מנסיגת הצבא שלכם מלבנון. עליכם להסיר את ידיכם מעל אדמתנו ומעל בני עמנו, ואם לאו, זוהי חובתנו להרוג את הרוצחים.

    מה הבן הבכור שלך אומר?
    "אחרי שסיפרתי לערן שקיבלתי מכתב מהצלף, ציפיתי שהוא יגיד: ?לעזאזל אמא, תעזבי את זה'. אבל הוא אמר לי משהו מאוד יפה. הוא אמר: ?אמא, גם זו התחלה של דיאלוג'".
    haaretz.co.il/news/education/1.1286743

    • aviefar הגיב:

      גם אני פושע מלחמה, פוןשע כל כך גדול שפשוט הצלחתי להגן על חיי ועל חיי חיילי בעבור דמם של כמה חיילים מצריים שבכלל לא רצו במלחמה ההיא וביקשו רק לחזור הביתה בשלום. אין מה לעשות דרור בל"ד, אם אתה רוצה לחיות אתה חייב להגן על חייך מזה הרוצה להרוג אותך, גם אם אתה נמצא במרום ההימאלייה וגם אם בתחתיות ים המלח. עדיין לא ראיתי שמאלני נאור שלא יגן על חייו אם וכאשר פורץ אלים תוקף אותו עם סכין. אז דרור, האם אתה לא היית מריד את ידך כנד ידו של הפורץ ומסיט אותה או אפילו שובר אותה רק כדי להציל את חייך? אם תאמר לי שלא, אומר לך שאינני מאמין לך. הפלסטינים כאן הכריזו שהם לא רוצים מדינה יהודית ב"פלסטין" שלהם, היא נטע זר, לא-אסלאמי, בלב ליבו של אדמת הקודש האסלאמית הנקראת המזרח התיכון. בשפתם הם קואים למרחב הזה "דאהר אל אסלאם", המרחב האסלאמי. לא רק ליהודים הם לא נותנים מנוח, אלא גם לא לערבים שדתם אינה מוסלמית. האם ראית שלום כלשהו במזרח התיכון בין מדינות ערביות ובתוכן? הצדק האסלאמי ממומש בנשק. מדוןע שליהודים לא תהיה מדינה משל עצמם בה הם יוכלו להתקיים, להתחנך וגם להגן על עצמם? ממתי ארץ ישראל פלשתינה היא מדינה ערבית בשבילך?
      עלינו להאמין בעצמנו ולא בתורות זרות כמו זה של הפלסטינים או הקומוניסטים. הללו דואגים רק לעצמם, ובסופו של דבר יפגעו גם ביהודים שצועדים בעכוזם !!!!

  4. אביעד הגיב:

    לאחוז ההרשעות צריך להתייחס לא כשלעצמו, אלא ביחס לאחוז ההרשעות (הגבוה מאוד) בישראל בכלל.

  5. israebest הגיב:

    דוד ערבי? גוליית יהודי? השמאל התהפך על משכבו שוב?
    כנראה שאצל השמאלנים רק הגודל קובע ולא הערך והמוסר. המאטריאליזם הקומוניסטי מזהה את פרטיו על פי הכיסוי שלהם ולא על פי תוכנם ומהותם. הדוד היא ישראל שהיא קטנה ונחלמת נגד עם ערבי ענק שמסביבה ואלה הנקראים פלסטינים הם רק 'קלע דוד' של אותם ערבים. קלע במובן הטכני שלו ולא דוד במובן המוסרי שלו!

    מבחינה היסטורית ערביי ארץ ישראל אינם דוד ואינם פלישתים, אלא קומץ כובשים ערביים שהתבוללו בקומץ תושבים נוצריים שגרו בארץ במאה ה-7 לפנה"ס שסיפחו אח"כ אליהם כל מיני מהגרים ופלטו החוצה נוטשים.

    .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s