שמונה עשרה השנים המורעלות.

"הן התרגלו לחוסר ההיגיון של עצמן. כאוס הוא הקוסמוס שלהן… אומות אלה אכן שרויות בסכנה של ירידה המונית מהפסים, של הפיכתן למפגן עצום אחד של אימבציליות, עם ערים מתמוטטות וכפרים משוגעים…" (הסופר האנגלי ג'ילברת קית צ'סטרטון מתאר "אומות על סף שגעון".)

מה היה פה לפני 18 שנים כשנולדו הילדים שמתגייסים עתה? היה קיץ לוהט שהתקדם בעקביות מבעיתה לעבר רצח האב. האב יצחק הריח את הרודפים. ידע שהם בעקבותיו. "החומר השחור" של השב"כ זרם אל שולחן רוה"מ. הוא אהב לעיין בו. הכל נע אל הפיכת דמים עם חלל אחד: ראש הממשלה. גבר כבן שבעים, לא מאופר, לא שקרן, צלם חובב סקרן, נטול גינוני מלכות, מבוגר אחראי ומעשן כבד, שליבו ישר וריאותיו נקיות כפי שיתברר בניתוח אחרי שירצח מטווח קצר, נורה מגבו, באקדחו של נער מוסת.
טרם מת, וכבר צעדו אז קנאים אחרי ארונו המפוברק. ביניהם פוליטיקאי רהוט וחלקלק, מסית בן 46, רקדן דם שיירש את המת אחד עשר חודשים מאוחר יותר הוא ששולט פה, עם כמה הפסקות, מאז ועד היום. יוצא שתינוק שהוריו ילדוהו למדינת רבין, ישרת במדינת ביבי.
שתי ארצות נפרדות, ארץ הלידה וארץ השירות, כמין תרמית.
באותו קיץ 95 ירה הרמטכ"ל לשעבר מוטה גור בראשו, חרד ממוות משפיל. נפטר יעקב מרידור של נס נורת החשמל. בדירתו ליד קופת חולים זמנהוף, נמצא חסר חיים ואמצעי מחיה המשורר הנפלא דוד אבידן שכתב: "מה שמצדיק יותר מכל את הבדידות את הייאוש הגדול / היא העובדה הפשוטה, החותכת / שאין לנו לאן ללכת". רבין מינה שר פנים צעיר שבעתיד הסמוי אז מן העין, יציג עצמו כיורשו. כיום נציג בנק שויצרי.
מה היה לנו מאז? רצח שליט נאור, מות מהלכי השלום ו-18 שנים מורעלות שעוצבו בידי התודעה שבאקט אלים של אקדח אחד ניתן לשנות פה את מהלך ההסטוריה. לכפות דעת מיעוט דתי קנאי ימני קיצוני על הרוב ולמנוע הסכמי שלום. מה צמח פוליטית משלולית הדם של כיכר מלכי ישראל? שלוש קדנציות נתניהו, משוסעות ב3 קדנציות קטועות של ברק, שרון ואולמרט.
יום אחד ייכתב הסיפור המדהים איך פוליטיקאי חלש בעל ילדות תובענית ונטולת חום וחמלה, איש נרדף, נפחד ומכושף, שלט פה שנים רבות לצד בת זוג מוזרה, רדופה כמוהו. איש שרדן בלבד, נטול כל אמפטיה ודאגה לאחר. מזעזע מזה: מה היה בנו, הישראלים, שהותיר על הכס את האיש הזה שבימיו מתכרסמת הדמוקרטיה, נחרב שלטון החוק, מתנהלת ביזה אדירת היקף ונוצרת ארץ אימבצילית. אולי יצר הרס לאומי לצד יכולת מאגית של איש חלש שמריח טוב מכולם את חולשות האחרים ומוביל את הילדים שלנו אל המערה החשוכה, כמו החלילן מהמלין שלא נאהב ושלא קיבל שכרו, ולכן נקם.

שוטר טוב

4_wa

מחקר של תאגיד הענק ראנד שבחן את משטרת ישראל, גילה אחרי 3 שנים ומיליוני דולרים, ש"חלה ירידה באמון במשטרה. שהציבור מחזיק בדעות שליליות כלפיה. שהוא סבור שאינה מקצועית ואינה אמינה". No Shit Sherlock אבל מה שגוף מקצועי זר רואה ככישלון חרוץ שחייב להדאיג כל דמוקרטיה, הוא בעצם סיפור הצלחה מדהים של איש אחד, חשוד בפלילים כבדים.
השר אהרונוביץ העומד כבר שנים בראש משרד בטחון הפנים ואחראי על ממצאי ראנד, הוא מינוי של אביגדור ליברמן. ליברמן, שלא מענין את תאגיד ראנד, הוא שר לשעבר שהיה חשוד כבד בעבירות חמורות אותן חקרה אותה משטרה לא יוצלחית בדי הצלחה. משך שנים וחוקרים נצברו עשרות ארגזי חומר חקירה יסודית. אלא שכל זה לא הגיע כלל אל בית המשפט. נעלמו עדים, נערמו מכשולים. היועץ המשפטי נרתע.
תאגיד ראנד לא יודע וזה גם לא מענין אותו, שכל רצונו של החשוד הבכיר ליברמן, מנהיגו של שר המשטרה, הוא, כך אני מאמין, משטרה גרועה. לפורר את שלטון החוק שרודף לתחושתו צדיקים כמוהו. הוא עצמו רדף אישית חוקרים טובים כמו משה מזרחי שלא חרדו מכוחו והפחדותיו.
רוצים דוח יותר גרוע? תנו למשטרה החבוטה הזאת עוד כמה בעיטות. חסלו עוד כמה חקירות מאומצות, רסקו אמביציות של אגפי חקירות, קצצו מתקציבם, מנעו תכניות הבראה, דכאו קצינים מצטינים, שסעו את המשטרה במפגיני מחאה, מנו אותה למיליצית אבטחה של בתי תשובה ולפיד, ותקבלו ב2018 דו"ח חמור יותר.

לונא, יא לונא

לאחרונה אני מתעורר בשעות שחר דוממות, ציפוריות, רעננות. שחר אחד השבוע, איך שדעך הירח ופתחתי את הלפ טופ, הופיעה לונא. מישהו העלה אלבום חדש של זמרת בשם לונא אבו נאסר. לחצתי על הלינק של ששת שירי "אספר לך" וחדרי הוצף מתיקות עברית וערבית, צלולה ונפלאה כניחוח יסמין שהרוח נושאת פתע אל מיטתך. וחשבתי על פרחים כמו לונא, שמתעקשים לנבוט בקרקע הצחיחה של הסכסוך.
התברר לי שזו נערונת בת 23 מנצרת, עם אב מסגר, בלי רקע מוסיקלי, שבגיל 18 נדדה כציפור לתל אביב ללמוד מוסיקה, מתחברת להרכב הטוב של "סיסטם עלי", הערבי- עברי- רוסי, מנגנת ומלחינה ומקימה עם שני נגנים עבריים את מה שהתנגן לי במחשב, כל היופי הזך הזה, כמין תשובה לטוקבקי "לשרוף את כל הערבים", לתביעה לטוהר הגזע ולהפחדה. אם יש עתיד למקום הזה, אין הוא טמון ב"גל תודעתי יהודי" רוניצקאי גדול, אלא בעירוב הכשרונות, בזיווג היכולות, באופציה נהדרת כזו שמציגה הילדה לונא. שאפו, אהבה.

נ.ב.

מתוך שלא לשמה יצא לשמה. תכנית גנץ לצבא רזה ושרירי, ביטול טייסות, חטיבות טנקים ויחידות חיל הים, שנועדה לאיים על האוצר, היא הזדמנות נפלאה לכווץ את הזולל הכי החמדן של תקציב המדינה, ולהתאים אותו למזרח תיכון שצבאותיו מתפוררים ואין בו שוב שום איום של ממש. צה"ל על אלפי טנקיו, מטוסיו וצוללותיו הוא דינוזאור בטחון ארכאי שאין דבר בינו לבין המציאות, זולת פנסיות ותיקיו. אז תפסו את גנץ במילה, וקדימה לחתוך.

11 תגובות על “שמונה עשרה השנים המורעלות.

  1. ido2267 הגיב:

    "שסו" ולא "שסעו"

  2. עמי הגיב:

    משובח כתמיד

    ורק הערה
    עמיר לא היה ילד מוסת אלא מתנקש נחוש, חכם, שידע היטב מה הוא עושה
    והצליח

  3. ג' הדרום הגיב:

    נשמע כמו אוףףףף, יכולנו להיות היום כמו סוריה או מצרים, איזה באסה שתהליך ה"שלום" לא הצליח.
    היום הם כבר היו מתייחסים אלינו כמו לאחים שלהם (ראה סוריה ומצרים).

    ועכשיו ברצינות- כל העולם הערבי שונא אותך, בסוריה 3 קבוצות לפחות נלחמות בשביל לעמוד בראש מדינה שתילחם בך, ואף נלחמים אחד בשני בשביל לעמוד על הזכות להילחם מולך. ולמה? לא בגלל שעשית להם משהו, הם הרי לא פולשתינאים, אלא בגלל שבכל המדינות הסובבות אותנו יכולה להיות איזושהי יציבות רק אם הם יציירו להם אויב. לכן לעולם לא יהיה לך שלום אמת איתן. מוסלמים הודים, דוגמה לכך שזו לא מלחמת דתות, בכלל לא מתעניינים בסכסוך ואף נהנים בחברת יהודים וישראלים כאשר הם פוגשים בהם, וזה מנסיון אישי.

    הבאת ציטוט מתוך כתבה של עיתון הארץ. עיתון לאנשים עילאיים. כמה חבל שהכתבות ה"נהדרות" שם חסרות כל קשר למציאות ולשטח.
    לא הייתי אומר שאני מהמרוצים מתפקוד המשטרה, אבל כנראה שפה טעית בכוונת המשורר.

    להלן ציטוט של כותב הדו"ח של מכון ראנד:

    "בשבוע שעבר התפרסמה בעיתון "הארץ" כתבה תחת הכותרת: "שביעות הרצון מהמשטרה בשפל, נמוכה מכל שירות ציבורי אחר". הכתבה מתבססת, לכאורה, על דו"ח של מכון המחקר הבינלאומי "ראנד", שפעל במשך שנתיים במשטרת ישראל – מחקר שנערך בהזמנת המשרד לביטחון פנים ומשרד האוצר. בעקבות הכתבה, פנה נציג המכון בישראל לעורך העיתון. לפניכם לשון המכתב:

    "ברצוני להביא לתשומת לבך אי-דיוקים ואפיונים שגויים בתיאור של דו"ח ראנד שפרסמתם בגיליון 7 ביולי של עיתונכם ("בתום מחקר בן שנתיים, קבע מכון ראנד כי אמון הציבור במשטרה אובד"). כמחבר הראשי של הדו"ח אני מוטרד, ועוד יותר מכך עצוב על שירות הדב שניתן לקוראי "הארץ" והנזק שנגרם למאמצי המשטרה להגביר את השקיפות של פעולותיה.

    חוסר הדיוקים מתחיל בכותרת, מכון ראנד לא ביקר את השינויים באמון הציבור במשטרה ולפיכך, בשום מקום לא קבענו מסקנה כי אמון הציבור נמצא בירידה בתקופת המחקר שלנו. דיווחנו אודות ממצאים של אחרים מבלי לאשר אותם (מעבר לכך, הדו"ח מספק ממצאים של מחקרים אחרים, אשר קורא המחקר הסיק שאלו ממצאי ראנד). בנוסף, בניגוד למה שנאמר בכתבה, לא היו ממצאים של ראנד המערערים על טענות המשטרה להתחזקות האמון בה. זהו אי דיוק מהותי, המבוסס על מסקנה שאינה מוצדקת.

    באופן דומה, הכתבה רומזת שמכון ראנד ביצע הערכה של תוכנית "המפנה" של רב ניצב דנינו. לא ביצענו הערכה כזאת, ומכאן שלא יכולנו להסיק את המסקנה המתוארת בכתבתכם, היינו שמרכיבי התוכנית לא היו מוצלחים. מה שכן, בחנו את "המפנה" – ביצועי המשטרה ומערכת המדידה. המומחים שלנו, המנוסים בעבודה עם כוחות שיטור אחרים ועם הוועדות הלאומיות האחראיות על ביצועי המשטרה בארצות הברית, מצאו שמערכת זו הינה אכן State of the art.

    האפיון הבעייתי ביותר נוגע לסוגיית האמון. הכתבה שלך מציגה את הסוגיה העיקרית בהשבת האמון על כנו. ואולם, ההמלצות שלנו התבססו על משהו שונה – שאיפתה של המשטרה להעלות את רמת אמון הציבור למדרגה גבוהה יותר. אכן הדגשנו את חשיבות השקיפות ומתן דין וחשבון להשגת עליית מדרגה זו, אבל הסוגיה היא השאיפה, לא הייאוש. זו הסיבה שסוגיית אמון הציבור לא "עלתה לדיון" בקבוצות המיקוד: המטרה של קבוצת המקוד הייתה להבין טוב יותר אילו נושאים יסייעו לשפר את אמון הציבור במשטרה.

    יותר מכל, אני מצטער על כך שהחמצת את הסיפור האמיתי. מכון ראנד עבד עם כוחות משטרה רבים, על פי רוב בצו בית משפט או גוף ביקורת ציבורי שאכף על המשטרה לעמוד לביקורת. נדיר שמשטרה תיזום פנייה לגוף חיצוני כדוגמת מכון ראנד, תאפשר לזרים לבחון מקרוב את נקודות החולשה שלה ותסכים להישיר מבט אל המראה שמושטת לה וכל זאת משום שהיא רוצה לשפר את השירות שהיא מספקת לאזרחים. עוד יותר נדיר למצוא כוח שיטור שיסכים לפרסום גלוי של כל הממצאים ממחקר כזה. אך משטרת ישראל נהגה כך. כפי שהכתבה שפרסמתם מציינת במדויק, הדו"ח שלנו מצא במשטרה נושאים המצדיקים תשומת לב רצינית. יש לעודד את המשטרה להמשיך ולפטל בסוגיות אלה ולא להיות נתונה לדיווח שאינו מדויק וסלקטיבי.

    בברכה, סטיבן פופר, Ph.D, כלכלן בכיר, מנהל הפעילות הישראלית במכון 'ראנד'."

    תפסיק לאכול לאנשים את הראש עם ה'יכלה להיות הרמוניה' הזו שלך. תתפקח. אתה מסתכל על העבר במקום לראות את ההווה ובעזרת העבר להשליך על העתיד.
    בנגב היום יש השתלטות על שטחים ובניית כפרים בכל פינה, בסגנון 'חומה ומגדל', במימון גורמים איסלמיים.
    אבל אתה בשלך מפלג ומסמא את עיני הקוראים עם דברים שיכלו להיות ביהודה ושומרון. בינתיים גם נגב לא יהיה לך.
    אתה כותב יפה, אבל לפעמים צריך להרים את הראש מהדף ולהסתכל ברמת המאקרו, לא המיקרו.

    אני יודע שעל דעתך אני לא אשפיע, אבל לא בה אני מעוניין, אלא בדעת האנשים שמגיעים לפה ועומדים על הגדר.

    היום בתרבות הסמסים, אני בכלל אתפלא אם מישהו שרד לקרוא עד לפה

    • ido2267 הגיב:

      מדהים. גם כשהסורים סוף סוף הבינו שישראל היא לא הבעיה שלהם ובמפגן מדהים של אומץ קמו להילחם באויב האמיתי שלהם – הנשיא אסד. עדיין יש כאלו ששום דבר לא יזיז אותם מדעתם כי כולם הרי ערבים עם כפיה ולכן בהגדרה שונאים אותנו. אני לא יודע כמה המורדים באסד הם חובבי ישראל, אני לא יודע מה יהיה אם מחר הוא יפול.מה שבטוח הוא שהמרד הזה מקטין את יכולתה של סוריה לתקוף את ישראל ולא להיפך. אבל אל תבלבלו איש ימין עם עובדות. 

  4. פיני יפתח פרג'ון הגיב:

    פעם היתה פה תקווה.לצערי,הרוצח המתועב רצח גם אותה.לצערי,נהנתניהו שולט כאן יותר מדי שנים.כנראה שזה עונש קולקטיבי שזכינו לו…

    מקוה שהקדנציה הנוכחית תהא האחרונה שלו ואף מקוה שלא ישלים אותה במלואה

  5. שי הגיב:

    "לכפות דעת מיעוט דתי קנאי ימני קיצוני על הרוב ולמנוע הסכמי שלום"- זה פשוט לא מדויק. הרוב כאן לא רוצה שלום. מי שרוצה שלום זה רק מי שמסכים למו"מ על בסיס גבולות 67 עם פתרון לסוגיית הפליטים. כאלה יש פה מעט מאד. להגיד אני רוצה שלום, ולא להכיר במציאות או בפתרון המוסכם על כל העולם והחוק הבינ"ל, זה לא לרצות שלום.

  6. נמעס מאנשים קטנים כמוך שיודעים להסתכל רק על הצדדים השלילים שמעוותים את המציאות עם תיאוריות שלולות מהיסוד שמנוסחות ״יפה״ שמערכת החוק בישראל גנזה אותם ולא הותירה עליהם צל של ספק.
    לכן זו גם הסיבה שאתה מקבל במה במקום כה דחוק, לא חשוב ולא פופולרי..
    ברשותך אתה יכול להמשיך להתבכיין איש קטן ומסכן. מה שנשאר להגיד זה מילה אחת שמסכמת הכל, רחמים!
    דרך אגב אני ממתין לראות את כמה ה״דמוקרטיה״ שאתה מייחל וחופש הביטוי יסכים לפרסם את הדברים הנ״ל.. מחכה בקוצר רוח לראות את התוצאה.

  7. דרור BDS הגיב:

    עם טענותיו של יגאל עמיר במה שמכונה בית המשפט בשיח הציוני לא הצליחו הציונים – אלו המכירים בלגיטימיות המשטר הציוני – מעולם להתמודד.
    http://theory-and-criticism.vanleer.org.il//NetisUtils/srvrutil_getPDF.aspx/1iLnA0/%2F%2F17-2.pdf

    אותו רבין, איש תם וישר וסר מרע לדידם, הוא זה האחראי על כליונה המוסרי של המדינה הציונית כאשר דרש מהוריהם של אלו המתגייסים היום לשבור להם – לערבים – את הידיים ואת הרגליים. גם לאחר שהפך עורו (היהפוך ציוני עורו?) המשיך את דיכוי העם הפלסטיני בדרכים אחרות, המכונות גם הסכמי אוסלו. אלו היו הסכמי כניעה שברור היה, גם אז, כי הפלסטינים, פרט, אולי, לבריונים מטוניס ולשאר משת"פים, לא יוכלו לקבלם.

    עם כל הבוז ושאט הנפש לדרך בה בחרו יריביו לסלקו, אסור להפוך את רבין לסמל לשלום או לדבר מוסרי כלשהו. את הרצח יש להוקיע כמובן, אך ללא קשר לזאת, גם את רבין עצמו יש להסגיר להאג.

  8. יגאל שלום.

    אתה כותב נפלא, ויש משהו מרתק בכתיבתך, אך בסופו של דבר נשאר טעם מרירות כל שהיא שקשה לנסח אותה בדיוק.
    היום, [ט' באב] כאשר קראתי בספר איוב, פגשתי בפסוק אָדָם יְלוּד אִשָּׁה קְצַר יָמִים וּשְׂבַע-רֹגֶז – ופתאום נזכרתי בך.

    יגאל היקר. אתה אדם נבון, קצת אופטמיות, שמחת חיים ועין טובה לא תזיק לך. תחשוב על זה.

    וכבר אמר אדם נבון שאחד מההבדלים בין דבורה לזבוב, שדבורה גם אם מרחפת מעל מזבלה היא תמצא את הפרח ממנו תיקח צוף לדבש, וזבוב גם בחדר סטרילי ימצא את הנקודה המזוהמת…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s