איך נבזזנו. העברת הכספים הגדולה מכולן. בכר.

אפריל 2010 . טרם המחאה. הביזה. פורסם במוסף לשבת. ובכלכליסט. אפריל 2010

מוקדש לאבי ישראל סרנה. נולד 1917. עלה באהבה כחלוץ 1933. נפטר כמעט חסר כל 1998.  

 

אבא שלי נפטר שבע שנים לפני פרוץ רפורמת בכר ולא זכה לראותה. ישראלי ותיק ומתוייק היה, מהדור שטרם "המהפך בשוק ההון". לו ניחש מה יקרה לפירות זהירותו אולי היה אבי נאחז בחיים כשומר. מורה תיכון היה עם כמה חשבונות חסכון צנועים לעת צרה ובהם גם אחד לצרכי לימודי נכדו, בני נעם. תמיד האמין בחיסכון הצומח לאיטו עד ליום פקודה ופעם בשבוע התיצב בסניף דיסקונט, מברך לשלום פקידים וניגש ל"פקיד שלו" שתמיד ידע מה מצב ה"קונטו" שתמיד היה מאוזן. טרם שיער אבי אז כי מה שאגר יוטל בבוא היום כנתח בשר מדמם אל זירת האגרוף התחרותי.

אבי. רחוב צבי ברוק. 1950

אבי. רחוב צבי ברוק. 1950

בכך הוא דומה למאות אלפי ישראלים מן המעמד הבינוני שחוסכים ומפרישים לעת זיקנה ומחסור. אחרי מותו מצאנו בכיס חליפתו כרטיסי תיאטרון ובספריתו קלסרים מתויקים ובהם מכתבים ופניות מנומסות. הכל בכתב היד התם שבו רשם הערותיו בשולי מבחני תלמידים  45 שנים.

אחרי שהלך עם אימי לבית אבות, נצבר הכל, מכריות ועד מכתבים, במרתפה של אחותי וכשעברה לדירה קטנה, הושלך מתוך אי ברירה וגם מהרצון לשכוח. אחר כך נפטר אבי ואימי נותרה בבית האבות. אחותי ואני הפכנו למורשי חתימה. קפצתי לבנק רק ברגעי משבר. כסף נכנס ויצא מיד לבית אבות. הפקיד של אבי עבר משם ואבד.

באביב הזה, אולי כי בני קרב כבר למחצית ימי שירותו הצבאי, נזכרתי כי פעם היה חשבון חסכון על שמו. הקשתי בכספומט לקבל ריכוז תיק השקעות וצנחה עלי הערה8. "אין באפשרותנו עוד לספק מידע על קופות הגמל מאחר שהבעלות עליהן הועברה.. ". היה מספר טלפון ואתר אנטרנט. וגם הפניה לחברות כלל גמל ולמגדל גמל פלטינום.

מזה זמן שמעתי על אנשים השקועים בחיפושים אחרי גמלתם מאז רפורמת בכר. גם בעת פרידתי מאשתי והצורך להציג למגשרת נתונים כספיים, גיליתי כי קרן הפיצוים שלי למשל נדדה אל "פסגות" רועי ורמוס ואני בעצם מין נושה של לבייב, אבל רק המסע בעקבות קופת בני הבהיר לי כמה עצומה ורעועה היתה נדידת כספי המעמד הבינוני, מהמשכן המוכר בסניפים עם פקידים מוכרים אל הערבות הפרועות של ההון התחרותי. או כמו שניסח זאת באוזני, הכלכלן שלמה מעוז: יציאת אוצר החסכון הלאומי מהמבצר השמור היטב של פורט נוקס אל הרחוב נטול ההגנה והשמירה. פשוט כך. כל מהלך הביצוע המופקר עד אימה של רפורמת ביבי – בכר.

"וזה הכסף הכי חשוב של הישראלי לשעת צרה ומצוקה". יאמר לי גם הכלכלן יורם גבאי. מילים מצמררות אשמע השבוע על המהלך המשמעותי ביותר מאז 1948 של תנועת כספי הבית הישראלי. מהלך שעבר בקול דממה אבל יעורר עם הזמן יותר ויותר זעקות שבר ואולי אף חקירה מעמיקה.

המענה הקולי כנשק

באותו בוקר בו התברר לי כי קופת בני נדדה לאי שם התחלתי לחייג לשני הטלפונים הרשומים על הנייר הטרמי "שיש לשמור במקום קריר, להמנע מחשיפה לאור וקרני שמש ומאחסון בשקית נילון". והגעתי למערכת לניתוב שיחות. הקשתי 1. הקשתי 5. הקשתי 8.  נדחפתי קדימה במסדרון הוירטואלי של המענה הקולי. מיליוני ישראלים מועברים כך לידיהם של מענים קוליים. המענה הקולי מתפקד כיום כנשק התאגידים. הוא שובר את נפש הפונה. עוצמתו של תאגיד בנויה גם על יאושו של הלקוח. הקרנות והקופות לא מציעות כתובת  או אדם, רק מענה קולי ואתר ברשת.

בכל רגע אנו כאן בשבילך, אמר לי רכות האוטומט. לשירותך בכל עת, אמר אוטומט אחר. שיחותיך מוקלטות, הבהיר קול אשה. בכל שלב ניתן להקיש על כוכבית. מתחברים לעתיד בטוח, אמר קול אלמוני. "זמן ההמתנה  ארוך מן הרגיל". חיכיתי. חשבתי על אבי המתקשר מבית אבות. מתקשר ונרדם. על כל מי שנהדף לאחור ממענה קולי. חלשים וזקנים.

 אחרי שעה ארוכה צץ קול אנושי. לא היו בידי פרטי הקופה ומסרתי מספרי תעודות הזהות של אחותי ושלי. דבר לא נמצא. מסרתי גם מספרי תעודות בני, אבי המת ואמי החיה. הנציג הקיש והקיש כמתופף מונוטוני ולא מצא. "תנסה דרך הארכיון של דיסקונט", הציע. במספר של חברת הביטוח ענתה אשה קצרת רוח. שבנו על כל הטקס ולא מצאנו רמז לכספי בני.

למחרת ניגשתי כעצת נציג השרות לבנק. זה הסניף שמכיר את סוליות נעלי אבי. הורי גרו כמעט מול הסניף ואבי הכיר כל פקיד בשמו. איש שיחה היה, על גבול הטרחנות הקלה לעת זיקנה, אבל תמיד לבבי ומתענין. חביב על הפקידים שהמשיכו לחקור אותי על מצבו גם שנים אחרי מותו. לך תספר מה שלום ההורים למענה קולי. הכלכלן יורם גבאי אמר לי כי יש להטיל על הקרנות להקים מערך אנשי קשר בשר ודם למפקידים. צאצאיהם של הפקידים של אבי. יצור שניתן לפגוש בו, שיש בו המשכיות והכרות.

הרגע בו נדד הכסף

סגנית מנהל הסניף היתה לבבית. מאחר והכסף יצא ברפורמת יוסי בכר מן הבנק, שוב אין תועלת במספר חשבון שפעם איתר הכל כאילו היה הכסף מונח בסניף עצמו. אין כעת דרך זולת מספרי הזהות. הקשנו את ת"ז הורי, אחותי, בני ואני. ת"זזנו וכלום. היה לי ביד רק דף אחד שמצאתי אצלי ממאי 2006 ובו מופיע סכום של כ 30 אלף ש"ח בסעיף אלמוני של קופות גמל. היא נואשה ושלחה אותי לפקיד רמי. אולי משכתם? שאל רמי. "לא. הבן היה קטין עד ימי בכר וזה על שמו". הוא שקע בהרהורים, הקיש והקיש ופתאם שאל מי זו שירלי? שאל. אחותי הקטנה. אחר חייג לארכיון. לא נמצא דבר גם שם. "מה אנו עושים"? חקר אותי הפקיד.

"תאתר לי את הרגע שבו נטש הכסף את הסניף הזה ולאן נדד". בקשתי.

"תבוא ביום א' לאבשלום", אמר רמי, "הוא אחראי פה בדיוק על זה". כשדיבר, התעורר בי זכר אבי שחיפש זמן מה את כספי בן דודו הפרקליט מאוריציוס סרנה מז'יררדוב. טרם השואה הפקיד הנ"ל כספו בשוויץ ואבי חלם למצאו כך שיוכל להעניקו לילדיו. חיפש ונואש. ענין החשבונות האבודים מהשואה יצוף גם בהקשר ועדת בכר בסניף דיזנגוף מפי הפקיד הנואש ואחרים. דימוי לכסף נעלם.

כשפניתי להסבר ולפיענוח  התעלומה אל הכלכלנים שלמה מעוז ויורם גבאי, אמרו לי שניהם כי להם עצמם נדרש זמן לחפש ולאתר את מה שהופרש עבורם בעבר וחלק טרם נמצא. "מעבר הקופות והקרנות מהבנקים למקומות החדשים, תוכנן ע"פ בכר להימשך כמה שנים, אמר לי מעוז, "אך התרחש בכמה חודשים. בחיפזון עצום". חקיקה ואקט מהיר וחמדני עד בלבול של קנית כל הקרנות ע"י כמה גופים ענקיים.

"האזרח לא הספיק להבין כלום. השפה של המהלכים הכלכליים תמיד מוצפנת", אומר מעוז. "מסובכת מדי לאזרח. הכל נקנה מהבנקים במחירים כה גבוהים, שמיד כדי לפצות עצמם, הזניקו הבעלים החדשים את העמלות בממוצע ב70 אחוז. חלקן עלו עד פי שלוש. הכל על חשבון האזרח. מכיסו. מרווחיו. ככל שאתה חלש יותר, כך תשלם יותר. והכי נורא", אמר מעוז. "שהכל בוצע בלי פיקוח כמעט. ההיפך מאנגליה ששם הרגולציה בתחום הזה חזקה מאד. הכסף עבר מידי הבנקים שמשך עשרות שנים כבר בנו מערכת מסודרת ומפוקחת אל מערכת חדשה, בלי מחשוב מספיק ובלי פיקוח כמעט." "כל זה בשם הגברת התחרות, בעת שבעצם המצב כיום פחות תחרותי מבעבר". אמר לי גבאי. "נוצר בלגן עצום. אבדו עקבות כסף רב".

"כוח האדם של המפקח על שוק ההון וביטוח, אומר מעוז, היה צריך לגדול פי כמה לכ600 עובדים. זה לא קרה בכלל." מעוז ויורם גבאי, בעבר הממונה על הכנסות המדינה, מצטמררים למראה מה שקרה. יורם גבאי רואה בביצוע הרשלני של מסקנות ועדת בכר את אם כל חטאת בתחום הזה. הפקרה. המון כסף יגיע מתוך הנדידה, מנבאים שניהם, אל האפוטרופוס לנכסי נפקדים. כשדיברתי עם שניהם חשבתי על אבי, על תמימות ואמונה ישנה בקיים הניצבים כבקתת עץ רעועה מול צונאמי חמדנות ושוק פרוע. בלי שומר. "עושק", אמר מעוז על העמלות.

– איזה סיכוי יש לחוסכת בת 85 לאתר את כספי הקרן שלה? ליורשיה? אני שואל את מעוז.

אפס סיכוי. מהרפורמה נפגעו חסרי ההשכלה, הזקנים, הנכים, חצי המיליון איש שעזבו את הארץ ולא ימצאו כספם, החולים, היורשים בלי נייר כמוך, והפריירים. בקיצור כמעט כל הציבור. ברפורמת בכר בנו בית מהרעפים. בלי יסודות".  גבאי ידגיש כי כדי לתקן חלק מן הקלקול יש להטיל מיד על רוכשי הקופות כמו פסגות ואחרים, כמו במקרה מלווה שלום הגליל, חובת איתור חוסכים. יש מרשם אוכלוסין מסודר וזה קל. ולא שהחוסך יחפש את כספו.

   הקלסר החום

החיפוש הזה הטיל אותי לערבוביה של כעס ודאגה, כתחושתו של אדם השב לביתו ומוצא דירתו פרוצה. כל מה שנראה מוצק וקיים, התפוגג. ונזכרתי באיזה קלסר חום של אבי שניצל אולי מן ההשלכה בתוך מעברי הדירות. בשניים בעצם. באחד היו שירים לנכדיו ומכתבים ישנים ובאחר חשבונות. אני חופר במרפסת הסטודיו בה אני חי כעת. שטחי האחסון שלי התכווצו עם השנים. אני מוצא קלסר ישן ובו מאוגדים בקליפס ברזל מכתב אחד וכמה דוחות בשלשה צבעים, וציורי גפן, תמר ושקמה.

והנה שמו של בני. הצטרפות מרץ 1991, שנה אחרי הולדתו. עמית. קטין. ותנועת הפקדות של 50 שח לחודש. בשנת 1995 כבר הגיע לכאלפיים וחמש מאות שח כולל רווחי קופה. הכתובת מבצע קדש תל אביב. דירתם האחרונה. זו קופת הגמל תמר שהיתה בשנת 2003 חלק מהון של כ23 מיליארד ש"ח של קרנות בנק דיסקונט. כשהחל שר האוצר נתניהו לפעול "להגברת התחרות במשק", היתה הקופה חלק מ-135 מיליארד ש"ח בקופות גמל של הציבור שנדדו. להלן: אוצר המעמד הבינוני. להלן הכסף העצום שלנו שהופרט. הועבר לשוק ההון, לבורסה, לניהולם של מומחי השקעות שאפתניים ושוחרי עמלה ובונוסי ענק.

ב2005 כבר בוצעה החקיקה הדרושה לנדידת האוצר לידים חדשות. אני עובר באתר משרד האוצר על עשרות אלפי המילים שנרשמו והועברו חיש קל בכנסת בימי שר האוצר נתניהו ומנכלו בכר. איני בור אך הרוב הוא ג'יבריש עבורי. אני מחפש את המקום שמדבר על חובת איתור חוסכים, על התיעצות עם בעלי החסכון, על מו"מ בעניני גובה עמלות עם אנשים כמו אבי. איני מוצא מילה שמתארת איך ימצא מר ישראלי הנאבק על פרנסתו את דרכו בסבך ועדת בכר. נאדה.

מכתבו של אבי

 ביום א' אני בא אל היועץ אבשלום בסניף. המומחה למציאת חשבונות נדידה אבודים. מוסר לו את המסמך שהשאיר אבי. הוא מקיש ומרים ראשו: מי זה שאול צוקר? כשתעודת תמר כבר מונחת כהוכחה ניצחת על שולחנו, טרם נפתר הענין. יש שם שם של חוסך אחר. עוד מכשול. מתגלית טעות. "יחפשו בארכיון… יש אי התאמת מספרים…" לפני שנתיים וחצי הוא עבר השתלמות כחלק מפרויקט העברת הקרנות מהבנק. "יש לי ניסיון רב באיתור קופות כאלה. הן עדיין מנוהלות עי אותה הנהלה", הוא אומר להרגיעני. "יש אובדנים רבים בהעברה בשל ספרת הביקורת… היו טעויות… תחזור מחר עם הבן ותעודת הזהות שלו".

אנו שבים למחרת. אבשלום מתקשר לארכיון. כן, הוא נתקל בהרבה מחפשים. כן, גם הרבה יורשים שמחפשים את מה שלפעמים כבר נמשך. הנה, הודות לפתק אבי, הוא מאתר את כספי בני ומתקן את השגיאות. הנה הקרן. בני זורח. הסכום משמח אותו. הוא מחתים את הבן על הסכם לקבלת יעוץ ומציע לו מיד לסגור  הלאה ותכנית פנסיה שתפתח בשנת 2057 בעת שכל הנוכחים סביב השולחן, זולת בני, כבר יהיו לאבק. הוא ממליץ לו על רמת סיכון בינוני. 50 אחוז מניות.

– לולא התעורר החיפוש ונמצא גם הדוח ששמר אבי, כסף בני היה שוכב לו אי שם? אני תוהה.

היה שוכב כמו כספי השואה בבנק לאומי, אומר לנו היועץ. אחרי זה היה עובר לאפוטרופוס הכללי על נכסי נפקדים". עפ מעוז זרמו מיליארדים לשם אחרי רפורמת בכר. עפ מעוז חשבונות רדומים כאלה מועדים להגנב עם השנים.

אני מראה לשניהם מכתב שמצאתי בקלסר, מאבי בן השמונים בספטמבר 1994 אל ההנהלה הראשית של קופות הגמל של בנק דיסקונט. בכתב ידו היפה: "אני עוקב בערנות אחרי ההודעות הכלכליות בעיתון. נדהמתי לקרוא כי ההפסדים הגדולים ביותר שנגרמו לקופות הגמל – הם בבנק דיסקונט. 6.2 אחוז. הנני נמנה עם החוסכים הקטנים… הייתי שכיר ולא יכולתי לגרוף רווחים גדולים. חסכונותי הם מעבודה בלבד. בדיקות בחינות בגרות… אני חושב שמוסד שמכבד את עצמו ומבין שניהל מדיניות כושלת (בנקים אחרים בהפסדים קטנים בהרבה) צריך לפצות לפחות את לקוחותיו הצנועים. אחכה לתשובתם. העתק להנהלה הראשית. ישראל סרנה.

"כתוב יפה וברור," צוחק אבשלום. "רק צריך לעדכן מ6 אחוז הפסדים לעשרים אחוז אצל כולם". לא בטוח שהבוס החדש שלו יחייך. כי האיש שהטיל את ביצת הרפורמה לצד השר נתניהו, יצר את התוהו ובוהו בשוק הפנסיוני וחזר לשוק הפרטי לעשות לביתו, רו"ח ד"ר יוסי בכר הקרוי גם האיש הנחמד, מונה לאחרונה עי הברונפמנים מיטיביו, כיו"ר הבנק הזה בו חסך אביו את מעותיו כל חייו. אליו כתב את טענותיו על הפסדים וממנו נדד כספו של בני עם הטעות הלאה. מעתה, בכל חודש, מרוויח יוסי בכר בדיוק את הסכום שחסכו הורי יחד כל חייהם לעת זקנה. כמאתיים אלף ש"ח. מי אמר שאין פיוט בגורל.

תגובת האוצר

יש עשרה מיליארד ש"ח ללא בעלים.

"אם תשאל אם רפורמת בכר היא הצלחה או כשלון, התשובה שלנו היא שאנו עדיין בעיצומו של התהליך. עד שלא נגיע לסוף התהליך לא נדע אם זו הצלחה. יכול להיות שלא. זו לא קטסטרופה.

נכון שיש מעט מדי עובדים בפיקוח על שוק ההון. כיום יש כמאה איש ואנו פועלים להגדיל מאד את המספר ומודעים לצורך הדחוף. אבל אגף הפיקוח על שוק ההון הוא זה שפיקח על קופות הגמל גם לפני הרפורמה. גם כשהיו אצל הבנקים.

הרפורמה באה לתקן בין היתר את בעית ניגודי האנטרסים בבנקים. הבנק מכר לך קופת גמל ותמיד יעץ לך לקנות את הקופה שלו. היית לקוח שבוי. זו תופעה לא רצויה. הפרדנו כמאה וחמישים מיליארד שקל של קופות גמל מהבנקים. הבנקים נשארו ביעוץ.

לגבי הזינוק בדמי ניהול יש הרבה הפרזה. זה עלה וזה רע וזו בעיה שצריך לפתור. בבנקים היו דמי ניהול נמוכים מאשר בגופים הפרטיים. הם סבסדו את הניהול. זו בעיה מורכבת. אך היו עלויות נחבאות.

 לא ידוע לנו על כסף שעבר לאפוטרופוס הכללי על נכסי נפקדים בעקבות הרפורמה. אבל נכון שכעשרה מיליארד שקל הם כעת כספים ללא דורש. הם נמצאים בגופים החדשים. אנו נחייב אותם להוריד את דמי הניהול של כספים בלי בעלים.

15 תגובות על “איך נבזזנו. העברת הכספים הגדולה מכולן. בכר.

  1. אפרת הגיב:

    פוסט מדהים. מזעזע, מרגיז.
    (כרגיל וללא קשר, אוהבת את סגנון הכתיבה שלך עד מאוד)

  2. Li הגיב:

    אבשלום הוא כנראה היחידי בבנק דיסקונט שיכול היה למצוא קופות אבודות. הוא פרש מהבנק לפני מספר חודשים.

  3. אסףר הגיב:

    "כספים ללא דורש. הם נמצאים בגופים החדשים. אנו נחייב אותם להוריד את דמי הניהול של כספים בלי בעלים".

    לא זה יעזור.
    הם כלכלנים, לא? מאמינים בתמרוץ כלכלי?

    עבור כל חשבון, עד שלא יאותר הבעלים (או יורשים) ויוחתמו בנוכחותם האישית על אישור להמשך החיסכון, דמי הניהול יהיו אפס והם יישאו ריבית של 30% (ולא פחות מ-200 שקל) לחשבון.

    *עכשיו* נראה כמה מהר ימצאו את המפקידים.

  4. שפתי כהן-יגאל כהן הגיב:

    איפה המשטרה ?!

  5. מר ישראלי הגיב:

    כאשר המתגייסים לכל קריאה להגנת הנכסים שבידי החונטה הון-שלטון-בטחון ישרפו את צוי צה"ל שבידיהם או רק יכוונו את הרובים שבידיהם לכיוון אחר מאשר זה המגן על ההתנחלויות, אז יתחיל פה שינוי.

  6. נעמי הגיב:

    "השלב השני, לדברי נתניהו, היה רפורמה בקרנות הפנסיה. לדבריו, קרנות הפנסיה היו במצב איום, אבל רובן לא היו על סף קריסה מיידית, ויכלו להמשיך להתקיים עוד עשרות שנים באותה מתכונת. "הסכנה לא היתה קריסה, אבל ההזדמנות היתה ליצור שוק אג"ח בישראל שפותח פתח לשוק הון אמיתי. המבנה שהיה קיים שאב את כל האשראי במשק ומנע אשראי ממשקי הבית ועסקים קטנים". "
    נתניהו בראיון לדה-מרקר 17.09.2007

    הבנתם את זה? משקי הבית הקטנים?

  7. חגי הגיב:

    יש לי בחילה של תיעוב מהול בפחד

  8. Mark Veltzer הגיב:

    דמוקרטיה ישירה היא הפתרון.

    http://www.shiltonhamon.co.il

  9. גדי הגיב:

    סרנה המעיט בתיאור הסקנדל. התבצעה רפורמה שדאגה רק לאידאולוגה הניאו-ליברלית אך לא לכספם של החוסכים. את פקידי האוצר שבצעו רפורמה זו היו צריכים להעמיד לדין על רשלנות, אך הם נחתו על ג'ובים מתגמלים אצל השחקנים שנהנו מהרפורמה. פקידי האוצר בראשות בכר לא דאגו לחוסך, שבכספו הם שיחקו בחוסר אחריות. כתוצאה מכך "המוסדים" התעניינו רק בהעלאת דמי הניהול ובגיוס לקוחות חדשים ולא השקיעו כנדרש בשירות או גם במקצועיות (ידע בניהול הכספים). התוצאות ברורות.

  10. רוב האנשים לא מבינים את המשמעות של רפורמת בכר.שיגיעו לגיל הפנסיה ויראו מה נשאר מהפנסיה.וזה שעוד לא דיברנו על פנסיית החובה. מי שאחראי לכל השערוריה הזאת יש להעמידו לדין ויש לדאוג שהקופות ילא יהיו בידי הטייקוניםוהכי חשוב בבית הספר חינוך לילדים בנושאים כלכלים שיבינו מה זאת איגרת חוב.מניה.חברה .תשואה וכו….

  11. רועי הגיב:

    כמה שטויות כבר נכתבו בעקבות ועדת בכר. מצב החוסכים לא היה טוב יותר אילו קופותיהם היו נשארות בבנקים אלא כנראה להיפך. בנקים חיפשו אז מה לעשות עם הכסף וניירות הערך של משכנתאות אמריקאיות היו מוצאים את דרכם לתיקי הלקוחות ומשם לאסון לאומי. אני חושב שועדת בכר הצילה את כספי החוסכים ולא פגעה בהם אבל בכל מקרה אני קצת לא מבין למה חושבים שהכסף בבנק זה בטוח ונהדר ובבתי השקעות הוא אינו כך. אין שום עדות לכך במספרים

    • אייל הגיב:

      רועי, אתה כנראה לא מבין את הכתבה, התרעומת כאן היא על אופן הביצוע ולא על המהלך עצמו שאולי היה טוב ואולי לא. בפועל מה שקרה הוא שהמון אנשים איבדו את כל חסכון חייהם הלכה למעשה וכמעט ללא יכולת לאתרם, זאת בעוד שהאנשים החדשים שהיו אמורים להיות מעונים על כספם לוו אותו, ברשלנות פושעת יש לאמר, לאנשים כגון דנקנר, בן דוב, תשובה שנהגו בו ברשלנות פושעת אף יותר ועכשיו הם אפילו לא מבינים על מה המהומה….
      חוסר היכולת ליצור רגולציה, והעובדה שפקידי אוצר "מוצאים עצמם", פעם אחר פעם, מועסקים תמורת מיליונים במשרות בכירות אצל אותם אנשים להם לוו כספי ציבור היא פשע נגד החברה, ומקומם מאחורי סורג ובריח, שינסו להבין על מה המהומה.

  12. ARIK BAHAT הגיב:

    מאת: רואה החשבון! מה נטפלתם ליוסי בכר? אני מכיר את יוסי בכר. יוסי בכר לא לקח מכם מאום. יוסי בכר בנה עצמו מאפס לבנה על גבי לבנה. יוסי בכר הוא יציר השיטה שהלך עם שיני המסור ולא נגדם. יוסי בכר הוא בבחינת "תינוק שנשבה" ש… "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו" (נהנתניהו הביאו לאוצר לעשות בנו מעשיו). יוסי בכר "זרם" עם מה שציפו ממנו ועל כך זכה במקומו עתה. למה שיוסי יהא ה"מרטיר" שלכם?! מה הוא אשם שהביצוע הנתון בידי הממשל לא דאג אפילו לחייב את הקרנות להשקיע בתוכנה ובדיווח "און ליין" ברמת הנדרשת מהבנקים לפני שמסר בידיהם את הטריליונים שלכם?! תבינו. זה ה"רב-מגי (תאצ'ר)" ביביהו שהביא זאת עליכם., כשהסיט את זרם צבר מזומניכם לעבר כמאה אלף "מורמים מעם" שעליו פרנסתם. אתם בוחרים בו שוב ושוב והוא מטיח בכם את אירן כבילדים קטנים. "אכלתם אותה"! בדרך הוא מסכסך ציבור בציבור בשיטה הרומית של הפרד ומשול! בינתים התפר בכיס בו נתון ארנקם האישי עדין לא נפתח! מי יגול את האבן מפי בארם?!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s