הקבוצה הכי בזוזה והשכנה העניה.

פולניה קמה בבוקר, ורואה שבעלה מת.
מה קרה? שואלים אותה. הוא אמר משהו קודם, התלונן?
כן. היא מספרת. הוא קם באמצע הלילה ואמר – 'לא טוב לי'
אז אמרתי לו: 'למי טוב?'

(בדיחה לא אקטואלית. עכשו טוב לכולנו).

לעיתים המטבע נמצא ממש מתחת לפנס. למשל בענין הבוער הזה של ה"שיויון בנטל", הביזה, מי הכי בזוז ואיפה הכסף. התשובה נמצאית בחדר הילדים של חלק מאיתנו. כל זה עולה מתוכן עתירה 5799/12 שמשתרעת על עובי של ספר ושהשבוע נדחה הדיון בה. עתירת לורך נגד משרד הבטחון, נגד השר, הכנסת וצה"ל. למרבה התדהמה מתברר כי הקבוצה הישראלית הכי דפוקה ובזוזה ומרומה, היא גם הקבוצה הכי מקריבה ויקרה ללב הישראלים: חיילי הסדיר. מטורף.

את העתירה בענין שכרם המגוחך, הלא מתעדכן, הדוחף לעוני, של חילי החובה, הגישו שלושה ישראלים צעירים: חייל החובה אמיר לורך, שני, אחותו המתמחה ואחיו הכלכלן אריאל, באמצעות אביהם, עורך הדין אמנון לורך ממשרד יגאל ארנון. השלושה הם ניני מרדכי לורך, קצין יהודי גרמני מעוטר צלב הברזל ממלחמת העולם הראשונה, הם נכדי נתנאל לורך שהיה לוחם ומפקד גזרה ושלישו של רב אלוף יגאל ידין ומקים ענף הסטוריה בצה"ל שכתב את הספר המקיף ביותר על מלחמת העצמאות.  385252_552036238140018_434243473_n

את מה שמתאר אמנון לורך בשם ילדיו על פני 180עמודים המופנים לעליון, אמר לי בני, נעם, שוב ושוב בעת חיילותו: עושק וביזה ועוניים של חילי החובה תלויי – הוריהם, בצבא עשיר ובזבזן עם פימה וסנטר כפול של אנשי הקבע.

הפרקליט לורך כותב: "כבשת הרש והחלש קלה לנטילה". חד וחלק.

כבר עשר שנים מקבל חיל החובה הישראלי אותם 352 ש"ח. חיל קרבי יקבל תוספת מכפילה. וזהו. ע"פ "מדד הפחית" מתברר כי מאז הייתי חיל בראשית ה70 הדרדר השכר לכדי שליש מערכו אז. "רבין ובר לב היו מתפוצצים לו ראו את זה", אומר לי לורך. "אבל הרמטכל גנץ אפילו לא מדבר איתנו".

כטנקיסט קיבלתי 28 לירות בעת שבקבוק טמפו עלה 15 אג. לפי זה צריך היה השכר ע"פ לורך להתחיל מ- 936 ש"ח. "העולם השתנה, השקם הופרט והתיקר מאד, רק חילי החובה נותרו זולים, עניים ושואבים מהוריהם". כשאני מעין בנתוני העתירה, סומר שערי. העוול כה נבזי וגלוי. אך הדיון שהיה צריך להתקים השבוע בעליון, נדחה עפ בקשת המדינה בנימוקים מגוחכים. מערכת הבטחון נעולה על מצב ביזה.

ע"פ העתירה והחוק, חייבים חייל וחיילת לקבל שכר מינימום. אין אפשרות חוקית להעסיק אדם מבלי לשלם. יש סבך הסברים שאקצר פה. חייל מקבל, עפ צה"ל, שירותים ומוצרים בכ1300 שח לחודש. תוסיף את שכרו הדל ותפחית משכר מינימום, ישארו כאלפיים ש"ח לחודש, חוב צה"ל לכל חייל/ת. אבל אפילו ה352 ש"ח אינו מעודכן. לו עודכנו היה כל חייל מקבל עוד מאה שקל. אבל אלו המאה ועשרים מיליון ש"ח שעברו השנה לתוספת נופש לחילי הקבע.

"חוץ מניצולי שואה וסודנים," אומר לי עורך הדין המאופק לורך, "חילי הקבע הם הקבוצה הכי דפוקה במדינת ישראל". ולמי שיטען שבצבא -העם דופקים שיויונית את כולם, עונה לורך כי "צה"ל מזמן אינו צבא העם. אם בשנת 1980 על כל מאה חייבי גיוס שרתו שירות מלא כשישים. היום המספר קרוב יותר ל25".  נגעתי פה במעט מיזער מהנטען ב180 העמודים של העתירה שהדיון בה נדחה, כי אין ועד, אין אבא, אין לחץ. משמים נגזר שבתי החילת תקבל 352 ש"ח לחודש וניר גלעד יקבל מיליון. סמל, אגב, מקבל תוספת של שקל ושמונים א"ג.

שכר חיל פלשתינאי

לענין שכר המשרתים בסדיר, משעשע לדלג מעבר לחומה. השבוע גיליתי כי חיילי החובה של השכן הפלשתינאי האביון מקבלים פי חמש יותר שכר או פיצוי, מחיילי החובה של הכובש העשיר. בחילים אני כולל את אנשי הבטחון וגם את מי שהם רואים כלוחמים ואנו כאסירים בטחוניים או כמחבלים עצורים. זה בסדר. כל צד רואים בחיילי האחר טרוריסטים.

בכל אופן, בצד השני, גם מי שיושב בכלא על פעולה נגד ישראל, מקבל שכר שהוא פי חמש משכר הבסיס של חיל ישראלי במדינה שעשירה בערך פי חמישים מפלשתין. יתכן שמדינה – בדרך רואה חד יותר מי מקריב ומי לא. מתברר כי שכר האסירים הבטחונים מן הרשות מתחיל ב1500 ש"ח לחודש ומגיע עד לכחמשת אלפים ש"ח. במחירי המוצרים בשטחים, זה פי כמה ממה שזה נשמע. בשל המצוקה הכלכלית הגדולה שם, עקב סגר ומצור, מחסומים וקטיעת דרכים ואבדן אדמות, רבים המתגיסים שם כמו בכל מדינת עולם שלישי. לפעמים אף, התברר לי, נערים ונערות מבתים עניים מאד, נדחפים בשל המצוקה לפתרון הבא: הם נוטלים סכין ומתקרבים למחסום צהל. גם בלי דקירה, הם נעצרים כמובן ומרגע זה מתחיל שלב המעצר המניב: כ1500 שח לחודש למשפחתם. זה טוב למשפחה וטוב בדרך מעוותת למערכת הבטחון שיכולה להצביע על גידול בניסיונות פיגוע וכך לקבל יותר תקציב.

זה רע רק לעתידנו.

זול ורן בכותל

ביום שלישי ירדתי אל בטן האדמה בקרונית קטנה ומטרטרת. היא נעה על פסיה במנהרה מדופנת בטון בהיר שבעוד כארבע שנים תהיה הנוף בחלונן של רכבות שידהרו לירושלים. פרויקט הקו המהיר, 30 דקות ת"א ירושלים, מתקדם בחלקו מתחת לאדמה בקצב של כ- 40 מטר ליום, קצב מכונת החפירה הגרמנית הבידיונית שבמעיה ישבתי כמו בצוללת גרעינית ענקית. היא מנסרת דרכה בתוך סלעים קדמוניים שמיליוני שנים איש לא שזפם, מותירה בגבה מנהרה עצומה ומוכנה לתנועה. גם לספקן כמוני, חובב נוף וטבע, יש פינה חמה לצינורות ענק, אולי מימי המוביל הארצי, גאוות ילדותי. הקו המהיר יסתים בתחנת בניני האומה, 80 מטר מתחת לאדמה, מוגנת מפצצת יום הדין. יש כבר הצעה לקמפין לקו החדש: "מהמאה ה21 לימי הבינים ב30 דקות".   

 

נ.ב. למה כל הדיווחים המבדחים על השליט הפסיכי מצפון קוריאה גורמים לי אי נוחות? אולי כי הם נראים כפרודיה מרושעת עלינו. מין בוגי יעלונים וביבים על רקע חבורת קצינים חמורת סבר ובעלת זיקפה גרעינית, שנראית תמיד כחורשת איזו מזימה אפקוליפטית. צפון קוריאה היא סוג של "ארץ נהדרת" עם צפיה של שלושה מיליארד צופים.    

4 תגובות על “הקבוצה הכי בזוזה והשכנה העניה.

  1. חיילי הסדיר הם "מעמד הביניים" של הצבא – כרגיל, אלה שמשלמים את המחיר עבור כל הקבוצות האחרות.

  2. יעקב הגיב:

    ולמה מוכרים לחיילים פחית שתיה בחמישה שקלים כאשר עלותה פחות משקל?

  3. […] לשבת לפני קצת יותר מחודש, וגם בבלוג של יגאל סרנה פורסמה כתבתו שעסקה בעתירה 5799/12, שהיא עתירה עבה שהוגשה […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s