מועדון הפאראפיליה. האספן.

בלילה אני עובר על פני שלושה שומרים ונכנס בשערי אברבנאל אל מיבנה של מרפאה קטנה. שני פסיכולוגים מקבלים שם פני ולצידם איש נעים למראה. היחיד מכל באי המרפאה שנאות להפגש פנים אל פנים עם כתב.  שני מטופלים אחרים הסכימו ליצור קשר דרך הרשת. בחדר הנקי ומואר היטב, קשה לשחזר את מהומת הרגע החשוך ההוא שבו חשף האיש הזה את עצמו בפני קבוצת נערות, את אימת המרדף, את כל אותה לכידה וחרפה וקריסת המשפחה.  images

 למרפאה הזאת מגיעים 25 גברים לעבור טיפול משקם, "לא גאולה", מדגישה המטפלת. המגיעים הם מן המנודים של העת המודרנית, רובם אזרחים נורמטיביים שדחף מוביל אותם למעשים שמפילים קרבנות. לא אחת גדולה האימה שהם מטילים מאימת עברין רגיל. משך חיי כעיתונאי הכרתי רבים מן הקרבנות. הפעם אני מציץ באלו המכונים בשם הכולל פאראפילים.

פאראפיליה ביוונית משמעה "ליד האהבה" והיא כוללת פדופיליה ומציצנות, חשיפה עצמית ופטישיזם וכל תשוקה שמופנית ליעד הלא נכון. רוב המגיעים לפה נמצאים בהליך משפטי, טרם הרשעה או אך אחרי כליאה וטיפול בכלא. יש שבאים מרצונם לבלום עצמם בעוד מועד מביצוע עבירה. כך למשל המטופל י. שכתב לי שהוא בעל תפקיד בכיר שהוא חושש לאבד. הוא פטישיסט שאוסף חזיות. הן תחליף האהבה שלו.

"תמיד נהניתי מחזיות. לגעת בהן. הייתי בהמון טיפולים ודיברתי על הקשר עם אימא שלי ששולטת בכל מה שאני עושה. מטפל דיבר איתי על שנות ההתבגרות שלי ומטפל הוליסטי קבע שהצ'קרות שלי לא מאוזנות. אהבתי לדבר איתם אבל הבעיה תפחה".

"החזיות גורמות לי עוררות מטורפת יותר מכל מגע עם נשים". כתב לי המטופל י. "אני צריך לקחת חזיה ממישהי,  לא לקנות, ולדעת למי היא שייכת. משך השנים התחלתי לפרוץ לבתים, לקחת חזיות ממתלי כביסה, לגנוב ממלתחות בחוגים, להנות גם מתכנון העבירה. כבר נתפסתי כמה פעמים על חם והצלחתי איכשהו להימלט". לכן הגיע לפה, לבלום עצמו טרם ילכד ויאבד הכל.

13 הפדופילים

הגבר שבא להפגש עימי בלילה, במרפאה, לחשוף עצמו, הוא גם חושף – עצמו בפומבי. איש חומרה מצליח, שמכונה אסף. הוא היה אבי משפחה קטנה, חלק מזוג צעיר עם ילד. כעת הוא לבדו. בפעם הראשונה בה נלכד, הוזהר, בשניה נשפט. אחרי הראשונה הלך לטיפול כושל אצל פסיכולוג. אחרי המשפט כבר חיפש ומצא את המרפאה הזאת. הוא חש בר מזל.

אחרי שכתבתי בעבר על הפדופיל "אריק הכריש" מרמלה ודומיו, גיליתי שאחרי ריצוי העונש וסוג של טיפול בכלא, שב כל פדופיל או פאראפיל ישראלי אל השכונה. אלינו. יש אמנם יחידת פיקוח "צור" של השב"ס ובה כשבעים עובדים שתפקידם לפקח על המשתחררים, אבל הממשלה לא יצרה כלים שימשיכו גם לטפל בפארארפילים ולהגן עלינו ועל הילדים. יש חוק משנת 2006 להגנה מפני עבריני מין, שכולל הערכה, פיקוח וטיפול, אך בשל בעיות תקציב טרם יצא לפועל החלק העוסק בטיפול ושיקום מניעתי ואף טרם יצא המכרז למפקח ארצי ולהקמת המרפאות.

כך נשארים הנזקקים עם מרפאה אחת שמיועדת לחרדים ואחת, זו הפאראפילית בה מדובר פה, שמחוברת לבי"ח וולפסון ושוכנת מטעמי אכסניה ותקציב בבי"ח אברנבנאל. המקים, פרופסור פטר סילפן, פסיכיאטר ידוע ובכיר ששנים רבות פעל בשב"ס, מתאר את המקום כ"יוזמה של  אזרחים שממלאים את התפקיד שזנחה המדינה. בגרמניה, הולנד, קנדה וארצות אחרות מטופלים הפאראפילים עי המדינה". לכן, על הבאים, מוטל לממן הטיפול מכיסם: שנתיים של פגישה קבוצתית ופגישה פרטית כל שבוע, מוערכות  בהוצאה של כ30 אלף ש"ח מכיסו של המטופל. רק הטיפול ההורמונלי מכוסה ע"י קופות החולים.

בארבע שנות פעולתה של הפאראפילית, עברו דרכה כחמישים גברים. רק גברים. בעשרים שנה, גדל כמעט פי שמונה מספר עבריני המין הכלואים בישראל והם מגיעים כיום לכ1200 איש. יש עוד רבים שלא נלכדו וגם עבריני רשת: מפתים ומציצים, חושפי עצמם ומתקשרים לקטינים באנטרנט. הפסיכיאטר סילפן מנהל צוות של עשרה גברים ונשים, פסיכיאטרים ופסיכולוגים, שמטפלים בפונים: 13 פדופילים, כמה חשפני עצמם, כמה מציצנים וגם פטישיסט שגנב חפצי נשים.

"בהתחלה היה לי קשה מאד לשבת בקבוצה הזו", אומר לי אסף. "מה לי ולהם"?

הוא נולד לפני כארבעים שנים להורים ניצולי שואה. כשנפטר אביו נותר לחיות כילד עם אימו, אשה תלותית וחסרת אונים "גדלתי בבית דומם ונטול רגש, מקום של חוסר בטחון, תלות ופחד להתמודד עם החיים. ברחתי משם לנישואים עם אשה חזקה שבה הייתי תלוי כבאימי". הוא הצליח בתחום המחשבים אך חש כסמרטוט. ארבע שנים אחרי נישואיו, כשירד בערב קיצי לטייל בשכונה, לבוש מכנסים קצרים,  עברה מולו קבוצת נערות צחקניות והוא פעל לראשונה.

נישואים רעים.

"אנו לא משנים את האדם מן היסוד", אומרת לי הפסיכולוגית. "ברור לנו כי העבירות נובעות גם מכך שהאדם חי חיים לא נכונים. לכן הכי חשוב ליצור מעגל חיים תקין ומלא פעילות של יציבות והרגלים ותחביבים וכמובן זוגיות טובה". "היו לי נשואים  רעים", אומר לי אסף, "אבל האופציה של למצוא פורקן אצל מאהבת לא עלתה על דעתי. לא הייתי מסוגל לחיות בשקר מול אישתי. נקלעתי למצב שהייתי לכוד וכלוא ובלי כל פורקן".

כשעמד מול חבורת הנערות בערב החמים ההוא, הוא חשף את אבר מינו בפומבי פעם ראשונה בחייו.

"חשפתי והן צחקו. הן היו מבוהלות או נבוכות, אבל אני ראיתי בזה הצלחה כאילן הן נהנות. משתפות פעולה". זו הבועה שבה מיחס העברין לקרבנות דבר מה שנובע ממה שהוא מחפש. המטפלת אמרה לו כי זה חל על כל הסוטים: ראיה מעוותת של המציאות.

במקום פחד אסף ראה הנאה. נידת צצה והוא נלכד. נלקח לאבו כביר. בבוקר שוחרר, תחת אזהרה, ע"י אשתו שבאה לתחנה. זה הרגע שבו נגלה בפניה קלונו. תחת לחצה הלך לטיפול פרטי. המטפל אמרה לו: "לכולנו יש פנטזיות. ההבדל הוא בין אלו שמממשים לאלו שלא". "זה כמו העניק לי לגיטימציה".  בשנים שאחרי לכידתו, המשיך לעבוד אבל בשובו הביתה נזהר וכלא עצמו. לא ירד לרחוב המחשיך. "זו סטיה עיקשת", אומרת הפסיכולוגית. "שלפעמים משתנה לעבר מציצנות, התחככות באוטובוס ועד פגיעה ממש".

מחייו ההם, הוא זוכר תחושת ניתוק ותשוקה עצומה לקירבה. "כשחשפתי עצמי, ציפיתי שהנערות יתלהבו. רציתי להרגיש חלק מהן.  להתקבל". ערב אחד ירד שוב לרחוב. חשף ונתפס. הגיע למשפט והורשע. הוא נפרד מאשתו, חי לבדו. מעצרו המיט עליו חורבן. הוא הגיע לטיפול במרפאה ועתה, אחרי שנה וחצי, הוא מרגיש כמי שנולד במחדש. " יש לי התחלה של זוגיות טובה. ספרתי על הכל לכל מי שמכיר אותי היטב. אני כבר יודע שאצטרך לשמור כל חיי על עצמי. להישמר ולשמור קשר למטפלים".

שנה וחצי ישב אסף בטיפול קבוצתי. תחילה נחרד מן האחרים, אחר כך חשב שליד הפדופילים הוא בר מזל. הוא אומר לי: "כשאני רואה עכשו אשה יפה ברחוב, בא לי להכיר אותה, לא להחשף בפניה". אבל בקיץ הוא עדיין נזהר. כשהעולם מתחמם ומתמלא אנשים חשופים. בתחילה סגר בערב חלונות. נדמה היה לו שקולן של החבורות העוברות למטה כמו קורא לו: אסף, אסף, רד אלינו.

משהו רדום התעורר

המטופל שיקרא כאן שאול הוא בן גילו של אסף. גבר ממוצא אמריקאי, נשוי ואב לארבעה ילדים שעבר מסלול רגיל של צבא, לימודים אקדמיים וחתונה ואף קריירה יפה. "אני חי בגוש דן עם אשה שאני מאד אוהב. מצבנו הכלכלי טוב למעלה מן הממוצע. אך בשנים האחרונות התפתח בי אי שקט. מאסתי בחיי הרגילים וחשתי צורך בריגוש. היום אני מבין שזה היה השקט לפני הסערה. התחלתי לחשוב על בנות צעירות. תמיד זה היה בפנטזיות שלי. משהו רדום התעורר".

שאול מצא עצמו יושב בלילה כשהבית ישן וחופר ברשת. "בהתחלה לא לגמרי הבנתי מה אני מחפש. נכנסתי לפורומים… גיליתי אתרים בהם יש ילדים שמחפשים תשומת לב…התחלתי לצ'וטט איתם, תחילה בזהות האמיתית שלי. די מהר הבנתי שאני לא מצליח להגיע לשום מקום אם אני מציין את זהותי האמיתית. באופן הדרגתי הורדתי את הגיל, עד שלבסוף הייתי מציג עצמי כסטודנט ומדבר עם בנות 14, 15 והרגשתי שהעיסוק החדש הזה מפיח בי חיים. מעורר רגשות שמזמן שכחתי. התחלתי לפלרטט. היום אני מבין שזו היתה תחילתו של טיפוח הקורבן. התחלתי לדבר איתן על מין, האם התנסו, מה הן אוהבות… בסופו של דבר הייתי בקשר עם 5 בנות. הייתי מדבר עם חלקן מדי ערב".

לילה אחד תפסה אותו אשתו מצו'טט עם אחת הנערות. ראתה את התכנים המיניים ונחרדה. "אני לא נחרדתי מעצמי במהלך תקופת הפגיעות הזו – נהיה בי משהו שאנן, אטום, עסוק בעיקר בעצמי ובהנאה שלי. אישתי הכריחה אותי להגיע לטיפול פה, אחרת נתגרש כי מבחינתה אני פצצה מתקתקת. היום אני מבין כי מזלי הגדול שגילתה פעילויותי.".

אסף מסים שנה וחצי של טיפול וחש חזק ועם זאת מלא חששות לגבי העתיד. גנב החזיות כבר שנה בטיפול בפרארפילית. הוא עובד, נשוי וחי עם אשה, שלושה ילדים, ומסתור של 200 חזיות. מפתה הקטינות ברשת מתקדם טוב בקבוצה. אבל שני המטפלים עימם ישבתי, הדגישו שהכל שביר, אין גאולה שלמה. קרוב לחצות, כשיצאתי משערי אברבנאל, עובר ליד חצרות אפלות, חלונות מוארים, חלונות חשוכים, ידעתי כי אי שם מישהו מציץ, מישהו מצ'טט עם ילדה. העולם סביב המרפאה נראה פתאם מלא בפאראפילים לא מטופלים.

תגובה אחת על “מועדון הפאראפיליה. האספן.

  1. Peter Silfen הגיב:

    דרכים ליצירת קשר עם המרפאה:
    פרופ' פטר סילפן, פסיכיאטר, מנהל המרפאה – 050-5232265
    כתובת מייל – clinic.abarbanel@gmail.com

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s