פיצה פאפא וירקות אחרים. תג מחיר

"אתן יודעות מתי התחילה הבעיה הפלשתינאית? היא התחילה ב-93. הצענו להם שלום והם ירו בנו.

 "לא נכון, המפקדת, זה התחיל הרבה לפני 1948".

כן נכון ופה זה טירונות, לא שיעור היסטוריה".

קצינה מבהירה לטירוניות. השבוע. מחנה 80.     

 

בראשית השבוע ביליתי שעה נעימה עם רעיית ראש הממשלה בדירה קטנה ברחביה. נדמה לי שבעלה היה בפגישה עם בנט. זה היום שהתחיל בפגישה עם ש"ס שבורת הלב, עבר לשהיה קצרה בהר הרצל ומשם התפצל הזוג: שרה נסעה לרחביה וביבי המשיך לפגישה עם שנוא ליבה נ. בנט. נדמה לי גם כי לש"ס רמז רוה"מ משהו בנוסח: "היתה לנו אהבה גדולה וטהורה. דברים כאלה לא נגמרים פתאם. סבלנות, בנט זה חפוז. אתם אהבת האמת". ניחוש.

לענין פגישתי עם רעית רוה"מ אשוב בהמשך.

d791d799d791d799-d795d7a9d7a8d794-d791d799d79cd7931

בערב כבר דובר על כך שמיזם "העתיד היהודי" מצטרף לממשלת נתניהו. תנועת המחאה מתאחדת עם הכיבוש. רבני "תקומה" של בנט ובהם רב העשבים השוטים דב ליאור, אף הודיעו על תמיכתם בזיווג המוזר. אין כקרקע הפוליטיקה להצמיח פירות שאפילו מכון וולקני לא יעלה על דעתו: פמלה – אבוקדו כזו או אשכולית עם צנונית. אבל כמו שכתב השבוע מורי פרופסור ירון האזרחי: מיזם "העתיד היהודי" משאיר בלי טיפול את המחלה הכי ממאירה שלנו: הכיבוש. זה כמו שצוות רופאים ליד מיטת הגווע בסרטן המעי הגס יחליט לטפל רק בסכרת, בהתמכרות החרדית למתוקי השלטון. והסרטן? גזירת גורל. חלק מהגוף. נחיה עם הגרורות.

אז לא. הגוף לא מגיב טוב לגרורות. יעידו על זה פניו המרוסקות של פועל הנקיון אוסרוף שהותקף בידי חולגנים חדורי שנאה או המורה הערביה סועאד שהגיעה השבוע לניחום אבלים בירושלים והותקפה באבנים על ידי נערים חרדים.

פיצה – פאפא

 נסעתי לירושלים, עירו של ברקת, תואם בנט. אותו זן של היטקיסטים – משיחיים שמאמין כנראה באלגוריתם האלוקי כפותר הכל. בקצה בירת הנצח, ליד תלפיות, נפלתי מאה שנים אחורה אל כביש עותומני רעוע שהתפתל בתוך כפר בן 12 אלף תושבים ירושלמים ממוצא מוסלמי.

שכונה ירושלמית עם זכויות של אסיר מנהלי.

מי שרוצה לדעת איך נראה אפרטהייד ישראלי בפעולה, אל ירחיק עד שכם, די שיסטה מכביש גילה או תלפיות והופ: בנטוסטאן מדרום אפריקה של שנות ה70'. די להציץ בבית צפאפא, או בפי תושביה כיום: פיצה -פאפא על שום שיסוע הכפר עי שני כבישים יהודים למשולשים דמויי פיצה. כשבאתי לשם ראיתי סוללות ענק שמתרוממות בלב הכפר מתוך תמרות אבק.

שלושה קבלני עפר שע"פ גרסת הכפר מקבלים בונוס על זריזות טרם הכרעת בג"צ, מפעילים בולדוזרים 12 שעות ביממה כדי לשסע את הכפר ב-1800 מטר כביש 6 מסלולים. כל זה כדי שמתנחל מחברון למשל שיצא מביתו בגבעת החרסינה, יחצה את השוק הערבי שדלתותיו מרותכות, יחצה את רחוב השוהדא הנצור, יחכה בטרמפיאדה מופרדת ליהודים, או יעלה לאוטובוס ליהודים, יסע על מערכת כבישים מופרדים, יעבור כמלך במחסום ויגיע בין מרפסות בית צפפה הישר אל קניון מלחה.

לענין ההפרדה, אגיד פה במאמר מוסגר בקירות בטון, כי הוא מתרחב מחודש לחודש. השבוע התברר שמשרד התחבורה יפעיל קווי אוטובוסים המיועדים לשימוש פלסטינים תושבי השטחים במטרה להפחית את נוכחותם בקווים שבהם משתמשים יהודים. ע"פ הנהגים, פלסטינים שינסו להשתמש בקווים המעורבים יידרשו לרדת"

כן התברר שיבוטל ההיתר שהיה לפלסטינים לעבור ברחוב המוביל למערת המכפלה כהולכי רגל או על אופניים. נמתחה גדר רשת שמחלקת את הרחוב לשניים, כביש ליהודים על רכבם ומעבר צר להולכי רגל פלשתינים.

בבית צפאפא השקפנו ממרפסת ביתו של סלמן עלא, מעצב יודאיקה פלשתינאי ומתכנן חנוכיות ומזוזות לתירים, בתוואי הכביש המהיר שנחצב ממש בחצרו. כשיושלם יחצוץ לנצח בינו לבין בן דודו שממול. עלא הוא תושב ירושלמי, כמו ברקת, אבל עם זכויות של "ניגר" באלבמה של ימי ההפרדה הגזעית. כשהיה ילד צפה בסלילת כביש גילה שחצה את כפרו לשניים. עתה כבעל משפחה הוא רואה את כביש 4 החדש חותך את כפרו לארבע.

משך שנים התקימה תכנית לכרית מנהרה תחת הכפר, אבל מטעמי חסכון ואפליה שונה הכל לאחרונה לכביש עילי שקורע את הכפר לגזרים. כל זה צץ לפני ארבעה חודשים, בלי התראה. מאז מבלים הבית צפאפאים הנואשים בבתי משפט. כבר נדחו במחוזי והם מצפים בלי תקווה לגאולה בעליון. כפיצוי נדיב הציע להם ברקת שני בתי ספר. אולי ישלח גם מסוקים להעביר את הילדים מהבית לכיתה שמעבר לכביש המהיר. הרופא המנתח ג'דאללה אמר לי פשוט: "פשע מתרחש בבית צפפה שלנו. הכיבוש חותך את בשר התושבים" עוד כמה מכות וגם בית צפאפא שרובה מקצועות חופשים שואפי שקט, תתמרד ואז יעלמו כל תירי ירושלים. הכל כדי שמתנחלת מחברון תגיע חיש קל לזארה.

נישה חדשה

  ממראה הפיצה- פאפא האומללה נרגעתי רק במחנה יהודה. בכל ביקור אני נעצר לשבת אצל מי שהיה ראש ועד סוחרי השוק, אלי מזרחי. ירושלמי חכם ומתון ששמר על השוק וסייע להפכו למקום הכי מרחיב לב וריחני בירושלים. מזרחי באישיותו מפריך כל דימוי קיצוני שדבק במחנה יהודה. ישבתי איתו בבית הקפה של בתו בלב סמטת תבלינים. הבטנו בהכנות לפסח ובארבעה ערבים יצאו מרכב הונדה שעל אחריו הודבק כקמע הסטיקר: "יהודים אוהבים יהודים".

בעיר שבה אשה ערביה הוכתה עי נערות דתיות, שבה בוצע לינץ' בנער בכיכר החתולות, שבה נסקלה מורה בידי חרדים, ילכו בקרוב המוסלמים עטופים טליתות להגנה עצמית. על קיר בית ראיתי שלט של "המשכן – סוכנות נדל"ן". הכל שוכן פה בכפיפה אחת: קדושה וטומאה, פחד ויופי גדול.

מהשוק נעתי להר הרצל. אתר זכרון ירושלמי נוגע ללב, גדוש ישראלים שהקריבו חייהם מאז 48. בתוך עיר של בנית אבן אלימה, ההר הוא מופת של איפוק. עצי אורן ודממה שמעמיקה ככל שאתה קרב אל המתים. באתי לאזכרת יום השנה ה44 למותו של ראש הממשלה הכי שוחר שלום ונטול שנאה, זה שבעת כהונתו צמחה הארץ, אך גם פרצה המלחמה שהמיטה עלינו את הכיבוש.

קברו של לוי אשכול הוקף אוהל, הוצף פרחים. אבטחה כבדה המתינה לקומץ הזוכרים. לבושה שחורים הגיעה אלמנתו מרים, אשה חכמה וחדת לשון. הגיעה בתו תמה, חברים ועובדי לשכה לשעבר. מעט אחרי שתיים זמזמו מכשירי הקשר וצצו ראש הממשלה ורעיתו, ידידי מרים אשכול. כשהתישבו לידה, החל הטקס.

כשתם הטקס הדתי לראש הממשלה החילוני, נסע ביבי לפגוש בבנט ואנו המשכנו לדירת אשכול ברחביה. היינו כעשרה איש, חברי מרים ובהם גם רעית ראש הממשלה ומאבטח אחד שישב במטבח. בחוג המשפחתי בו חשה בטוחה, רחוקה מרעל השררה, הכינה רעית רה"מ נס קפה לעצמה, לקחה עוגיה והיתה נינוחה ושונה מאד מהסיפורים על התפרצויות זעם והתערבויות בעניני הממלכה. מציור שמן השקיף המנוח אשכול על השיחה הנעימה שעסקה בחיים, במשפחה ובילדים. אזכרה לראש ממשלה מת – מזמן היא רגע נדיר של ענווה. הכל הרי בר חלוף, וגם התהילה והכוח, קצרי מועד הם כמו שזימר הרב הצבאי מעל הקבר.

פירומנים ופרומנים

הכל עובר חביבי, רק השנאה נשארת. כך הרהרתי כשהלכתי בעקבות מנקה הרחובות המרוסק  חסן אוסרוף. הוא שוחרר מבית החולים ושב לביתו ברחוב  יונתן רטוש ביפו. זה רטוש שחלם על הקמת עם עברי וברית כנענית, עבד בעיתון "ירדן" לצד האב בן ציון נתניהו, כתב על "מוחמד המבורך" ולא זכה למזלו לראות איך התגלגל החלום העברי לכיעור הגזעני שנקרא "תג מחיר" או "תקיפות על רקע לאומני".

ע"פ נתוני משטרת מחוז ירושלים מ- 2011 ל לשנת 2012 הוכפל מספר התקיפות על רקע לאומני בירושלים לבדה. פרח מ-28  ל-56. לכן נוצרה נישה חדשה והוקמה "היחידה ללחימה בפשיעה לאומנית" ובה 15 שוטרים שילחמו בגל ריסוס כנסיות ומסגדים, הצתות, ניקוב צמיגים, ריסוס ערבים בגז, יריקות על כמרים, סקילה ומכות. ע"פ דובר מחוז ירושלים, נעצרו ב2012 כ-50 חשודים, נפתחו 30 תיקים. ע"פ הארגון "תג מאיר" הפועל נגד תופעת התקיפות, רוב החקירות מסתימות בלא כלום או בעונש קל. אין הרתעה מול פשיעה לאומנית. יש צורך בהחלטה על טיפול, אכיפה והחמרה כמו שנעשה מול גל מעשי אונס או רצח נשים.

הקרבן חסן אוסרוף הוא פועל קבלן וערבי. ז"א אכל אותה פעמיים. יליד יפו בן ארבעים שגר עם אשתו נרימן הנמרצת ושלושת ילדיהם מול ד"ר לק ביפו. דירה ישנה שתקרתה טחובה, עשר דקות הליכה מהמקום בו כמעט נרצח עי חוליגניים.

אוסרוף מתעורר כל בוקר בשלוש, השעה של מבלי קץ הלילה. בארבע אוסף אותו לעבודה הנהג ישראל, "האיש שהציל את חיי". חסן הוא מאלה שמנקים את העיר בזרנוק המים ליד רכב המברשת. כשהלך אותו בוקר למלא בקבוקי מים למשמרת ליד כיכר האופרה, יצאה חבורה גדולה של נערים שע"פ החשד הגיעו מטבריה למסיבת פורים.

אחד מהם, בעל ז'קט עור, כובע מצחיה וקעקוע, קלט מיד את חסן, ניגש אליו, אחז בו וברר אם הוא ערבי. כל השאר היסטוריה ואכזריות. הכנופיה הכתה כאיש אחד. איש מהם לא אמר: לא. חבטות בבקבוק פילנדיה, בעיטות בראש השוכב על המדרכה עד שחסן איבד הכרתו. לולא הבחין הנהג ישראל במהומה וחילץ את גוף חברו חסר ההכרה, היה הכל נגמר ברצח האיש שבא לנקות את הטינופת שישאירו אחריהם חלאות הלילה. מקרה חסן מצטרף לגל תקיפות ערבים שמצטרף לגל תקיפות עובדים זרים, לגל של פשעי תג מחיר וגל של הסתה בפי בכירים ושרים כמו אלי ישי, רבנים כמו אליהו הצפתי ואחרים. כל זה על רקע העדרו המכאיב של מבוגר תקיף ואחראי בלשכת היועץ המשפטי, בלשכות שר המשפטים וראש הממשלה.

חושך לגרש

"כל האלימות הזאת זולגת פנימה מיש"ע, מפשעי "תג מחיר", מ"תורת המלך" שיצאה מיצהר, עוברת כמו הארבה מעל החומה", אומר לי ד"ר גדי גבריהו. הוא איש הציונות הדתית, דור שמיני בירושלים, שעומד בראש ארגון הגג "תג מאיר" שמאגד 35 ארגונים מהימין והשמאל, מירושלום בגוש עציון ועד שלום עכשו בתל אביב, חילוניים ודתיים, שכולם נאבקים בפשעי "תג מחיר", בתקיפות על רקע לאומני, בכל מה שנובע לטענת גבריהו מהטקסט שמתמצת הכל לכדי רב המכר "תורת המלך".

הוא נפגש איתי בחצר מנזר לטרון שבו הציתו העשבים השוטים את שער העץ הישן, רססו "ישו קוף", "תג מחיר" "ערבות הדדית" ו"מעוז אסתר". אחר כך אנו נודדים לשבת בנווה שלום שם הוצתו מיבנים וחובלו כלי רכב. גבריהו מונה בפני עשרים בתי תפילה נוצרים ומוסלמים שהוצתו במשך כשלוש השנים שראשיתן בפרסום הספר, פרי עטם הרעיל של שני הרבנים היצהריים יצחק שפירא ויוסף אליצור, שמגובים ע"י רבני השטחים דב ליאור, יעקב יוסף ויצחק גינצבורג. מסמך מפלצתי שהוא מין "פנקס כיס למפגע היהודי", כולל קריאה לרצח ילדים.

 "אם זהו ספר של פסקי הלכה והגות יהודית כדברי היועץ המשפטי שסרב להאבק בו", אומר לי גדי גבריהו, "אז מה רוצים מביתר ירושלים? לעומת "תורת המלך", כרזת "ירושלים טהורה" שלהם זה משחק ילדים שניתן להגדירו כהגות ספורטיבית". גבריהו נחרד "לראות את היהדות הופכת לדת רצחנית". יום קודם לשיחתנו השתתף בהלוית האלפים שליוותה את הרב המפייס פרומן אל מנוחתו האחרונה. בניו אמרו על קברו, "יתגדל ויתקדש" והרחיבו את "עושה שלום במרומיו" ל"הוא יעשה שלום עלינו, על הישוב תקוע, על עם ישראל ועל כל העולם כולו". "אמן, אמן", ענה הקהל אחרי דברי השלום, אבל על כל פרומן שניגש ראשון למסגד שהוצת והביא עימו ספרי קוראן חדשים, יש מאה פירומנים של תג מחיר שרוצים להצית אש קודש גדולה שתחרוך את כולנו.

נ.ב.

ע"פ מחקר רב שנים שמתבסס על קריאת עיתונים, גיליתי שתוחלת החיים של עדי תביעה במשפטי חשודים בכירים קצרה במידה ניכרת מתוחלת החיים של כלל האוכלוסיה. מדובר בקיום לא יציב של מי שמתנדב לעמוד מול סוללות פרקליטים רבי עוצמה. כך נפטר השבוע עד המדינה ש.ד. יהודי רב פעלים, שהותקף והוכפש עי הגנת אולמרט. על העלמם של עדי ליברמן כבר נכתב. יבוא על הזכרון גם הזוג היהודי ממשפט דרעי שנדרס בניו יורק. עיסוק מסוכן, עדי תביעה. לכן אמליץ שעדותם תתקבל כעדות שכיב מרע שאינו נוטה לשקר טרם מותו וחולשתם תתקבל עי בית המשפט כעדות לצידקתם.

6 תגובות על “פיצה פאפא וירקות אחרים. תג מחיר

  1. nachum הגיב:

    כפר בן 12 אלף תושבים ??????????????

  2. Joseph Algazy הגיב:

    יגאל שלום,
    אהבתי.
    יוסי

  3. עירית הגיב:

    מסמך מצוין, עם הרבה כאב וחוסר אונים על עוול מתמשך, על עיר יפייפיה שמתגלה דווקא בכיעורה

    • אבי ברד הגיב:

      מסמך? בסך הכל חוות דעת סובייקטיבית.
      יגאל מתמחה ברחמים על האוייב האכזר ובהתעלקות על הציונים שבסך הכל רצו לחזור הביתה בשלום. הכיבוש יוצר מתיחות ואי שיוויון בין הכובשים לנכבשים… אבל אפרטהייד? בשעה שמתאבד ערבי יכול להגיע ללב ירושלים ולהתפוצץ בה או לדקור יהודי זה לא יכול להיות אפרטהייד, כי אפרטהייד זה הפרדה ע"פ הגזע. אפילו לא הצבע. הסכסוך הערבי-ישראלי הוא לא על גזע או צבע אלא על דת. הסכסוך הוא אסלאמי-יהודי ולא חשוב עד כמה נחבב ונחבק ונמליח את הכבושים. הסכסוך הוא נתון יסבוד שעוצב עם ראשית העליות הציוניות לארץ. מה הפריע למוסלמים שיבואו לכאן עוד יהודים? הפריע להם כי הם זיהו יהדות חדשה, לאומית, גאוותנית וחוקשר בשלטון עצמי. עד אז יהודי ארץ ישראל והפזורה בערב הסתגלו לכך שהם במעמד נחות מזה של המוסלמי, ואפילו קיבלו זאת בהכנעה או בהבנה. הציונים נראו לשליטים המוסלמים כסכנה חיצונית שבאה לערער את מבנה החברה הערבית אסלאמית, כאחת שמסכנת אותם, את שלטונם ואת אמונתם באללה.
      היום אנחנו ממשיכים להיאבק על אותו מצע שמזין את השנאה האסלאמית ליהודים. הפגנת מורך לב סרנית כלפי ה'מוסלמי המפסידן' מרנינה את הלב אבל לא תורמת כלל לעצירת השנאה האסלאמית. להיפך, היא רק תורמת להתחפרות הערבים ולהקצנת הסכסוך.
      כל מה שאני מוכן לומר לערביי בית צפאפה הוא "סליחה שניצחנו" ולתת להם להמשיך את חייהם כהרגלם תוך נהנתנות מכל מה שיראל מציעה להם. אני לא מרחם על אכזרים, כי …. וגומר.

  4. […] פירומנים ופרומנים – יגאל סרנה שוזר בהרמוניה נפלאה אירועים גזעניים מהתקופה האחרונה, שפורמים באנדרלמוסיה מאורגנת, את המרקם החברתי בישראל. כהרגלו, זה מרגיש יותר סיפור ממציאות (אולי זו בכלל הרגלה של המציאות הישראלית?). […]

  5. יעל הגיב:

    כמעט גרמת לי לבכות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s