נעדרו מן ההלויה. שמוליק קראוס.

שני בניו של האיש שהלחין את שירי הילדים הכי יפים, לא באו להלוויתו.  את הקדיש על אלונקתו, שנתמכה ע"י שני סלעים בשער הגאולה בבית העלמין ירקון, אמר אסף, בנה של חברתו לחיים מזה כ30 שנים חנה. הרב קרע אם כן את דש חולצת אסף ואת דש חולצת האח צדוק. שני הבנים של המנוח, כועסים ונוטרים זכר ילדות חבולה, נעדרו. נעדרה גם אימם ג'וזי כץ.  נעדר גם החבר והשותף למוסיקה הנפלאה מימים עברו, אריק אינשטיין האחד והיחיד.

16042_10151104833021930_1249014165_n

העדרם של אלה בלט יותר מנוכחות אחרים, ונדמה היה כאילו נטמנו אתמול שני גברים בקבר אחד: שמוליק וקראוס. כפי שחי כל חייו, מפוצל לחלק המדוכא ולחלק המרומם. לשמוליק הרך, הטוב, הנדיב שהלחין את המנגינות שרבים מזמזמים עד היום, איש שלימד רבים והיה מלא הפתעות מוסיקליות והקראוס הרע, הזועם, האלים, הפורץ בחמתו וחובט, מקלל ומכה ופוגע גם בבני ביתו ונעצר ויושב וכותב את התקליט "מדינת ישראל נגד קראוז שמוליק". שהוא גם שמוליק קראוז נגד כולם.

פעם הוא אמר לחבר שבא אתמול לקברו, כי לפעמים הוא מפסיק לקחת את תרופת הליתיום של המניה דיפרסיה שלו כדי להיות "הוא עצמו", כדי להנות מן המאניה שבה היה נישא אל שיאים של חופש והתרוממות רוח ופראות ופיזור כסף והיה קונה מכונית לחברתו וטס ללונדון וחוזר לפה ברגע בו נחת.

גם סביב האלונקה שנשאה את גופת הגבר בן ה78, שהיה פעם גדול ויפה וכובש לב, ומזה שנים רצוץ וקורס בכסא גלגלים, דיברו הנאספים כמו בשני מנוחים. בשמוליק שהיה פרא אדם אך גם כעדות אחיו, ילד שבכה כל פעם שהאזין בבית לתקליט של בטהובן.

"כשפגשתי בו באילת של 1964 אליה הוגלה עי המשטרה", ספר לי חברו יפתח גוטמן, "מצאתי איש פשוט ומצחיק וחם ומספר סיפורים גדול. אבל כשהשמיע לי על גיטרה כמה לחנים וטען כי הוא חיבר אותם, לא האמנתי לו. לא התקשר לי כלל לדמות הזאת של גבר פרוע ופשוט ומקסים עד שהתברר לי כי הוא אכן הוא, מין ערס פואטי".

"תראה כמה הגוף שלו מתוח אפילו אחרי המוות. קפוץ תחת התכריך", אמר לי חבר אחר מימי כסית הגדולים שם ישב שמוליק עם מונה זילברשטיין ומוישלה איש כסית ורבים אחרים מאותה חבורה בוהמית של אמנים ופראי אדם ומשוררים וזמרים שיצרו את התרבות העברית. אריק אינשטיין כבר אז היה מגיע רק אחרי ששמוליק הסתלק כי קראוס השאיר סביבו גם מעגל של אדמה חרוכה ופחד מן ההתפרצות.

ובו בזמן הצמיח שמוליק יופי רב והיה, כמו שאמר לי המפיק אשר ביטנסקי, "אחד מעמודי התווך הגדולים של המוסיקה הישראלית החדשה, חלוץ שחיבר את הרוק העולמי של שנות ה60' עם ההכי ישראליות לצליל הזה של "החלונות הגבוהים" ואחרים וידע להוביל ולבצע ולהזיז אחרים והשאיר חותם שלא נמוג עד היום בכל צליל פה".

על קברו שנכרה אתמול בלב חלקה חדשה, תחת שמי חורף מעוננים ונהדרים, עמדו זמרים כמו כספי וגבריאלוב, זילבר ואושיק לוי, אבל רבים אחרים נעדרו, אולי כי זכרו את קראוס נגד כולם. את החרון המתפרץ. אך היד שחבטה היא גם זו שרשמה את התוים של "הבובה זהבה" ו"זמר נוגה" ו"הנביא יחזקאל", "טינטן" ו"אצו רצו גמדים" ומה לא. מנגינת החיים הישראלים, שאף הם מפוצלים לא אחת בין אלימות ליופי, ובין דכאון ויאוש עמוק להתרוממות רוח נדיבה.

9 תגובות על “נעדרו מן ההלויה. שמוליק קראוס.

  1. ורד נבון הגיב:

    כואב ועצוב. תיאור יפה וכנראה מדויק. גם הצילום הנלווה מתחבר למילים.

  2. נירית הגיב:

    הוא אחד היוצרים היחידים בעברית שאני באמת אוהבת. באותה שורה עם טום וויטס, שגם הוא סבל ממאניה דפרסיה. הוא כנראה מאד, מאד פגע באשתו וילדיו אם הם נעדרו מההלוויה. היום יש תרופות יותר טובות מליתיום שעוזרות לשכך את המאניה ללא דיכוי היצירה. עצוב שפעם היה הרבה פחות ידע על מחלות נפש, כי הידע שיש היום יכול היה להציל אותו ואת משפחתו. בכל מקרה, תודה רבה על המאמר. נירית

  3. בועז כהן הגיב:

    כמה נכון וכמה יפה מה שכתבת.

    אנו מתקשים לעכל את זה שאדם שכתב שירים כה מופלאים היה גם אלים וחולה. אבל זו המציאות וזה המסתורין הנסוך סביב מעשה היצירה. לפעמים יהיה זה אדם פרוע, פראי, קשה, מסוכסך ומסובך שיזכה בחסד היצירה.

    לעולם לא יהיה ברור מדוע מיעוט כה מבוטל מבני האדם ניחן במגע האלוהי של ההשראה, ומדוע פעמים רבות הם (וסביבתם) נאלצים לשלם מחיר כה כבד על כך שקיבלו את מתנת האל.

  4. מיכאל הגיב:

    הצילום הנלוה לכתבה כל כך מזכיר את המראה מהדירה ברחוב טרומפלדור,אותה דירה שהיתה מעבר לפינה של בית הורי ברחוב הירקון. צר לי אבל פני הדור כפני הכלב ופני התרבות הישראלית הוא כפני גיבוריה. לפני הרבה שנים ראיתי אותו מכסח את בנו ברחוב והזדעזעתי. אז כן,בובה זהבה נגעה עמוק בנימי נשמתי אבל הוא היה מוסיקאי בינוני, פרא אדם במובן השלילי של המילה.הוא ואחיו היו הדבר הכי קרוב למשפחת אלפרון. אני מזועזע מהדמעות שנשפכו בעקבות מותו ,הרבה יותר מאשר מותו של האדם הנבזה שידע להכות בכוח רב את החלש והפגיע ממנו. זכרו יעלם מהר.הלואי.

  5. ada herzberg הגיב:

    ומעניין מה קורה כאשר לפתע מתגלה שמנוח מותיר ירושה גדולה שממתינה לפי צוואה
    מופקדת כדת וכדין רק למי שטרחו לחלוק למנוח, כבוד אחרון …

  6. אמיליה הגיב:

    היעדרות היא לפעמים נוכחות, יעידו על כך המילים שלך ששוזרות את היד הקשה עם הלב הרך יחד.
    הרבה מילים נכתבו על קראוס בימים האחרונים ואלו נעימות לאוזן וגם לזיכרון. תודה.

  7. יובל הגיב:

    טוב ורע הם חברים טובים גם באקסטרים, הזיכרון הציבורי קצר ומשתנה אפשר לבחור מה לזכור, בשבילי בעברית אין יותר רוקנרול, זעקה ורגש ממנו, יש אנשים שמגיבים לזיוף ולרוע בצורה קיצונית, מכות זה לא פיתרון אף פעם אבל נראה לי קראוס היה הראשון להודות בכך (לא הכרתי אותו) ויאללה פשוט שימו פליי ותשמעו אותו תעזבו אותכם מכל השאר..

  8. איציק הגיב:

    אריק איינשטיין העדיף לשמור לעצמו את מה שהוא חושב על המוות הזה.. מעניין מה גרם לו להיעדר מההלווייה, כי בכל זאת הם הכירו עשרות שנים..

  9. יצחק שלמה הגיב:

    אם הוא היה כזה חרה בחייו האישיים אז איך זה שהוא מצא חברה לחיים לשלושים שנה ? שמוליק היה גאון אבל גם מטורף וזה תמיד בא ביחד גם וון גוך היה גאון אבל פגע בעצמו . גם מייק ברנט היה מוכשר מאוד והתאבד
    הילדים צודקים בזה שלא באו כי אם הוא לא היה להם לאב אז הם לא חייבים להתאבל עליו כילד המתאבל על אביו ולא צריכים לאמר קדיש לא משחקים עם אלוהים אצלו הכל מסודר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s