התרגלנו להתיאש. יאיר היזהר.

"בילדותי ידעתי שבירושלים יש בית ובקומה השנייה שלו מסדרון ארוך ובקצה המסדרון דלת ומאחורי הדלת יש איש חכם שמקבל החלטות. הוריי קראו לו הזקן. כעבור שנים הגעתי לירושלים ולאותו בניין, הייתי בקומה השנייה, ראיתי שבקצה המסדרון אין דלת ומאחורי האין-דלת אין אף אחד שחושב בשבילי". (ראש השב"כ לשעבר עמי אילון. "שומרי הסף".)

 

 אופטימיות בחירות קלה כצריבה עוררה  עלי חימה בקרב קומץ מחברי. בעיקר חברי פייסבוק וירטואליים, משגרי לייקים, חרדים – חילוניים. דיווחתי פה על תקווה נוכח חסימת ביברמן, הכפלת מר"צ, העלמות בן ארי ושותפו המלומד, הופעת ח"כים חדשים ורשימת לפיד המנצחת. אך גיליתי כי אופטימיות ואף תקווה קלה כנוצת יונה, נתפסות כאסקפיזם, כבריחה מאחריות לאסון.

התרגלנו, בצדק, להתייאש.מפתח

שנים תחת ידה הקשה של התחרדות-התנחלות- היתגטאות, עשו מלאכתן. התחושה שמיעוט מתנחלי זעיר של פחות משלושה אחוז מן האומה, משתלט על עמדות הכוח יחד עם מיעוט חרדי והופך אותנו ליצהר סהרורית, לבת עין עוקרת זיתים, לגטו שומר שבת – תחושה זאת, המיטה עלינו דיכאון וחולשת דעת. אנו שבט עתיק שסובל מהפרעה דו קוטבית. אלפיים שנה של שחיטות ובגידות והעדרו של אלוהים ברגעים הקריטיים, עשו שלהן: מניה דיפרסיה שבטית, מלווה חשדנות כלפי כל תקוה. ההיסטוריה שלנו היא רכבת שדים של חלומות ותהומות.

והנה דווקא בקלפיות, הזכירה לנו ההמצאה המופלאה ששמה דמוקרטיה ישראלית, את כוחה המנחם, המרפא. היא הסיטה כוח והשפעה מחבורת חובבי פוטין ומקדשי השם הפנאטים, לכיוונה של קבוצת נבחרים חדשה, חילונית – דמוקרטית: לפידאים, ח"כים חדשים בכמה מפלגות, מיעל גרמן ומשה מזרחי ומאיר כהן ותמי זנדברג ורבים אחרים.

אבל היא קיצרת רוח. הדמוקרטיה. וגחמנית.

לכן, מאז היוודע התוצאות, מתקיימת בראשי כל העת שיחה עם יאיר לפיד, איש שאני מכיר לא רע מחברים משותפים בעבר. אדם שונה ממסכת הזחוח – בטוח, בעל עלילה משפחתית סבוכה, מלאת כאב. מחפש אהבה, נבון, אדם שיכול להיות גם קשוח ופוגע בתוך לבביותו. איש מצחיק ונורמלי שחולק עם ביבי פגם אחד: הערצת אב. יאיר וביבי, שניהם בנים לאבות חזקים שממשיכים להטיל צילם ומרותם גם אחרי מותם. ואין אדם חופשי עד שינתץ אנדרטת הוריו.

לכן אני דובר אליו בליבי לאמור: הזהר, יאיר. שבורי לב אנו, למודי אכזבות וקצרים בזמן. אתה שנולדת החודש מן הגלים, קיבלת זמן שאול על חולות נודדים. זכית בחצי מיליון קולות ארעיים. פרשנים ושרים לשעבר כבר פרסמו כל אזהרה אפשרית מפני מה שאורב לך בחצר הביבי-זנטית. הזהר למעננו ואל תפנה גבך לנתניהו ולו לרגע. יש שני תיקי- מבחן שגורלם יעיד על העומד להתרחש: תיק המשפטים ותיק הפנים. לא תיקי תהילה, תיקי שינוי. אם יעקרו מידי יועץ הסתרים חורש המזימות יעקב נאמן ומידי אלי ישי מגרש הילדים ומיבא הסינים בעשרת אלפים דולר לראש, ויועברו למשל לידי עופר שלח והמשפטנית ד"ר עדי קול, נדע כי החלה מלאכת התיקון.

הרג על הגדר.

בתי החיילת שבה המומה מהסרט התיעודי "שומרי הסף". כל מה ששמעה בבית מאביה העקשן משך השנים ועורר בה סוג של התנגדות, ספק או מרי, שמעה פתאם במרוכז ממקהלה של ששת המפקחים העליונים של הסכסוך. ששת ראשי השב"כ שרוב חייהם הבוגרים עקבו, האזינו, עצרו, יעצו וחיסלו, אמרו לה פה אחד: לדבר עם האויב. אין דרך אחרת. רק מדינה פלשתינית. ודיסקין אף הגדיל ואמר: "ליבוביץ צדק". אלו טענות תקיפות של בעלי מוניטין ששומטות את הקרקע מתחת לרגליו של כל הימין המתנחלי וכל דייר אחר בבית היהודי. טענות מטלטלות בבואן מפי הגבורה.

למה באה כל ההקדמה הזאת? ע"פ נתוני אותו ארגון שומר סף, בשנת 2012  לא נהרג אף ישראלי בפיגועים בגדה ובירושלים, וזאת לראשונה מאז 1973. לעומת זאת, בחודש האחרון נהרגו ששה פלשתינים צעירים מאש צה"ל: אזרחים, נערים בני 15, סטודנטית בת 21, מפגינים. התחלה מבשרת רעות לשנה שבה אמורה ישראל, ע"פ החלטת הבוחר, לשוב לשולחן המו"מ.

על פחות מששה הרוגים יצאנו למלחמה.

385252_552036238140018_434243473_n

התחקירן שלי, נאדם עודה, ילד מחנה פליטים נבון וחד עין שהוכח עד היום כמדויק מכל שירותי הביון, קורא לזמן הזה: "לובה ווסחה", זמן המשחק המלוכלך. הוא מחלק את האשמה ל"לכלוך המסוכן" ביננו לבינם. נאדם היה שם בעת שנהרג הנער בן החמש עשרה סלח עמארין, ממחנה אעידה.

אבו מאזן עמד להגיע למעבר קבר רחל לחגיגות הארמנים בית לחם. חיכו לו כמאה חילים פלשתינאים לאבטחה. פרצה הפגנת נערים שכללה ידוי אבנים. קציני צה"ל והקישור הפלשתיני ישבו לסכם את השבת השקט. עוד הם יושבים והנה נשמעה יריה. כדור חי של חייל צהל פגע בראשו של הנער סאלח שהחזיק רוגטקה.

מאותו רגע הוצת הכל ויצא משליטה. המפגינים הנזעמים על ההרג,  הציתו את מגדל התצפית הישראלי שחייליו נסוגו ואף הרסו את מצלמותיו. נאדם אמר לי ששני הצדדים משחקים באש נמוכה, כל צד ע"פ צרכיו הפוליטיים. "אצלנו", הוא מעיד על עמו, "מסיטים את התסיסה נגד המשטר אל הישראלים.  אבל תחת שליטה. זה משחק נבזי של הישרדות פוליטית. שולחים ילדים לחמם קצת, בלי הגיון". הנער ההרוג סלח עמארין היה בן יחיד לאימו. חייל צעיר, מבוגר ממנו רק בכמה שנים, כיוון והרג.

אבנר גבריהו, עובד סוציאלי מ"שוברים שתיקה" כתב על היד הקלה של צה"ל על ההדק ואיך "במהלך השירות הצבאי הפסקנו לדבר על פלסטינים כחפים מפשע. התחלנו לדבר על “אוכלוסייה לא מעורבת”. כלומר, אף פלסטיני אינו חף מפשע… מאותו הרגע העדפנו להתייחס לכל הפלסטינים כמסוכנים. אין הבדל בין פלסטיני שיורה לבין פלסטיני שזורק אבן. אין הבדל בין זורק אבן לבין מפגין, או בין מפגין לסתם מישהו שלא מציית או מתחצף. כולם אויב שמנסה לערער את השליטה שלנו ולכן מותר."

נ.ב.

הרגע שבו שמעתי השבוע כי האיראנים שיגרו קוף לחלל היה רגע של הקלה. כל כך רטרו האיראנים האלה. מי שולח היום קוף לחלל? האמריקאים שלחו כבר ב-49 קופיף אומלל בשם אלברט. מה השלב הבא: פרויקט מנהטן? איש על הירח? נערי פרחים? מרלין מונרו? רצח נשיא במכונית פתוחה?

13 תגובות על “התרגלנו להתיאש. יאיר היזהר.

  1. Karl Rossmann הגיב:

    יאיר לפיד אמר זועביז. אתה בחרת לסרס את האמת ולטעון שאמר "זועבי". למה?

    • igalsarna הגיב:

      זה נורא חשוב? כתבתי על זה לפני שבוע.

      • Karl Rossmann הגיב:

        כן – לרובנו האמת חשובה. חשבתי שגם לך. אתה הרי יודע מה ההבדל בין תקיפת אדם אחד על דעותיו לבין גזענות כלפי ציבור שלם. אגב – הערצת האב שציינת באופן נכון וחשוב לגבי ביבי ויאיר היא ביטוי לreaction formation. אני מזכיר לך שאביו של ביבי השפיל אותו מידי יום ביומו והעריץ רק את הבן שמצא את מותו. אם תקרא את ספרו של משה זונדר על סיירת מטכ"ל תגלה שיוני עמד להיות מודח מהפיקוד על הסיירת, מהלך ללא תקדים בהיסטוריה של היחידה, ככל הנראה בגלל דכאון. עם אב כזה קשה להאשים אותו.

  2. כרמלה כ. שלומי הגיב:

    אני חייבת לומר לך שבתוך ים הבוז ללפיד והיאוש מראש ממנו, השמאל הרי אלוף באליטיזם מגוחך ופסילה רבתי, מה שאתה אומר די בעקביות מעורר הערכה.
    לא הצבעתי ללפיד ואני שמאלה ממר"צ, אבל כמוך גם אני בוחרת לשמוח בטלטלה שהחלישה מעט את הימין הקיצוני, ומקווה שלפיד לא יסתחרר מהשלל שנפל בחלקו ויניח לרוח אביו לנוח בשלום על משכבה.
    ה'מזל' שלנו, יחסי ורעוע כמובן, הוא שביבי פעל רוב כהונתו בצל אבותיו (כולל אבי אשתו, שלא לדבר עליה עצמה), ואילו לפיד חופשי לכאורה לחמוק מהצל הגדול של אביו.
    אני מקווה שלפיד יקרא מה שכתבת ויעשה לביתנו מה שאחרים לא העזו. אני חוששת שגודל המשימה עלול לשתק איש כמוהו שמאוד תלוי באהבת הקהל, אבל אני מקווה שתהיה בו תבונה לעשות לטובת המקום הזה.

    ועוד משהו. עבדתי שנים ארוכות עם ציבור דתי, נשים מהתנחלויות בעיקר, לא פעם ניהלתי שיחות מרתקות ממש עם אנשים שהשקפת עולמם היתה בשבילי יבשת זרה ונוראה. יש התמתנות די עקבית במגזר הדתי. הציבור הזה זז בהתמדה למרכז. הימין עדיין חזק שם אבל חלק הולך וגדל פחות קיצוני כבעבר. אני חושבת שההתנתקות היתה קו פרשת מים. כיום הדור המבוגר די התעייף והדור הצעיר יותר חשוף ברשתות החברתיות לשפע מידע שקודם לא היה נגיש בקלות כזו, ומטבע הדברים יש לזה השפעה. החשיבה עצמאית וביקורתית יותר. זה כבר לא שחור-לבן כבעבר.

  3. פיני הגיב:

    מקוה שיאיר לפיד לא יתפתה לקבל את תיקי החוץ או האוצר.רק ממשרד הפנים ומשרד המשפטים הוא יוכל לשנות באמת דברים וגם משרד השיכון.

  4. יונתן הגיב:

    אני לא מצליח להבין מה ההבדל בין מפגין עם רוגטקה לכזה עם נשק חם. שניהם מהווים איום על חיי החייל, ואני לא מקנא בחייל שנאלץ לנצור אש למול אבנים ולקוות שאחת לא תפגע לו בראש.

    • asaf12013 הגיב:

      אתה מבין רק מי הדוד פה ומי הגוליאת, עם כל מה שמשתמע מזה.

    • ד'ש מברלין הגיב:

      באינתיפאדה הראשונה הייתי על הגגות בשכם כשספגנו אינסוף גולות שנורו מרוגטקות. ואם כי לא נעים, אין ספק שההבדל בין זה לבין נשק חם גדול. מספיק ללבוש שכפץ וקסדה עם מגן פנים והמקסימום זה מכה ביד או ברגל. גם כשמתנחלים או חרדים מיידים אבנים מדובר לעתים בסכנת חיים, ואיש לא חושב שצריך לירות בהם.

      • יונתן הגיב:

        אינני בקיא ברוגטקות, אבל מה עם האבן קצת יותר גדולה? ואם מישהו זורק אבנים ביד?
        ואם חיילים יתחילו להסתובב עם מערכת מיגון אישית שמונעת הרג מנשק חם ב 99% מהמקרים, האם נצפה מחיילים לא להגיב על נשק חם?
        פעולה שהיא פוטנציאלית מסכנת חיים ונעשית בכוונה, לדעתי מזכה את עושה בכדור ברגליים, לפחות. ובעיני, אם מתנחל או חרדי או לא משנה מי זורקים אבנים על חיילים זה בדיוק אותו הסיפור. בכל מקרה רצוי שיהיה צלם צבאי בסביבה כדי שלא יהיה ויכוח על העובדות לאחר מעשה.
        יש פה צבא וממשלה שלא מאמינים בזכותם לפעול. אם כך הסיפור, אפשר פשוט להתקפל וללכת. אם לעומת זאת אנחנו כן מאמינים לעצמנו, אז יש לנו כל זכות להגנה עצמית.

      • ד'ש מברלין הגיב:

        מהשטחים צריך אכן להתקפל וללכת. אבל מה עם ילדים שזורקים אבנים על מכוניות ביום כיפור – כדור לרגלים, כן?

      • יונתן הגיב:

        ילדים שזורקים אבנים על מכוניות, בכל יום שהוא – לנקוט בהליך הפלילי המתאים לפעולה מסכנת חיים. אני לא מבין מה הקלת הראש הזו בזריקת אבנים. זה הורג.

  5. אילן כהן הגיב:

    באינתיפדה חטפנו צרורות של אבנים, קיבלנו פקודה ,," לא לא לירות " נאלצנו להשיב באבנים ,וגם פגענו . בושה !

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s