חודשיים אחרי המלחמה. מסע דרומה.

1. אשדוד – דניס לכל דורש

קשה לתאר תמונה הפוכה יותר מזו שהייתה טמונה בזכרוני. רק לפני כחודשיים נסעתי בין שבע אזעקות של עמוד ענן, מחוף אשדוד דרומה. הכבישים היו ריקים והחוף של ראשית הסתיו – שמשי ושקט. מידי פעם ניסרה סירנה את הדממה והמעטים שנמצאו בחוץ, התכווצו מחרדה. כ־1,500 רקטות שוגרו אז לעבר הדרום. כרבע מהן יורטו על ידי סוללות כיפת ברזל והשאר נפלו על בתים וערים, אך בעיקר על מרחבים פתוחים. ארבעה אזרחים ישראלים נהרגו אז, אבל האימה חנקה רבבות. אצל השכנים נהרגו לפי הערכות כ־140 איש, וההרס היה גדול. כשבאתי בנובמבר הבוער אל חוף מיאמי של אשדוד הננטשת, מצאתי רק מתרחצת נועזת בשם רחל שכבר לא יכלה לשבת בממ"ד וקומץ רוסים שדבר, זולת מלחמת עולם שלישית, לא יסיטם משגרתם. באזעקה היתה רחל מתכופפת בין קורות הבטון שהונחו בחזית סוכת המציל ומחכה דקה. "פחד מוות", אמרה לי.

כשבאתי השבוע היו שם כאלף איש.

_AL_4184

אני לא מדבר על מתרחצים, כי הים כבר קר, הרוח נושבת והחוף מלוכלך מסחופת הסערה. אני מדבר על שורת גברים ארוכה שעמדה על קו המים, כשרשרת של שומרים המביטים אל הים וממתינים לגיחתה של צוללת. כולם השליכו קרסים וחיכו. בדליהם פרפרו דגים קטנים, מקישים תיפוף גסיסה על דפנות הפלסטיק.

בשורת הדייגים קלטתי את דמותו של איש צעיר, לבוש שחורים, שנע בקלילות על אף משקלו האדיר. הטיל חכתו ושלה דג אחרי דג. חי ונונו נולד באשדוד לפני 35 שנים וחי באילת, אך בעמוד ענן שב לבית אימו ורעד יחד איתה ועם התוכי המדבר שוקי. ונונו, איש שמח על אף תלאותיו, סיפק לי את פשר התמונה.

מסתבר שכלובי דניסים שנמצאים בנמל לצרכי גידול מסחרי, נפרצו בסערה ופלטו אל הים מיליוני דגיגים. מרגע שנודע הדבר, נשכחו צרות העבר ופרצה הבהלה לדניס, כאותה שמועה שהניעה רבבות מחפשי זהב לרדת עם מסננות ומעדרים לקליפורניה. מאות הגיעו לחוף אשדוד, חלקם מצויידים בחכות ואחרים ברשתות מאולתרות מחולצות הרשת של נשותיהם.

כמו הדגים שחתרו אל החופש ושכחו כל כללי זהירות, שכחו גם האשדודים את ימי המטחים. הדגים באו כמתנת האל אחרי מבול. אבל בדברו איתי שב לונונו זכרו המצמית של מטח 11 הרקטות שירד על בית אימו, כך הוא מאמין. ירד ויורט.

"לולא עמיר פרץ לא הייתי חי", הוא אומר, "ולו הצבעתי כי הציל את חיי". גם בזמן השקט אמר לי ונונו שהוא ממשיך לפחד, כי התוכי שוקי למד בעמוד ענן לחקות את תחילת האזעקה, "ועכשו הוא נותן את האוווווו, ואני מתרחפן. עוד מעט, ואני אף פעם לא טועה, יתחיל כל הבלגן מחדש. בחורף אין מלחמות. אבל אחריו כן".

כל מי שראיתי לאורך מסעי אמר לי כי המלחמה תחזור עם יותר טילים. כולם רואים בשקט הפוגה במלחמה ארוכה. שתיתי עם הצלם אמריקנו אשדודי שהגישה לנו מלצרית קטנה שנולדה בברוקלין והמשכתי דרומה דרך כפרים ישנים כמו עזריקם, דרך דוכני שקשוקה ובנה ביתך אפור. במקומות רבים עמדו שדות מוצפים. בחושך, בדרך חזרה, תעלה מהם שוועת הקרקור המיוחם של אלפי צפרדעים.

2. קרית מלאכי –  בקומה המרוסקת

המכולה עמדה עדיין באותו מקום למרגלות הבית הפגוע וצינור הפסולת ירד כמו בנובמבר מהקומה החרבה תחת הגג. פטיש הקיש בעצלתיים ושני פועלים חיזקו את העמודים. "היו צריכים להפיל את כל הבנין הישן הזה", אמר לי אחד מהם. למקום הזה באתי בימי האש בעת שפועלים רוקנו את הדירה ומצאו שרידים מבעיתים של הפגיעה הקטלנית בכל ימי האש. שליחת חב"ד מירה שארף בת 25, איציק אמסלם חוזר בתשובה בן 27 והשכן אהרון סמדג'ה, דיירי השיכון הזה שמתקים בצל הגנתו הרוחנית של הרבי מלובביץ – נהרגו בשנייה אחת. מאותו רגע חדלו הקריית־מלאכים להישאר בבית ורצו למחסה בכל אזעקה. אבל המקלטים היו מלאים פסולת וחפצים.

עכשו משפצים את הקומה החרבה מאוד לאט. בקצב הזה אולי תתפוס אותם האש הבאה. ארבע דירות ריקות מדיירים: השתיים המנופצות הפונות לעזה והשתיים הסדוקות מן העבר האחר. איש מן הדירים לא שב. אבל קומה מתחת למתים, גרה לה כהרגלה חנה ספקטור החב"דניקית עם בעלה, שלושת ילדיה וציוריו של הרבי. מאז האסון לא עלתה ולו פעם אחת לראות. די לה בנתזי הדם היבש שהיא מראה לי על קירות חדר המדרגות. דם הפצוע שרץ הלום מטה.

עתה היא מניחה פאה על ראשה ועולה איתנו קומה. דבר לא נותר מן הקיר לכיוון עזה שנחה באופק, מעל לשדות הפתוחים. יש פתח גדול במקום קיר ושברי רהיטים. "כשהטיל פגע, הייתי בבית. שמעתי רעש עמום כמו של ארון נופל למעלה, וזהו".

4F9A4016

מפחדים מאז?

"עכשיו יש לימודים ועבודה, הכל זז וחי ולכן שכחנו קצת את מה שקרה שבוע טרם הבר־מצווה של הבכור שלי. חגגנו בידים רועדות. מאז אני נותנת לילדים לראות כל סרט מצחיק שהם רוצים. החלשתי את ההשגחה, העיקר שיצחקו,  שלא ישקעו בפחד." אומרת ספקטור שנולדה ברוסיה ונשאה ליהודי אוקראיני וחזרה בתשובה, "אבל כולם אומרים שהבלגן יחזור".

כשאנו מדברים נכנסים שני המשפצים של הקבלן, עזאם ויאסר. שניהם מדיר חנא בצפון. הם אומרים שרק לפני שבועיים קיבלו אישור לשפץ את הדירה הזאת ואני תוהה מי יגור בקומה המקוללת. אולי מי שאמונתו או מצוקתו תגבר על הפחד.

"תראה", מניפה חנה ידה לעבר הנוף הירוק הניבט מן הקיר החסר, "יש לנו ארץ כל כך קטנה ונחמדה. למה הם לא נותנים לנו לחיות"? יאסר אוסף מסמרים מן הרצפה. עזאם מביט בנוף.

3. אשקלון. הלם קרב

על שפת ימה של אשקלון נח כפר נופש צבאי ישן על שם מוטה גור. מידי פעם מגיע לפה קיבוץ דרומי לסוף שבוע של "הפגה". עתה זה קיבוץ ניר עוז שנופש מהמתח ואני פוגש את החבר הותיק שמכונה מונדר הקטן, להבדילו מאחיו, מונדר הגדול. גם הקטן הוא גבר גבה קומה וחסון מאד שמראהו כמתאבק, אבל פנימו רך מאד. בזמן מטחי המלחמה נשאר מונדר תחילה בקיבוץ, לא עזב "כי זה הבית", אבל לקח מזרון ועבר לישון במקלט. אחר כך נשבר ונסע למשפחה בראשון לציון.

הוא נולד לפני 68 שנים, התגייס לנחל גרעין צבר והגיע בשנת 62 לניר עוז שעל הגבול. שנה אחרי שנישא לבת הגרעין היפה רותי, הלך למלחמת ששת הימים כצנחן בחטיבה 55 של מוטה גור שכבשה את ירושלים. מונדר זוכר איך חתכו את גדר הגבול ודלגו אל בית הספר לקצינים ירדנים, וכשקפץ לתעלה, דרך על גופות ההרוגים. מאז שבה בסיוטיו אותה תחושה של נעל השוקעת בגוף המת. כעבור רגע, רימון נזרק ומונדר נפצע עם שלושה מחבריו. מאז השתנה, אבל רק כעבור שש שנים, בעת שנשלח לבלוזה  במלחמת יום כיפור, הצטווה להעלות על זחל"ם ולא יכול היה, התברר כי הוא הלום קרב.

"במטחים על הקיבוץ", אומרת לי רותי, "מונדר הרגיש אבוד".

הוא המשיך בחלק מימי האש לעבוד כמלגזן במפעל. ישן וחי שאר הזמן בממ"ד או במקלט, מתקשה לצאת מתחת לשמיכה. במטח אחד, בסיום משמרת במפעל ניר לט, נפרד מחברו אמנון רוזנברג וזה נהרג כעבור דקה מפצמ"ר. בשמש הטובה של אשקלון אומר לי מונדר כי החרדה לא מרפה גם כשהוא מתרחק. ואף כשנסעו לטיול במוסקבה, הנייד שלו החל לקבל התראות טילים גם בלילה, והוא לא היה מסוגל להשתיקו. לחרדה אין גבול.

4 ניר עם  – האוויר כבושם

 20130113_162046

מדי פעם, כשאני עובר בדרום, אני נכנס אל שומר הלילה של קיבוץ ניר עם, האיש שראה יותר רקטות נופלות מכל ישראלי. "אולי חמש מאות בעשר שנים", אבל כשעברתי שם בעמוד ענן, אמרו השכנים שאינדיו קידר נסע לבן בארה"ב. הפסיד מלחמה.

עכשיו הוא מספר לי איך ישב במרפסת בסן פרנסיסקו, הביט במפרץ ובגשר הזהב, נזכר בשיר של אריק אינשטיין "על המים", ופתאם רטט הסלולרי שלו. הורה לו להיכנס מיד לממ"ד. המנוי שלו כתושב עוטף עזה רדף אחריו עד שם: התראות על  8 שניות ועל 15 שניות למחסה הקרוב והוראות אחרות של פיקוד העורף.

אינדיו, קיבוצניק, שומר, נוסע וסופר, פתח את הטלויזיה וראה את המלחמה על הפלזמה בקומה 20. "נראה צבעוני מאד אצלכם משם", הוא צוחק עכשיו.

בנובמבר, כשלא מצאתיו בביתו, ניגשתי לשכנתו רחל לרמן. טיל נפל ליד ביתה והיא התעוררה כשהתריס קרס על מיטתה ומאז לא ידעה מנוחה. מנקה כל היום כרדופה. "יש כאלה שעוברים רע את המטחים", אומר אינדיו, "זה נורא אישי. אני את שלי כבר חטפתי לפני 42 שנים".

בראשית 71', ימי מלחמת ההתשה, היה אינדיו הארגנטינאי חייל טרי במוצב דל מיגון בתעלה. "ירדה עלינו הפגזה. רעדנו כמו עכברים. התעוררתי ממים ששפכו עלי. התעלפתי מפחד. מולי ישב חבר רטוב משתן. מאז אני מפחד פחות".

מעבר לגדר, הוא מראה לי את תנופת הפיתוח של קיבוץ ניר־עם המופרט. שכונה חדשה צומחת שבשטחים בהם נפלו רקטות. "נעשינו אטרקטיביים. 20 בני ובנות קיבוץ כבר קנו שם שטחים. לא היתה לנו חזרה כזאת כבר שנים רבות".

כשהחלו המטחים, תהה שומר הלילה באזני בנו שחי בסן דיאגו: 'מי יבוא לפה עכשיו?' "אבל הבן שלי אמר: 'אבא, סמוך על הזכרון הקצר. אחרי הבלגן כולם יחזרו'. וכך היה".

גם שתי בנותיו שבו. אחת מנס־ציונה ואחת מנשר ליד חיפה. כשהוא שאל אותה: למה לחזור? הרי אנחנו ההמבורגר שבין שני חצאי הלחמניה, בין בית להיה לשדרות, ענתה הבת: "בנשר ירדו עלינו טילים של החיזבאללה וזיהום של הפטרוכימיים. פה יותר בטוח". ואכן, שלושת ילדיה נרפאו בניר־עם מהפרעות הנשימה החיפאיות. נפלא האוויר המדבר ביום חורף בהיר. ריחני ומבושם פריחה ומים ורווי רינת ציפורים. כל היום ליוה אותי, כבושם מעורר נפש.

5. שדרות – הכל בידי שמיים

 20130113_162027

הכניסה לשדרות שופצה, השוק מלא חיים, גרביים חמות ורימונים עסיסיים. ריח טוב עולה מדוכן תבלינים אבל בשוליים מלוכלך, והתחנות הממוגנות, מצויירות בידי תלמידי אמנות, הפכו למשתנות. שום בעל חיים בטבע לא מזהם את המקום שבו יחפש מקלט, זולת האדם.

בשוק הזה רצתי עם הצלם רפאלי לחפש מחסה במתפרה בעת שרקטה ירדה על הרחוב וחשתי את אימת ההמתנה לפיצוץ. היא סודקת דבר מה פנימי. לטווח ארוך, החיים תחת אש רעילים. ואכן, אנשי הדרום, מוכי פחד מטחים, נדחפים לזרועות מפלגות הכוח.

בפאתי שדרות אני מוצא את צמד האחים האגדיים חולה את נתן, גיבורי סרט תיעודי של רובי אלמליח. הם דוחפים פיאט ישנה. אני מצטרף לדחיפה. הופ הופ והיא נעצרת במקומה. זה מגרש בוצי שבו שקועות מכוניות גוססות שגברים שתקנים בוחשים במעיהן תחת מכסי מנוע מורמים. מעבירים חלק מפה לשם. "תדביק לי את החוטים שלא יישרף האוטו", מבקש גבר חסון. שני האחים המכונאים, גברים רזים ומזוקנים, מתרוצצים, מוזעקים בכל רגע לרכב אחר, מקבלים שיחות מעזה. סוגרים עסקאות־אביונים.

דחפתי רכב, חיכיתי שעה, ודיברנו קצת. האחים חולה ונתן שונאים את המלחמה עם עזה. ליבם יוצא לחברים מעבר לגבול: "אנשים טובים ובעלי אמונה שם". ליבם מלא חמלה שאבדה לאחרים. "ברוך השם. מיום ליום נעשה יותר גרוע", אמר נתן. "אם אמות תקברו אותי על הגב", אמר חולה, "כי כל החיים הייתי על הפנים". הומור כזה.

ישבנו קצת בסוכה רעועה. הכל סביב היה מלא אגזוזים, חתולים וכלבים. חולה ניבא כי בקרוב תפרוץ מלחמה. איך הוא יודע? "יש לי מלא חברים בעזה". האחים נולדו במושב דרומי ובשנת 70, כשהיה חולה בן 18, שכר דירה בעזה ליד הים וצבר חברים שאחר כך סייעו לו בעסקי החלפים. למד לאהבם מאד. הם מדברים איתו בסלולרי כל הזמן.

"אני דאגתי שתהיה הפסקת אש בלי פעולה קרקעית. כי ידעתי שאם נכנס, יהיו המון חללים לכולם, הם חפרו מנהרות שהטנקים שלנו יפלו פנימה. פה בשדרות חושבים שאנו מוגנים על ידי כיפת ברזל. שטויות. לפי הנתונים שלי", אומר איש המודיעין העממי, חולה, "בחודשיים מאז עמוד ענן, הוכנסו לעזה במנהרות כ־7,000 אלפים רקטות. בקיץ יהיה בלגן גדול. הם ירו את הכול. נגיד שכיפת ברזל תיירט ארבעת אלפים, שאר השלושת אלפים יפלו לנו על הראש".

מן הצחוקים והתחזיות השחורות של חולה ונתן, הלכתי למרכז שדרות. החייתי נפשי בחומוס מצוין של שני קיבוצניקים שהקימו מקום מצחיק בשם "החומוס של טחינה". טרפתי מרוב חרדה "מסאבחה עם רוטב ירוק סודי של נביל", שהביאה מלצרית יפה להפליא בשם נטע, יוצאת בשאלה מקיבוץ סעד.

שולחן ליד בחשו בחומוסם משה אבירם ואשתו עידית. הוא מפקח בטיחות של בוני ממ"דים. "עמוד ענן יחזור באבו אבו אבו", ניבא החרותניק אבירם. ומה עם הסכם? "הסכם עם מי? עם החמאס? הם רוצים גם את כאוכאב ויפו", אמר אבירם שחי בכוכב מיכאל הסמוך.

"אצלם כל ממזר מלך. מבינים רק כוח", אמר וקמץ אגרופו ואשתו עידית אמרה חרש: "רק לדבר. רק הסכם כדי שהנכדים שלנו לא יחיו על חרבם". חילוקי דעות משפחתיים. אבירם בא ממשפחה בית"רית של פורצי כלא עכו ועידית מבית ניצולי שואה. אבירם זוכר איך בשנת 80' גדוד אחד סדיר החזיק לבד את כל רצועת עזה. "עכשיו צבא שלם לא עושה שם שקט", ובכל זאת הוא דוגל בכוח.

6. כפר עזה – מול שכונת סג'עיה

בקצה כפר עזה לכיוון שכונת סג'עייה, יש פרבר ירוק ויפה – "השכונה". בליבה בית אחד שחטף פגיעה ישירה בעמוד ענן. כשהגעתי לפני חודשיים עלה מעזה עשן שחור ובית משפחת בראודה עמד פרוץ מפגיעת טיל שחדר פנימה, התפוצץ במטבח והחריבו אבל חס על בתי השכנים ובהם גם ביתה הצמוד של רות, אחותו של חגי בראודה.

עתה מסיימים את השיפוץ. בניגוד לדירה בקרית מלאכי, כאן "הכל פעל למופת", אומרת לי האחות. "בלילה באו מס רכוש ושמאים ואחרי שבוע החלו לשפץ. המשפחה קיבלה בינתיים בית זמני בקיבוץ הנדיב".

לבראודים היה מזל גדול שעזבו כרבים את הבית עם ילדיהם כשהחלו המטחים. הבראודים הם ילידי קיבוץ מפלסים הסמוך. רות ואחיה חגי ומשפחותיהם קנו שטח והקימו בתיהם צמודים עם חצר משותפת נהדרת ואחריה קו הירק ואקליפטוסים. באור הזהוב של אחר הצהריים האוויר היה משכר, והכל מלא רעננות שהיא היפוכה של אימת המטחים.

באותו יום שישי של המטח היה בעל הבית מגויס בצו שמונה ושם נודע לו על החורבן. הוא בא, נדהם ממראה ההרס, ושמח על נס העזיבה. מסתבר כי בעת האש עזבו רוב חברי כפר עזה צפונה.

רק ותיקים כמו הורי הבראודים במפלסים ודומיהם בקיבוצים, לא זזו ולא עזבו. מייסדים בני שמונים ויותר שחיים פה מגיל 20. תמיד ליד גבול, מהפדאינים דרך פעולות תגמול ו־67'. רגילים לצנע ולתלאות, לחדירות ולרקטות. נשארו בבתיהם גם כשילדיהם נסעו. "שומרים על הבית" הם קוראים לזה. מטעמי זיקנה וקושי לזוז וגם נאמנות ואי־פינוק ואי־פחד. גזע אחר.

בתוך כמאה וחמישים איש שנשארו בכפר עזה, היו גם מיכל ואדי ווסר. זה זוג שפגשתי בעת האש בביתם היפה בשורה הראשונה של השכונה מול עזה. כשני קילומטרים מן הגבול, עם חלון זכוכית עצום לשם. בנובמבר הבטנו דרכו בעמודי עשן שחור שעלו משכונת סג'עיה שמול. ליבה של מיכל נכמר גם על השכנים משם. היא שיכת לקבוצת "קול אחר" שדוגלת בדיבור, לא בהפצצה. בעת 'עמוד ענן' פרסמה מאמר שעורר רעש, תמיכה וזעם.

גם עתה, ינואר 2013 עולה עמוד עשן מעזה ומיכל אומרת לי "לרגע אנו לא חדלים לפעול שם". צפלין תצפית תלוי בשמיהם סמוך לאנטנות האוגדה הצפונית. "אחרי עמוד ענן, כשכולם חזרו, היה עלי "עליהום" גם בקיבוץ, וגם בבית ספר שבו אני מלמדת, בין מורים ותלמידים". היא אשה קטנת קומה, נחרצת ואמיצה. בעלה עורך הדין אדי ווסר מנהל קרבות מאסף מול המדינה בענין מיגון הדרום שנותר מופקר לאש.

"כולם זזו פה ימינה", אומרת ווסר. "גם הקיבוץ". ארבע פעמים סילקו מן הגדר שלהם שלט מר"צ קטן שתלו טרם הבחירות. הדרום כולו מכוסה שלטים של "הבית היהודי", כאילו היתה האקס־מפד"ל הזאת מפלגת השלטון ומיכל חשה איך גואות בדרום שנאה וגזענות כפרי הביאושים של החרדה  ואיך תוכנית הלימודים מחזקת את הבורות. ליבה נמלא צער וכמעט ייאוש. בעת שאנו מדברים שוקעת השמש מעל סג'עיה. כדור שמש מלובן מצית את האופק העזתי כמו בערה כל הרצועה כבחלומם של פנאטים פה ושם.

"בבית ספר ניגש אלי תלמיד ואמר: אז את שמאלנית? אני מקפל ברחוב שמאלנים כמוך לשניים". היא הזמינה אותו לשיחה. "הוא נרתע, אבל אחר כך בא עם קבוצת נערים ודיברנו. מאז הם הפכו מבריונים שאיימו עלי לשומרי הראש שלי", היא מחייכת. כי מהו נצחונו של מורה חכם אם לא המרתו של אויב לידיד? בין המעטים שקמו להגן עליה היו תלמידים לשעבר שזכו להכיר את תבונתה. לפני כשבוע כשיצא רוב הקיבוץ ל"הפגה" בכפר הנופש באשקלון, היא נשארה פה ואומרת לי עתה, כי מי שנשאר בזמן המלחמה היו בעיקר ותיקים מתונים. "כשהעוזבים חזרו, הם אמרו לי, לנשארת: את לא ציונית". ווסר מרגישה שהכל משתנה. שאין יותר ימין ושמאל: "רק ימין – ובוגדים".

4 תגובות על “חודשיים אחרי המלחמה. מסע דרומה.

  1. יוסף אלגזי הגיב:

    יגאל יקירי,
    אהבתי וגם גנבתי.
    יוסי אלגזי

  2. nachum הגיב:

    בראשית 71', ימי מלחמת ההתשה———————מלחמת ההתשה (בערבית חרב אל-אסתנזאף) הייתה מלחמה בין ישראל לבין מצרים, שהחלה ב-8 במרץ 1969 ונמשכה עד 7— באוגוסט 1970—-, מועד שבו הסכימו הצדדים על הפסקת אש שנכנסה לתוקף למחרת.

  3. sceasary הגיב:

    יגאל היקר,

    בפעם הבאה שאתה באזור, אתה מוזמן לגבים…
    אשמח לשלוח פרטי קשר במייל.

  4. עמית רז הגיב:

    יגאל שלום מעוניינת מאוד ליצור איתך קשר בעניין משהו שיכול מאוד לעניין אותך.
    מספר הטלפון שלי 0546628780
    כתובת מיל:amitraz81@hotmail.com
    תודה רבה עמית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s