רבין. הקדנציה הראשונה.

שלושת הגברים: יהודה אבנר, דן פתיר ועמוס ערן שמגיעים אל מלון דן אכדיה, הם אלו שנשארו מן הלשכה של יצחק רבין. שלושתם ליוו אותו כשבע שנים, מהשגרירות בוושינגטון אל עומק הקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה. ע"פ הצעתו של ערן הם נפגשים לצילום במקום שבו, משך כעשרים שנים היה רבין משחק טניס כל שבת. "טניס כמפלט, כמקום שבו התפרע האיש המאופק הזה". כל שבת בבוקר שיחק פה עם ערן, "ורק בשבת האחרונה, טלפן להגיד לי שלא יבוא בגלל דלקת בעין, ואולי גם לא יגיע לעצרת בכיכר".

אחרי המשחק היו השניים יושבים בפינה שהשב"כ איבטח במגרש ומדברים על מה שקורה. לקראת הסוף, זוכר ערן שרבין הזכיר את הסכנה, כי בוינגייט כבר התפרץ אדם והגיע עד אליו, וללאה צעקו: "נתלה אותך כמו את אשתו של מוסוליני". דמעות בעיניו, נזכר עתה יהודה אבנר איך רבין זימן אותו בשבוע האחרון לחייו. "בוא", אמר לי, "היהודים עושים לי את המוות".

IMG_3018

אבל אנו בראשיתו של רבין, בקדנציה שבה התפטר, לא בזו בה נרצח, ושלושת הגברים, אבנר בן השמונים וארבע, פתיר וערן הצעירים ממנו, היו אז עוזרים בכירים בראשית דרכם, לצד רמטכ"ל נצחון מעוטר ושגריר אנליטי בן 52 שבא לשלוט אחרי זקני מפאי, מדלג על פני דור דיין אלון. תקוותה הגדולה של מפא"י הדועכת היה רבין, אך ירש מגולדה מאיר את אסון  73 ומצוקה גדולה.

השלושה זוכרים איך, כמי שגדל על עבודת מטה בצה"ל וגילה בארה"ב את פעולתה של לשכת נשיא יעילה, חלם רבין על לשכה מאורגנת ויעילה. מושינגטון הביא עימו את הדובר דן פתיר, כותב הנואמים והיועץ יליד מנצ'סטר יהודה אבנר ואחרי כשנה גם את המנכל היעיל עמוס ערן שיחליף את מוטקה גזית של גולדה. הוא רצה למנות את ראש המוסד המצוין שפרש אז, צבי זמיר, כמין ראש מטה בית לבן אך  השרים התנגדו ורבין וויתר. כמו חמאה נמס חלומו בלהט מטבחיה של פוליטיקה ישראלית מרושלת, שנאבקת תמיד נגד יעילות כמו היתה אויבה הגדול. נוצרה לשכה מסודרת  עם בוס שידע לנהל ולעקוב אחרי ביצוע, אך לא לשכת החלומות.

דן פתיר, כבן 80, שפניו צעירות למראה אך גופו כפוף ממחלת גב קשה, זוכר כי רבין נכנס ללשכה כשהכל היה מרוסק ורצה לתקן. ממרחק הזמן נחשפת, בשתי הקדנציות, אותה תחושת אחריות רבינית הגונה, כמעט קשה לשיחזור, כעת, בימים אלה של כהונת נתניהו.

 יגאל אלון היה שר החוץ ופרס בבטחון. מזכיר המדינה קיסינג'ר דילג במזה"ת כדי לסגור את הסכמי הביניים. בגין -הכיכרות הפגין נגד ההסכמים, מבלי להעלות על דעתו כי הם סוללים את דרכו אל הסכם וויתורים נרחב פי כמה. רבין קידם רפורמה ראשונה במס הכנסה, נסע פעם ראשונה כרה"מ ישראלי לגרמניה, טס בחשאי אל מלך מרוקו ואל חוסיין, הקים עשרות אלפי יחידות דיור לזוגות צעירים, ונתן גיבוי, שנראה כיום כלקוח מעלילת חייה של אומה אחרת, סקנדינבית, לחקירות פליליות נגד המועמד שלו לנגיד בנק ישראל, נגד שר השיכון ואחרים.

"אבל הישראלים חיכו ליותר מזה. אחרי מפולת 73 הם רצו ניסים ונפלאות", אומר לי דן פתיר, "ואילו רבין היה איש שיטתי שפעל ע"פ תכנית", והמפלגה, ובליבה שמעון פרס שהובס עי רבין בקרב על התפקיד, חבטה בו וחתרה תחתיו. צעיר היה ומלא תכניות במדינה שלקקה פצעיה וכבר הבשילה בה הנקמה במפא"י. הוא עמד לשלם על חטאי קודמיו. זולת החגיגה הקצרה של מבצע אנטבה המופלא שלו,  היו רק שיקום ותכניות, לא רגעי נס.

שלושת הגברים שמחים להעלות זכרונות בלובי הנושן והנעים של המלון, להזכר איך נפתח  לפעמים האיש הסגור ששלושתם כה אהבו, ואבנר הבריטי המאופק אף יגיד בדמעות: "אהבת נפש". עמוס ערן, בן 76, נמרץ ופעיל מאד, זוכר כי קשה היה להשיג את אמונו של רבין, אך ברגע שזכית בו, נתן לך חופש פעולה מלא. ערן, מנכ"ל ויועץ מדיני, החליף את גזית בשנה השניה של כהונת רבין ומצא "סביבה פוליטית קשה שבה לכל החלטה נדרשה הסכמת המפלגה. המון זמן בוזבז על תהליכים מפלגתיים שרבין תיעב. בתוך הקרב הזה התגבשה לשכה קטנה והומוגנית עם אמון מלא". פרויקה פורן היה המזכיר הצבאי, ברוך לוי יועץ לענינים חברתים שרבין ירש מגולדה אחרי שיצאה בשן ועין מפגישתה עם הפנתרים, אבותיה של המחאה החברתית. אלי מזרחי יודע הכל ניהל את הלשכה כירושה לא רצויה מגולדה.

משבע וחצי בבוקר ועד תשע בערב פעלה הלשכה עם בוס שיורד לפרטים הכי קטנים. איש בעל ידע עצום שתבע לפעמים לראות את חומרי הגלם של המודיעין, כדי לבדוק הערכות שהועברו לו ועוררו בו ספק. רבין תעב את הביטוי: יהיה בסדר, ועבד בלי הרף. "לפעמים סגרנו את הדלת והוא נמנם חצי שעה על הספה. בצהריים הביא הנהג שווארמה בפיתה ממחנה יהודה". ערן זוכר ראש ממשלה עם כתב יד מסודר של ילדה בכיתה ה' ושולחן נקי שהגיע תמיד חמש דקות לפני פגישה.

כל זה בא אל קיצו במשבר קואליציוני עם הדתיים שזעמו על קבלת פנים למטוסי אפ 15 סמוך לכניסת השבת. רבין התפטר, יזם בחירות, גבר שוב על פרס, אך שב והתפטר בשידור חי קרוב לחצות: "אינני מוכן שרק רעייתי תעמוד לדין", אמר אחרי שדן מרגלית חשף כי הזוג רבין עבר על תקנות מטבע חוץ והשאיר חשבון בבנק האמריקאי "ריקס נשיונל" שבו הופקדו בשעתו משכורות השגרירות. כך נפתחה הדרך להפלת מועמדים באמצעות הדלפת מידע מפליל לכתבים. הלשכה חשדה כי המידע  הגיע מחוקר שהפעיל ראש מטה הליכוד עזר ויצמן. רבין, שלא גיבה איש מחשודי – המפלגה בעת חקירתם במשטרה, לא העניק גם לעצמו זכות יתר והתפטר סופית ובכך סתם את הגולל על שלטון מפא"י עד שובו לשלטון כעבור 16 שנים. אחריו עלה ובא מן המחתרת מנחם בגין.

7 תגובות על “רבין. הקדנציה הראשונה.

  1. יוסי דר הגיב:

    לעניין הטענה שרבין נתן גיבוי לחקירות ידלין ועופר – אם להסתמך על לא אחר מאשר רבין עצמו בספרו "פנקס שירות" – האמת כמעט הפוכה. רבין מקונן לא מעט בספרו על כך שהיועמ"ש דאז אהרן ברק ממש השתלט על סדר היום הלאומי עם החקירות הללו – במיוחד בכך שהן נמשכו ונמשכו ושיבשו קשות את התנהלות הממשלה. הדבר אמור במיוחד לגבי אברהם עופר.
    ציטוט מ"פנקס שירות":
    "בפרשת אברהם עופר התערער אמוני בו (בברק). נראה היה לי, כי הוא פעל בהתאם ללחץ דעת הקהל, שואף לרצות את 'הרחוב', מבקש לו דימוי של איש אמיץ וחסר פניות – אבל נכנע בפועל להלכי רוח המוניים".
    הערת אגב: אין ספק שאברהם עופר (להבדיל מידלין) לא לקח שוחד. הוא פשוט לא יכול היה לקחת שוחד – כיוון שהוא לא היה עובד ציבור (עבירת השוחד חלה רק על עובדי ציבור). בתקופה הרלוונטית אברהם עופר היה מנכ"ל "שיכון עובדים" ובתפקידו זה הוא לא היה עובד ציבור.
    וכך נוצר מצב מוזר כביכול, שבו אותו אדם (עו"ד גושן) "שימן" על אותו בסיס עסקי הן את ידלין והן את אברהם עופר – אבל רק ידלין היה עובד ציבור (מנכ"ל קופ"ח), ולכן הכספים שידלין קיבל ממנו נחשבו כשוחד, ואילו הכספים שעופר קיבל היו, מבחינה משפטית, סתם בונוסים.
    אין ספק שאהרן ברק היה מודע להבדל הזה, אבל ברשעותו הוא התעלם מכך וחקר את עופר כאילו אין הבדל בינו לבין ידלין.

    אשר לטענה שרבין התפטר – האמת היא שלא היו לו הרבה ברירות: מלכתחילה החליט אהרן ברק להעמיד לדין פלילי הן את יצחק רבין והן את לאה רבין. עקב ההחלטה הזו פתחו אנשיו של רבין (בהם עמוס ערן) במסע נסיונות לשכנע את ברק לסגור העניין בכופר – אך ברק לא השתכנע. הגיעו הדברים לידי כך ששר האוצר, רבינוביץ', הודיע לברק שאם כך הוא מתכוון להשתמש בסמכותו כשר אוצר ולהטיל על רבין כופר ובכך לסיים העניין. ברק הודיע לרבינוביץ' שהעניין לא יעמוד בבג"צ. רבינוביץ' השיב לו שאף אחד לא יעתור לבג"צ. בתגובה לכך הודיע לו ברק שאם אף אחד לא יעתור לבג"צ – הוא (ברק) כיועץ המשפטי לממשלה, יעתור לבג"צ כנגד הכופר. בעקבות כך נסוג בו רבינוביץ' מהרעיון.
    בסופו של דבר, כאמור, ברק לא ויתר והתכוון להגיש כתב אישום הן נגד יצחק והן נגד לאה.
    במצב העניינים הזה לא ראה רבין מוצא והחליט להתפטר – בשידור חי (אחרי משחק מכבי ת"א מי שזוכר).
    רק לאחר שרבין התפטר החליט ברק לוותר לו על כתב האישום והודיע שהוא מסתפק בכופר (15,000 ש"ח). ברק נימק צעדו זה בכך שבהתפטרותו רבין כבר העניש את עצמו די.
    וכך, רק לאה רבין עמדה לדין (אצל השופט המחוזי דאז דב לוין – איש בית"ר – לימים שופט העליון), שהטיל עליה קנס בגובה של דירה ממוצעת.

    כל זה על קצה המזלג…

  2. igalsarna הגיב:

    אין ספק שדבריך נכונים. אבל רבין לא חתר תחת היועץ. הוא מינה מפכל אמיץ. לא שבש חקירות. לא מינה שר משפטים מונע חוק. רבין סבל ממהלך החקירות אך לא עשה דבר לשיבושן.

    • יוסי דר הגיב:

      אז זהו שגם כאן יש סיפור:
      עו"ד חיליק גוטמן, שהיה באתם ימים דובר משרד המשפטים (תחת חיים צדוק), מספר בספרו "היועץ המשפטי נגד הממשלה" כי רבין שוחח איתו באותם ימים על כל הפרשה והעלה בפניו האפשרות לפטר את ברק, אך הוא חשש מתגובת הציבור, שכן ברק כבר נישא אז על גלי אהדה ציבורית כלוחם בשחיתות.
      בהקשר זה, נשאלת השאלה אם הרעיון הזה של רבין לא הגיע איכשהו לאוזניו של ברק ותרם כעבור זמן לא רב להתעקשותו של ברק בעניין הדולרים ולהתפטרותו המאולצת של רבין.

      • יונתן הגיב:

        יגאל, יגאל ,
        שוב נדרשת התערבותו הנחרצת, הממוסמכת, הבהירה של יוסי דר כדי לצנן מעט את הנוסטלגיה המהבילה שמטרתה ה״סמויה״ היא לנגח את האוחזים בהגה היום ( ולא שהם צדיקים יותר או פחות מרבין /שרת/…) חטאם, כנראה, הוא בכך שאינם חושבים בדיוק כמו יגאל.
        מעט פחות סנטימנטים, מעט יותר דיוק היסטורי.
         

  3. nachum הגיב:

    ובעת סיור שרים בדרום ישראל היה נדמה לסובבים אותו כי הוא על סף התמוטטות. לפי צבי דינשטיין, רבין טען שהוא —–"שומע רעשים נוראיים" וכי ההפצצה החלה—-. ב-23 במאי 1967 זימן אליו רבין את עזר ויצמן, ראש אגף מטה, ולדבריו אמר לו: "סיבכתי את מדינת ישראל בגלל סדרת טעויות שעשיתי… אני מאמין שמי שטעה צריך ללכת, אני טעיתי", והציע לו להתמנות לרמטכ"ל. ויצמן סירב, בטענה שהדבר יביא לדמורליזציה בצה"ל, והציע לרבין לנוח. בסופו של היום חש רבין תשישות קשה והתמוטט. רופא נתן לו זריקת הרגעה שהרדימה אותו עד למחרת בצהרים. ביומיים שלאחר מכן פיקד ויצמן על הצבא בפועל, והפיץ את השמועה כי הרמטכ"ל לקה ב"הרעלת ניקוטין". the years of the first rabins goverment were under this secret. those who knew were afraid that it will happend again.

  4. דרול הגיב:

    ממליץ על ספרו המצויין של אורי מילשטיין על יצחק רבין
    http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=29059

  5. igalsarna הגיב:

    נו טוף כמאמר שמיר. דעות כמו חול. וזה טוב. דעתי על האיש טובה. לא מושלם המנוח הנרצח, אבל הגון ואחראי. וזה לא מעט כיום
    .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s