הלשכה החמימה. לוי אשכול. 1963-1969

המצולמים הם חמשת האנשים שנותרו מלשכתו של ראש הממשלה השלישי לוי אשכול שמת ממחלת הלב תוך כדי כהונתו לפני 43 שנים. זו הלשכה השלישית, אחרי בן גוריון ומשה שרת, בסדרת הלשכות שלנו. ארבעה גברים פעילים מאד: מאורי לוברני שעבר לאשכול הישר מלשכת ב.ג. ונחשד כמרגל שלו ועד שמואל  טולדנו שזוכר היטב ראש ממשלה חם שלא שנא ערבים. במרכזם, אשה אחת, קצרנית הסודות לאה צ'סנר. כולם מגיעים בבוקר ירושלמי צונן, עפ הזמנתי, אל ביתו היפה של דובר ראש הממשלה דאז, אברהם (סיד) אביחי בשכונת ימין משה.

IMG_2806

אביחי, יליד קנדה, גבר חסון כבן שמונים כיום, הובא בשעתו עי המנכ"ל טדי קולק ללשכת אשכול ואף הקים שם לראשונה אולפנון טלויזיה ראשון עם דגל ישראל אחד בפינה. עתה, כשמגיעה המונית עם הקצרנית צ'סנר, היא מתקשה ללכת, ונהגו של לוברני ואני, נושאים אותה במורד 15 המדרגות אל החבורה שלא נפגשה מזה כ- 50 שנים, אל ארבעת נערי אשכול, לוברני, טולדנו, אמיר ואביחי , שעוטפים את הקצרנית בחמימות הפגישה שמהולה גם בתוגתם של אנשים מבוגרים מאד על הזמן שחלף. חסרה לי שם רק אלמנת ראש הממשלה שגרה מרחק עשר דקות נסיעה.

בסלון הבית נזכרים כולם בהומור העסיסי של הבוס אשכול, איך כשהמזכירה העבירה שיחה על שלוחה 4 לאשכול ואמרה: "ספיר על ארבע", אשכול צחק: "הלוואי", או איך כשמפקד חולית השומרים הקטנה,  אמר לאשכול האלמן ב-1963 כי פעם ראשונה יש לו בבית רה"מ גבר ללא אשה, והוא יוודא שהשומרים לא יפטפטו על הנשים שיגיעו, אמר אשכול: "אדרבא, שידברו".

אחרי שנה כבר היתה שם גברת רבת השפעה ולשומרים היה על מה לדבר.

 אשה צעירה וחריפת שכל, שעבדה בספריית הכנסת הגיעה לבית רה"מ וחיש מהר הפכה לבעלת הבית שידה בכל. היא רשמה ביומנה את סודות הלישכה ובזמנו אמרו כי אם יתפרסמו יום אחד יומניה תהיה זו פצצה פוליטית. שנים קודם היתה בת בית אצל השר אשכול, אשתו אלישבע וארבע בנותיו, ובמחצית שנות השלושים שלה, אחרי שהתאלמן, נישאה לו כשכבר היה לראש הממשלה.

עתה כשאנו מדברים בה, עולה כי בשנה האחרונה גרסה מרים אשכול את רוב יומניה. אין היא מתראינת או מצטלמת. בריאותה רעועה, אבל זכרונה נותר מדויק וחד והיא שנונה ומלאת חיים ואבחנות על בני אדם שהכירה. מרים דחתה את בקשתי לקחת חלק בתצלום או בפגישה, אבל צילה ריחף מעל השיחה.

 גם ללא יומנה ועדותה, מצטיר האיש לו היתה נשואה חמש שנים, כך בעיני היסטוריונים ומומחי ממשל, כראש הממשלה הטוב ביותר מאז ב.ג.. לוי שקולניק, האוקראיני החסון, היה מנהיג אזרחי בעל ידע כלכלי עצום, מקים המוביל הארצי ופרויקטים אחרים. פוליטיקאי אנושי, נטול צבאיות, שהרגיע ארץ סוערת. הוא התקשה להחליט אך ניהל היטב את הממשלה, ביטל את הממשל הצבאי, העלה את עצמות ז'בוטינסקי כאקט של פיוס. איש מצחיק ואוהב חיים, נשים ואידיש שריכך את טון הדיבור הישראלי הרשמי, הפך את "רודן מצריים" ל"נשיא מצריים" וכך הלאה.

כל אנשי הלשכה זוכרים לשכה חמימה ובוס חזק בעל לב חולה, שאהבו מאד. אשכול מונה לתפקיד כשב.ג. פרש ב63 לביתו. כמין נכס ונטל ירש אשכול כראש לשכה את אורי לוברני. "איש בריליאנט. יודע להתנהג. מוח פעיל ומנהל טוב, אך שאפתן עצום שדאג בעיקר לחבורת הצעירים לה השתייך", ספרה לי מקורבת אשכול. "לוברני גרם לאשכול להרגיש שעיני האב הגדול נעוצות בערפו".

כשספרתי ללוברני, בביתו הצנוע בצהלה, כי נחשד כמרגל בן גוריוני בלשכת אשכול, חייך: "מי אמר לך את כל הפוילשטיקים האלה? מרים? היא אף פעם לא אהבה אותי ", כאילו עדיין חיה הלשכה, תוססת וחשדנית. לוברני הודה כי צידד בעמדת ב.ג. במה שכונה "הפרשה" שפלג את המפלגה ואת הארץ, אבל לא ריגל ולא מסר דבר. מלכתחילה היה אמור שלמה אמיר, נאמנו של אשכול, למלא את התפקיד, לוברני נשאר לשבועיים "עד שאמיר יתארגן, אבל אשכול אמר לי: אמיר מצוין, אבל אתה יודע לנהל".

לוברני גם זוכר איך החליט לנטוש כעבור כשנה. "באתי לבית של אשכול בערב לסגור איזה ענין. מרים בקשה שאחכה בהול. חיכיתי שעה. כשהוכנסתי, ראיתי מעבר לוילון נעליי גבר והבנתי מיד שמישהו מוסתר שם ממני. ביציאה שאלתי את השומר, מי היה לפני. הוא אמר לי מי זה והבנתי שאשכול סגר שם ענין מפלגתי ואין לו בי אמון. הלכתי הביתה".

"כשלוברני הלך", אמרה לי המקורבת, "עדי יפה בא והאוירה השתנתה לטובה. יפה היה עובד טוב ונאמן בלי שאיפות". אחרי שנתיים ראשונות כראש ממשלה על תנאי, מתוקף התפטרות ב.ג., ניצח אשכול בבחירות 1965 והרגיש מחוזק. אולי עד לקיץ 67. "אחרי שניצח בבחירות הגיע לשיא כוחו", אומר ההסטוריון מוטי גולני, "ב67 אשכול לא רצה מלחמה. אך לא עמד בלחץ דיין והגנרלים. הקצינים בזו לשרים וקראו להם "היהודים". הם הורידו אותם לבור המטכ"ל, עם כל הקשר והפקודות, ושם עשו להם בקיץ 67 מה שהמזכיר הצבאי ליאור תיאר כ"פוטש". יצאו לקרב ב67 ומכל הנצחון הגדול והכנת הצבא, זכרו לאשכול רק את הגימגום ברדיו".

היועץ לעניני ערבים, שמואל טולדנו, שהגיע ללשכה הישר מהמוסד, אמר לי כי "אשכול היה ראש ממשלה הכי נוח שעבדתי איתו. אדם נטול שנאת ערבים, הפוך בזה מגולדה ומרבין. יחד ביטלנו עם איסר הראל את הממשל הצבאי למרות התנגדות עזה של הצבא וכל המושלים שפחדו לאבד ג'ובים של מלכים מקומיים".

"הוא היה איש חכם ומורכב שהתקשה לקבל החלטות", אומר שלמה אמיר. אמיר בן ה- 88 גר ב"אחוזת צהלה" עם בת זוגו. הוא כלכלן נבון, מהיר מחשבה ועניני, שמגיל צעיר עבד לצד אשכול באוצר וזוכר מן הלשכה את המנכ"ל המבריק יעקב הרצוג, את ישראל ליאור הצבאי, עדי יפה ועמי קמיר. כולם עתה שוכני עפר.

"רמזו לאשכול בהתחלה להשאיר את לוברני, ואשכול, איש הפשרה, נותר שבוי משך שנה בידי אנשי ב.ג." אומר אמיר, "ידענו שכל מילה עוברת לסיטרא אחרא. לכן היתה לנו אשת סוד. הקצרנית הנאמנה לאה צ'סנר. כשרצינו לבצע דבר שלא יגיע לב.ג. הלכנו בערב לבית אשכול ולאה רשמה. פעם בשבוע היה מגיע שר האוצר פנחס ספיר, חבר קרוב של אשכול ששנא לראות איך אנשי הצבא השתלטו עליו או לחצו עליו. אבל אשכול עמד בכל. יכול היה להתפוצץ ואז לצאת מחויך ולהגיד : "תמיד אני יכול לחזור לדגניה".

אמיר זוכר גם את השפעתה של אשתו הצעירה של רה"מ, הספרנית מרים זליקוביץ' ואיך "אשכול התיעץ איתה בכל דבר. היא רשמה ביומן שלה הכל, אבל אמרה שישאר סודי, וכך היה. זו היתה לישכה קטנה תחת לחצים גדולים".

אחרי שדיברתי עם ארבעת הגברים שהיו קלים לאיתור, לקח זמן עד שמצאתי גם את קצרנית הסודות לאה צ'סנר. הרושמת הכי מהירה בכנסת דאז: 120 מילה בדקה, נחה כיום במחלקה הסיעודית במעון ההורים היפה "נופים" בירושלים. לפני 89 שנים נולדה בביאליסטוק להורים חרשים- אילמים ומשם צצה אולי אמנות הקצרנות שלה שמילאה את החלל של מילים שאין לאמרן אלא לכתבן.

"אהבתי את אשכול מאד. איש נהדר", אומרת לי צ'סנר שלא נשאה ולא הקימה משפחה, "דיברנו גם אידיש והוא קרא לי מיידלא. אדם גלוי היה, נקי מאינטריגות". לגולדה אשכול קרא: "קרסביצה. יפיפיה" והיא זו שתבוא אחריו ותשנה את כללי המשחק. "כשגולדה ולו קידר הגיעו, הלכתי משם", אומרת לי צסנר, "אני לא אוהבת לעבוד עם נשים".

8 תגובות על “הלשכה החמימה. לוי אשכול. 1963-1969

  1. ada herzberg הגיב:

    כמה יפה ובעל יכולת לעורר מחשבה הינו אותו "זמן הווה" של אותו פועל "רווי גחמה" שניצב לו , על עומדו – במשפט האחרון !

  2. יריב ירקוני הגיב:

    שלום יגאל, מאד אהבתי את הכתבה. רציתי לומר לך שסבא שלי, יצחק נסיהו, שהיה המזכיר הצבאי של אשכול בשנות כהונתו ואף מופיע בחלק מהתמונות בכתבה שבעיתון – עדיין חי וקיים. יש לו סיפורים רבים על התקופה הזו ואף על תקופת כהונתו של בן גוריון. בברכה יריב ירקוני.

  3. פיני הגיב:

    קראתי בשקיקה,פוסט משובח!

  4. nachum הגיב:

    לוברני גם זוכר איך החליט לנטוש כעבור כשנה. / שבוי משך שנה בידי אנשי ב.ג. it was better to write in the begining that lubrani was just short time. and you forgot the -mitun-.

  5. ענת ירקוני - ( נסיהו ) הגיב:

    שלום רב ליגאל .
    כתבה נחמדה מזכירה לי תקופה מעניינת מאד,
    רציתי ליידע אותך שהמזכיר הצבאי באותה תקופה שהוא אבא שלי ושמו – יצחק נסיהו ,
    חי וקיים בתל אביב !!!
    וחבל לי מאד שלא יכולנו לשמוע את קולו בכתבה זו ….
    בברכה
    ענת ירקוני

  6. יוסי דר הגיב:

    תודה על רשימה מעניינת.
    ובלי סיפור מהמרפסת האחורית אי אפשר…:
    אשר ידלין, בספרו "עדות", מספר שבתקופה שאשכול היה שר אוצר התגלה לרשויות שבבעלותו (של אשכול) דירה בתל אביב שמקורות מימונה לא ברורים.
    המשטרה רצתה לפתוח בחקירה, אבל ב"ג מנע את הדבר בנימוק שהוא לא יכול לוותר על אשכול כשר האוצר.

  7. מאמר יפה ומעניין.
    למידע נוסף תוכלו לבקשר באתר של העמותה לזכרו. יד לוי אשכול http://www.levi-eshkol.org.il/
    תודה על המאמר הנפלא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s