דוויד וגולית. כ"ט בנובמבר ועינוי הדין.

"חברים יקרים, זה לא סוף, זו רק ההתחלה, עד שנגיע לבנות את בית המקדש במרומי הר הבית ונגשים את יעודינו בארץ הזאת". (פייגלין המנצח מצייץ בטוויטר). 

  מלונדון בה אני שוהה נשמע הכל עמום יותר. לבירה הגשומה הזו, נסוגו הבריטים, כשאבות אבות הליכוד החלו לפוצץ בניני ממשל, לתלות סרג'נטים מפרפרים בפרדסים. הנציב האחרון הוריד את הדגל ועלה על סירתו, מותיר לנפשם את ה"רסטלס נייטיבס", כל אותם ילידים לא שקטים, יהודים וערבים עם המלחמות השבטיות, עם הסכסוכים הפנימיים בין מתונים לקיצוניים. עתה נותרו להם בעיקר הקיצוניים.

"תראה איזו תזכורת מדהימה", אומר לי פה איאן בליק מהגרדיאן, "65 שנים אחרי הכ"ט לנובמבר שלכם של חלוקת פלשתינה -אי, בא הכ"ט בנובמבר שלהם, ובין שניהם, שלושה דורות של סכסוך שלא נגמר". בלונדון שהתאהבה בשעתו באביב הערבי ונכזבה, פרישת ברק ובחירתם של פייגלין ואקוניס, סער ובוגי, כל אותה חבורה פנאטית, חובבת כוח, מלאת שנאת זרים, מתחברת רק לדאגה הבריטית הישנה מפני מה שיקרה אחרי שיעזבו. ואכן קורה.

david_and_goliath_zoom

מלונדון נראית גם הוצאת שרידיו של יאסר עראפת מקברו, כענין אכזוטי אחוז טירוף מזה"תי. מומחים יבדקו עתה האם נכונה הטענה כי מנהיג המחתרת המזוינת שהפך לפוליטיקאי וסיים חייו במצודה בריטית ישנה, מת מות טבעי או שמא הורעל בידי יריביו היהודים שצרו על המצודה באחד מאותם קרבות מעגליים.

מן האי הגשום נראית כל פלשתינה – א"י כקולוניה שננטשה טרם זמנה. זמן מה עוד חייתה ע"פ ההסדרים הבריטים התקינים פרי מאות שנים של צרות וניסיון, עד שנתבלעה דעתה סופית. "הליכוד ביתנו" הוא השלמת סיבוב בן 360 מעלות, מתנועת מחתרת שהפכה לתנועה פוליטית עד ששבה להיות מחתרת קנאים שחולמת להקים בדם ואש בית מקדש. תנועה אלימה עם תאווה להשתקה ולרודנות ולמחיקת האחר בכל מחיר. אפילו בנו השפוי של מפקד המחתרת הנערץ והדיכאוני שהפך לג'נטלמן פרלמנטרי, גורש ממנה השבוע. קישטא. ברחנו בזמן, ממלמלים בריטים זקנים מתחת לקישוטי חג המולד הקרב.

הסיפור על גולית ודוד

לא אחת בוראים עמים לעצמם סיפור בדוי. מתבונן זר לא יראה את הקשר שבינו לבין מציאות חייו של אותו עם. תפקיד סיפור הכיסוי הוא לאפשר לעם לחיות בשלום עם חרדותיו ויצריו הפרועים, להגן עליו מתשלום מחיר מיידי על חטאיו, לזוז הלאה ולו גם במחיר הכבד של יצירת מינוס עצום.

פה, הדבר בולט יותר אחרי עמוד ענן. זוכרים, לפני שבוע?

הסיפור הישראלי הוא על דוד וגולית. על מעטים מול רבים. הוא ערבוב קטלני של אמת ובדיה. הוא סיפור קבוע של קרבן. כי היינו קרבנות הרבה יותר שנים מאשר גלייתים מקרבנים. אך זר שיביט בנו יראה מעצמה אזורית עשירה ומפותחת, חמושה עד שיניה, מוגנת מכל עבר, חזקה דיה להכות כל יריב ואף מזוינת ע"פ מקורות זרים בחימוש גרעיני בר הובלה, ניצבת מול יריב של כלום.

במציאות נוהל מבצע אוירי אדיר מול אויב קרקעי ששמו עזה.  365 קמ"ר, כרבע משטחו של גוש דן, של רצועת חול יבשה, נצורה, צפופה במיליון וחצי איש, חציים ילדים. גוליית של עצמה צבאית עולמית עם 80 אלף חילים בהמתנה על הגבול, מאות טנקים, חיל אויר עצום, טילים ומערכות ליזר עיקוב, ריגול, מיזלוט מול דויד עזתי עם רקטות עבודת יד של מסגריות דיר אל בלח וטילי פאגר טובים מהן, מיובאים מאיראן דרך מנהרות החול, ועם ערי מסכנות מלאות קטינים ונטולות כל מיקלוט.

"הפסיכים האלה בעזה היו צריכים אומץ לב מטורף", אמר לי לוחם ישראלי בקיא מיחידה מובחרת, "אומץ נואש ותיחכום".  צריך לדחוק חתול לפינה עד שיהפוך לפנתר כדי שקהילה תהיה כה נואשת. מי שקורא למה שארע לנו ניצחון, ימיט עלינו אסון, כי הצגת כזב סופה למעוך תחתיה, כתפאורה רופפת, את המציג.

קיר הברזל נגד העתיד

הדבר הטוב במבצעים צבאיים זה שהם מצמיחים על רקבוביתם טקסטים אמיתיים. בלוגר מצוין בשם עפרי אילני, פרסם ברשת קטע פרשנות מפתיע על מה שהוא מכנה בשם: "טכנולוגיות לעצירת ההיסטוריה". "באזעקה השלישית התברר לראשונה שהטילים פשוט לא מגיעים ליעדם. נמצא פיתרון. יש טיל אחר, שעוצר אותם… צריך לומר את האמת: הוויטאליות של ישראל היא מדהימה. היא תכנתה לעצמה קיר ברזל חדש, שתכליתו לבלום בכל מחיר את התהליך ההיסטורי הבלתי נמנע… אבל דרך ההתמודדות שלה היא גם מדהימה בילדותיות שלה. הציונות הולכת ומתרחקת מהסיכוי למציאת פיתרון פוליטי לשסעים והפרדוקסים העומדים ביסודה".

"בשונה מישויות היסטוריות נורמליות, ישראל לא משתנה או מגיבה למצב החדש, אלא ממציאה פיתרון טכנולוגי שמאפשר לה להמשיך כרגיל במעשיה הרעים. ההתמודדות הטכנולוגית היא לא רק נגד הנשק של האויב, אלא נגד ההיסטוריה עצמה… אפל, פייסבוק וישראל הן ישויות הפועלות באותן שיטות: למצוא אלגוריתם שיכה את השוק. טכנולוגיות פוליטיות כאלה של הישרדות ייכנסו לשימוש רחב יותר ויותר בכל העולם המערבי, ככל שהמצב העולמי ייעשה נואש".

נ.ב.

הפתרון המצטיר באשר לכתב האישום המאיים על מירוצו של החשוד א. ליברמן אל ראשות הממשלה, הוא כה ציני ומופרך עד שיכול היה לצוץ רק בראשם היצירתי של צמד פרקליטי – עשירים מנוסים כנאמן ווינשטיין: מכל החשדות הכבדים להשאיר רק את זה שמתעסק בשיבוש החקירה בידי שגריר וביד שר החוץ החשוד עצמו. זה בערך כמו להאשים חשוד בשוד בנק רק בחניה באדום לבן מול הסניף. גם ע"פ רמזי הפרקליטות וגם פי תחקירי ערוץ עשר ואחרים, הגשת כתב האישום התעכבה שנים בין היתר בשל העלמות/העדרות עדים. בעיות כאלה.

אם מדובר פה ב"עינוי דין" כמו שרמז המפכ"ל דנינו שמונה בידי השר, מקורבו של החשוד, הרי המעונה במקרה זה הוא הדין, לא החשוד, שגם לפי כתב האישום המתגבש בענין השגריר וגם ע"פ סימנים אחרים עשה הכל לדחות את הענין. ככל שאני מתעסק יותר בענין הזה של השר החשוד כן גוברת בי ההרגשה הרעה וגוררת אותי לסדרות אמריקאיות קודרות שאהבתי פעם. אלא שבהן, לצורכי נחמת קהל הצופים, יש סוף טוב לטובים ורע לרעים, ופה אין. בעינים פקוחות אנו נעים לקראת ויתור מלא על כל אוצרות הידע והנסיון של העולם המערבי. אולי אל רודנות רוסית.

2 תגובות על “דוויד וגולית. כ"ט בנובמבר ועינוי הדין.

  1. ריקי בן עמי הגיב:

    אללי!!!!!
    איזה יאוש!!!! לאן שהמבט ההולך – יאוש!!!!!! אנא אנו באים? מי יצילנו?

    אני לא צינית.

  2. פיני הגיב:

    מאמר מבריק שמותיר חששות מפני עתיד השטעטל המתוחכמת שלנו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s