על הרצון למחוק את עזה. על ביבי ועל גולדסטון

"דמוקרטיה, ובעיקר דמוקרטיה חמושה, מובלת בקלות למלחמה, כל עוד מספרים לה סיפור שתואם את הדימוי העצמי שלה.(ההסטוריון האנגלי טוני ג'אדט. אחרי מלחמת עיראק)

 

עוד אני יושב וכותב והנה, כמו ממרחקים גדולים, הדהד קול כריזה מוזר: "להכנס למשרדים". יצאתי לרחוב לינקולן והנה עולם כמנהגו. זקנים, כלבים וילדים. אבל בני המחויל כבר טלפן מהדרום הרחוק לשאול אם כולנו בסדר והתברר לי כי מטען התפוצץ באוטובוס עירוני סמוך למשרדה הצבאי של בתי. אחר התקשרה גם הקטנה להציע שלא נצא מהבית. אותו ערב, בתוך הפגנות ימין נגד הפסקת האש, כבר חתמה ממשלת הימין על הסכם הפסקת אש שבירה עם הצד שהאיש האמון בו על הפסקות אש חוסל בראשית האש. כך מתערבלים להם האירועים והאנשים, כסחרחורת שאיבדה השליטה. אבדה גם השליטה על היצר, הזעם והאיוולת.

ערב אחר בשבוע רב התהפוכות הזה ישבתי על איזה בר עם חבר. מעבר לזכוכית נרגעה תל אביב מאזעקה ולא ידעה כי פיגוע ידני זוחל אליה נמוך מתחת לכיפת הברזל. בבתי הקפה פחת מספר היושבים בשל השפעת האזעקה. למתח השפעה היפנוטית. הערים נרדמות, האנרגיה ניטלת מהן כמו מאדם שבשל פחד טיסה עולה למטוס המום מכדור חזק. משמאלי ישב על הבר איש ולגם ויסקי. הוא אמר לחברו: "צריך למחוק את עזה". הוא חפר לברמנית במוח ואמר לחבר: "צריך לעשות מהם פלטה". הוא הזמין נשנושים ואמר: "צריך לעשות שם מה שהרוסים עשו בצ'צ'ניה".

זזתי לשולחן אחר, לדבר בשקט. קשה לי לשתות סודה בחברת מוחקי ערים.

לא הייתי מתעכב על השיכור הזה, לולא נאמרו הדברים האלה משך כל ימי האש בכל מקום. ככל שהעמיקו תעלולי התוהו ובוהו, כך גברו המילים הרעילות והנושכות האלה. קראתי אותן בסדרות משורשרות של טוקבקים, שמעתין מפי נבחרים: איוב קרע קרא להרוג. אלי ישי הציע להחזיר את עזה לימי הביניים, כאילו לא די צפוף שם עם ש"ס. בעל פיצוחיה באשדוד, אומלל מפדיון דל, הציע לי לשטח את עזה ולהפוך את המגרש ללונה פארק. יש המדברים על להשמיד, לצרוב, לפרמט ורבים גם על למחוק.

המילה היא למחוק.

מלח על קרתגו

יש מחקר ישראלי על מחיקת ערים. הוא מתעסק בדרך שבה התייחסו האנגלים אל הפצצות חיל האויר המלכותי שלהם על ערי גרמניה. הוא מטפל בפולמוס שנוצר סביב זה בעת הבליץ וגם אחרי המלחמה, כאשר אלו שכונו "ההונים" הגרמנים כבר היו לבני ברית. אז יצאו מחקרים שהראו כי הפצצות הלילה הפופולריות מאד באנגליה על הערים הגרמניות, זרעו הרס עצום והרגו מאות אלפים, אך לא קידמו את הנצחון כלל, בשל עוצמתו המצמיתה של הרודן היטלר ובשל תשוקת הרוצח להתאבד עם כל עמו.

ישראל ופלשתין אינן דומות לבריטניה וגרמניה והקשר בין 1944 לבין מה שקורה פה, זו לא עוצמת המלחמה, אלא הדרך שבה דמוקרטיה במצב אקוטי יוצאת למאבק מוצדק לכאורה, מלווה תמיכה ציבורית ובכל זאת מאפשרת לקיים בתוכה פולמוס חיוני לבריאותה על קוים אדומים. מה מותר ומה אסור גם במלחמה ומה ממיט על עצמך אסון כשוך הקרב.

לרענון הזכרון אזכיר כי האנגלים ספגו בבליץ -60 אלף הרוגים אזרחיים ומספר דומה של חללים בקרב צוותי האויר. אלו נתונים מדהימים שישראלי מתקשה לקלוט, ועם זאת בלונדון הזו, שהיתה לעיי חורבות, שאוכלוסיתה חיתה רוב הזמן מתחת לאדמה, במחילות הרכבת התחתית, הושמעו קולות שתמכו בלחימה, אך התנגדו בתוקף להרג אזרחים בצד השני. כמה שונה היתה רוח אנגליה זו מדיקטטורות אלימות ומשתיקות כרוסיה וכגרמניה.

מסתבר כי כבר בשנת 1941 פעלה בכרך הנחרב קבוצה של יפי נפש אנגליים, שלימים ייזכרו על אומץ ליבם, שנקראה "הוועד לביטול הפצצות הלילה", ובו אינטלקטואלים רבים. היו בהם סופרת רבי מכר בשם ורה בריטן, איש כנסיה בישוף ג'ורג' בל ואף ההיסטוריון הנודע בשם סר באזיל לידל הארט שהתנגדו להפצצה המסיבית של יעדים אזרחיים שנועדה לשבור את רוח העם הגרמני. אחרי המלחמה, אמרו המתנגדים, יצטרכו הבריטים לחיות עם אות קיין של טבח חפים, והעם עימו נלחמו  – הוא זה שאיתו יחיו כשוך הקרב. כמה נכון. דווקא הסופר ג'ורג' אורוול יצא נגדם ותמך בכל ליבו בפצצות.

במכתב "סודי ביותר" ששלח ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל למפקד האויריה בסוף מרץ 1945, מיד אחרי החרבת העיר דרזדן, הוא תבע ממנו לחדול מיד מן ההפצצות האלה בין היתר כי "אחרת נגיע לשליטה על ארץ חרבה לחלוטין". על המחקר המרתק הזה שוקדת בממ"ד שלה בקיבוץ כפר עזה שעל הגבול, מיכל ווסר.

זכר ביבי

בערב הפסקת האש, אחרי פיגוע האוטובוס ליד הקריה, כבר פעלו שוטרים רבים במרץ בצומת עזריאלי מול הקריה כמו ציפו כי המפגע ישוב, כדרך חוטאים כבדים, לזירת הפשע. הלאה משם, במעלה שאול המלך, ליד הבנין שלפני שנים ישבו בו שלוחה של המוסד וארכיון הארגון, עמדה הפגנת ימין קטנה וסוערת וצעקה בעד המשך המבצע ונגד הפסקת האש. וחשבתי כמה בר מזל הוא בנימין נתניהו, ראש ממשלתה ה32 של ישראל, שאין באופוזיציה שלו דמות פרועה וקולנית ומסיתה כאותו ביבי הזכור לשמצה שהיה אץ להצטלם בזירות מוות של אוטובוסים עשנים, מגנה בלשון חריפה ובוטה את אי נחישותם של רבין או שרון מול פיגועים, עומד על הדם השפוך ומגדף את הממשלה הפחדנית שאינה מסיימת פעולתה ואינה רודפת את המחבלים השפלים עד קצה מחילתם, אלא מרפה מהם ואצה- רצה עם הלשון בחוץ להשיג הפסקת אש בכל מחיר, כולל המשך הפקרת הדרום. כמה ברי מזל כולנו שנפטרנו מאותה דמות דמים מסיתה.

 נ.ב.

יבואו עתה על התודות: עמיר פרץ דוחף כיפת הברזל שראה במשקפת מכוסה את שאחרים לא ראו גם בעזרת מזל"ט. החוקר ריצ'רד גולדסטון על כיפת הנייר שלו, דו"ח היד הקלה על ההדק שרוחו הביקורתית ריחפה מעל המלחמה והצילה חיים. יבורך פיתול העלילה שהביא לכס הרמטכ"ל את בני גנץ, קצין לא מתלהם, שקול מנבחריו שלא רץ לשום מקום. ושלומי אלדר שדיווחיו מציבים קנה מידה של שיקול דעת ואנושיות גם בימים של היסטריה אלימה בין רעיו. נזדקק לאלה שוב, כי דבר לא השתנה. הדרום ימשיך לחיות בצל צבע אדום, ואם לא נשב לדבר, המבצע הבא יצא לדרך. נתניהו וליברמן כבר מדברים בגלוי על כרטיסית רב קו לעזה.

12 תגובות על “על הרצון למחוק את עזה. על ביבי ועל גולדסטון

  1. nachum הגיב:

    שאוכלוסיתה חיתה רוב הזמן מתחת לאדמה, במחילות הרכבת התחתית,i understand that you are under shock but to say that the population of london was most of the time hiding is a bridge too far. all the best in the peace time that has come.

  2. בועז כהן הגיב:

    "יבורך פיתול העלילה שהביא לכס הרמטכ"ל את בני גנץ, קצין לא מתלהם, שקול מנבחריו שלא רץ לשום מקום". ונאמר: אמן

  3. ריקי בן עמי הגיב:

    תודה לך ולו ירבו כמוך

  4. Eyal הגיב:

    אל"מ (מיל.) יהואר גל, בראיון לגל"צ 10:05 בבוקר, אתמול:

    "בעיניי צריך לעשות את זה יותר חזק. דרזדן, דרזדן. השמדה של עיר! בסופו של דבר אומרים לנו שפני המלחמה השתנו, זה כבר לא הטנקים ששועטים, מולנו לא עומד איזה צבא מסודר. […] כל העם, מהזקנה והילד, הם צבא. זה עם שנלחם – לצורך העניין אני אקרא להם עם, אני לא מקבל את זה, אבל לצורך העניין – עם שנלחם בעם, אזרחים שנלחמים באזרחים. אני אומר לך שאנחנו […] חייבים לדעת […] שעלינו לא זורקים אבן. אני לא מדבר על טילים. עלינו לא זורקים אבן בגלל שאנחנו יהודים.

    […] גם אני רוצה שלום […] אני רוצה שערביי עזה יברחו למצרים. זה מה שאני רוצה. אני רוצה להרוס את העיר, לאו דווקא להשמיד את האנשים שבה. "

    http://eyalclyne.com/2009/01/12/stopwar24/

  5. ורד פרידמן הגיב:

    מעניין, בגוגל לא מופיע בכלל "הוועד לביטול הפצצות הלילה". בכל הקישורים בעברית הנוגעים בסר באזיל לידל הארט, לא מוזכר דבר אודות הוועד הנ"ל. גם לא בערכים באנגלית אודות בישופ ג'ורג' בל. אולי בגלל שאותו וועד היה זניח לחלוטין? ייתכן שלא אותו זוכרים לימים על אומץ ליבו, אלא דווקא את צ'רצ'יל ואיתו את אלפי האנגלים שנלחמו בשדות הקרב מול הנאצים?
    עד כמה משמעותיים היו הקולות בלונדון המופצצת שהתנגדו בתוקף להרג אזרחים בצד השני? כמה "רבים" היו האינטלקטואלים שדגלו בהם? האם "רבים" כמו עשרות (=22) או מאות (=130) ואלפים (=1400) מפגיני השמאל בהפגנות שונות? ליגאל סרנה הפתרונות,אך נדמה שאינו מעוניין לחלוק אינפורמציה שולית כ"כ עם קוראיו.
    וטרם שאלנו כיצד מרגיש מר סרנה מול קולות הקוראים לחוס על חיי גרמנים בשעה שאלה רוצחים באפן שיטתי את בני עמו, יחד עם בני עמים אחרים. רבים טוענים כי הפצצת דרזדן סייעה להביא להתשת הנאצים והכרעת המלחמה האיומה ההיא. האם מר סרנה סבור כי ראוי יותר היה שלא תתקיים?
    האם ישראל לא מאפשרת לקיים בתוכה פולמוס על מה מותר ומה אסור במלחמה? האם הפולמוס הזה לא מתקיים בישראל הרבה יותר מבכל מדינה אחרת הנתונה במצב ביטחוני דומה?

    מה שכן למדתי מעיון בערך על בישופ ג'ורג' בל, אגב, היה שבישופ בל התנגד נמרצות להפצצת ערי גרמניה, תמך במחתרת גרמנית זעירה ביותר שניסתה להפיל את המשטר הנאצי והאמין שזו הדרך לסיים את המלחמה, בא בתלונות לממשלת בריטניה על שלא עזרה די לאותה מחתרת ועל שלא עשתה הבחנה חדה מספיק בין האזרחים הגרמנים לנאצים ש"השתלטו" עליהם, לא מצאתי כל מידע אודות דרישה שלו לעצור בכל מחיר את פעולות הרצח המאורגן שנוקטים הגרמנים במחנות למשל. וכל זאת בזמן שהמדינה הגרמנית מבצעת בייקיות את תכניתה לרציחת מיליוני בני אדם, ומצליחה בו. בקיצור- איש טוב אולי, אבל איני רוצה לתאר לעצמי מצב בו הוא ושכמותו היו מנהיגים את בריטניה במלחמתה בנאצים. והלוגיקה של טיעוניו נשמעת מאוד מאוד מוכרת לאוזניי הרגילות בכתבות התקשורת הישראלית.

    • igalsarna הגיב:

      הכל ממוסמך וכתוב. בתלונות וטרוניות נא לפנות ישירות אל מיכל ווסר בקיבוץ כפר עזה. מומחית.

      • ורד פרידמן הגיב:

        אני מכירה (ומעריכה מאוד) את מיכל, שהייתה המורה להיסטוריה של אחת מבנותיי ובנה ידיד טוב של בתי האחרת. לא טענתי ש"הוועד לביטול הפצצות הלילה" לא היה קיים כלל, אלא שכנראה היה גוף קטן וזניח מאוד שאם לא כן היו עקבותיו מופיעים במקום כלשהו בסייבר הענק. אני חושבת שככותב אחראי מוטל עליך לציין את מימדי אותו גוף, ולא ליצור רושם שווא.

      • igalsarna הגיב:

        אחת עובדת שנים על מחקר ובאה אחרת ומציצה דקה וחצי בגוגל וסותרת הכל. נפלא. חרוצה את. תכתבי דוקטורט מול זה של ווסר. מחכה.

      • igalsarna הגיב:

        the committee for the abolishment of night bombing

        תתחילי פה.

  6. אחת העם הגיב:

    כן, מוזר מאוד כמה אנשים כאן, רובם, שמחים לכל אירוע שגורם להם להריש שוב "יחד", סביב אויב משותף, מתגעגעים לסולידריות הישנה של פעם…

  7. יוריק קרמר הגיב:

    יפה כתבת.
    הערה קטנה: לא "כמה ברי מזל כולנו" אלא "כמה בני מזל כולנו".

  8. מאמר המתחיל יפה וצמוד לעובדות עד שהעיתונאי האופורתוניסט והלא ישר מערבב את הבליץ על לונדון ב 1940,41 איתנו כאן בארץ ישראל.
    אף גרמני לא רצה להשליך את האנגלים לים ולרשת את ארצם, כאן הערבים מתכננים זאת ליהודים מראשית הציונות . צריך יושר מינימלי על מנת להבין זאת, מה שאין לכותב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s