אלף כרכים של שכחה זוכרת. לילה של בית אבות.

כשישבתי בחדרה של אמי בבית האבות אחרי כיבוי אורות, שמעתי מן החושך גניחה חשמלית מוזרה וראיתי ישישה סמוכה מונפת אל על. מטפלת רתמה אותה בכסאה למין מנופון ואחר הרימה אותה לאט באויר. לשניות דאתה הדיירת העתיקה כנוסעת במסוק זעיר, ריחפה חסרת משקל מעל החדר האחרון שלה ומעל מכאוביה, נזכרה בגלגל ענק או ברכבת שדים של הילדות, ואז הונחתה לאט, השתרעה, פשטה רגליה, חזרה למקום שבו היא שוהה עתה רוב שעות חייה. עולם המיטה, שחפציו בד וצמר גפן. בספר הנפלא "ווינסברג, אוהיו" שיצא מחדש עתה מתאר שרווד אנדרסון, סופר זקן שלכניסה למיטתו יש השפעה מיוחדת עליו. הוא מתמלא חיוניות יותר מבכל מקום אחר. שוכח את קליפתו המצערת ובתוכו קם לתחיה יצור צעיר. בהעדר הליכה או צליעה, בין המצעים בהם שוככים גם מדווי הגוף, הוא חי וחולם.

כך, בעוד גופן של אמי ושכנתה המעופפת מתפורר, רוחן לא אחת מלאה הרפתקאות וזכרון, יצרים, תשוקות ואהבות, רגעי רוך ונועם ושמחה. לאחרונה נזכרת אמי יותר ויותר בפייגלה. זו אחותה העשירית והקטנטונת מכולן, שבינה לבין אימי, הבת התשיעית במשפחה החרדית נשיבירסקי, היה פער גילאים כה קטן עד שהן היו כתאומות. יחד הלכו יחפות בקיץ הפולני לגבעת הפרחים, שחקו והחליפו בינהן שמלות. זו האחות הקטנה אליה מתגעגעת אימי מזה 76 שנים ולעת דימדומים היא שבה ורואה אותה חוזרת מן האבודים שעלו השמימה בעשן. בחדרה בבית האבות ארבל, במקום שבו הולך גופה של אמי ושוקע אל כרית הכסא, קמה לתחיה פייגלה.

בלילה הארוך כל כך, שבו נופלת עלטה על החדרים, ונותרות רק לחישות ובכיות מתוך תשישות של יום בלי כלום, תרופות ההרגעה וכדורי השינה, מתעורר לחיים עצומים וסמויים מן העין עולם שלם. כל בית האבות הנדמה כמת, מתמלא זכרונות כקופסת פלאים. אני מהלך שם, נחנק בריח זקנה וחיטוי, הכל נאנק וחשוך ועצוב עד בלי די, אך אני בטוח כי לו נחנתי בכוחם של אותם מלאכים בשמי ברלין של וים וינדרס, לשמוע מחשבות וחלומות וכל שמתרחש בראשם של זרים, היה ראשי מסתחרר מכל מה שנחלם ונזכר בלילה בחדרים.

זהו עולם סודי מלא ערים ובתים, ימי הולדת וחגים. רכבות וכרכרות ומכוניות וגנים, שמים וחצרות וגגות ומיטות של אוהבים ושונאים. תיאטרון עצום יותר מכל הפקת ענק, ובו אינספור דמויות הפורחות ממוחם הנאחז בכנף החיים של מאות שוכני בית הזקנים. לו האזנתי, יכול הייתי לכתוב אלף כרכים מאותה שיכחה זוכרת. כל ישיש חסר אונים הנח במיטתו, מיצר כל לילה הזיות וחלומות, זכרונות וסיוטים שדי בהם להפעיל תחנת כוח עצומה של דימיון.

דבר לא נותר מכל זה כשהם מושכמים לעוד מלאכת יום של כלום. מושכמים, נרחצים, מוחלפים. "בלגן", מסכמת אימי במילה אחת את אותה שעה קלה שבה מישהו שוכח אותה ממתינה במיטתה. את העובד שנעדר בשל מחלה והמחליף שלא מכיר ולא יודע. את התוהו ובוהו של עשרות מחותלים המחכים ליד המנקה ואחר מוסעים לשולחנות לידם ישבו כל שארית היום. "מסכנים" אומרת אימי על העובדים. "הם רק בני אדם". יודעת כמה קשה ומצער ומיאש לטפל בה ובשכמותה. מחכה כבר לעבור את 12 שעות האור המפרידות בינה לבין הלילה שבו תודעתה לבדה קובעת כל שיתרחש, לא חולשת הגוף, לא עובדים קשי יום.

4 תגובות על “אלף כרכים של שכחה זוכרת. לילה של בית אבות.

  1. אסף פטריק הגיב:

    שלום יגאלנרשמתי ללימודי גרונטולוגיה באוניברסיטה-מסלול שמעניק תעודת מנהל בית-אבות בסיומו. אחרי קריאת הקטע אני מרגיש את הספק מתחיל לטפס במעלה הגרון. אולי אני נאיבי מדי לחשוב שאצליח באמת להתחבר לזקנים בערוב ימיהם, ללמוד מהם את השיעורים שאף אחד כבר לא מוכן להקשיב אליהםתודה לך על התיאורים שהעלת,שהעכירו את רוחיבבחינת יהא אדם מברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה

  2. ענת הגיב:

    שלום יגאלתמיד אהבתי לקרוא את דבריך, אתה מטיב לתאר את הדברים הקטנים המתחבאים בקרן זווית והחשובים כל כך, בצורה מעוררת התפעלות וקנאת כותבים כאחת.הפעם, אני קוראת ובוכה. קוראת ובוכה. מזה כמה שבועות שאמא שלי, בה אני מטפלת בחמש שנים האחרונות, נמצאת ב"נופשון" בבית אבות . לא קל לי היה להכניס אותה לשם, אפילו כפתרון זמני, עד שאני אחלים מניתוח קשה שעברתי. כאילו, ביקרת בבית האבות שבו אמא. אומנם מטפלים באמא במסירות רבה ובצורה נפלאה, טוב ממה שאוכל אני לעשות למענה בתקופה הקרובה, אך אני סופרת את הדקות עד שאמא שלי תחזור, לממלכה שלה, הביתה.

  3. Anonymous הגיב:

    סרנה שלום,אתה חייב לראות את זה !!!!http://www.youtube.com/watch?v=3dt47iqLBfU

  4. Anonymous הגיב:

    בהמשך לתגובה הקודמת – מדובר על :מתחרה נוסף על תואר סרט האנימציה הטוב ביותר ב-2010 הוא The Lady and the Reaper הספרדי, שמתאר כיצד מלאך המוות ורופא מצליח מדי נאבקים על חייה (או מותה, תלוי מאיפה מסתכלים) של אלמנה קטנה, שרק רוצה להתאחד עם בעלה. מורבידי, אבל מצחיק. ואל תפספסו את הסצינה שאחרי כותרות הסיום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s