טובים חיי חמור אצל יוחאי מחיי אזרח אצל ביבי.

"החמור יוביל אותכם עד שיראה ביער שרידי מדורות ושם יעצור בעצמו." אמר יוחאי ומסר לנו כרכרונת בעלת גגון ככובע מצחיה. שביל העפר התפתל בין גבעות הנגב שנראה עכשו כמחוז סקוטי. מדרונות מדושאים עם שמש לייט ומים דיאט. נחלים וציפורים דואות, מרבדי פריחה אדומים ואנשים נדיבים. סביבנו השתרעה חוות פיליפ, חברו הטוב של השכן אריק שרון, שהבן יוחאי מנהל כיום. היינו רחוק מן העין ועם זאת קרוב ללב הארץ. כביש 6 דרום מביא אותך מתל אביב לכאן בתוך 50 דקות.

מצעד העצלתיים של החמור, פרוות גבו השחוקה כשטיח לבד משרדי ואוזניו הזקורות, הפילו עלינו נעימות, עד שכל הארץ המשתרעת צפונה משם, נדמתה פתאם כבית משוגעים ששעריו נפתחו ליום אחד והפצינטים שוחררו לטבע. שם, בשבי המתיקות המדברית – חמורית הנעה לאיטה, חשבתי כמה יתומה כיום הארץ. כמה לחוצה ועזובה לנפשה.

כי ישראל היא ארץ-שבט, מדינת- משפחה, החשה תמיד מאוימת בשל עברה והרצון שלה, במנהיג-אב, אינו בגדר מותרות או משאלת לב, אלא צורך נפשי עמוק. בהעדרו מתעוררת פה בהלה, חרדה, גדלה התוקפנות כילד בודד מול פחדיו. כבר זמן רב לא שמעתי ישראלים רבים כל כך, מתלוננים כמו בעת האחרונה, כמה הם מדוכדכים, מדוכאים, לחוצים, חסרי שקט. מאוימים. לפעמים תוקפנים, אותה תוקפנות ממוקדת מול מצוקה כרונית שאין ממנה מוצא של חולדת מעבדה.

כי אלו הם ימי ביבי2.

יש באיש החלש, החרדתי, המאוים, המתקשה להחליט בכל נושא, משהו שיוצר את אותה רוח רעה הפורחת בימי אזלת יד. גם בקדנציה הראשונה שלו, חשנו כך. גם אז פרחו מנצלי חולשתו המשתמשים בימי האין – מלך למזימותיהם. כאז כן עתה, תמצא לצידו תמיד אותה פמליה זורעת יאוש של דמויות גברים קודרות. המזוקן הסכסכן זורע הפחד, איווט ליברמן, שיותר מכל הוא שומר- סף בריון שממיט עלינו שנאה עולמית. החתרן הסדרתי מופז שאינו חדל לרגע לכרסם בכל מה שניצב לידו.

רע מזאת: על רקע אין האונים של ביבי המדיני, שאין בו שמץ של הבטחה לשלום ושלווה או אף לשחרורו של נער שבוי אחד, בולטת הזירה שבה הוא פעיל תמיד: הכסף. אם שרה פגעה בעוזרת או שתיים, נתניהו הבעל פוגע במיליון עוזרות. תחת רגלי רוב הישראלים נשמטת כיום קרקע הקיום. רבים מאד נדחפים אל שכר המינימום שאינו מאפשר חיים. אנשים צעירים ומשכילים עובדים כיום תחת תאגידים עשירים בתנאי עבדות מודרנית, מרויחים לחודש עבודה פחות מ4000 שח שאין בהם כדי לחיות או למות.

במדינת ביבי2 נעלמת אחריות הארץ כלפי אזרחיה. דרך הפרטה נרחבת, העברת כספי, נכסי וקרקעות הציבור למעטים – נופל אסון קיומי על ראשו של ציבור שכירים ועצמאים קטנים שהוא לב ליבת הארץ. וכמין דובדבן על גבי קצפת התלאות, מיובא מארה"ב השמרנית לישראל, אותו מנגנון מקארתי מפלצתי של רדיפת מבקרים וגופי זכויות אזרח שהם מגיניו האחרונים של נטול ההגנה.

כשחזרנו רגועים לשעה קלה ממסענו עם החמורון, ספר לנו החוואי הטוב יוחאי שג'יפאים של רכבי שטח יקרים שטילו בשטחיו, הפילו מהבוקר גדרות בקר, פרצו שערים וחרצו תלמים עמוקים בשדות שלצידי הדרך. הוא הצביע בפנינו על חריצים שהחריבו 30 דונם חיטה. הסימנים ישארו פה לשנים רבות, אמר יוחאי, כי האדמה זוכרת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s