מלכת אסתר זרה

בפורים האחרון ראיתי אותך, מרג'ון, במסיבת בית הספר שלך. היית מלכת אסתר קטנה. מוקפת חמש מלכות אסתר צבריות, זוהרות בשמחת החג. ילידות תל אביב. בעיר הזאת נולדת ובכית בכי ראשון ואחות שעלתה מרוסיה הניחה אותך בחיק אמך הפיליפינית. כאן גדלת עם שתי אחיותיך, מרג'ורי ומרי הקטנה שנקראית גם אמ. אם. בתקופות הרעות גרתן עם אמא בדירה הקטנה שדלתה סגורה מפחד שוטרי הגירה, אך בבית הספר היית מאושרת. ביום הזכרון עמדת דום, נעצבת ביום השואה, בכית על רצח רבין, נגאלת מעבדות בפסח, נצחת בחנוכה.

בפורים למדת במגילת אסתר על המן הרשע ומזימתו ועל הישועה הפלאית שהביא מרדכי וייחלת כי גם לך יקרה כזאת. היית מוקפת חיילים, שוטרים ואינדיאנים, כולם בני גילך, מחופשים כמוך למושאי הערצתם. ילדים לא זרים בארץ שהוריכם עובדים בה כזרים כדי לשרוד. מאז ילדותי לא ראיתי פורים מרנין לב כמו בבית הספר ביאליק- רוגוזין שלך.

בכתה ובשבט הצופים שלך "איתן", שסיסמתו "יש לנו אהבה והיא תנצח," קוראים לך מולן על שם יופיך ועיניך. פעמים בשבוע את מתיצבת לפעולות, לבושה מדי חאקי מגוהץ למשעי. מתה על שרית חדד ואייל גולן, חולמת להיות חיילת בחטיבת כפיר או בסיירת כמו רבים מבוגרי השבט, ילדי מהגרי עבודה. אפילו החלומות שלך כבר ישראליים כל כך כי אין לך ארץ אחרת. אבל הארץ הזו זוממת כעת לגרשך עם אמך החרוצה ושתי אחיותך.

אל פחד. את תשארי פה.

ויום אחד, בעוד הרבה שנים, תהיי אולי שרת הפנים. תשבי תחת תצלומי כל קודמייך במשרד ואיש זקן ונאה עם זקן שיבה הדור יבוא ללשכתך. הוא יוכנס כלאחר כבוד ויבקש לפנים משורת הדין לאור תפקידו בעבר ולאור השם הרחום שיצא לך, שיאשרו לו יבוא של מטפלת זרה. את תביטי אל תצלומי העבר ותדעי כי הוא היה שר הפנים בילדותך. הוא האיש שתבע לגרשכן. הוא שאמר כי זרים הם מקור מחלות וחידקים שימיטו אסון על הארץ. מפיו ההדור בקעו אז נאצות מעוררות אימה.

אותו רגע יתכווץ ליבך הבוגר וירעד כמו בימים הרעים מפחד הגירוש ואת תיזכרי איך ישבה אמך כל ערב מול המסך, הביטה בחדשות, בכתה חרש והתפללה בשפתה לאלוהים שיושיע אותכן ואת חשבת על מרדכי ועל מריה, על אסתר ועל ישו והצטרפת בלחש לתפילתה, שלא תגורשו, שלא תעקרי מהכתה ומבית הספר ומהשבט ומכל החברים והחברות ותגורשי אלהמקום ממנו באה אימך בשל מחסור. ולך הוא זר ורחוק ואף את שפתו אינך יודעת.

ביום ההוא בעתיד, אל תנטרי ואל תנקמי באיש ההדור על איוולת העבר. הוא לא איש רע. הוא איש שכחן. בעת שהיה שר נאטם ליבו הוא שמע רק את לחישות יועציו ורבניו ושכח את העיקר: כי בשם נרדפים ומנואצים, מקופחים ומנודים, מקוללים ומושפלים, הגיע עם מפלגתו לשלטון. הוא שכח את הדי. די. טי. שהותז על בני עדתו בבואם לארץ כאילו היו נושאי מחלות ושכח את שלמד בבית הספר בנעוריו, כי הגענו לפה אחרי שהושמדנו כחולדות, הומתנו בגז כנושאי מגיפות, תוארנו כעכברושים שממיטים אסון על העולם ומזהמים אותו. היהודים, אמרו עלינו, הם מחלה. לכן בבואו למשרדך, הטי לו חסדך. אל תנהגי בו כפי שנהג בך. ספרי לו על הילדה שהיית ואיך ניצלת ואחר כך העניקי לו את מחילתך ואת האישור למטפלת זרה למען ינעמו לו ימי זקנתו כי גם לו אין ארץ אחרת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s