הבית הכי ישראלי, הקילינג אינסטינקט וחיות אחרות .

 

"אל המדף הגבוה ניסתה להגיע, ואת שאחזה תחת בית השחי – שמטה".

(פתגם אתיופי מתוך הספר החדש "עשן ואמיץ". אמרות ופתגמים אתיופיים. מאת דניאל בלטה.)

 

 לא אחת, בתכניות בוקר דלות צופים, או בפנלים עבשים, ישבתי לצד שלי יחימוביץ, מתפעל מחדות לשונה ומהידע העצום שצברה משך שנות העיתונות שלה. כשהפכה למנהיגת מפא"י ההיסטורית, יורשתם של ב.ג. ואשכול, גולדה, פרס, רבין, פרץ וברק, היה בזה מטעמו של חידוש ונצחון. איש אינו נולד מנהיג או שר, אלא הוא גדל לתוך זה, רצוי לאט. פעם, באחת מאותן המתנות בחדרי הלבשה ואיפור עלובים, דיברנו על אחד מיריביה ושלי אמרה שהוא איש מצוין אבל חסר אותו "קילינג אינסטינקט" שהפך לאביזר חיוני בתכנית ההשרדות המדממת שמופיעה בארץ תחת השם פוליטיקה.

"לי יש את זה", אמרה וצדקה.

כשפרצה מערכת הבחירות, נדמה היה כי כל שנותר לה הוא אותו אינסטינקט השרדותי. יחימוביץ השירה מעליה את החמלה על השכנים, את הסכסוך, את השמאל והמרכז השמאלי, השירה את עמיר פרץ וכל דמות אחרת, נותרה לבדה גם בשלטי הבחירות, כמתחרה האחרון ששם קץ לכל השאר. אשה אחת, קשה כלפי כפופים ושותפים, רכה כלפי צרכי הבטחון ואלי המלחמה. זו לא היתה תמונה מפתת מצביעים. רק לרגע אחד, בסוף, הבליחו שלטי חוצות ובהם כל הרצים ניצבים סביבה, ממזרחי ועד סתו, וראית כמה גדולה ההחמצה. כי הנבחרת טובה מן המאמן לבדו.

זמן מה באופוזיציה עשוי להיות מועיל מאין כמוהו לאימון הקבוצה, גיבושה והכשרתה לקראת משחקי הגביע של נגיד  2015.

1433014-18

כך חולפת

יש סיכוי עתה שהימים המכוערים מכל כבר מאחורינו. כשבוע ימים טרם הבחירות חשתי פתאם בשינוי. כמי שחי שנים בעיירה מדברית מחניקה והנה באה בריזה מאיזה חוף ים רחוק, מפיחה חיים. מזכירה דבר מה טוב שהאדם זוכרו במעומעם מפאת יסוריו. קדנצית ביבי – ליברמן- ברק ארוכה היתה ומחניקה עד מאד. מערערת דמוקרטיה, בנויה על שקרים, מראית עין וכזבים של חינמון. רבים ידעו עד כמה לא תקינה ההתנהלות, משפילה ומסתגרת. מחאה חברתית עזה, שחשפה את הביזה הקשה, פרצה ודוכאה. פוליטיקאים כליברמן, נאמן ושטינמיץ, סער, ליבנת, אקוניס ושות' המשיכו לנהל הכל כאילו כבר נפטרה הדמוקרטיה.

עטופים היו בקליפת הגנה וערבות הדדית של קבוצה סגורה.

בלב הדרמה, מאחורי חומות אבן של הסתרה ואבטחה, נחה לה חצר שלטון גרוטסקית.

התחלפו בה רק המשרתים, כבסחרחורת, סביב הבלתי מתחלפים: הזוג הכי מוזר ומבעית בתולדות העצמאות הישראלית. בנימין נתניהו ושרה לבית בן ארצי, לא דמו כלל לבן גוריון ולפולה הדאגנית, לא לאשכול ולמרים הצעירה והמתערבת, לא לגולדה ובדידותה שהופגה עי ידידתה לו קידר, לא ליצחק רבין ולאה החזקה, לא לשרון ולילי המסורה, לשמיר ולשולמית, לברק ולאשתו ובטח לא למנחם בגין ואהבת נעוריו עליזה.

כלקוחים היו השניים ממחזה חנוך לויני קודר על פחד, תאוות שלטון ותהום. חצר שהפיקה מראות קשים והתקפי זעם ובזבוז קיסרי שהוסתרו עי עוזרים ושקרנים. משך ארבע שנים יצרה החצר הזאת  ומסיעיה הפרלמנטריים, סדרה של תקנות, חוקים ושינויים משטריים שנועדו להחליש את הדמוקרטיה ולהשתיק כל קול אחר. רדוף אומללות, מחשבות שווא והזיות גדלות, ביים הזוג עלילת חיים של מדינה שלמה.

מארץ אחרת, שונה ודומה, אני שולף מן הזכרון מראהו של בוקר שבו איש מוסד לשעבר, יועצו הקרוב של הנשיא אלחנדרו טולדו, הכניס אותי אל ארמון הנשיאות הפרואני בלב לימה. בחדרים ענקיים ומעוטרים כבסיפור של ג. ג. מארקס, ספוגה בוילונות הקטיפה, עמדה צחנתם של מסמכים וסרטי צילום שהבעיר הנשיא הקודם פוג'ימורי טרם בריחתו. בעת ששאון הרחוב הלימאי הסתנן ברכות פנימה, חשבתי על טבען החמקמק של התהילה והכוח. בסופו של דבר משלם כל מנהיג רע את מחיר מחדליו. בליל קלפיות המדגם, כשראיתי את נתניהו יוצא אל ההמון, חיוור ומזיע, רק הוא וחברו אייוט, בלי מלכתו שרה לצידו, חשתי כי דבר מה מעיק ומאיים קרב אל קיצו. אולי.

אז אמרתי

כל בעל טור מגיע לאותו רגע שאינו בר כיבוש, של "אמרתי לכם". ובכן, הייתי ונשארתי כל השנה העגומה הזאת של 2012 חסידה של מחאת 2011. ימי השדרה, הויכוחים הנהדרים וההקשבה הדרוכה, הזמן שבו ישבתי ליד אהובתי בשולי שדרת רוטשילד  עם שלטים על ביזה ובעיקר אותו שינוי תודעה, שצפיתי בו נפעם ומאושר. אף שהעיריה, המשרד לבטחון פנים, טייקונים ומסיעיהם הרבים, עשו הכל למחות זכר המחאה, היא המשיכה להתקים כתודעה תופחת על שמרי המציאות, נותנת אותותיה בכל חלקי החיים הישראליים. מין גוש אמונים חברתי, לא אלים ולא כובש, מורה דרך מלא אחווה גם בלי הקריאה הסחבקית הריקה: אחי.

בטור טרם בחירות כתבתי פה כי המחאה, שנדמה היה כי כל שנותר ממנה הוא קומץ ניצולים, היא משתתפת רבת עוצמה בבחירות. גדולה פי כמה מסך הטוענים לכתר… היתה ונשארה הלך נפש, הארה, סערה תודעתית. אין שעה בבחירות שבה אין אחד מן המתמודדים מוחה/מאשר/ סותר אחת מטענותיה… היא המפלגה הנעלמת מן העין, בת כ- 40 מנדטים, שלא תוזמן לנשיא להרכיב את הממשלה הבאה, אבל תמשיך לצמוח על קרקע הביזה שלא נעלמה". כמה מאושר הייתי השבוע לראות גם את מספידיה המבריקים, מדברים בשבחה כמנצחת הגדולה של הבחירות.

בליל הבחירות עד הייתי, באולפן שידור אחד, ללבטיו הקשים מנשוא של מגיש מהדורה מול המסך המפוצל. ברגע בו החל לנאום יאיר לפיד, מנהיג "הבית הכי ישראלי" שהחליף כמנצח את מנהיג "הבית היהודי", צץ ביבי בבת אחת על מחצית המסך האחרת. החל לנאום. העורכים שהוכרחו להכריע, נטשו את נאום המנצח הטרי ועברו אל המובס. תבוסה, כמו פיגוע, מסלקת מן המסך כל חדשה טובה.

 המסך המפוצל היה רמז לבאות. הוא הזכיר לכל מי ששהה בטיפול זוגי להצלת נישואים רעים, את מראהו המעיק של בן זוג אלים שמדביר ומשתיק תמיד את שיח האחר. ביבי הישן כיסה במתכוון על מילות לפיד החדש. זו התחלה מבשרת רעות ליחסים האמורים להרקם בקואליציה הבאה. ביבי יעשה הכל למחוק את לפיד. אותה סכנה אורבת מעתה גם לבנט. שני המאיימים על הכס.

 נ.ב.

יאיר יקר. לא נבחרת כדי להעליב מיד את חנין זועבי. עשו את זה, לפניך, טוב ממך, אריה אלדר, בן ארי ואחרים. באת לתקן.

10 תגובות על “הבית הכי ישראלי, הקילינג אינסטינקט וחיות אחרות .

  1. מאת רותי טבנקין:

    כרגיל, כל מילה בסלע.
    מסכימה בעיקר עם הנ.ב. שבתחתית המאמר…

    • מאת sceasary:

      הנ.ב. הזה היה צריך לקבל מקום יותר גדול. איזו אכזבה, דווקא מי שאמור לקדם את הבית הישראלי, עושה את המעשה המובהק של הבית היהודי – וסוטר לערבי. בחישובי ה"גושים" הערבים לא נספרים. מתי יזכו ה"אזרחים" הערבים להחשב שווי זכויות, שווי ייצוג ושווי ערך?

      • מאת איציק:

        אני בכלל לא מסכים עם ה2 שורות האחרונות. אני לא זוכר מתי הוא העליב את זועבי. "אני לא אשב איתה בממשלה" זה נקרא להעליב? אם ככה אז גם שלי, ציפי ואחרות צריכות לבקש מביבי סליחה כי הן העליבו אותו. הן לא רוצות לשבת איתו! מה זה צריך להיות! סליחה ומהר!

        יאיר אמר שהוא לא יישב איתה כי המחנה השמאלי ציפה ממנו להיות גוש חוסם וסוג של פרובוקטור כלפי ביבי. אז הוא החליט להיות ישר וכנה כמו שהבטיח ואמר את האמת: הרצון שלו זה כן לשבת ליד ראש הממשלה הנבחר (בהחלטה דמוקרטית) ולנסות לדבר ולשים את הדברים על השולחן בדרכי נועם מעתה ובמשך 4 שנים לפחות.

  2. מאת איגוד הגיבנים:

    אכן אין ספק שכולנו ראינו כיצד אותו "קילינג אינסטינקט", כדבריך, הוביל את שלי להצלחה הגדולה של הבחירות האחרונות…
    וגם צפינו בחביבתך אסמא אגבריה סוחפת אחריה את המוני בית ישראל (3,500 קולות, כולל בחורות – לא נבונות בכלל – שגונחות באקסטזה yes we can…)
    ולסיום – לפיד צדק לחלוטין עם ההערה שלו על הזועביז. חבל שאתה נסחף בהדרגה לכיוון השמאל הפוסט-ציוני, יגאל. אנחנו דווקא מחבבים אותך.

  3. מאת asaf12013:

    כן, גם אני הופתעתי מהמשפט המעליב שיצא מפיו של יאיר , ללא כל צורך …

  4. מאת יוסי דר:

    מזדהה עם הדברים
    תודה!

  5. מאת אמץ:

    ה"אמרתי לכם" במקומו, מותיר שאלה האם לנבחרת הצעירה יהיה הכח להדביק את הגוורדיה הוותיקה בניחוחות הרעננות ובאמונת הצדק החברתי, יכולת ורצון באמת לשנות, או שהצעירים "יידבקו" בתחלואי הלקקת שכה אפיינו את הביזנטינים בחצרותיהם.,

  6. מאת אתיפתי:

    זה באמת נשמע כאילו דעתך כבר נקבעה ואתה (את?) רואה את העולם דרך קבעון זה, שלי הקילרית לא הצליחה במיוחד, ויכול להיות ששינוי גישה וטיפוח יחסים עם הקרובים אליה היה מביא לה יותר קולות, אני בכלל לא בטוחה שהיא לא רוצה להשתתף בהרכבת הממשלה עם ביבי. ימים יגידו, בטח לא ההצהרות שלה. דבר שני, לפעמים אימוץ גישה שלילית כלפי כל הקורה בארץ, טייקונים, ביבי, תקשורת באמת גורם לתפיסה מעוותת של המציאות. תעשה תרגיל בתפיסה לא רגשית ותרשום לעצמך מה טוב בביבי, מה טוב בטייקונים והתנהלותם. אם אתה לא מוצא משהו חיובי להגיד עליהם אתה מסתכל בצורה רגשית וקשיחה על העולם. אולי התפיסה הזאת גם נותנת משהו, תורמת לזהות הקבוצתית שלך. לך תדע.

  7. מאת צור:

    אפשר להשיג את הספר פתגמים האתיופי פה:
    http://www.amitz.org.il

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s